הביץ' בויז

The Beach Boys
	הלהקה בהופעה טלוויזיונית, 1964
שם במה	Carl And The Passions
מקום הקמה	הות'ורן
מוקד פעילות	קליפורניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1961–הווה (כ־62 שנים)
סוגה	רוק פסיכדלי, רוק פופ, רוק מתקדם, רוק אלטרנטיבי, ארט רוק, רוק אנד רול, רוק ניסיוני, פולק רוק, רוק, פופ
חברת תקליטים	Capitol, Brother, Reprise, Caribou, X Records, Ariola, Columbia
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (2001); פרס המוזיקה האמריקאית להצטיינות (1988); היכל התהילה של הרוק אנד רול (1988); היכל התהילה של גראמי (1997); היכל התהילה של קליפורניה; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	thebeachboys.com
חברים
	בריאן וילסון; אל ג'ארדין; ברוס ג'ונסטון; מייק לאב
חברים לשעבר
	דניס וילסון; קארל וילסון; דייוויד מרקס; ריקי פאטר; בלונדי צ'פלין; גלן קמפבל

הביץ' בויז (באנגלית: The Beach Boys. בתרגום חופשי לעברית: נערי החוף.) היא להקת רוק פסיכדלי אמריקאית, אשר החלה לפעול ב־1961 וזכתה להצלחה רבה. נחשבת לאחת המשפיעות והמצליחות ביותר בהיסטוריה וליחידה שהייתה בתחרות עם הביטלס.

הרכבה המקורי של הלהקה כלל את הזמר, המוזיקאי והמלחין בריאן וילסון, שני אחיו, קארל ודניס, בן דודם מייק לאב, וחברם אל ג'רדין.

הלהקה נחשבת לאחת מלהקות הרוק הראשונות הבולטות בארצות הברית, ולאחת מלהקות הפופ-רוקנרול המשפיעות ביותר. אלבומי הלהקה נמכרו בלמעלה מ־100 מיליון עותקים בכל רחבי העולם^[1]. במהלך פעילותה יצרה הלהקה 36 להיטים אשר הגיעו ל־40 המקומות הראשונים במצעד הפזמונים האמריקאי (יותר מכל להקת רוק אמריקאית אחרת) ו־56 להיטים שנכנסו ל־100 המקומות הראשונים במצעד, כולל ארבעה שהגיעו למקום הראשון. את עיקר הצלחתה נחלה בשנות ה־60^[^{דרוש מקור]}.

ב־1988, נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול, וב-2001 זכתה בגראמי למפעל חיים.

ב־2004 דירג מגזין הרולינג סטון את הלהקה במקום ה־12 ברשימת 100 האמנים הגדולים בכל הזמנים. על פי מגזין המוזיקה בילבורד, מכרה הלהקה יותר סינגלים ואלבומים מכל להקה אמריקאית אחרת בהיסטוריה^[^{דרוש מקור]}.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הלהקה והשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בצעירותם, החלו בריאן וילסון ואחיו דניס וקארל לשיר ביחד עם אביהם מורי, שניגן בפסנתר בצורה חובבנית וחשף את האחים לעולם המוזיקה.

במהלך לימודיו התיכוניים, הקים בריאן להקה ביחד עם בן דודו מייק לאב ושני חברים נוספים. בהמשך הצטרפו ללהקה גם דניס וקארל ובן כיתתו של בריאן אל ג'רדין. שמה הראשון של הלהקה היה "הפנדלטונס" ("The Pendletones").

בספטמבר 1961, סידר מורי לחברי הלהקה פגישה עם המפיקים המוזיקליים היט ודורינה מורגן בהוליווד. במהלך הפגישה, ביצעה הלהקה את השיר "Sloop John B", שלא הרשים את המפיקים. בשל כך, ביצעה הלהקה את שירם המקורי "Surfin", על אף שעבודת העיבוד שלו לא הושלמה.

באוקטובר 1962 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון "Surfin’ Safari".

