המרקיז דה לה פאייט
לידה |
6 בספטמבר 1757 שווניאק-לפאייט, מחוז אוט לואר, צרפת |
---|---|
פטירה |
20 במאי 1834 (בגיל 76) הרובע הראשון לשעבר של פריז, צרפת |
מקום קבורה | בית העלמין פיקפוס |
מדינה | צרפת, ארצות הברית |
כינוי | שם לידה:Marie-Joseph Paul Yves Roch Gilbert du Motier |
השכלה |
|
בן או בת זוג | אדריאן דה לה פאייט |
צאצאים | Georges Washington de La Fayette, Anastasie du Motier de Lafayette, Henriette du Motier de Lafayette, Virginie du Motier de Lafayette |
השתייכות | הצבא הקונטיננטלי, צבא צרפת, המשמר הלאומי של צרפת |
תקופת הפעילות | מ-1771 |
דרגה | מייג'ור גנרל, לוטננט גנרל |
פעולות ומבצעים | |
עיטורים | |
| |
מארי-ז'וזף פול איב רוש ז'ילבר דו מוטייה, המרקיז דה לה פאייט (בצרפתית: Marie-Joseph Paul Yves Roch Gilbert du Motier, marquis de la Fayette; 6 בספטמבר 1757 – 20 במאי 1834) היה אציל צרפתי ליברלי, איש צבא ופוליטיקאי, שנודע בעיקר בתפקיד שמילא במלחמת העצמאות של ארצות הברית ובמהפכה הצרפתית. נחשב גיבור לאומי הן בצרפת והן בארצות הברית.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה פאייט נולד בשאטו דה שווניאק (Château de Chavaniac) שבחבל אוברן (Auvergne) בצרפת. משפחתו קיבלה את תוארה "לה פאייט" מהאחוזה שהייתה בבעלותה במאה ה-13. אביו של לה פאייט, איש צבא, נהרג ב-1759 בקרב מינדן במהלך מלחמת שבע השנים, וב-1770 נפטרו אמו (כשהיא בת 33) וסבו. כך הפך לה פאייט בגיל 13 לבן אצולה יתום, שבבעלותו הון אגדי. לה פאייט, שבחר ללכת בעקבות אביו לקריירה צבאית, למד באקדמיה הצבאית בוורסאי והצטרף לצבא הצרפתי בגיל 14. כשהיה בן 16 הוא נישא למארי-אדריאן-פרנסואז דה נואיי, בתו של הדוכס דה נואיי, בת לאחת המשפחות המשפיעות בממלכה.
מלחמת העצמאות האמריקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה פאייט היה קצין דרגונים צעיר בן 19 כאשר, ב-1776, הכריזו 13 הקולוניות הבריטיות באמריקה על עצמאותן. ליבו של לה פאייט הלך שבי אחרי המאבק לחירות של המתיישבים האמריקנים, וחרף ניסיונות שונים של מקורביו לצנן את התלהבותו הצליח לסדר לעצמו מינוי של גנרל בשורות האמריקנים. גם לאחר המינוי, ניסו גורמים שונים לעצור בעד יציאתו לאמריקה, והוא אף נעצר, אך הצליח לחמוק ולצאת לדרך בספינה יחד עם 11 מעמיתיו הנבחרים. ב-13 ביוני 1777, בתום מסע קשה בן חודשיים על פני האוקיינוס האטלנטי, נחת בחופי דרום קרוליינה. משם עשה דרכו לפילדלפיה, באותה עת מושב ממשלת המושבות האמריקניות, והציג עצמו בפני הקונגרס.
בתחילה התקבל לה פאייט בקרירות, והוא התקשה לשכנע את הקונגרס, באנגלית הרצוצה שבפיו, מדוע זכאי מתנדב זר וצעיר להיות מוצב בכוחות הצבא בדרגה כה גבוהה, על פני קצינים אמריקנים הזכאים לקידום. לאחר ששוכנעו חברי הקונגרס מייחוסו, קשריו ולהט כוונותיו, ומשהביע את נכונותו לשרת כמתנדב וללא שכר, נעתרו להעניק לו מינוי של מייג'ור גנרל בכוחות ארצות הברית, והוא נשלח לפגוש את ג'ורג' וושינגטון. וושינגטון התרשם מאוד מהצעיר שלפניו, שבהמשך היה לאחד מידידיו הקרובים ביותר.
בקרב הראשון של לה פאייט בשירות האמריקנים הוכיח גבורה רבה ואף נפצע קלות. זמן קצר אחר כך, על פי בקשה מפורשת של וושינגטון מהקונגרס, קיבל פיקוד על דיוויזיה. הוא זכה לשבחים על תפקודו בחלק מהמערכות המכריעות של המלחמה. בעקבות הכרזת המלחמה בין בריטניה וצרפת ב-1778 ביקש לה פאייט לחזור לצרפת להתייעצויות עם מלכו על המשך דרכו. וושינגטון, שראה בבקשתו הזדמנות פז להשתמש בשירותיו של לה פאייט כשתדלן מוכשר למען המטרות האמריקניות בחצר לואי ה-16, נעתר בחפץ לב לבקשתו. וושינגטון ציפה לשכנע את לואי ה-16 לשלוח כוחות יותר משמעותיים לסיוע למאבק נגד הבריטים. לה פאייט שהה בצרפת שישה חודשים, כשהוא נושא דרגת קולונל בחיל הפרשים.
