פריץ יוליוס קון
 | |
| לידה |
15 במאי 1896 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1951 (בגיל 55) מינכן, גרמניה המערבית |
| ידוע בשל | מנהיג האיגוד הגרמני אמריקאי |
| השכלה |
האוניברסיטה הטכנית של מינכן |
| פרסים והוקרה |
צלב הברזל צלב הכבוד |
  | |
פריץ יוליוס קון (באנגלית: Fritz Julius Kuhn; 15 במאי 1896 – 14 בדצמבר 1951) היה נאצי אמריקאי-גרמני ששימש כמנהיג האיגוד הגרמני אמריקאי לפני מלחמת העולם השנייה.
קון נולד בגרמניה והפך לאזרח ארצות הברית ב-1934, אך אזרחותו בוטלה ב-1943 בשל היותו סוכן זר של גרמניה הנאצית[1]. קון ריצה מאסר בגין גניבה וזיוף מ-1939 עד 1943 ועם השחרור נכלא מיד על ידי הממשלה הפדרלית כסוכן זר ומרגל[1][2], הוא גורש מארצות הברית ב-1945 ובהמשך ריצה עוד זמן מאסר בגרמניה בגין[3].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קון נולד במינכן שבקיסרות הגרמנית. קו הוא בנם של גאורג קון וג'וליה יוסטינה ביו. לאחר מלחמת העולם הראשונה סיים את לימודיו באוניברסיטה הטכנית של מינכן לאחר שקיבל תואר שני בהנדסה כימית. בשנות ה-20 עבר קון למקסיקו ו ב-1928 הוא עבר לארצות הברית וב-1934 הפך לאזרח אמריקאי[1]. הוא עבד במפעל של חברת פורד בדטרויט לפני שהפך למנהיג האיגוד הגרמני אמריקאי ב-1936[4]
הנהגת הבונד הגרמני האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית בראשות סמואל דיקשטיין הגיעה למסקנה כי איגוד ידידי גרמניה החדשה (אנ') היו סניף אמריקאי של המפלגה הנאצית והארגון נאלץ להתפרק[5]. אף על פי כן, במרץ 1936 הוקם בבאפלו "האיגוד הגרמני אמריקאי" כארגון המשך לידידי גרמניה החדשה. הארגון בחר את קון, יליד גרמניה, כמנהיגו הרשמי[6][7]. קון, אמנם תיאר את האיגוד החדש כבעל כ"אהדה לממשלת היטלר", אך הכחיש בתוקף כי הארגון קיבל כסף או קיבל פקודות מהגרמנים. קון גם הכחיש שלאיגוד יש מטרה כלשהי להחדיר את הפשיזם לארצות הברית[8][9].
קון גייס אלפי אמריקאים על ידי שימוש בתעמולה אנטישמית, אנטי-קומוניסטית ופרו-גרמנית. אחת המשימות הראשונות שלו בתור נשיא האיגוד הייתה לתכנן טיול לגרמניה הנצאצית עם 50 מחסידיו האמריקאים. המטרה הייתה להיות להיפגש עם פיהרר וקנצלר גרמניה, אדולף היטלר. קון וחבריו נפגשו עם היטלר במהלך אולימפיאדת ברלין ב-1936 אך המפגש נחשב לאכזבה מצידו של קון וחבריו. על אף האכזבה, קון המשיך בהפצת תעמולה לחסידיו ברגע שחזר לארצות הברית וטען כי היטלר הכיר בו כ"פיהרר האמריקאי"[10].
ככל שהפופולריות שלו גדלה, כך גם גדלה הביקורת נגדו. לא רק יהודים-אמריקאים או קומוניסטים, אלא גם גרמנים-אמריקאים שלא היו מזוהים עם הנאצים, החלו בהבעת ביקורת פומבית נגד קון והאיגוד[11][12]. תשומת הלב השלילית שמשכו הנאצים האמריקאים לא הייתה לטעמו של היטלר, והוא רצה שהמפלגה הנאצית בארצות הברית תהיה אמנם חזקה, אך "חמקמקה". בכללי, היטלר קיווה שארצות הברית תשמור על הנייטרליות שלה לאורך כל המלחמה. ב-1 במרץ אף העבירו הנאצים חוק כי אזרח גרמני לא יכול להיות חבר ב"איגוד הגרמני אמריקאי"[7].