ב־1962, החלה להתגבש צורת הלבוש המוכרת של חברי הלהקה, שכללה חולצות מכופתרות בפסי תכלת/אפור ומכנסיים לבנים.

ההצלחה בשנות השישים והתחרות עם הביטלס.[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1965 הצטרף ברוס ג'ונסטון ללהקה. ג'ונסטון החליף את בריאן בסיור ההופעות, שבקש להישאר באולפן ההקלטות.

ב־1966, החלה הלהקה לעבוד על אלבומם "Pet Sounds", אשר כלל אלמנטים מוזיקליים שטרם נעשה בהם שימוש באלבומי מוזיקה אחרים של אותה תקופה, לרבות שימוש באפקטים קוליים של תנועת רכבות ונביחות כלבים.

למעט הלהיטים שהנפיק האלבום כדוגמת "Wouldn't it be nice" ו־"God only knows", שיצאו יחדיו כסינגל מצליח, "Sloop John B" שהגיע לראשי המצעדים וכן ‏"Caroline, No" שהגיע למקום השני, חידש האלבום בתחום עריכת הסאונד. "Pet Sounds" נחשב לפסגת יצירתם של להקת "The Beach Boys" בכלל ושל וילסון בפרט.

Pet Sounds הוקלט בהשראת Rubber Soul של הביטלס. "כל כך נדהמתי מהאלבום הזה," אמר בריאן וילסון, "שהדבר הראשון שעשיתי למחרת היה להתיישב מול הפסנתר ולהתחיל לכתוב שירים. רציתי ליצור אלבום טוב יותר."

Pet Sounds, בתגובה, היווה השראה לאלבום "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" של הביטלס^[2], ונראה היה שהביץ' בויז והביטלס היו בתחרות מתמדת. לאחר יציאת "סרג'נט פפר", ביקש וילסון להמשיך וליצור את היצירה המוזיקלית החדשנית ביותר. הפרויקט שכונה "Smile" ואותו החלה הלהקה להקליט, הפך לאחת מהיצירות המסובכות ביותר בתולדות המוזיקה.

"Smile", שהעבודה עליו מעולם לא הסתיימה באופן סופי, הפך לאחד מהאלבומים המיתולוגיים שזכו למעמד מיתי של ממש בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית – רק "Good Vibrations", מלהיטיה הגדולים של הלהקה ואחד השירים המזוהים איתה ביותר, שיצא לאור כסינגל ב־1967 והצליח מאוד, זכה לגרסה מוכנה שבושלה עד תום. חלק משאר השירים מתוכו שובצו בגרסאות שעובדו באופן שונה לאלבומים הבאים של הלהקה.

בעקבות העבודה הקשה על האלבום והלחץ העצום בו היה וילסון נתון, עבר וילסון התמוטטות עצבים אשר גרמה בסופו של דבר להפסקת העבודה על האלבום ולפרישתו מעולם המוזיקה ומהלהקה. עם פרישתו של וילסון, המשיכה הלהקה להקליט ולהופיע עד לדעיכתה הסופית שנים ספורות לאחר מכן.

ב־4 ביולי 1985 ניגנו הביץ' בויז בפני קהל של מיליון בני אדם בפילדלפיה. מאוחר יותר באותו היום (4 ביולי) הופיעו בפני קהל של 750,000 איש בקניון בוושינגטון, בהישג שתועד בספר השיאים של גינס באותה שנה.

ב־1991 תרמה הלהקה גרסת כיסוי ל־"Crocodile Rock" של אלטון ג'ון לאלבום המחווה "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin".

ב־2001 זכתה הלהקה בפרס גראמי על מפעל חיים על הישגיה בתחום המוזיקלי. הלהקה נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב־1988. בין שיריה המוכרים: "Surfin' USA"‏, "Good Vibrations", "I Get Around"‏, "God Only Knows"‏, "California Girls"‏, "Help Me Rhonda" ועוד.

סגנון אמנותי והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות פעילותה, עברה הלהקה שינויים רבים בסגנונה המוזיקלי.