לאחר שובו לארצות הברית חזר לשירות פעיל, ובשנת 1781 קיבל, על פי בקשתו של ידידו וושינגטון, את הפיקוד על הגנת וירג'יניה. וושינגטון חלק לו שבחים רבים על ביצועיו בתפקיד זה בתנאים קשים, בהם השתמש בכספו הפרטי לרכישת אספקה לחייליו. לה פאייט מילא גם תפקיד חשוב ובולט בקרב יורקטאון, שהיה האחרון עבורו בשירות ארצות הברית (ובו פיקד על כוח בסדר גודל שעליו נהג לפקד מפקד הצבא הקונטיננטלי עצמו, וושינגטון), בטרם חזר לצרפת ב-1782.
עם שובו לצרפת קיבל דרגת "מרשל דה קאם" (maréchal de camp – בריגדיר גנרל) בצבא צרפת. הוא מילא תפקידים צבאיים ופוליטיים שונים, וב-1784 שב לביקור בן 5 חודשים בארצות הברית כאורח כבוד של האומה.
המהפכה הצרפתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד טרם פרוץ המהפכה הצרפתית נודע לה פאייט כדוברה של האריסטוקרטיה הליברלית, והיה חבר באגודת ידידי השחורים ובאחוות הבונים החופשיים. ב-1787 קיבל מושב ב"אספת הנכבדים", שהתכנסה בוורסאי לראשונה מזה 160 שנה. כליברל ששאף לתואר "גיבור החירות של שני העולמות", מעין "וושינגטון צרפתי", היה הראשון – והיחיד מחברי אספת הנכבדים – שדרש מהמלך את כינוסה המיידי של אספת המעמדות. דרישה זו, והרקע של נטיותיו הליברליות, הביאו לבסוף לשחרורו ב-1788 מפיקוד בצבא, ולבניית מעמדו כאחד ממנהיגי המהפכה.
ב-1789 הוא נבחר לאספת המעמדות כנציג חבל אוברן, ולקח חלק פעיל בדיוניה. בהמשך אותה שנה נבחר כסגן נשיא האספה הלאומית, בה הציע את 'הצהרת זכויות האדם', על פי דגם 'הצהרת העצמאות' האמריקנית של תומאס ג'פרסון.
ב-15 ביולי, יומו השני של 'המשטר החדש', מונה לה פאייט למפקד המשמר הלאומי של פריז. באותו יום גם אומץ שילוב צבעי הטריקולור – אדום-לבן-כחול – כדגלה הלאומי החדש של צרפת, לפי הצעתו של לה פאייט. במשך שלוש השנים הבאות עד 1792, שנות המונרכיה החוקתית, פעל נמרצות בניסיון להשליט סדר, ככל יכולתו, בהתפרצויות האספסוף בתקופה סוערת זו. באוקטובר 1789 הציל את המלכה מארי אנטואנט מזעם ההמון, ובהזדמנויות רבות אחרות סיכן את חייו בניסיונות להציל קורבנות מידי ההמון. בגלל סלידתו מזוועות אותן נבצר ממנו למנוע, ניסה פעמים אחדות להתפטר מתפקידו, אך שוכנע לחזור בו בהיעדר מחליף ראוי.
מעל במת האספה המכוננת הלאומית טען בזכות ביטול הכליאה השרירותית, בעד סובלנות דתית, קרא לכינון משפט באמצעות חבר מושבעים, לביטול העבדות, לאבטחת חופש העיתונות, ולביטול תוארי האצולה וזכויות היתר. ברוח משנתו הליברלית ניסח את הצהרת זכויות האדם והאזרח שאומצה על ידי האספה. הוא נמנה עם החברים המייסדים של המועדון היעקוביני, תנועה פוליטית למען מלוכה חוקתית וביטול אי-השוויון של חברת המעמדות שפעלה במשך 5 שנים. בפברואר 1790 סירב להצעה למינויו כמפקד העליון של המשמר הלאומי של הממלכה. ב-14 ביולי 1790 הוא מילא תפקיד מרכזי באירועי ציון יום השנה הראשון לנפילת הבסטיליה. לה פאייט היה מחויב לעקרונות החירות הנישאים על דגלה של המהפכה, אך במקביל היה נאמן לא פחות לעקרונות החוק והסדר שהמהפכה רמסה ברגל גסה. המשמר הלאומי של פריז בראשותו היה אחראי על שמירת בני משפחת המלוכה, הן מפני הימלטות והן מפני זעם ההמון, ולה פאייט מילא תפקיד זה באמונה. לא אחת נדרש להגן על בני המלוכה משפטים בידי ההמון, אך כשנמלט המלך לואי ה-16 משביו לווארן ב-1791, היה זה לה פאייט שהוציא צו למעצרו. בהמשך היה דמות בולטת במועדון הפייאנטי של הליברלים המתונים.