ב-3 בספטמבר 1938, בחר האיגוד מחדש את קון כנשיא הארגון[13], ב-20 בפברואר 1939 ערך קון את העצרת הגדולה והמפורסמת ביותר בתולדות האיגוד[14], עצרת שנערכה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. כ-20,000 איש השתתפו ושמעו את קון לועג לנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, אותו כינה קון "פרנק ד' רוזנפלד" ואת תוכנית הניו דיל שלו "העסקה היהודית" ומוקיע את מה שהוא כינה את המנהיגות הבולשביקית-יהודית האמריקאית. קון גם הצהיר: "האיגוד נלחם כתף אל כתף עם אמריקאים פטריוטים כדי להגן על אמריקה מפני גזע שאינו הגזע האמריקאי, היהודים שולטים בהכל והאדם הלבן נזרק החוצה, היהודים הם אויבי ארצות הברית. כל היהודים קומוניסטים... ישו לא היה יהודי"[15]. האירוע המפורסם ביותר שהתרחש בעצרת היו קטטות בין "חיילי הסער" של האיגוד ובין אלפי מפגינים זועמים ברחובות. במהלך נאומו של קון, מיהר לבמה מפגין יהודי, איזדור גרינבאום, והמשטרה נאלצה לחלץ אותו לאחר שהוא הוכה והופשט על ידי חיילי סער מהאיגוד[16][17][18].
הרשעה בפלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאוחר יותר ב-1939, בניסיון לפרק את האיגוד, הורה ראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גוארדיה לפקידי העיר לחקור את חשבונות המיסים של האיגוד[19]. העייריה טענה כי קון מעל ב-14,548 דולרים מקופת הארגון, והוציא חלק מהכסף על הפילגש שלו[19][20]. התובע המחוזי, תומאס דיואי הוציא נגדו כתב אישום ב-25 במאי 1939, קון הורשע ב-5 בדצמבר 1939 ונידון לשנתיים וחצי עד חמש שנות מאסר בגין גניבה וזיוף[21]. למחרת, הוא נשלח לכלא סינג סינג[22]. למרות הרשעותיו במעילה, חברי האיגוד המשיכו לכבד את קון, בהתאם לעקרון הפיהרר, המעניק למנהיג מעמד שקובע כי הוא "מעל החוק"[23].
מאסר וגירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזרחותו של קון נשללה ב-1 ביוני 1943, בזמן שהיה בסינג סינג, בטענה שהושגה במרמה לאחר שהוכחה פעילותו המתמשכת כסוכן זר של גרמניה וכאדם בעל נאמנות לגרמניה הנאצית ולמפלגה הנאצית. עם שחרורו לאחר 3 וחצי שנות מאסר, קון נעצר מחדש ב-21 ביוני 1943, כ"מרגל אויב" ונכלא על ידי הממשלה הפדרלי במחנה בקריסטל סיטי, טקסס. לאחר המלחמה נשלח קון לאליס איילנד וגורש לגרמניה ב-15 בספטמבר 1945[1]. הוא היה אסיר במבצר הוהנאספרג עד 25 באפריל 1946[24]. עם הגעתו לגרמניה, הוא רצה לחזור לארצות הברית, ונקביל עבד במשך יותר משנתיים ככימאי תעשייתי במפעל כימי קטן במינכן[25]. השלטונות הגרמניים החליטו אז שעליו להישפט על פי חוקי הדה-נאציפיקציה של גרמניה והוא נכלא פעם נוספת ביולי 1947[26].
לאחר הגירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
קון, שהוחזק במחנה מעצר בדכאו, בהמתנה למשפט בפני בית משפט לדינציזציה גרמנית בוואריה, נמלט ממעצרו ב-4 בפברואר 1948, אך נכלא מחדש ב-15 ביוני לאחר שנתפס בעיירה ברנקסטל שהייתה תחת אזור הכיבוש הצרפתי, הוא נידון ל-10 שנות עבודות פרך, לאחר שנמצא אשם שלא בפניו לאחר משפט בן חמש שעות שנערך ב-20 באפריל. ההליך נחשב לבולט בהיעדרו של לא רק קון אלא גם של עורך דינו וכל העדים שהיו אמורים להעיד לטובתו. המשפט בוצע כולו על ידי הצגת מסמכים שהתיימרו להראות שלקון היו קשרים הדוקים עם גרמניה הנאצית של וכי ניסה להחדיר את האידאולוגיה שלה בארצות הברית". קון אמר בתגובה להרשעתו כי הוא רואה בעונש של 10 שנות המאסר עונש בלתי הוגן והודיע על כוונתו לערער על העונש.
קון מת מסיבות לא ידועות ב-14 בדצמבר 1951 במינכן[3].
