פרנק אושן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנק אושן
Frank Ocean Coachella 2012 (cropped).jpg
פרנק אושן בפסטיבל קוצ'אלה ב-2012
מידע כללי
שם לידה כריסטופר ברו
תאריך לידה 28 באוקטובר 1987 (בן 29)
מקום לידה לונג ביץ', קליפורניה
מוקד פעילות ניו-אורלינס, לואיזיאנה
שנות פעילות 2007 - הווה
סוגה PBR&B
חברת תקליטים Odd Future Records
Def Jam Records
שיתופי פעולה בולטים אוד פיוצ'ר, ג'יי זי, קניה וסט
Allmusic mn0002592086
Frankocean.com

כריסטופר פרנסיס אושןאנגלית: Christopher Francis Ocean‏; נולד ב-28 באוקטובר 1987) המוכר בשם הבמה פרנק אושן הוא זמר-יוצר וראפר אמריקאי. אושן חבר בקולקטיב ההיפ-הופ האלטרנטיבי אוד פיוצ'ר. מיקסטייפ ואלבום הבכורה שלו זכו שניהם לשבחי הביקורות. ב-2012 הגיע אושן למקום השני בתחרות "Sound of 2012" של ה-BBC.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושן נולד בשם כריסטופר "לוני" ברו ב-28 באוקטובר 1987 בלונג ביץ', קליפורניה [1]. בהיותו בערך בן 5 שנים, הוא עבר עם משפחתו לניו אורלינס, לואיזיאנה.[1] הוא גדל סביב סצנת הג'אז בעיר והאזין לדיסקים של אימו, דוגמת סלין דיון, פנטום האופרה, אניטה בקר, ברכב שלה.[2] כנער מתגבר הוא עבד במגוון עבודות (דוגמת שטיפת מכוניות) על מנת לממן זמן באולפן הקלטות. ב-2005 הוא החל ללמוד באוניברסיטת ניו-אורלינס, אך בעקבות הוריקן קתרינה הוא עבר לאוניברסיטת לואיזיאנה שבלאפייט.

2005-2010: תחילת הקריירה בלוס אנג'לס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 הוריקן קתרינה הכה בניו-אורלינס והסטודיו בו עבד נהרס כליל בהצפה וביזה.[2] על מנת להמשיך ליצור מוזיקה, הוא עבר ללוס אנג'לס. הנסיעה, שתוכננה במקור להימשך שישה שבועות,[3] נמשכה על מנת להמשיך להקליט ועל מנת ליצור קשרים עם אנשים בתעשיית המוזיקה. אושן הקליט דמואים אצל חבר וניסה לשווק אותם ברחבי העיר.[3]

הוא השיג חוזה כתיבה וכתב שירים עבור ג'סטין ביבר, ג'ון לג'נד, ברנדי וביונסה,[2][3][4] אך במקביל שאף להמשיך לפתח את היצירה העצמאית שלו ולא להישאר לנצח בכתיבה והלחנה עבור אחרים: "לא בשביל זה עזבתי את הלימודים והמשפחה".[2]

אושן הצטרף לקולקטיב ההיפ-הופ האלטרנטיבי אוד פיוצ'ר, אותם פגש ב-2009.[5] בסוף 2009 הוא פגש את המפיק והיוצר טריקי סטיוארט, שעזר לו להשיג חוזה כאומן סולו בחברת התקליטים דאף ג'אם.[5][6]

2011: פריצה לתודעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 בפברואר 2011, שחרר אושן את מיקסטייפ הבכורה שלו, Nostalgia, Ultra וזכה לביקורות מהללות.[5][6] המיקסטייפ התרכז בקשרים בינאישיים, ביקורת חברתית והתבוננות עצמית.[5] באתר Metacritic עומד הציון הממוצע למיקסטייפ על 83, מה שמעיד על ביקורות חיוביות באופן מוחלט.[7] בינואר 2012, אושן ציין שמערכת היחסים שלו עם חברת התקליטים שלו התחזקה מאז שחרור המיקסטייפ,[2] שהופץ בחינם דרך חשבון הטאמבלר שלו.[8] המיקסטייפ חשף את אושן, עד אז כותב צללים אנונימי, לקהלים רחבים והפך אותו למפורסם.

