פרשת משפטים בושה

פרשת משפטים בושה הוא סלוגן שנהפך לוויראלי כביקורת על פגיעה בזכויות אדם שמקורן בפגיעה בחופש הביטוי וכן אכיפה בררנית שנעשית על ידי מערכת האכיפה מסיבות פוליטיות. מאז פרסום הפרשה שהיוותה את מקורו, הביטוי משמש רבות בפי התומכים בשינויים במערכת המשפט בישראל. מקור הביטוי בתקרית שהתרחשה ב-22 בפברואר 2020 בין שירה שפיץ לאביחי מנדלבליט.

פרטי האירוע

ב-22 בפברואר 2020, בבוקר שבת בו חלה פרשת משפטים, עורכת הדין שירה שפיץ, משכונתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בפתח תקווה, הפטירה לעברו את המילים "פרשת משפטים, בושה" כאשר חלף לידה בדרכו לבית הכנסת הדבר דווח בידי מאבטחו של מנדלבליט לשוטר, שהביא לעיכובה המידי תוך חילול שבת חרף מחאותיה, ותוך איום אל מול חמשת ילדייה הקטינים כי אם לא תעשה כן - תאזק ותעצר. שפיץ, שומרת שבת, הוסעה בניידת לתחנת המשטרה בפתח תקווה שם נחקרה באזהרה, נלקחה ממנה טביעת אצבעות ונפתח כנגדה תיק פלילי שנשאר פתוח שמונה חודשים, עד שהתקשורת פרסמה את הפרשה.

הסיפור נקשר גם לניצב עמי אשד שהיה באותה תקופה מפקד מחוז מרכז של המשטרה.

חשיפת המקרה בתקשורת

עם פרסום המקרה על ידי אילה חסון ב-22 באוקטובר 2022 (8 חודשים לאחר האירוע), וכמה ימים לאחר מכן, סגרה הפרקליטות את התיק הפלילי שנפתח נגד שפיץ, מחוסר אשמה.

בתגובה לפרסום, מנדלבליט באמצעות דובריו הכחיש את מעורבותו במקרה, וטען כי "האירוע טופל ללא שום מעורבות מצד היועץ, שהוא כידוע אישיות מאובטחת", אך בחומר החקירה שנחשף, גרסת המאבטח דווקא הצביעה כי מנדלבליט טען בזמן אמת "שהוא שמע עוד משהו". גם לדברי בעלה של שפיץ, מנדלבליט הוא שסימן למאבטחו לעצור את האישה.

פרסום המקרה הציף דיווחים נוספים של שכנים שחוו אירועים דומים בהם פנו ליועמ"ש בביקורת או בסתם פניה שאין בה איום, וטופלו בעקבות כך על ידי המשטרה, תוך הפרת זכויות אדם על אף שכלל לא עברו על החוק. גם בכל אותם מקרים, עם פרסומם, הכחיש מנדלבליט את מעורבותו באמצעות דוברו.

בעקבות פרסום המקרה, הוגשה תלונה על ידי עו"ד פיני פישלר לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן. רוזן מצא את התלונה מוצדקת, ומתח ביקורת על הטיפול בשפיץ: "עורכת דין דתיה ושומרת שבת, אזרחית נורמטיבית, אוימה על ידי שוטרים לעיני ילדיה, הוסעה בשבת בניידת לתחנת המשטרה, נחקרה ונפתח נגדה תיק במשטרה, על לא עוול בכפה". בהחלטתו ציין שאין להעמיד לדין אזרח במקרה זה שבו ההתבטאות חוסה תחת חופש הביטוי, ואף מצא את התלונה על עיכוב הטיפול בתיק על ידי הפרקליטות כמוצדקת והורה "לבחון הנושא ולקבוע נהלים מחייבים שיהא בהם למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד." ביחס להתנהלות המשטרה מצא הנציב לציין: כי הגם ש"לא נדרש להתנהלותה של המשטרה במקרה זה מאחר שבהתאם לחוק, אינה חוסה בצל ביקורת הנציבות. עם זאת, הובלת אזרחית נורמטיבית בשבת לתחנת משטרה ברכב משטרתי, בעקבות התבטאות מותרת בהחלט ובוודאי כשלא עשתה דבר וחצי דבר בניגוד לחוק הינה התנהלות המחייבת תיקון והפקת לקחים."

התביעה האזרחית

שפיץ הגישה תביעה נגד המדינה לקבל פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לה, ונפסקו לטובתה בבית משפט פיצויים בסך 70,000 ש"ח.

לדברי שפיץ "המשטרה לקחה על עצמה את האחריות. לדעתי היא עשתה את זה בשביל לשמור על אנשים מסוימים. עליו...הרגשתי שמאתרגים את מנדלבליט. כל הפרקליטות עמדה על הרגלים האחוריות בשביל לאתרג אותו." במהלך ההוכחות בבית המשפט המשפט חזר בו שומר הראש מעדותו הראשונית שנגבתה ממנו בזמן אמת.

הביקורת הציבורית

פרסום המקרה גרם לביקורת ציבורית כלפי מנדלבליט וכלפי רשויות האכיפה. עו"ד כנרת בראשי כתבה: "אתמול כתבתי פוסט בפייסבוק שקורא לאנשים להפגין בצאת השבת מתחת לביתו של מנדלבליט, תחת הקריאה "פרשת משפטים בושה". היום קיבלתי טלפון מרכז המודיעין של תחנת פתח תקווה שאסור לי להגיע לביתו של מנדלבליט להפגין. דיקטטורה. פיקוד תחנת פתח תקווה הודיעו לי עכשיו שגם שיירת רכבים אסורה ליד הבית של מנדלבליט!"

