יהדות ברסלאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ה'שטיבל' בברסלאו, ששימש בעיקר את יהודי מזרח אירופה. בתמונה: מרדכי רוטנברג, שנמלט מהעיר כילד, יושב במקומו הקבוע של אביו, דויד רוטנברג, שהיה מבני הקהילה המזרח-אירופית של ברסלאו
ארון הקודש ב'שטיבל' של קהילת יהודי מזרח אירופה בברסלאו

הקהילה היהודית בבְּרֶסְלַאוּ (או "בְּרֶסְלוֹי", כיום ידועה בשם ורוצלב) הייתה מהקהילות היהודיות הוותיקות באירופה. הקהילה הייתה משכנם של משכילים ואף היוותה ערש ליצירה יהודית ברוח ההשכלה. העיר, ששוכנת כיום בדרום מערב פולין, על גדות נהר האודר, הייתה עד לאחר מלחמת העולם השנייה בשליטת גרמניה, ועל כן יוצאי הקהילה היום רואים עצמם כיהודים ממוצא גרמני ולא פולני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות של יהודים באזור ידועה החל מראשית המאה ה-13; בבית העלמין היהודי נמצאה מצבה שתאריך הפטירה שרשום עליה הוא כ"ה אב ד' אלפים תתקס"ג, ובתיארוך הלועזי - שנת 1203 - לפני למעלה מ-800 שנה, והיא העדות הפיזית לחיים יהודיים הקדומה ביותר בפולין כולה.[1] בשנת 1453 העלילו נוצריי העיר על ראשי הקהילה היהודית שהם שלחו אישה נוצריה לגנוב עבורם את לחם הקודש. בעקבות זאת, הוצאו להורג 41 מנכבדי הקהילה היודית ושאר היהודים גורשו מן העיר[2]. קהילה יהודית בברסלאו קמה מחדש לאחר גזירות ת"ח-ת"ט[3].

בשנת 1870 חיו בעיר כ-17,500 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה עברו לברסלאו יהודים רבים ממחוזות פוזן ושלזיה העילית-הדרומית, שסופחו לפולין, וכך גדלה קהילת יהודי ברסלאו לכ-23,240 נפשות בשנת 1925, שהיוו כ-4.2% מכלל תושבי העיר. בזאת הייתה העיר לקהילה היהודית השלישית בגודלה בגרמניה. במאה ה-19 בלטו בין יהודי העיר: מנהיג הזרם הרפורמי אברהם גייגר, מנהיג הקונסרבטיבים זכריה פרנקל וההיסטוריון היינריך גרץ.

קהילת ברסלאו נותרה בגודל זה עד לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה (בשנת 1933 התגוררו בעיר 20,202 יהודים).[4]

אירועי אנטישמיות כלפי יהודי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יומן תלמיד בבית הספר היהודי בברסלאו, 1939-1938

יהודי הקהילה סבלו מאנטישמיות עוד לפני השואה: כבר באמצע תקופת רפובליקת ויימאר הואשמו יהודי ברסלאו ברצח ילד נוצרי ומצבות בבית-הקברות היהודי חוללו. לקראת סוף 1932 אירעו באוניברסיטה בעיר מעשי אלימות בקשר למינוי מרצה יהודי, עד שהנהלת האוניברסיטה הסתלקה מן המינוי.[4]

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1849 התפצלה רבנות הקהילה: הרב גדליה טיקטין, בנו של הרב שלמה זלמן, הנהיג את הקהילה האורתודוקסית. והרב ד"ר אברהם גייגר שהתמנה עוד בחיי אביו של הרב טיקטין כמשנה-לרב, הנהיג את הקהילה הרפורמית. ב-1856 אוחדה הקהילה.

מוסדות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת ברסלאו הקימה מוסדות ציבור וחינוך, ביניהם בית החולים היהודי המודרני הראשון בגרמניה. התבלט במיוחד בית המדרש לרבנים של הרב זכריה פרנקל, שהוקם בשנת 1854 והיה הראשון מסוגו בגרמניה, שילב לימודי יהדות ברוח קונסרבטיבית עם לימודים כלליים לקראת התואר דוקטור. בית המדרש נסגר בהוראת הגרמנים בשנת 1938.