Nostalgia, Ultra הוביל לשורת קשרים מקצועיים ואישיים עבור אושן. קניה וסט דווח כמעריץ של המיקסטייפ והזמין את אושן להשתתף ב-Watch The Throne, שיתוף הפעולה שלו עם ג'יי זי. אושן התארח בשני שירים, Made In America וNo Church in The Wild (שהוא גם השתתף בכתיבתו).[9] על האחרון אושן זכה בגראמי, בקטגוריית Best Rap/Sung Collaboration.[10] שיתוף פעולה נוסף שנוצר היה עם הזמרת ביונסה, אשתו של ג'יי-זי. שיר שאושן כתב, I Miss You, מופיע באלבומה "4". "לג'יי [-ז'י] היה את הדיסק הזה שהתנגן לו במכונית יום ראשון אחד כשנסענו לברוקלין. שמתי לב לטון שלו, לעיבוד המוזיקלי שלו, לדרך בה הוא מספר סיפורים. פניתי אליו מיד - ממש למחרת בבוקר. ביקשתי ממנו לטוס לניו-יורק ולעבוד על התקליט שלי".[11]

ב-2011 השתתף אושן ב-"She", שיר וקליפ של הראפר טיילר, דה קריאייטור, מנהיג אוד פיוצ'ר, מאלבומו השני Goblin[12]. ב-28 ביולי דלף לאינטרנט שיר של אושן, "Thinkin Bout You". לאחר מכן התגלה כי מדובר ברצועת רפרנס שכתב אושן עבור הזמרת ברידג'ט קלי, ששינתה את שם השיר ל-"Thinking About Forever". בספטמבר 2011 שוחרר קליפ בבימוי High5Collective לשיר, בביצועו של אושן. השיר נכלל באלבומי הבכורה, הן של אושן והן של קלי.

באוגוסט 2011, אושן הופיע לראשונה על שער מגזין, בגיליון ה-75 של The FADER[13].

הסכסוך עם האיגלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושן סימפל את שירם של האיגלס, Hotel California, בשירו American Wedding, מתוך מיקסטייפ הבכורה שלו Nostalgia, Ultra. בפוסט בטמבלר שלו סיפר אושן שחבר האיגלס, דון הנלי ״כנראה מאוים מהביצוע שלי להוטל קליפורניה. הוא איים לתבוע אם אבצע אותו שוב [...] הם גם ביקשו שאשחרר הצהרה ואביע את הערצתי למר הנלי ושאסייע להם להוריד את השיר מהרשת מהר ככל הניתן [...] הבחור הזה לא עשיר כקורח? למה לתבוע את הבחור החדש? לא הרווחתי דיים מהשיר הזה. שחררתי אותו בחינם. אם כבר, זאת מחווה״.[14]

בתגובה לדברי אושן, נציגם של האיגלס שחרר הצהרה לתקשורת: ״פרנן אושן לא רק סימפל חלק מהוטל קליפורניה של האיגלס, הוא לקח את כל רצועת המאסטר, בנוסף ללחן הקיים של השיר, והחליף את המילים במילים משלו. זה לא יצירתי, שלא לדבר על לא מאיים. זה לא חוקי. לשם הפרוטוקול - דון הנלי לא איים או יזם מהלכים משפטיים כלשהם נגד אושן, אם כי האיגלס שוקלים כעת האם עליהם לעשות זאת״[15].

2012: יציאה מהארון ו-"Channel ORANGE"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאה מהארון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אושן כתב מכתב פתוח, שנועד להערות האלבום שלו, בנושא הספוקלצית לגבי נטייתו המינית. ב-4 ביולי, יום העצמאות של ארה״ב, פרסם אושן את המכתב, תחת הכותרת "Thank You's״, בטמבלר שלו.[16] במכתב אושן מספר על האהבה הראשונה האמיתית שלו - אהבה נכזבת שהייתה לו לגבר צעיר אחר, כשהיה בן 19. הוא מודה לאותו אדם על ההשפעה שלו עליו וכותב ״אני לא יודע מה קורה עכשיו, וזה בסדר. אין לי יותר שום סודות שאני צריך להסתיר כל הזמן [...] אני מרגיש כמו אדם חופשי.[17]

תעשיית ההיפ-הופ הגיבה באופן חיובי, בסך הכל, להכרזה של אושן. ראסל סימונס (שהקים את Def Jam עם ריק רובין), טייקון ההיפ-הופ, כתב במאמר בGlobal Grind:

Cquote2.svg

היום הוא יום גדול להיפ-הופ. זהו יום שיגדיר מי אנחנו באמת. כמה חמלה יש בנו? כמה אוהבים אנו יכולים להיות? כמה מכילים אנו? [...] ההחלטה שלך לדבר בציבור לגבי הנטייה המינית שלך נותנת תקווה ואור לכל כך הרבה אנשים צעירים שעדיין חיים בפחד.