על רקע פרסום הפרשה ובעקבותיה נערכה הפגנה עם הכותרת "פרשת משפטים בושה", שדרשה ממנדלבליט להתפטר מתפקידו.

גם עיתונאים ופובליציסטים מתחו ביקורת קשה.

"פרשת משפטים בושה" והעיכוב הבהול שנעשה לשפיץ בשבת נדונה בכנסת על ידי חברי כנסת ושרים שונים ואף טופלה על ידי השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, מתוך מטרה לברר מי נתן את הוראת העיכוב והאיום במעצר.

בראיון שנתן המשנה ליועמ"ש רז נזרי סבר שחקירתה של האישה שקראה לעבר היועץ המשפטי לממשלה "פרשת משפטים בושה", כלל לא צריכה הייתה להתקיים.

על אף שמנדלבליט הכחיש בתוקף את מעורבותו באמצעות דובריו, ביקורות רבות הועלו על שתיקתו ביחס למקרה שהיה בו פגיעה בזכויות האדם, קל וחומר בתור אדם האמון על מערכות אכיפת החוק.

פרשת מיקי זוהר שקושרה לפרשת משפטים בושה

ב-4 באוקטובר 2020 העניק מיקי זוהר, אז יו"ר הקואליציה, ראיון לענת דוידוב וגולן יוכפז ברדיו 103FM, בתגובה לחשיפת הקלטות מנדלבליט אמר מיקי זוהר באותו ראיון, כי אם היועמ"ש לא יתפטר - ייחשפו עוד הקלטות שלו. דבריו אלו של זוהר נתפסו כאיום, בגינם הוזמן לחקירה. גם מקרה זה ספג לביקורת ציבורית בשעה שהזימון לחקירה נתפס כניסיון להלך אימים ולהשתיק ביקורת נגד פקיד ציבור בכיר באופן לא דמוקרטי. זוהר צוטט ביחס לפרשת משפטים בושה: "זה מאוד מזכיר לי את המקרה שלי. זו פרשת משפטים בושה אחת, ואני פרשת משפטים בושה שתיים. שנינו העזנו לבקר את היועץ המשפטי לממשלה ונחקרנו על כך".

השיח שהפרשה פתחה

המקרה חשף את מנדלבליט לביקורת ציבורית על גבולות חופש הביטוי, ובפרט על היעדר האיזונים והבלמים בהפעלת כוח השררה של פקידות בכירה תוך ניצול קרבה וקשרים לגופים הממונים על אכיפת החוק ביקורת הועברה על מנדלבליט כיועמ"ש ועל בכירי הפרקליטות, שלא טרחו להסתייג בפומבי מהפגיעה הקשה בחופש הביטוי שחוותה שפיץ או לגנות את עצם החקירה התמוהה של אישה דתיה בשבת על לא דבר. במיוחד לאור אדישות מוחלטת מהפרקליטות והיועמ"ש מאמירות חמורות בהרבה שיצאו מפיהם של אנשים אחרים. השר אמיר אוחנה הביע חשש עם פרסום פרשת משפטים בושה ובעקבות מקרים נוספים שדווחו על ידי שכנים לאחר הפרסום, כי הוא חושש למשטרת מחשבות, דבר הנוגד משטר דמוקרטי. פרשת משפטים בושה אוזכרה גם כאחת מהפרשות המבססות ביקורת על מדיניות הרשעות בכל מחיר שנטען שפשו במערכות האכיפה בחוסר צדק.

המקרה העלה סוגיות בנושא אכיפה בררנית וטענות בדבר אי שוויון באכיפת החוק בניגוד למחויב בדמוקרטיה.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הזכיר את הפרשה במספר הזדמנויות הקשורות לסתימת פיות של אנשי ימין, ולאכיפה בררנית הקיימת לטענתו בין מפגיני שמאל שמופלים לטובה על ידי רשויות אכיפת החוק, לבין מפגיני ימין שהאכיפה נגדם מאופיינת ביד קשה וקיימת אפילו כשאינם עוברים על החוק. ביקורת זו הועלתה לאורך הזמן על ידי אישים שונים וכן על ידי שרים וחברי כנסת נוספים מהצד הימני של המפה הפוליטית.על רקע מחאות השמאל – לוין ובן גביר התעמתו עם היועמ"שית, באתר עכשיו 14, 29 ביוני 2023

כשסיים היועמ"ש מנדלבליט את תפקידו, באופן מקרי בשבת פרשת משפטים בשנת 2022, נכתב בערוץ 7 כי ""פרשת משפטים בושה", מבטא את אכזבת הציבור הדתי שבקרבו חי מנדלבליט מתפקודו ומהחלטותיו. בין אם דייקה מי שאמרה את המשפט הקצר שהפך לסלוגן ובין אם חרגה מגבולות הראוי והטעם הטוב, מעצר של אישה דתייה תוך כפייתה לחלל שבת על ידי שוטרים שביקשו להגן על מנדלבליט מפני ביקורת הוא ללא ספק בושה." פרשת משפטים הובאה לא אחת כדוגמה לאבסורד באכיפה בררנית עוד הובאה כדוגמה לכוח הרב שניתן לפקידי ציבור אל מול היעדר האחריות בגין אותו כוח הרב. המקרה הובא כדוגמה לתיקון נדרש של מערכת המשפט על ידי השר יצחק וסרלאוף.