קשיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקשיו
Anacardium occidentale 11.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: אלתיים
סוג: קשיו
מין: קשיו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Anacardium occidentale
ליניאוס
פרי הקשיו
אגוזי קשיו מעובדים
קשיו
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 5.20 ג'
קלוריות 553 קק"ל
חלבונים 18.22 ג'
פחמימות 30.19 ג'
שומן 43.85 ג'
שומן רווי 7.783%
שומן חד בלתי רווי 23.797%
שומן רב בלתי רווי 7.845%
ויטמינים
 ‑ ויטמין A ‏0 מק"ג
 ‑ ויטמין B1 ‏0.423 מ"ג
 ‑ ויטמין B2 ‏0.058 מ"ג
 ‑ ויטמין B3 ‏1.062 מ"ג
 ‑ ויטמין B5 ‏0.86 מ"ג
 ‑ ויטמין B6 ‏0.417 מ"ג
 ‑ ויטמין B9 ‏25 מק"ג
 ‑ ויטמין C ‏0.5 מ"ג
 ‑ ויטמין D ‏0 מ"ג
 ‑ ויטמין E ‏0.90 מ"ג
 ‑ ויטמין K ‏34.1 מק"ג
ברזל 6.68 מ"ג
סידן 37 מ"ג
מגנזיום 292 מ"ג
מנגן 1.66 מ"ג
זרחן 593 מ"ג
אשלגן 660 מ"ג
נתרן 12 מ"ג
נחושת 2.2 מ"ג
אבץ 5.78 מ"ג
סיבים תזונתיים 3.3 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

קשיו (שם מדעי: Anacardium occidentale) הוא מין של עץ בעל פרחים ממשפחת האלתיים, קרוב משפחה של אלת הבטנה המניבה את הפיסטוק. הוא מגודל באופן מסחרי למטרת שיווק של גרעיניו ופירותיו.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הקשיו גדל באזור אמריקה הדרומית, ומוצאו בצפון מזרח ברזיל. מברזיל, הביאו הפורטוגזים את עץ הקשיו לאפריקה ולדרום מזרח אסיה. כיום הוא מגודל מסחרית ב-32 מדינות שונות, בעלות אקלים טרופי וסובטרופי. מגדלות הקשיו הבולטות (למטרות ייצוא) הן וייטנאם, ניגריה, גאנה, חוף השנהב, הודו, ברזיל ואינדונזיה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "קשיו" (Cashew) מקורו בשם הפורטוגזי "קאז'ו" (Caju) שהוא בתורו מבוסס על השם בטופי עתיקה "אקאג'יו" (acajú).

האקדמיה ללשון העברית קבעה ב-1930 כי העץ יקרא בעברית תולענה, ככל הנראה בגלל בלבול בוטני עם העץ המשמש לחרושת עץ הקרוי מהגוני.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ הקשיו הוא עץ בגובה נמוך-בינוני (כ-12 מטרים), ירוק עד, בעל גזע מפותל.

עליו בשרניים וגדולים (לעיתים עד גודל של 22 על 14 ס"מ), צורתם אגסית והם מסודרים בספירלה סביב הענפים. הפרחים מסודרים בתפרחת מרובת פרחים מקובצים ובעלת צורה חרוטית, כאשר כל פרח בעל חמישה עלי כותרת קצרים (7 מ"מ לערך).

מתוך עלי הגביע של הפרח מתפתח פרי מדומה גדול ובעל צורת אגס, הקרוי לרוב "תפוח קשיו". הוא אכיל ובעל בשר רך ומתוק, המוקף קליפה עדינה, ואינו מכיל גרעינים. על אף שהוא נחשב כמעדן באזור ברזיל, הוא אינו מגודל לייצוא היות שאינו משתמר היטב במסע - כעבור 24 שעות מרגע הקטיף מתחיל תפוח הקשיו לתסוס[1]. מיץ הקשיו נמכר לרוב בברזיל ופופולרי מאוד (כמו מיץ תפוזים בישראל למשל).

מפימת הפרי, במקום שבו היה הפרח, מתפתח הפרי האמיתי של העץ - בית גלעין דמוי אגוז. זהו אגוז הקשיו, שמבחינה בוטנית אינו נחשב כאגוז, אלא כפרי הדומה לשקד. ללא עיבוד, אגוז הקשיו אינו אכיל.

רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגוזי הקשיו הנמכרים בשווקים כלא מעובדים למעשה עברו תהליכי חימום וקילוף לפני ששווקו. אגוז הקשיו הטרי, כאשר נקטף מעל תפוח הקשיו, מכיל קליפה כפולה הרוויה שרף. שרף זה מכיל חומר בשם Urushiol‏[2], חומר דומה לזה המצוי באוג רעיל. מגע שלו עם העור יכול להביא לגירוי, ובבליעה לתגובת הרעלה. כל אגוז קשיו צריך לעבור טיפול מדויק על מנת להסיר את קליפתו בלי להגיר מהשרף על האגוז. לרוב הקליפה מוסרת בחימום עז, כגון אידוי או טיגון, והזרע מחולץ ממנה ומנוקה, ונבדק פרטנית. טיפול זה יקר יחסית לטיפול באגוזים אחרים, ומגולם במחיר אגוזי הקשיו.

ברכה על קשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת בין הפוסקים בדין הברכה על "אגוזי" הקשיו. לדעת הרב יצחק יוסף ברכתו בורא פרי האדמה, מכיוון שאינו חלק מהפרי אלא מהמעטפת ולכן דינו כ"קפריסין" של הצלף[3]. אמנם, לרוב הדעות ברכת הקשיו היא בורא פרי העץ[4] לכל הדעות, הברכה האחרונה היא בורא נפשות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John Kohler,‏ Raw Cashew Nuts - Are they Really Raw?‎, באתר Living and Raw Foods
  2. ^ Are Raw Cashews Really Poisonous?‎, באתר wiseGEEK
  3. ^ ילקוט יוסף סימן רג סעיף טו
  4. ^ בספר "כיצד מברכין", הביא הרב דוד גבריאל שהרב עובדיה יוסף חזר בו ופסק שברכתו "העץ" מפני שכיום נוטעים אותו עבור האגוז, ולכן נחשב עיקר הפרי; וכך דעת הרב בן ציון אבא שאול (אור לציון מ"ו ל"ו) ועוד דעות. לגבי הפרי המרכזי שרוב אנשים אינם אוכלים אותו כפי שהוא ויש עושים ממנו ריבה, יש שאמרו שגם הוא נחשב הפרי ומברכים עליו גם כן בורא פרי העץ, ויש מסתפקים מה ברכתו (עיין פני השלחן, ר"ב, סק"ו שנשאר ב"צריך עיון").