Cquote3.svg
– ראסל סימונס, ״האומץ של פרנק אושן בדיוק שינה את המשחק״

מלבד סימונס, תגובות חיוביות בולטות הגיעו גם מטיילר, דה קריאייטור, שהואשם בעבר בהומופוביה, מג'יי זי ומביונסה, שפרסמה באתרה תמונה של אושן עם הכיתוב "Be fearless/ Be honest/ Be generous/ Be brave/ Be poetic/ Be open/ Be free/ Be yourself/ Be in love/ Be happy/ Be inspiration."[18]

אלבום בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 יולי שחרר אושן את אלבום הבכורה שלו, Channel ORANGE, שזכה לשבחים אוניברסליים. הוא דורג כאלבום הטוב ביותר של 2012 ב״סקר הסקרים״ של HMV, אשר מצליב בין כ-30 מגזינים, אתרים ובלוגים חשובים העוסקים מוזיקה במטרה לקבוע מה האלבום המוערך ביותר של השנה, והיה מועמד לשישי פרסי גראמי - ביניהם ב-3 מ-4 הקטגוריות החשובות ביותר: אלבום השנה, תקליט השנה ותגלית השנה. חרף הערכות המבקרים, אושן זכה רק בקטגוריית ה-Best Urban Contemporary Album, שהושקה באותו הטקס[19].

Channel Orange זכה לשבחים על ההפקה שלו, על היותו מותח גבולות בתחומי זאנר הR&B (וֹבפרט על השפעות הסול וההיפ-הופ שבו) ועל הטקסטים שלו, שנעים בין צריכת סמים, ביקורת חברתית ושירי אהבה - לגברים ונשים כאחד. גם שירתו של אושן ואופי האומנותי הלא מתפשר של האלבום (ובפרט השיר Pyramids, שאורכו קרוב ל10 דקות) זכו לשבחים[20][21][22]. הוא דורג כאלבום השנה של 2012 של Paste, Spin, בילבורד, The A.V Club, הגרדיאן, לוס אנג'לס טיימס, הניו-יורק טיימס ורבים אחרים. פיצ'פורק, רולינג סטון, BBC‏, Mojo ונוספים דירגו אותו כאלבום השני הטוב ביותר של השנה.

מבחינה מסחרית Channel Orange הצליח מאד. הוא מכר 113,000 עותקים בשבוע הראשון והתמקם במקום השני במצעד האלבומים של Billboard[23]. הוא התמקם במקום ה-2 במצעד האלבומים הבריטי, השלישי בקנדי והראשון בנור[24]ווגיה. בסך הכל, Channel Orange מכר למעלה מחצי מיליון עותקים בארה״ב ו-100,000 בבריטניה וצעד במצעדים ב-11 מדינות שונות.

2013 והילך - Endless ו-Blonde[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2013 חשף אושן שהוא החל לעבוד על אלבומו השני, לצד פארל ווילימאס, טיילר, דה קריאייטור ודיינג'ר מאוס, ושהשהאלבום מושפע מהביטלס והביץ בויז[25]. במרץ 2014 שחרר את השיר "Hero״, שיתוף פעולה, במסגרת פרויקט של חברת קונברס, עם דיפלו, מיק ג'ונס ופול סימונון (חברי הקלאש)[26].

אפריל 2015 חשף בטאמבלר שלו כי אלבומו השני יקרא Boys Don't Cry וכי הוא ילווה במגזין תחת אותו השם וישוחרר ביולי[27]. חרף ציפיה גבוה[28], יציאת האלבום נדחתה ללא הסבר או הודעה רשמית מצד אושן, מה שורר כעס בקרב רבים מעריצי האמן[29]. בפברואר 2016 התארח אושן בשיר Wolves באלום Life of Pablo של קניה ווסט, לצד ויק מנסה וסיה. כחודש לאחר מכן הרצועה של אושן נחתכה מהשיר והפכה לרצועה עצמאית, ״Frank's Track״, בגרסה העדכנית של האלבום.

