קמפבל קידס

קמפבל קידס (באנגלית: Campbell's Kids) הם הדמויות המצויות בקמפיינים הפרסומיים של חברת מרק קמפבל . צוירו לראשונה בשנת 1904 על ידי המאיירת גרייס דרייטון . הדמויות הן ילדים חמודים שהפכו מיד לפופולריות. עם הזמן, הופיעו בבובות, ספרי בישול, כרטיסי ברכה, צלחות, חולצות טריקו ועוד. הם מייצגים את חברת מרק קמפבל עד היום והם סמל מוכר ביותר של החברה.

פרסומת עם קמפבל קיד

היסטוריה

חברת מרק קמפבל קיבלה את ההחלטה ליצור את דמות הפרסומת שלה, הידועה כ-"קמפבל קידס" בשנת 1904. הן ראו שיש צורך בדמות שתסמל את מרק קמפבל. המאיירת גרייס דרייטון, הידועה בעיצוב ספרי ילדים ורצועות קומיקס, הייתה מוכרת בסגנון הדמויות העגולות והשמנמנות שלה. היא יצרה את הדמויות עם פנים עגולות, עיניים רחבות ואף קטנטן. המנהלים של קמפבל אהבו את הסגנון הזה וכך הוקם "קמפבל קידס".

בזמן הזה, דמויות אילו הופכות לסמל לרעיון של בריאות בעיני הציבור. חברת מרק קמפבל השתמשה בהן במודעות ברשתות שידור החל משנת 1905, כל מודעה הכילה מילים מסוימות וסמלים. התגובה של הציבור הייתה מהירה, ואנשים ביקשו לקבל עותקים של המודעות. החברה הענתה וביקשה רק חמישה עשר סנטים לכיסוי דמי המשלוח. בקשות כאלה המשיכו להתקבל שנים רבות, והן הרגישו את הפופולריות הגדולה שהיה לילדי קמפבל. האמהות תלו את המודעות בחדרי הילדים, והמורים תלו אותן בכיתות הלימוד.

באותה שנה, חברת קמפבל הופיעה בפעם הראשונה במודעות במגזינים כמו "Ladies' Home Journal" ואחר כך ב-"Good Housekeeping" ורק ב-1909 הם התווספו לעיתון "Sattery Evening Post" במודעות האלו, הילדים של קמפבל הופיעו בתוך דימויים בולטים, וקמפבל החליטה להפוך אותם לסמלי החברה. הדמויות של קמפבל קיד הפכו לפופולריות כל כך שהן הופיעו בדברים רבים. ילדים מכל רחבי ארצות הברית אמרו, "אני ילד קמפבל" השימוש במשפצים ובדמויות מוכרות היה מקובל בזמן ההוא. חברות שונות ניסו לקדם את מוצריהן על ידי השימוש בדרך זו. חברת קמפבל לא הייתה היחידה שהשתמשה באסטרטגיה הזו, אך הצליחה בה מאוד.

התמקדות בצרכנים

הילדים היו דמויות שמופיעות בפרסומות, אך הם גם תרמו לרעיונות חברתיים חשובים. הם הביאו אידאולוגיות שעוסקות ברווח החברה, והם ניסו להתעסק במה שהצרכנים המבוגרים רוצים לראות בעצמם. בתחילת המאה ה-20, הופיעה באמריקה תרבות מודרנית שהאמינה בהתקדמות וביכולות האדם. הילדים של קמפבל הושטו ביד תרבות כזו, והם ניסו להעביר מסר של אופטימיות ונאמנות למותג ולמדינה. אנשי פרסום אמרו שהם עוזרים להתקדמות על ידי עזרה לצרכנים לבחור מוצרים בצורה יעילה. אנשי עסקים ראו את עצמם כאנשים שמקדימים שינוי על ידי ייצור משאבים, וכך הם תרמו לתרבות. מפרסמים הבינו שנשים הן הצרכניות המרכזיות של המוצרים הרבים, ולכן הם תיארו במודעות איך נשים יכולות להשתמש בטכנולוגיות מוכרות כדי לשפר את המשפחה שלהן על פי ערכים מתקדמים.

