פרידולין פון זנגר אונד אטרלין
 | |
| לידה |
4 בספטמבר 1891 ולדשאוט-טיינגן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 1963 (בגיל 71) פרייבורג, גרמניה המערבית  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השכלה |
סנט ג'ונס קולג', אוקספורד |
| בן או בת זוג |
Hilda Margaretha von Kracht (1919–?) |
| צאצאים |
Ferdinand Maria von Senger und Etterlin |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית.svg){kind=small} רייכסווהר ורמאכט |
| תקופת הפעילות | 1910–1945 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-17 מפקד קורפוס הפאנצר ה-14 מפקד הארמייה ה-14 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
פרידולין רודולף תאודור ריטר אונד אדלר פון זנגר אונד אטרלין[1] (בגרמנית: Fridolin Rudolf Theodor Ritter und Edler von Senger und Etterlin; 4 בספטמבר 1891 – 9 בינואר 1963) היה גנרל גרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה. ספרו "ללא תקווה וללא פחד" יצא לאור בעברית בהוצאת מערכות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון זנגר נולד בשנת 1891 בעיר ולדשאוט-טיינגן שבקיסרות הגרמנית,[2] למשפחת אצולה קתולית בעלת מסורת ארוכה של שירות צבאי. הוא למד באוניברסיטת אוקספורד,[2] אולם ככל בני משפחתו התגייס בשנת 1910 התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, כבר היה לויטננט. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה כמפקד מחלקת חי"ר[3]. ובסופה כבר היה אובר לויטננט. לאחר סיום המלחמה ופירוקו של הצבא הקיסרי, הצטרף לצבא הגרמני החדש הרייכסווהר.[2] במרץ 1936, הועלה לדרגת אוברסט.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1939, מונה לפקד על בריגדת פרשים, שהייתה אחת מיחידות הפרשים האחרונות שנותרו בצבא הגרמני.[2] היא כונתה "בריגדת פון זנגר", על שמו. הוא לקח חלק פעיל במהלך המערכה בפולין.[2] ב-1940 ניתן לו לפקד לראשונה על יחידה ממונעת, שלקחה חלק במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה.[2] הוא היה ראש המשלחת הגרמנית במהלך ועדת שביתת הנשק שסיימה אותה. בספטמבר 1941,[2] הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-אוקטובר 1942 לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, הועבר לפקד על דיוויזיית הפאנצר ה-17 בדרום רוסיה.[4] על פי תיאורו הדיוויזיה הייתה במצב גרוע, עם שלושים טנקים בלבד וציוד גרוע.[5] הוא השתתף בקרב סטלינגרד.[6]
במאי 1943, הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. ב-22 ביוני, נקרא פון זנגר להיפגש עם היטלר, שמינה אותו כמפקד הכוחות הגרמניים בסיציליה יחד עם אלברט קסלרינג.[7] בזכרונותיו, הוא מבקר נמרצות את הפיקוד הגרמני הלקוי באי, ומונה אותו כסיבה העיקרית לכך שהגרמנים נכשלו בהדיפת הפלישה לסיציליה.[8] באוגוסט 1943, הופקד על פינוי הכוחות הגרמניים מהאיים סרדיניה וקורסיקה. באוקטובר מונה למפקד קורפוס הפאנצר ה-14, שהיה מוצב באיטליה.[9] זמן קצר לאחר מכן הועלה לדרגת גנרל חיל השריון. הוא לקח חלק פעיל בקרב על מונטה קאסינו,[10] פיקודו בקרב זה היה מוצלח מאוד, ובעלות הברית הצליחו לשבור את הקווים הגרמניים רק כעבור 17 שבועות, כשהם מותירים מאחור 54,000 הרוגים. זנגר התבטא במהלך הקרב "מה שמרגיז הוא שצריך להמשיך ולהילחם, כשאנחנו יודעים כל הזמן שכבר הפסדנו במלחמה... האופטימיות היא סם החיים של החלשים".[9] ב-5 באוקטובר 1944, מונה למפקד הארמייה ה-14, הוא החזיק בתפקיד עד 23 באוקטובר. ב-2 במאי 1945, נכנע לכוחות בעלות הברית יחד עם קבוצת ארמיות C.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה עסק בעיקר בכתיבת זיכרונותיו. כמו כן הוא פרסם תזכיר בו ייעץ על הקמת הצבא הגרמני החדש (הבונדסוור). הוא היה מיודד אישית עם לידל הארט.[2] וכן התראיין לתוכנית של ה-BBC על קרב מונטה קאסינו. הוא מת בפרייבורג ב-1963 והוא בן 71.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקס הייסטינגס כותב עליו: "פון זנגר היה מקצוען, אחד מאותם גרמנים "טובים" נדירים מסוגם".[9]
זנגר היה מתנגד נלהב לנאציזם, והוא מגלה גישה זו במיוחד בספרו "מלחמת אירופה" שתורגם באנגלית ובעברית כ-"ללא תקווה וללא פחד". אם כי יש לציין שהספר נכתב לאחר המלחמה. הוא מתאר את התרשמותו מהיטלר כך: "תכונת השפעתו המשתלטת אשר סופר כי אנשים כה רבים נפלו לה קורבן, לא עשתה עלי כל רושם. גם אין כל פלא בדבר, כי שנאתיו על כל התלאות שהביא על ארצי"[11] כמו כן הוא סירב לפקודה מפורשת של היטלר להוציא להורג 200 קצינים איטלקיים, לאחר שאיטליה החליפה צדדים.[12]
הוא נישא להילדה מרגרטה פון קראכט (בתו של הגנרל הפרוסי ארנסט אלכסנדר פון קראכט), ובנו פרידולין מריה פון זנגר אונד אטרלין היה גנרל בבונדסוור, ובכוחות נאט"ו.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973.
- Frido von Senger und Etterlin: Krieg in Europa. Köln und Berlin, Kiepenheuer und Witsch 1960 [Erinnerungen].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דייוויד הפגוד ודייוויד ריצ’רדסון מונטה קאסינו, הוצאת מערכות, 1990.
- Elly Gräfin Reventlow (Hrsg.): Albrecht Bernstorff zum Gedächtnis. Eigenverlag, Düsseldorf 1952.
- Dupuy, Trevor N. (1977). A Genius For War: The German Army General Staff, 1807-1945. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה באתר הביוגרפיה הגרמנית החדשה. (בגרמנית)
- פרידולין פון זנגר אטרלין, באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- General der Panzertruppe Fridolin von Senger und Etterlin (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ידוע גם בשם הקיצור פרידו.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 11.
- ^ פרידולין פון זנגר אונד אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973, עמוד 11, בהקדמה לספרו כתב באזיל לידל הארט כי פון זנגר "חזה מקרוב במלחמת החפרות המערבית מנקודת ראותו של איש חיל הרגלים, דבר שהקנה לו חוש של ריאליזם טקטי".
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 17.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 18.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 18-32.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 86.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 86-100.
- ^ 1 2 3 מקס הייסטינגס, נפתחו שערי הגיהנום, הוצאת מודן, 2015. עמ' 572.
- ^ גל פרל פינקל, רק מבצעים משולבים של יבשה, ים ואוויר יכולים להכריע, הבלוג על הכוונת, 30 ביולי 2020.
- ^ פרידולין פון זנגר אטרלין, ללא תקווה וללא פחד, הוצאת מערכות, 1973. עמ' 87.
- ^ Dupuy, Trevor N. (1977). A Genius For War: The German Army General Staff, 1807-1945. Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, Inc. p. 282.