קלאודיה קרדינלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלאודיה קרדינלה
Claudia Cardinale
קלאודיה קרדינלה בסרט האיטלקי "Otto e mezzo"‏ (1963)
קלאודיה קרדינלה בסרט האיטלקי "Otto e mezzo"‏ (1963)
לידה 15 באפריל 1938 (בת 79)
לה גולט, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2 ביוני 1995)
קצין גדול במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (1 ביוני 2002)
פרס שטייגר
פרס דוד דה דונטלו למפעל חיים (1997)
מפקד בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר אינטרנט
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלאודיה קרדינלה (איטלקית: Claudia Cardinale;‏ נולדה ב-15 באפריל 1938) היא שחקנית איטלקייה שנולדה בתוניס שבתוניסיה. כמה מהסרטים הידועים ביותר בהם הופיעה הם "שמונה וחצי" (1963) ו"היו זמנים במערב" (1968). רוב סרטיה של קרדינלה היו איטלקיים או צרפתיים.

נעוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאודיה קרדינלה נולדה כקלוד ז'וזפין רוז קרדינל (Claude Joséphine Rose Cardinale). אמה, יולנדה גרקו (Yolande Greco), נולדה בתוניס למהגרים איטלקים מטרפאני. אביה היה פועל מסילת ברזל איטלקי ונולד בג'לה (Gela). שפת אמה בתוניסיה הייתה צרפתית, כך שהיה עליה ללמוד איטלקית כשהיגרה לאיטליה על מנת לפתח את הקריירה שלה. היא לא דיברה איטלקית היטב (רק סיציליאנית, אותה למדה מהוריה, כמו איטלקים תוניסאים רבים) עד להיותה בת שש עשרה.

קריירת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1957 זכתה קרדינלה בתחרות "הנערה היפה ביותר בתוניסיה" וכפרס נשלחה קרדינלה לפסטיבל הסרטים של ונציה. הופעת הבכורה שלה בסרט באורך מלא הייתה בגיל 19, בגוהא (Goha) ‏ (1957), הפקה צרפתית-תוניסאית. לאחר שהשתתפה במשך שנתיים ב-Centro Sperimentale di Cinematografia ברומא, היא חתמה על חוזה לשבע שנים עם אולפני וידס (Vides studios). היא שיחקה בסרט שזכה להצלחה בינלאומית I soliti ignoti ‏ (1958). ב-1959 היא שיחקה בסרט האיטלקי "זה שקר ארור"‏ (Un maledetto imbroglio) (1959).

קלאודיה קרדינלה
ונינוֹ קַסְטֶלנוּאוֹבוֹ (Nino Castelnuovo) בסרט האיטלקי "זה שקר ארור "‏
(Un maledetto imbroglio) (1959).

הקריירה שלה נוהלה בתחילתה במידה רבה בידי פרנקו קריסטלדי (Franco Cristaldi), מפיק אולפן לו הייתה קרדינלה נשואה מ-1966 עד 1975.

במהלך שנות ה-60 היא הופיעה בכמה סרטים שזכו לשבחים רבים, ביניהם סרטיו של לוקינו ויסקונטי "רוקו ואחיו" (1960), "הברדלס" (1963) ו"סנדרה של אלף התענוגות" (1965). הופעתה המהפנטת בסרט זה זיכתה אותה בשבחים רבים, היות שגילמה ניצולת שואה שהייתה כרוכה בגילוי עריות עם אחיה. קרדינלה הופיעה גם בסרטו של פיליפ דה ברוקה (Philippe de Broca) "קרטוש" ‏ Cartouche ‏ (1962), סרטו של פדריקו פליני "שמונה וחצי" (1963) והאפוס של סרג'ו לאונה "היו זמנים במערב" (1968). בסרט שמונה וחצי התיר לה פליני לדבר לדבר בדיאלוגים שחיברה בעצמה.[1]

כיוון שקרדינלה לא הייתה מעוניינת לעזוב את אירופה למשך פרקי זמן ארוכים, היא מעולם לא עשתה ניסיון לפרוץ לשוק האמריקאי. רשימת סרטיה ההוליוודיים כוללת את "הפנתר הוורוד" (1963); שבו דיבבה את קולה שחקנית אמריקאית; Circus World ‏ (1964); Blindfold ‏ (1965) ו"המקצוענים" (1966), שבו היא שיחקה לצידם של לי מרווין וברט לנקסטר.