תקני תברואה

פרסומת המקדמת את מרק קמפבל כבחירה הבריאה

במאה ה-20, התרחש תהליך שיפור רב בכללי החיים בארצות הברית. חברות רבות ניסו לייצר מוצרים שיעזרו להתמודד עם בעיות בריאות. במיתר הזמן הראשון של הפרסום של קמפבל, החברה מתמקדת בנשים צרכניות ומנסה ליצור בהן חשש לגבי תפקידן כאמהות ובעלות בית. המסר הוא שמרק קמפבל יספק לא רק נוחות, אלא גם בריאות לילדיהן. המרקים הם "בריאים ומהימנים לחלוטין" והם התוצאה של שילוב טוב ואיכותי של חומרים, עם הכנה משודרגת, כך אומץ מסר במודעה משנת 1906. אחד מהמסרים המתמשכים ביותר שבודגו במודעות היה הבריאות של הילדים. ילדים משומנים, שמחים ובריאים שימשו כדי לפרסם את היתרונות הבריאותיים של מוצר לאמהות, שהיו מדמיינות את ילדותן בין הדמויות המאושרות. ילדי קמפבל היו הדמויות שייצגו את אסטרטגיית הפרסום הזו, והם הבטיחו שהמרק של קמפבל יסייע להם להתמודד עם מחלות.

מפרסמים השתמשו בטכטיקות שיצרו אימה כדי לשכנע אמהות לרכוש את המזון שלהן. בעבר, תמותת תינוקות וילדים הייתה איומה בפועל על אמהות, ולכן הפרסומות ניסו להציג כי רק ברכישת המזון הנכון יש תקווה לשמור על בטיחות ילדיהן. במסגרת זו, הפרסומות של קמפבל הורידו לאמהות להאמין שמרק הקמפבל לא רק יהיה תזונתי לילדיהן, אלא גם יספק להם את הטעם שהם אוהבים.

דרוויניזם חברתי

הדיון הזה באיך אמהות יכולות להשפיע על בריאות וצורת החיים של ילדיהן בסביבה כלכלית מתחרתית, ניתנה חשיבות רבה להחלטות חכמות שיכולות לשנות את הדרך שבה ילדים גדלים ומתפתחים להצלחה. הרעיון הזה טוען שאמהות יכולות להשפיע על בריאות ומראה החיצוני של ילדיהן דרך התזונה שהן מספקות להם. בפרסומות, טוענים שהחלטות המטבח של הנשים יכולות להשפיע לא רק על בריאות הילדים שלהן, אלא גם על החברה והמדינה בהן הן חיות.

בובות

ילדה קטנה משוחחת עם בובת קמפבל קיד

בשנת 1909, הוצג לראשונה המרק של קמפבל, שהפך לסימן מסחרי של מוצר אמריקאי. בשנת 1909, חברת קמפבל הוציאה לשוק מוצר חדש: בובת קמפבל קיד. הבובה הראשונה בסדרה הייתה דמות קטיפה ממולאת, אך הבובות המוכרות יותר הופיעו בשנת 1910 מטעם חברת EI Horsman. הבובות היו מאוד פופולריות, ובין השנים 1910 ו-1912, נמכרו אלפי בובות דרך קטלוגים שונים. הבובות היו זמינות במגוון גדלים, סגנונות והרכבים. המשפחה של הבובות הייתה נרחבת והן היו פופולריות במשך עשורים ועד שנות ה-40 כחפצים לילדים.

ילדים משחקים עם בובת קמפבל קיד

בתחילת המאה ה-20, שוק הצרכנים שהתעסק עצמו בצעצועים ובובות, התנהל באופן ששינה את הדרך בה צעצועים ובובות הוצעו לציבור. צעצועים ובובות הפכו להיות מותגים שרוצים לקדם את המותג שלהם. הבובות של קמפבל קיד היו דוגמה מושלמת לשילוב בין מזון וצעצוע. הילדים הבריאים והמאושרים שהפכו לשם מזון בריא הופיעו כבובות, וההורים העניקו אותן לילדיהם. בעוד שילדים הפכו לחשובים כקניין רגשי והביאו אהבה למשפחה, הופיעו הוריהם באהבה דרך "המספר והעלות של הצעצועים שנתנו לילדיהם". זה הוביל להיותם חלק גדול יותר משוק הצרכנים, וחברות כמו קמפבל הבינו את השינוי הזה וקדמו צעצועים עם מותג ידוע. הבובות של קמפבל קיד, עם המראה המושקע והסמלים של התקופה, הפכו לחלק מאופנה חדש של בובות והעידו על דמיון ומערכות יחסים אישיות.