ביולי 2016 העלה אושן לאתרו תמונה של כרטיס ספריה עם חותמות-החזרה לתאריכים שעברו, וכיתוב שרימז על יציאת האלבום. תאריכים ביולי ובנובמבר הופיעו ללא חותמת, מה שרימז על יציאת האלבום באחד מהם. ב-1 באוגוסט 2016 החל אושן לשדר לייב סטרים באתרו, במה שהיה נראה כחלל תעשייתי. שידור הווידאו נמשך ברצף, עם הפסקות קצרות, עד ה-19 באוגוסט, בו שוחרר Endless, אלבום ויזואלי שכלל קטעים מתוך הלייב-סטרים לצד קטעים חדשים באותו הלוקשיין, בהם אושן מרכיב מדרגות לשום-מקום, כאשר ברקע 18 שירי האלבום ברצף. ב-Endless משתתפים ג'יימס בלייק, סבסטיאן, סמפה, ג'וני גרינווד מרדיוהד, ג'סמין סאליבן וה-London Contemporary Orchestra, והוא זמין בבלעדיות לצפיה והאזנה למשתמשי אפל מיוזיק, שירות הסטרימינג של אפל. Endless מילא את ההתחייבות החוזית של אושן לחברת התקליטים שלו, Def Jam, איתה ניהל מערכת יחסים מורכבת[30].

ב-20 באוגוסט, יום לאחר שחרור Endless, שחרר אושן את Blonde, אלבומו השני, כ-4 שנים אחרי Channel ORANGE. יציאת האלבום לוותה בעניין תקשורתי רב, לאחר שכל חדשות בתקופה שקדמה ליציאה זכו לסיקור מורחב ולאחר שמגוון מגזינים ופרסומים שחררו פרויקטים שעסקו בקריירה של אושן או בהמתנה לאלבומו החדש[31][32], סיקור שהוכתר כחריג גם לאמנים מבוססים ובעלי קריירות ענפות ממנו באופן משמעות. Blond זכה לביקורות מהללות בכלל, ולשבחים בפרט על הסאונד העשיר והחדשני, הטקסטים האישיים, ההפקה הייחודית ובחירת האורחים באלבום, כמו גם על עיסוק מודרני ומתוחכם בנושאים קווירים[33][34] וחקירת כיוונים מוזיקליים חדשים ושונים מהחומרים הקודמים של אושן ועל העמידה של אושן בציפיות הגבוהות שנוצרו בהמתנה לאלבום[35][36][37][38][39], בעוד מבקרים מסוימים מתחו ביקורת על מיעוט התבטאויות פוליטיות של אושן באלבום בנושא המתח הבין-גזעי בארה״ב ומקרי ירי של שוטרים לבנים בשחורים בלתי-חמושים, חרף התבטאויות קודמות של אושן בנושאים ובניגוד לאלבומים בולטים מהשנה האחרונה של מוזיקאים אפרו-אמריקאים שעסקו בנושא בהרחבה[40][41]. אתר הביקורות Metacritic מעניק ל-Blond לציון משוקלל של 87, או ״Universal acclaim״ כהגדרת האתר. באלבום משתתפים ביונסה, ג'יימס בלייק, קנדריק לאמר, אנדרה 3000 ואחרים. האלבום נכנס בשבוע הבכורה שלו למקום הראשון במצעד האלבומים של הבילבורד, והוא אלבומו הראשון של אושן להגיע למקום זה.

