קונקן
 | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| העיר הגדולה | מומבאי |
| קואורדינטות | 15°36′N 73°48′E / 15.6°N 73.8°E |
  | |
קונקן או חוף קונקן (בשפה המראטהית: कोकण) הוא חבל בהודו שגבולותיו אינם מדויקים. קונקן כולל את החוף המערבי של הודו בין הים הערבי ממערב והרי גהט המערביים ורמת דקאן ממזרח, ובין הנמל אליבג בצפון והנמל מנגלור בדרום, או בין הנהר דמאן גנגה, העיר דמאן ומפרץ קמבהט (קמבאי) בצפון לחוף קנארה בקצה הצפוני של המחוז קרוואר ולנהר גנגוואלי במדינת קרנאטקה. החבל גולל מחוזות דרומיים של מדינת מהרשטרה, המדינה הפדרלית גואה והמחוזות הצפוניים של מדינת קרנאטקה. האיים הידועים ביותר בחבל קונקן הם איי גואה, עם העיר פאנאג'י, בירת מדינת גואה, והאי סלסט, שבו שוכן חלק מהעיר מומבאי. חלק גדול מתושביו מדברים בשפת קונקאני, המקורבת למראטהית.
מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונקן משתרע בחוף הים הערבי בערך בין הנהר דמאן גנגה בצפון לנהר גנגוואלי או אגאנשיני (מרג'י) בדרום או בין נהר טאפי בצפון לנהר צ'נדרגירי בדרום.[1]
במערב גובל עם הים הערבי ובמזרח עם הרי הגהטים המערביים. פעם - הגדירו חבל יותר גדול - סאפטה קונקאן (שבעה "קונקאנים") שהשתרע בין גוג'ראט לקרלה.
אורך המישור קונקן הוא לפי מקורות שונים 600 ק"מ (בין דמאן לגואה),[2] 530 ק"מ (בין הנהר דמאן גנגה בצפון עד נהר טרחול בדרום). רוחבו הוא בין 45–76 ק"מ. לפי נתונים משנת 1901 שטח חבל קונקן היה כ-8000 קמ"ר ומספר תושביו - 5,610,432.
השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייתכן כי שם החבל הוא ממקור דראווידי. לפי הספר סחיאדריחאנדה מתוך הטקסטים של סקאנדה פוראנה פאראשוראמה השליך את הגרזן שלו לים והורה לאל הים להוריד את מפלס המים עד לנקודה שבו הגיע הגרזן שלו. חלקת האדמה החדשה שקמה באופן זה נודעה כסאפטה קונקאנה, כלומר שבע פיסות אדמה. בשפת הסנסקריט המילה "קונקאן" מוסברת על ידי הלחמה של המלים "קונה" ( कोण) ("פינה, אדמה") ו "קאנה" (कण - פיסה או קטע) [3] הנזיר הבודהסטי הסיני שׂוֵאנְדְזָאנְג (אנ') הזכיר בספרו את האזור תחת השם "קונקאנה דשה". ואראהמיהירה מתאר בספרו "בריהאת סמהיטה") תיאר את קונקאן כאזור של הודו. במאה ה-15 המחבר רטנאקוש הזכיר את המילה קונקאנדשה. [4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור מוזכר לראשונה ב"סקאנדה פוראנה". בתחילת האלף הראשון המצרים, יוונים הקדומים והרומאים יצרו קשרי מסחר עם אזור זה של הודו. התפתחות הסחר במיוחד סחר התבלינים הביאה לפריחת החבל. באותה תקופה שלטה באזור שושלת סאטאוואהנה (אנדהרה). המקדשים במערות קנהרי (אחרי המאה הראשונה עד העשירית) ובמערות אלפנטה (במאות שלישית-חמישית ואחר כך) מהווים עדות לתרבות המשגשגת במקומות אלה. מאוחר יותר הגיעו לכאן גם סוחרים ערבים. במהלך הזמן שלטו בחבל ממלכת רשטאקוטרה (במאות 8-10), ממלכת צ'אלוקיה המערבית (במאה ה-12-10), ממלכת ויג'איאנגרה (במאות 14–16) והאימפריה המוגולית (במאות 16–17). החבל מילא תפקיד כלכלי חשוב בזכות הסחר עם אירופה ועם המזרח התיכון. המעצמות הקולוניאליות האירופיות הקימו בו ערי שוק ומבצרים. מומביי התחילה בזמנו כיישוב פורטוגזי שעבר מאוחר יותר לשליטה בריטית. קונקן הייתה אחת מחמש היחידות טריטוריאליות של מחוז השלטון בומביי - לצד דקאן, קרנאטיק, גוג'ראט וסינד. החבל כלל את האי של בומביי ושלושה מחוזות בריטיים - ראטנגירי, קולבה ותאנה ועוד שלוש מדינות חסות - ג'אווהר, ג'נג'ירה וסוואנטוואדי. בשנת 1840 מדינת קולבה סופחה על ידי הבריטים. הפורטוגזים ואחר כך הבריטים המשיכו לפתח את ערי הנמל ואת ביצורן אבל בימינו הן איבדו מחשיבותן.