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמו של בית הספר בו לומד תומאס סמית', בנו של אחת מהדמות הראשיות בסדרה האיש במצודה הרמה נקרא "בית הספר פריץ יוליוס קון".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Fritz Kuhn, Former Bund Chief, Ordered Back to Germany". The Evening Independent. 7 בספטמבר 1945.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Adams, Thomas (2005). Germany and the Americas: Culture, Politics, and History: A MultiDisciplinary Encyclopedia. G – N, volume 2. ABC-CLIO. p. 631. ISBN 1-85109-628-0. נבדק ב-11 בינואר 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Fritz Kuhn Death in 1951 Revealed. Lawyer Says Former Leader of German-American Bund Succumbed in Munich". The New York Times. Associated Press. 2 בפברואר 1953. נבדק ב-2008-07-20.
Fritz Kuhn, once the arrogant, noisy leader of the pro-Hitler German-American Bund, died here more than a year ago – a poor and obscure chemist, unheralded and unsung.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ O'Haire, Hugh (8 במאי 1977). "When the Bund Strutted in Yaphankl". The New York Times. נבדק ב-28 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ U.S. Congress, House Special Committee on Un-American Activities (1938). Investigation of un-American propaganda activities in the United States. United States Congress. p. 1090. נבדק ב-11 באוקטובר 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Cyprian Blamires; Paul Jackson (2006). World fascism: a historical encyclopedia, Volume 1. ABC-CLIO. p. 270. ISBN 0-8223-0772-3.
- ^ 1 2 Jim Bredemus. "American Bund – The Failure of American Nazism: The German-American Bund's Attempt to Create an American 'Fifth Column'". TRACES. אורכב מ-המקור ב-18 במאי 2011. נבדק ב-2 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kuhn Bares Bund Record Destruction. "Kuhn steadfastly denied that the German government had any connection with his organization." Associated Press in Reading Eagle, August 16, 1939
- ^ Says Hitler Group is 200,000 strong. Kuhn Denies Trying to Set Up Fascism in U.S. Associated Press in Reading Eagle, March 12, 1937
- ^ Nazi America: A Secret History (2000), History Channel (92 min)
- ^ "Nazis among the Cedars: The Inability of the German American Bund to Find Acceptance in Pre-War Milwaukee" (PDF). University of Wisconsin. נבדק ב-3 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Day The German-American Bund Marched In Grafton". WUWM. נבדק ב-10 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taylor, Alan (5 ביוני 2017). "American Nazis in the 1930s—The German American Bund - The Atlantic". The Atlantic (באנגלית). נבדק ב-2023-05-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ratzis Fritz Kuhn and the Bund, 1939 by Jay Maeder Sunday, May 31st 1998
- ^ "How Fritz Kuhn and American Nazis brought anti-Semitic fervor to New York City before WWII". New York Daily News. נבדק ב-17 בנובמבר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Philip Bump, When Nazis rallied in Manhattan, one working-class Jewish man from Brooklyn took them on, 20 February 2017, The Washington Post
- ^ "Fight Nazis in Big N.Y. Rally". No. February 21, 1939. Chicago Tribune Archive. Chicago Tribune News Service. נבדק ב-28 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Philpot, Robert (22 בפברואר 2019). "Eighty years ago this week: the night the Nazis played Madison Square Garden". The Jewish Chronicle. London. נבדק ב-23 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Duffy, Peter (2015). Double Agent: The First Hero of World War II and How the FBI Outwitted and Destroyed a Nazi Spy Ring. Scribner. p. 95. ISBN 978-1-45166-796-7. נבדק ב-23 בנובמבר 2019.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Geels, James E. (באוגוסט 1975). "The German-American Bund: Fifth Column or Deutschtum?". UNT Digital Library (באנגלית). נבדק ב-2023-07-31.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Article clipped from Journal Gazette". Journal Gazette. 1939-12-05. p. 1. נבדק ב-2023-09-15.
- ^ Taylor, Alan (5 ביוני 2017). "American Nazis in the 1930s—The German American Bund - The Atlantic". The Atlantic (באנגלית). נבדק ב-6 במאי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sander, Gordon F. (2017-08-23). "When Nazis Filled Madison Square Garden". POLITICO Magazine (באנגלית). נבדק ב-2023-11-06.
- ^ "2_Leader of German-American Bund held at Crystal City, Texas". Intelligencer Journal. 1946-04-25. p. 3. נבדק ב-2023-11-19.
- ^ Shaffer, Ryan (Spring 2010). "Long Island Nazis: A Local Synthesis of Transnational Politics". Vol. 21, no. 2. Journal of Long Island History. אורכב מ-המקור ב-2010-06-21. נבדק ב-2010-11-19.
- ^ Associated Press, “Former Bund Leader Convicted In Absentia by German Court,” The San Bernardino Daily Sun, San Bernardino, California, Wednesday 21 April 1948, Volume LIV, Number 201, page 1.