תצלום של קרדינלה מופיע בעטיפת אלבומו של בוב דילן, Blonde on Blonde, משנת 1966. מאחר שהשימוש בתמונה היה ללא רשותה של קרדינלה, הוסר התצלום מהעטיפה בהדפסות המאוחרות.[2]

ה בסרטו של לואיג'י קומנצ'יני (Luigi Comencini) ‏ La Storia (המבוסס על הרומן של אלזה מורנטה) שבו קרדינלה מגלמת את דמותה של אלמנה שמגדלת בן במהלך מלחמת העולם השנייה. הופעה נוספת בולטת נוספת שלה היא בסרטו של ולריו זורליני (Valerio Zurlini) ‏ "הנערה עם המזוודה" ובסרטו של מאורו בולוניני (Mauro Bolognini) ‏ Libera.

קרדינלה נותרה פעילה בקולנוע האירופאי. סרטיה המאוחרים כוללים את Qui comincia l'avventura ‏ (1975), Fitzcarraldo ‏ (1982), Un homme amoureux ‏ (1987), Mayrig ‏ (1991), ו-And Now... Ladies and Gentlemen ‏ (2002). במהלך שנות ה-80, היא הופיעה בתפקיד קטן באופרת הסבון של רשת הטלוויזיה CBS "פלקון קרסט".

בינואר 2016 שיחקה בקומדיה הרומנטית "כל הדרכים מובילות לרומא" (All Roads Lead to Rome) לצד שרה ג'סיקה פרקר ופאס וגה.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאודיה קרדינלה הייתה נשואה למפיק הסרטים האיטלקי פרנקו קריסטלדי (Franco Cristaldi) משנת 1966 ועד לגירושיהם ב-1975, ומאז התגוררה עם פסקואל סקיוטיירי (Pasquale Squitieri), במאי קולנוע איטלקי שהוא בן זוגה משנת 1975 ועד למותו בפברואר 2017. ‏[3]

יש לה בן ובת. היא מתגוררת בפריז.

קרדינלה היא ליברלית בהשקפת עולמה וחדורת מודעות פוליטית חזקה. היא עוסקת בפעילויות חברתיות שונות כמו זכויות נשים וזכויות הומוסקסואלים, ואמרה פעמים רבות כי היא גאה בשורשיה התוניסאים והערבים; היא גם הופיעה בתפקיד עצמה כתוניסאית בסרט Un été à La Goulette (קיץ בלה גולט).

קרדינלה כתבה אוטוביוגרפיה Moi Claudia, Toi Claudia. היא גם פירסמה ספר בשפה הצרפתית בשנת 2005 Mes Etoiles, על מערכות היחסים האישיות והמקצועיות עם רבים מהבמאים והשחקנים ששיחקו לצידה לאורך קריירה של חמישים שנה בתעשיית הבידור.

קרדינלה השתתפה באופן קבוע בטקסי פרס האוסקר. ב-1993 זכתה בפרס אריה הזהב על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים של ונציה. היא זכתה בפרס "דוב הזהב" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בשנת 2002. ב-2013 זכתה בפרס לומייר למפעל חיים.

קרדינלה הייתה שגרירה של רצון טוב מטעם אונסק"ו למען הגנה על זכויות נשים מאז 1999. היא הרחיבה את פעילותה בשנת 2006 שהייתה "שנת המים העולמית" כשהתתפה ב"הגנה על זכויות האישה האולטימטיבית: אמא כדור הארץ" כשהכריזה על תמיכתה ב-Powerstock פאוארסטוק, פסטיבל מוזיקה אלקטרונית שחרת על דגלו את "מודעות המים" לתרבות הצעירים ושאף להיות חלק מהתרבות הכללית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאודיה קרדינלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]