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היציאה מהארון של אושן לצד אלבום הבכורה שלו, שהצליח לסחוף את המבקרים ואת הקהל כאחד, הפכה אותו לאחת הדמויות המדוברות ביותר של 2012. הוא נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2012 של המגזין Time[42] והיציאה מהארון שלו הושוותה לזאת של דיוויד בואי במונחי השפעה וחשיבות תרבותית[43]. מספר מגזינים, בכללם פיצ'פורק מדיה ורולינג סטון, שניים ממגזיני המוזיקה הנחשבים והיוקרתיים בעולם, סימנו את אושן כאחד הקולות הבולטים והמעניינים של דורו, מוזיקלית ואישית, תוך הדגשת הפוטנציאל הגלום באושן להפוך למנהיג אמיתי בז'אנר ה-R&B.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nostalgia, Ultra (2011) - מיקסטייפ
  • Channel Orange (2012)
  • Endless (2016) - אלבום ויזואלי
  • Blonde (2016)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 סרטונים פרנק אושן: ראיון ל-BBC Sound Of 2012, סרטון, באתר YouTube
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 סאונד אוף 2012: פרנק אושן, באתר הBBC, ב-5 בינואר 2012
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 פרנק אושן: ביוגרפיה, Allmusic
  4. ^ פרנק אושן באולפן עם ביונסה, מגזין Complex, ב-11 במרץ 2011
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 מיהו פרנק אושן?, מגזין Complex, ב-18 במרץ 2011
  6. ^ 6.0 6.1 לשחות עם פרנק אושן - ביקורת על Nostalgia Ultra, באתר Frontier Psychiatrist, ב-15 במרץ 2011
  7. ^ Nostalgia, Ultra באתר Metacritic
  8. ^ כתיבת הR&B החכמה והמעודנת של פרנק אושן, NPR, ב-21 באפריל 2011
  9. ^ פרנק אושן יעבוד עם קניה וסט וג'יי-ז'י על Watch The Throne, מגזין Complex, ב-11 ביוני 2011
  10. ^ והגראמי הלך ל... פרנק אושן, באתר הגראמי, 15 בפברואר 2013
  11. ^ Beyonce: Mighty Fly (כתבת שער), מגזין Complex, ב-19 ביולי 2011
  12. ^ סרטונים She, בביצוע טיילר, דה קריאייטור ופרנק אושן, סרטון, באתר YouTube
  13. ^ בכורה עולמית! גיליון 75 של The Fader: אופנת סתיו עם פרנק אושן וThe Rupture, מגזין The FADER
  14. ^ ״דון הנלי כנראה מאוים מהביצוע שלי להוטל קליפורניה״, בטמבלר של פרנק אושן
  15. ^ Frank Ocean Vs. the Eagles: The Plot Thickens, באתר פיצ'פורק מדיה, 1 במרץ 2012
  16. ^ Thank You's
  17. ^ R&B Singer Frank Ocean Reveals First Love was a Man, ABC News
  18. ^ פרנק אושן, באתר הרשמי של ביונסה
  19. ^ פרנק אושן, באתר הגראמי
  20. ^ Frank Ocean: Channel Orange – review, באתר הגרדיאן, 11 ביולי 2012
  21. ^ Frank Ocean - Channel Orange, פיצ'פורק מדיה, 12 ביולי 2012
  22. ^ Frank Ocean: Channel Orange, The A.V Club
  23. ^ Zac Brown Band, Frank Ocean Debut at Nos. 1 & 2 on Billboard 200
  24. ^ Frank Ocean’s Blond: 6 Things to Know | Pitchfork, pitchfork.com
  25. ^ פרז הילטון, Frank Ocean's Next Album Is On Its Way!, ‏21/2/2013
  26. ^ "Hero" by Frank Ocean + Mick Jones + Paul Simonon + Diplo, יוטיוב
  27. ^ Frank Ocean Announces New Album Out in July
  28. ^ It's July 31, Frank Ocean Hasn't Dropped 'Boys Don't Cry,' and the Internet Is a Wreck, Complex
  29. ^ Frank Ocean fails to release album after hinting at July due date
  30. ^ Frank Ocean & Def Jam Relationship Was Like a 'Bad Marriage': Report
  31. ^ A Timeline of Frank Ocean's Existence Since His Debut 'channel ORANGE', Complex
  32. ^ Cady Lang, A Brief Timeline Of Waiting For Frank Ocean's New Album, TIME.com
  33. ^ Amy Zimmerman, Frank Ocean’s LGBT Masterpiece: The Radical Queerness of ‘Blonde’, The Daily Beast, ‏2016-08-25
  34. ^ How Frank Ocean's 'Blonde' Redefines Pop Queerness
  35. ^ Spencer Kornhaber, Frank Ocean's 'Blond(e)' Is a Powerful Monument to Memory (בen-US)
  36. ^ Los Angeles Times, Frank Ocean's minimalism sets 'Blonde' apart from recent releases by Beyoncé, Rihanna and Kanye West, latimes.com
  37. ^ Jonze, Tim (25 באוגוסט 2016). "Frank Ocean: Blonde review – a baffling and brilliant five-star triumph". The Guardian (באנגלית)‎. ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-24 בספטמבר 2016. 
  38. ^ Album Review: Frank Ocean – Blonde, ‏2016-08-25 (בen-US)
  39. ^ שי סגל, בלונד נהנה יותר: האוקיינוס העמוק עמוק של פרנק אושן, וואלה!, ‏23 באוגוסט 2016
  40. ^ Frank Ocean: Blonde / Endless Album Review | Pitchfork, pitchfork.com
  41. ^ Detangling Frank Ocean's 'Blonde': What It Is And Isn't
  42. ^ Frank Ocean - The 2013 Time 100
  43. ^ Frank Ocean records another first as Channel Orange is named album of the year, באתר הגרדיאן, 17 בדצמבר 2012