בברסלאו הוקמו גם בתי כנסת מפוארים, כמו למשל בית הכנסת 'החדש' שהחל להיבנות בברסלאו בשנת 1865 ונחרב בשנת 1938 בליל הבדולח, והיה מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים ביותר בגרמניה,[4] ושימש בעיקר את הקהילה הליברלית בעיר; בית הכנסת החסידה הלבנה, ששימש בעיקר את בני הקהילה ה'ייקית'; ו'השטיבל' שהיה צמוד לבית הכנסת 'החסידה הלבנה', ושימש בעיקר את יהודי מזרח אירופה, ה'אוסטיודן', שכאמור היו אוכלוסייה ניכרת בעיר הניצבת סמוך לגבול בין פולין לגרמניה. ה'שטיבל' היה קטן יותר ופשוט יותר בסגנונו משני בתי הכנסת האחרים, בהתאמה לקהילה שהתפללה בו - קהילת מהגרים מה'מזרח' האירופי, שהייתה פחות מבוססת מקהילת המקור של ברסלאו. שני בתי הכנסת הסמוכים הללו, 'החסידה הלבנה' ו'השטיבל', שרדו את השואה, מכיוון שהיו סמוכים לבתי מגורים ועל כן בליל הבדולח ניצלו משריפה.

גורל יהודי הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הנאצים לשלטון גברו ההתפרעויות ופעילים יהודים צעירים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית נרצחו. כבר לפני חרם האחד באפריל 1933 חדרו אנשי ס"א לבניין בית-המשפט המחוזי וגירשו בכוח שופטים ועורכי-דין יהודים. חוקי ההפליה של השלטון נגד היהודים הוצאו לפועל במלוא חומרתם. במרוצת הזמן נאלצו הסוחרים היהודים, בלחץ החרם הרשמי והבלתי רשמי, לחסל את עסקיהם או שהללו נכללו באריזציה הרשמית. משנה לשנה גדל מספר העובדים היהודים המפוטרים.

ליל הבדולח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל הבדולח נהרסו כל בתי הכנסת בעיר[5], כולל בית-הכנסת הליברלי ('בית הכנסת החדש') המפואר. בעקבות המעצרים והפגיעות בנפש וברכוש גברה ההגירה, ועד אמצע 1939 ירד מספר היהודים בכמחצית (10,309 נפש).

תגובות פנימיות בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתדרדרות במצבם של יהודי ברסלאו הובילה גם שינויים פנימיים בתוך הקהילה, שנבעו מתגובות למצב וניסיון להתמודד עמו. במטרה להתמודד עם קשיי התקופה, הנהגת הקהילה הרחיבה את רשת מרכזי ההכשרה וההסבה המקצועית כדי לקדם את העלייה לארץ-ישראל וההגירה. בברסלאו ניכרה באותן השנים עלייה בכוח התנועה הציונית בתוך הקהילה, כתגובה למאורעות. כך חל גידול מתמיד במספר התלמידים שלמדו בבית הספר הציוני שהוקם בשנת 1920, וכן בני נוער רבים הצטרפו לתנועות הנוער החלוציות שבעיר. לאחר פרסום חוקי נירנברג בסוף 1935 הושווה מספר הנציגים הציונים בוועד הקהילה למספר הנציגים הליברלים, נוכח גידול בכוח השפעת הציונים על חברי הקהילה. שני העיתונים היהודיים שיצאו לאור בעיר בחל משנת 1924 – ביטאון הקהילה (Gemeindeblatt Jüdisches Breslauer), ו'העיתון היהודי למזרח גרמניה' (Jüdische Zeitung für Ostdeutschland), תרמו לחיזוק התודעה היהודית ולעמידה הנפשית של היהודים נוכח האנטישמיות הגואה.[4]

