צבי רותם
 | |
| לידה |
1903  |
|---|---|
| פטירה |
1980 (בגיל 77 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
  | |
צבי רותם (4 באוקטובר 1903 – 7 במרץ 1980) היה עיתונאי, סופר ומנהיג ציוני.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רותם נולד בטרניאני שבקרואטיה בשם ארתור-אריך רוטמילר. את לימודיו האקדמיים עשה בגרמניה וחזר לזאגרב עם תואר דוקטור לפילוסופיה מווירצבורג ומוסמך למדעי היהדות מברלין. ב-1933 הוסמך למשפטים בזאגרב.
מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית ביוגוסלביה. שימש כיו"ר "ברית הנוער הציוני", והיה ממייסדי "הפועל הצעיר" ו"הליגה למען ארץ-ישראל העובדת".
הוא כיהן כמזכ"ל הלשכה הארצית של קק"ל ביוגוסלביה וכמנהל המשרד הארצישראלי בזאגרב, שבין השאר הנפיק תעודות עלייה (סרטיפיקטים) למבקשים.
ערך את הירחונים "הנוער", "גדעון" ו"האביב" וחיבר שירים, סיפורים ומחזות שהוצגו בנשפי נוער וילדים. כתב בסרבו-קרואטית ספרים אחדים, בהם "ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל" (זאגרב, 1925) ו"חיים נחמן ביאליק" (בלגרד, 1936), וכמו כן תרגם לסרבו-קרואטית את סיפורי י.ל. פרץ (זאגרב, 1932).
ב-1928 ביקר בארץ, וב-1929 השתתף כציר ארץ-ישראל העובדת ביוגוסלביה בקונגרס הציוני ה-16 בציריך.
ב-1930 נשא לאשה את ד"ר צילה סנדל (1903–1976), מנהיגה ופעילה בתנועת הנוער הציונית ביוגוסלביה. היא עסקה בהוראה, ואחרי עלותם ארצה עבדה שנים רבות בהוראה ובניהול בתחום החינוך המיוחד. בעת מלחמת העולם השנייה התנדבה למשמר האזרחי בתל אביב. ב-1931 נולד בזאגרב בנם הבכור, חנן.
באוקטובר 1934 עלה הזוג ארצה. ב-1935 נולד בחיפה בנם השני, דן. מאז מאורעות 1936 ועד קום המדינה היה צבי רותם חבר בארגון ההגנה. באחת מסדרות האימונים היה בכיתה אחת עם עמיתו ב"דבר" וידידו זלמן שזר. הארגון ניצל את ידיעת השפות שלו, וגרמנית בפרט, ונעזר בו כשהיה צריך לחקור או לתחקר דוברי גרמנית שלא ידעו עברית. עד לפלישת הגרמנים ליוגוסלביה במלחמת העולם השנייה שימש סופרם של "ז'ידוב" והיומון הבלגראדי "פוליטיקה". ב-1936 החל לעבוד ככתב חיפה והצפון של היומון "דבר". ברבות השנים שימש בו ככתב כלכלי במערכת היומון בתל אביב, ולאחר מכן עורך כלכלי, מזכיר המערכת, חבר מזכירות, ובמשך שנה גם מנכ"ל העיתון. הוא פרסם מאות כתבות ורשימות בתחומים רבים ומגוונים. בעבודתו כעיתונאי וכעורך עיתון נסע למדינות רבות, ובכללן יפן, הודו, תאילנד, איטליה ועוד. את רשמיו פרסם בכתבות רבות על מדינות אלה מהיבטים שונים. בהיותו אורח הצי הבריטי במצרים בזמן מלחמת העולם השנייה ראה כיצד ימאי בריטי קופץ להציל חתול שנפל למים. הימאי עלה עם החתול בזרועותיו ללא חבל, כשהוא נעזר רק בגפיו ומטפס ברווח שבין שני כלי שיט קרובים זה לזה. רותם התרשם כל כך ממעשה זה, שכתב על כך אחת מרשימותיו. עד לפרישתו לגמלאות היה גם עורך העיתון המנוקד לעולים "אֹמר".
רותם השתתף בייסוד אגודת העיתונאים בתל אביב, היה חבר הוועד ושימש כמה שנים כגזבר האגודה.
רותם יזם ונטל חלק בייסוד התאחדות עולי יוגוסלביה ב-1934 ובמשך השנים שימש מספר פעמים כיו"ר שלה. הוא נבחר גם לתפקיד נשיא ההתאחדות, ועל כל פעולותיו אלה רשמה אותו ההתאחדות בספר הזהב של קק"ל והקדישה ביער בן-שמן חורשות לו ולרעייתו. בשנות ה-50 יצא עם רעייתו למספר שנים כדי לרכז את פעילות הקרן הקיימת בארצות סקנדינביה.
הוא תרגם מסרבו-קרואטית לעברית את יצירותיהם של הינקו גוטליב, ז'אק קונפינו ואחרים, ובכללם הספר "יוליה", על גיסתו יוליה פישר לבית סנדל, שנפלה במאבק האנטי-פשיסטי ביוגוסלביה. הוא ערך את הכרך הראשון של הספר "תולדות יהודי יוגוסלביה" מאת יקיר אבנטוב.
רותם חיבר מחקר מעמיק על הטרגדיה של דוד שוורץ, ממציא ספינת האוויר, שפרדיננד פון צפלין קנה מאלמנתו את התוכניות לבנייתה. המחקר ראה אור בארצות הברית בשפה הגרמנית בידי אחיו - זמר הבריטון, המוזיקולוג והמלחין פרופ' מרקו-אהרן רוטמילר (1908–1993).
צילה וצבי רותם הובאו למנוחות באשקלון.