אחרי המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה פאייט חרד לפניה של המהפכה והתנגד לאופי האלים והברוטלי שלבשה. לאחר הפיכת ה-10 באוגוסט 1792 שהפילה את האספה המחוקקת, ניסה בעצמו לבצע הפיכה צבאית ב-17 באוגוסט 1792 בכוונה להשיב את המונרכיה, ובתנאי שתהיה חוקתית ומוגבלת בכוחה, כמו באנגליה. ואולם, כיוון שחייליו סירבו לפקודה שנראתה להם כבגידה, הוכרז לה פאייט ב-19 באוגוסט 1792 כבוגד, ונאלץ להימלט לעיר הנייטרלית לייז', על ידי עריקתו אל האוסטרים. חרף לחץ אמריקני ולמרות הפצרות רעייתו, הוא נאסר למשך 5 שנים על היותו אחד מקברניטי המהפכה בצרפת, ונכלא תחילה בפרוסיה ובהמשך באוסטריה. נפוליאון, שלא אהד אותו במיוחד, הורה לשחררו ב-1797, אך רק ב-1799 הוא הורשה לחזור לצרפת, שם חבר למתנגדי נפוליאון.
בתקופת הקיסרות הראשונה הדיר רגליו מפעילות ציבורית, אך עם הרסטורציה של "השלטון הישן" חזר לפעילות ונטל חלק בהתרחשויות הפוליטיות של מאה הימים. בין 1818–1824 שימש כציר של מחוז שולי בבית הנבחרים; לאחר זמן הוא שב לביקור בן שנה בארצות הברית, והתקבל שם בהתלהבות ובכבוד רב. במהפכת יולי 1830 קיבל שוב פיקוד על המשמר הלאומי בצרפת, ופעל באותם קווי פעולה בהם נקט בימי המהפכה הראשונה. עד סמוך מאוד למותו המשיך בפעילות פוליטית ברוחו הליברלית.
לה פאייט נפטר בפריז ב-20 במאי 1834 ונקבר בבית העלמין פיקפוס שבעיר.
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לה פאייט נישא באפריל 1774 כשהוא בן 16 בלבד למארי-אדריאן-פרנסואז דה נואיי בת ה-14. ב-1775 נולדה בתם הנרייטה (שנפטרה בצעירותה) ואחריה נולדו אנסטסיה, מארי אנטואנט וג'ורג' וושינגטון (על שם חברו לקרב מאמריקה).
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הן בצרפת והן בארצות הברית נחשב לה פאייט לגיבור לאומי, שמוצאו האריסטוקרטי לא מנע ממנו להיות ליברל, מהפכן ורפורמטור.
בלפחות מחצית ממדינות ארצות הברית יש ערים ויישובים הנקראים לה-פאייט. בוושינגטון הבירה נקראה כיכר מרכזית על שמו - כיכר לה פאייט, ליד הבית הלבן, ובמרכזה פסלו רכוב על סוס.
ב-2002 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש אזרחות כבוד של ארצות הברית ללה פאייט, חרף סנטימנטים אנטי-צרפתיים חזקים שרחשו בארצות הברית באותה תקופה. לה פאייט הוא אחד מ-8 אנשים בהיסטוריה שזכו לתואר זה.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחזמר המילטון, המרקיז דה לה פאייט מגולם על ידי השחקן דוויד דיגס, שמגלם גם את תומאס ג'פרסון. במערכה הראשונה לה פייט מופיעה במספר השירים (הזכור שבהם הוא "אקדחים וספינות"), אך בשיר "הקרב על יורקטאון" מסופר כי הוא מתכנן לחזור לצרפת, ומשם והלאה דמותו אינה מופיעה. הוא כן מוזכר על ידי תומאס ג'פרסון ב"מה פיספסתי?" וב"קרב הקבינט 2", דבר אירוני מכיוון שאת שניהם משחק דיגס.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אגון לארסן, לוחמי חירות, הוצאת מסדה בע"מ, 1964, עמודים 25–45.
- מייק דאנקן, Hero of Two Worlds: The Marquis de Lafayette in the Age of Revolution מסת"ב 978-1-5417-3033-5 , 2021
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המרקיז דה לה פאייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- המרקיז דה לה פאייט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי המרקיז דה לה פאייט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- המרקיז דה לה פאייט, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- המרקיז דה לה פאייט
- המהפכה הצרפתית: אישים
- אנשי צבא במלחמת העצמאות של ארצות הברית
- פוליטיקאים צרפתים
- מרקיזים צרפתים
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מלחמת מאה השנים השנייה
- צרפתים חברי הבונים החופשיים
- גיבורים לאומיים
- פעילים בתנועה לביטול העבדות
- צרפתים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- ילידי 1757
- צרפתים שנפטרו ב-1834
- אזרחי כבוד של ארצות הברית