השילוחים להשמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 במרס 1941 עדיין נותרו בברסלאו 9,184 יהודים. בספטמבר אותה שנה רוכזו רובם ב'בתי יהודים' מיוחדים, ובנובמבר הוחל בהעברת היהודים למחנות מעבר זמניים בשלזיה. בין המגורשים היו מורים, והם ניסו לקיים מסגרת לימודים גם בתנאי המחנה, ואולם, כעבור ימים מספר הופסק הניסיון, עם שילוח המגורשים למזרח. מאז תכפו גירושים ישירים מברסלאו, רובם אל מחנות ההשמדה ומיעוטם לגטו טרזינשטט. מתוך כ-2,500 המגורשים לטרזינשטט שרדו כ-160 בלבד.[4]

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות המלחמה נותרו בעיר כ-150 יהודים, כמעט כולם בזכות בני זוגם הארים.[4] אחרי כיבוש ברסלאו בידי הצבא האדום וסיפוחה לפולין התרכזו בעיר כ-10,000 יהודים, רובם ככולם פליטים ממזרח אירופה, וזמן מה חודשה פעילותם של מוסדות הקהילה. אך ב-1968 מנהיגה של המפלגה הקומוניסטית הפולנית, גומולקה, איפשר ליהודים לעזוב את פולין, רוב יהודי ורוצלב ניצלו אפשרות זאת. כיום מתגוררים בוורוצלב כ-70 יהודים בלבד.

מיצג הממחיש את אירועי ליל הבדולח, שהוצב במסגרת אירוע זיכרון לליל הבדולח בנובמבר 2016 בבית הכנסת 'החסידה הלבנה' בברסלאו

אישים בולטים מיוצאי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחת הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברסלאו כיום ישנם מספר אופני הנצחה לקהילה היהודית שאיננה עוד, מהם ייחודיים למקום.

הצועדים ב'צעדת החיים' עוברים בסמטאות היהודיות בברסלאו, 9 בנובמבר, יום השנה לליל הבדולח, 2016
  • בברסלאו הוקם מוזיאון לזכר החיים היהודים שנגדעו, ובו אף בית כנסת.
  • בברסלאו יצא סרט על הקהילה היהודית שאיננה, בשם "אנחנו יהודים מברסלאו" ("Wir sind Juden aus Breslau"). הסרט מתמקד בשנים-עשר ניצולים יוצאי הקהילה, שהיגרו לישראל, לארצות הברית ולמקומות נוספים, ובאמצעות סיפורם האישי משחזר את קורותיה של הקהילה. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בברסלאו בנובמבר 2016, סביב אירועי הזיכרון לליל הבדולח בעיר.
  • בשנים האחרונות נערכת ב-9 בנובמבר, בליל הזיכרון לליל הבדולח, צעדת זיכרון בעיר להנצחת חורבנה של הקהילה.[6] הצעדה יוצאת מרחבת בית הכנסת 'החסידה הלבנה', ששרד את השואה, עוברת ברחובות היהודיים הריקים מתושביהם המקוריים, ומסתיימת ברחבת בית הכנסת 'החדש' של ברסלאו, שנחרב בליל הבדולח. הצועדים נושאים נרות זיכרון בידיהם, ובמהלך הצעדה נישאים דברים לזכר הקהילה, בטקס קצר שנערך במקום.
  • בברסלאו ישנם לוחות זיכרון לזכר הקהילה היהודית שחייתה בעיר, שהבולט שביניהם הוא לוח הזיכרון שניצב על חורבותיו של בית הכנסת 'החדש', שנחרב בליל הבדולח.
  • בעיר קיימים גם אתרי הנצחה שונים, שאינם קשורים בהכרח לגורל יהודי הקהילה, אלא לכלל יהודי אירופה בשואה, כמו אתר הנצחה ללוחמי מרד גטו ורשה שהוקם בעיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון שהוצב על חורבות בית הכנסת 'החדש' בברסלאו, שנחרב בליל הבדולח

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • Till van RahdenJuden und andere Breslauer. Die Beziehungen zwischen Juden, Protestanten und Katholiken in einer deutschen Großstadt von 1860 bis 1925. Vandenhoeck & Ruprecht, Göttingen 2000, [[Spezial:ISBN-Suche/352535732X|ISBN 3-525-35732-X]], S. 111.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות ברסלאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]