סגנונה המקורי, סגנון ה־Surf Rock, היה שילוב של "הרמוניה צפופה" ופזמונים ששיקפו וביטאו את תרבות הנוער של דרום קליפורניה בשנות ה־60.

הלהקה עברה מאלבומים כמו surfin usa, אשר מאופיינים בsurf rock בשילוב עם הרמוניות, לאלבומים וסוגי מוזיקה מורכבים יותר, כמו האלבומים פט סאונדס, סמייל surf's up ו-holland, השייכים לסוגות אחרות, כגון בארוק פופ, רוק פסיכדלי ואף רוק מתקדם.

התרומה המשמעותית ביותר למוזיקה, שיצרו חברי הלהקה היה אלבומם "Pet Sounds" ‏מ־1966^[3]^[4].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Surfin' Safari (1962)
Surfin' USA (1963)
Surfer Girl (1963)
Little Deuce Coupe (1963)
Shut Down Volume 2 (1964)
All Summer Long (1964)
The Beach Boys' Christmas Album (1964)
Today!‎ (1965)
Summer Days (and Summer Nights!!)‎ (1965)
Beach Boys' Party!‎ (1965)
‏1966 Pet Sounds
Smiley Smile (1967)
Wild Honey (1967)
1968 Friends
Stack-O-Tracks (1968)
20/20 (1969)
Sunflower (1970)
Surf's Up (1971)
Carl and the Passions - "So Tough"‎ (1972)
Holland (1973)
15 Big Ones (1976)
Love You (1977)
M.I.U. Album (1978)
L.A. (Light Album)‎ (1979)
Keepin' the Summer Alive (1980)
The Beach Boys (1985)
Still Cruisin'‎ (1989)
Summer in Paradise (1992)
Stars and Stripes Vol. 1 (1996)

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Beach Boys Concert (1964)
Live in London (1970)
The Beach Boys in Concert (1973)
Good Timin': Live at Knebworth England 1980 (2002)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא הביץ' בויז בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של הביץ' בויז
דודי פטימר, ‏במלאת 60 שנה להקמתה: בחזרה לסיפורה של הביץ' בויז, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2021
המלחמה בין הביץ' בויז לביטלס, בפורום הגריד, 15 בינואר 2021

הביץ' בויז, ברשת החברתית פייסבוק
הביץ' בויז, ברשת החברתית טוויטר
הביץ' בויז, ברשת החברתית אינסטגרם
הביץ' בויז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר iTunes (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר ספוטיפיי
הביץ' בויז, באתר SoundCloud (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר Last.fm (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר AllMusic (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר Deezer
הביץ' בויז, באתר Discogs (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר Songkick (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר Genius
הביץ' בויז, באתר SecondHandSongs
הביץ' בויז, באתר DNCI
הביץ' בויז, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
הביץ' בויז, באתר בילבורד (באנגלית)
הביץ' בויז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ The Washington Times https://www.washingtontimes.com, Beach Boys member Al Jardine touring with Brian Wilson, The Washington Times (בAmerican English)
^ admin, George Martin, “Without Pet Sounds, Sgt. Pepper Wouldn’t Have Happened”, full in bloom, ‏2020-06-26 (בAmerican English)
^ The Beach Boys to test our surf in Tel Aviv, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
^ Shechnik, Raz (2014-09-03). "The Beach Boys are surfin' to Israel". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2022-04-26.

[1] The Washington Times https://www.washingtontimes.com, Beach Boys member Al Jardine touring with Brian Wilson, The Washington Times (בAmerican English)

[2] , George Martin, “Without Pet Sounds, Sgt. Pepper Wouldn’t Have Happened”, full in bloom, ‏2020-06-26 (בAmerican English)

[3] The Beach Boys to test our surf in Tel Aviv, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)

[4] Shechnik, Raz (2014-09-03). "The Beach Boys are surfin' to Israel". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2022-04-26.

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, האורגים (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)