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את האזור חוצים נחלים עונתיים המנקזים את מי הגשמים המונסוניים מפסגת גבעות סהיאדרי. השטח אינו אחיד והוא כולל רכסים שרידיים של הרי הגאטים היוצרים במערב רמות נמוכות ומסתיימים במפרצים ופיסות יבשה לסירוגין.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודשי המונסון הדרום-מערבי בין מאי לאוקטובר, בדומה לרוב אזורי הודו, יורדים בקונקן גשמים כבדים והאקלים הוא לח וחם. הטמפרטורות הממוצעות בעונת המונסונים הן בערך +30 מעלות צלזיוס.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשליש מהאדמה בקונקן ניתנת לעיבוד. הגידולים העיקריים הם של אורז, קטניות, ירקות, פירות, דקלי אריקה, עצי גומי, אגוזי קוקוס, קשיו, פלפל שחור. ענפים כלכליים אחרים הם הדיג ותעשיית המלח. רוב התושבים חיים מחקלאות ודיג. יש מכרות ברזל ומנגן שתוצרתם מיוצאת דרך הנמל רדי. המרכז התעשייתי בראשי של האזור נמצא במומביי רבתי. מומביי מהווה גם צומת מרכזית של המסחר.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוכלוסייה חיב בעיקר בעמקים הפוריים על יד החוף ובחגורות התעשייה החדשות שהתפתחו סביב מומביי, תאנה, חופאלי ופאנוול. בגבעות הלא מעובדות חיים רועי צאן מהעמים בהיל, קתקארי וקוקאנה.
קבוצות אתניות ודתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה האתנית-לשונית החשובה ביותר באזור היא בני קונקאני.
בחבל חיים גם קסטות וקהילות אחרות כמו אגרי, קולי, קונבי, בהנדרי, מרתהה, חארווי, מנגלה, קאראדי, פהודגי, ואיטי, מאהאר, צמבהר, קומבהר, דהובי, טלי, נאי או נהאווי, סוטאר (סוטראדהר), גאביט, פאדטי (דהנגר), גאוד סרסוואט ברהמין (הכוללת את הסרסוואטים רג'פור וסרסוואטים צ'יטרפור, ברהמינים דאיווג'נה, ברהמינים קארהאדה, קאיאסטהה פראבהו, סומוואנשי קשאטריה, ואישייה ואני, ואדוואל (צ'אוקלשי), קומארפאנט, גאוולי, גהורפי, מאת ג'וגי, גוראב, גהאדי, נאמדגב שימפי, וכו'. באזורים הסמוכים לקונקן במדינת קרנטאקה חיות קהילות בונט, בילאווה ולינגהאיאט.
קהילות שבטיות כוללות את קטקארי, תאקאר, קוקאנה, וארלי ומהדב קולי - החיות בצפון ובמרכז קונקן. שבטי דובלה ודהודיה חיים בדרום גוג'ראט, בדאדרה ונאגאר האבוולי, ובמחוז פלגאר - כיום מחוז קונקן - של מדינת מהרשטרה. במחוז פלגאר או קונקן החי האחוז הגבוה ביותר של אוכלוסייה שבטית שבט נוודים קטן בשם ואנארמאר נמצא בדרום קונקן ונודע בזמנו כציידי קופים. בגואה חיים שבטי גאודה ווליפ.
במחוז ראיגד חיה קהילה יהודית של בני ישראל לרבות משפחת סטמקר. קהילות נוצריות מיוצגות על ידי נוצרים הודים מזרחיים בצפון קונקן ומומביי, נוצרים קתולים של גואה, נוצרים קתולים קרווארי באוטארה קאנאדה, קתולים מנגלורים באודופי ובדקשינה שאנאדה. מיעוטים מוסלמים כמו מוסלמים קונקאנים ומוסלמים נאיאוואתים מפוזרים ברחבי החבל.
חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוזות קונקן:[5]
- מחוז קונקן (בעבר:פלגאר)
- מחוז תאנה
- המחוז התת-עירוני מומביי
- מחוז העיר מומביי (בומביי רבתי)
- מחוז ראיגד
- מחוז ראטנגירי
- מחוז סינדהודורג
- מחוז גואה
- מחוז קרוואר
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Louis Frédéric - Dictionnaire de la civilisation indienne, Bouquins, Robert Laffont, Paris 1987
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Hans India 16.2.2015
- ^ L.Frédéric 1987
- ^ Shastri Gaytonde, Gajanan (ed.). Shree Scanda Puran (Sayadri Khandha) (in Marathi). Mumbai: Shree Katyani Publication
- ^ Manohararāya Saradesāya A History of Konkani Literature: From 1500 to 1992 Sahitya Akademi 2000, isbn 8172016646
- ^ מחוזות הודו