אבולוציה

עם הזמן, הילדים של קמפבל התאימו את עצמם לשינויים בתרבות ובתחומי הרווחה הגופנית המשתנים. בשנות ה-20, הבנות של קמפבל התחילו ללבוש שמלות חביבות. ילדי קמפבל אחרים למדו להשתמש בטלפונים, טסו במטוסים, נהגו במכוניות וגם טיילו במצרים. תמונות אלו מראות את השינויים הגדולים בחייהם, כאשר כיום הטלפון הפך ללווי בכל מקום, הנסיעה המפורסמת של צ'ארלס לינדברג, הבנייה של גורדי השחקים וגם גילוי קבר המלך תות ענח' אמון. בנוסף לכל, הקמפבל קידס לא הופיעו יותר בכל פרסומת של חברת קמפבל.

בשנות השלושים, בתקופת השפל הגדול, מפרסמים טענו שהקמפבל קידס אינם מתאימים לתקופות הכלכליות המסובכות. אף עם זאת, מפרסמים השתמשו בסלוגן "M’m! M’m! Good!" והשמעות של ילדי קמפבל קיד הופיעו בתוכניות רדיו. במסרי הפרסומות, ילדים התחפשו כשוטרים, עובדי שירות, מאמני קרקס, נערים מתופפים וכדומה, מהם ביקשו לציבור לאכול את מרק הקמפבל קיד.

בשנות ה-40, במהלך מלחמת העולם השנייה, התרחשו חיסולים בכמויות רבות של נייר עיתון, וזה השפיע גם על תחום הפרסומות ועל ייצור המרקים. זה הביא לכך שהקמפבל קידס לא הופיעו בצורה מובגרת כמו בשנים הקודמות. בעת שהם הוצגו, הם היו מזוהים עם המלחמה והשתתפו בייצור בתפקידים כמו מוכרי אגרות מלחמה או כסוהרים בהתקפה אווירית. בשנת 1944, חברת מרק קמפבל זכתה בפרס ההישג ממשרד המלחמה האמריקאי בזכות תרומתה למאמץ המלחמתי.

ילד קמפבל התחפש לג'ורג' וושינגטון לחגיגות העצמאות המאתיים של ארצות הברית.

בשנות ה-50, עם התפשטות הטלוויזיה וההתרגשות מהחיים הביתיים, הקמפבל קידס חזרו לשטח. מוצרי קמפבל קיד ממגוון הסוגים מילאו את המדפים בחנויות ובמכולות. כשהם הופיעו בטלוויזיה לראשונה, לילדי קמפבל נתנו להם עיניים גדולות יותר, לבשו בגדים חדשים, וגם הראשים שלהם נראו קצת יותר מרובעים. בפרסומות, הם שרו את "שיר החוש מרק" וזכו שוב להיכנס ללב הציבור דרך הפרסומות של קמפבל. בשנת 1955, הילדים חגגו את יום הולדתם החמישים.

הקמפבל קידס הפכו פעילים יותר בשנות ה-80, הם השתתפו בכדורגל, כדורסל, התעמלות, הרמת משקולות, סקי והחלקה על הקרח. קמפבל קידס גיוון גם כן, ולבסוף לקחו על עצמם גזעים ואתניות שונות. הם עדיין דגלו בחיים בריאים וכעת קידמו הערכה עצמית בריאה.

הקמפבל קידס הופיעו בתחילת המאה ה-21 בצורת דמויות תלת-ממדיות, העדכונים האלו הוצעו כדי להפוך את הילדים לרלוונטיים יותר ולתאר אותם בסגנונות עכשוויים כמו אנימה.