קסיס (צרפת)

קסיס (קומונה)
**Cassis**
	סמל קסיס
	קסיס מכיוון כביש הרכסים (Route des Crêtes)
מדינה	צרפת
מחוז	בוש-די-רון
רובע	מרסיי
קנטון	אובן-אסט
חבל ארץ	פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור
שטח	26.86 קמ"ר
גובה	0–416 מ' מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בקומונה	6,706 (1 בינואר 2022)
‑ צפיפות	290 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	43°12′56″N 5°32′14″E / 43.215555555556°N 5.5372222222222°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.cassis.fr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; קסיס

קָסִיס (בצרפתית: Cassis) היא קומונה בדרום צרפת, השוכנת לחוף הים התיכון, מזרחית למרסיי במחוז בוש-די-רון שבחבל פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. הקומונה היא יעד תיירותי הידוע בצוקיו ובלשונות הים שלו הנקראות קלנקים.

היסטוריה

במקום שעליו יושבת קסיס התיישבו לראשונה הליגורים במאה ה-6 לפנה"ס. הליגורים בנו מבצר בראש באו רדון והתקיימו מדיג, ציד וחקלאות. על אף הקשר למרסיי, שהוקמה על ידי מתיישבים יוונים מפוקאה שבאסיה הקטנה, לא נמצאה עדות להתיישבות יוונית במקום. בתקופה הרומית ניצבה קסיס על הנתיב הימי שיצר הקיסר אנטונינוס פיוס. היה זה כפר קטן, שהתקיים בעיקר מדיג ומסחר ימי עם צפון אפריקה והמזרח התיכון.

בין המאה ה-5 לספירה למאה ה-10, שבטים גרמאניים פולשים אילצו את אוכלוסיית הסביבה לחפש מקלט בקסטרום המבוצר, שהפך לגרעין היישוב המודרני. במאה ה-15 נמסרה קסיס לרוזני פרובאנס, ובשלב מאוחר יותר מסר אותה רנה מאנז'ו לבישופים של מרסיי, אשר שלטו בה עד למהפכה הצרפתית.

שם משפחה יהודי משפחת קאזיס ככל הנראה מקורו בעיר^[1]

גאוגרפיה

קסיס שוכנת לחוף הים התיכון, כ-20 ק"מ מזרחית למרסיי. פסגת קניי בגובה של 394 מטרים, הנמצאת בין קסיס ללה סיוטה, היא אחד ממצוקי החוף הגבוהים באירופה ונקודת ציון עבור השטים במימי הים התיכון.

בשנת 1985 התגלה כניסה תת-ימית למערת קוסקר.

כלכלה

במאה ה-18 החלה קסיס להתפשט אל מחוץ לחומות העיר הבצורה וסביב הנמל. לאחר הרסטורציה התפתחו בה תעשיות חדשות, לרבות ייבוש בקלה, ייצור שמן זית, טקסטיל וייננות. ענף כריית האבן, שהתקיים בה עוד מימי קדם וסיפק אבן לבנייה לנמלים באגן הים התיכון, התפתח גם כן. במאה ה-20, עם היעלמות תעשיות אלה, פנה כוח העבודה לתיירות וייצור יין.