קפיטליזם וחירות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר בעברית

קפיטליזם וחירות הוא ספר פילוסופי-כלכלי מאת הכלכלן וחתן פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן, שפורסם בשנת 1962. בספר מציג פרידמן את השקפת עולמו על תפקידן של ממשלות בעולם ועל תפקידו של קפיטליזם כמחולל חירות. הספר דן בנושאים כלכליים ומוסריים שונים ובוחן אותם בעיקר אל מול דוגמאות מן הכלכלה האמריקאית במחצית הראשונה של המאה ה-20. הספר נחשב לספרו החשוב ביותר של פרידמן והשפיע רבות על התחזקות התפיסה הליברלית בעולם. הספר תורגם ל-18 שפות (בהן עברית) ונמכר במאות אלפי עותקים ברחבי העולם.

השפעת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר השפיע במידה רבה ומגוונת על ההתנהלות הכלכלית של ממשלות ברחבי העולם. רבות מהצעותיו של פרידמן בספר יושמו והיו נתונות למחקר מקיף. כך למשל במדינות רבות יושמו הצעותיו לרפורמה והפרטה של מערכת החינוך, חברת החשמל, הרכבות, ביטול הפיקוח הממשלתי הישיר על שער המטבע, צמצום ההגנה בחוק על חופש ההתאגדות, החלה של מס הכנסה שלילי, צמצום מכסים ופיקוח ממשלתי. לעומת זאת רעיונות אחרים של פרידמן, דוגמת ביטול הפיקוח הממשלתי על רישוי בעלי מקצוע, ביטול מס הכנסה על תאגידים וביטול החוקים נגד אפליה גזעית בקבלה לעבודה מעולם לא יושמו ונחשבים לרדיקלים עד היום. למרות ביקורות רבות על הצעותיו של פרידמן, הספר נחשב לאחד מהספרים המשפיעים ביותר במאה ה-20. בעזרת ספרו זה, פרידמן הצליח להביא לתודעת הציבור הרחב את רעיונותיו הכלכליים בתחומים שונים ומגוונים.

חירות וכסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח ספרו, פרידמן מצטט את הפסקה המפורסמת של הנשיא קנדי: "אל תשאל מה ארצך יכולה לעשות למענך - שאל מה אתה יכול לעשות למען ארצך". משפט זה, שנראה כאילו ניתן להשיג סביבו קונצנזוס פטריוטי, מותקף בחריפות על ידי פרידמן. לדעתו, לא האדם אמור לפעול למען ארצו, ולא הארץ אמורה לפעול למען אזרחיה. המדינה היא רק אמצעי בידי היחידים. לטענת פרידמן חירות כלכלית היא תנאי בסיסי להשגת חירות פוליטית, לכן יש למנוע כרסום בחירויות הכלכליות.

פרידמן עובר על שורה של חוקים ומתקיף אותם בהיותם סותרים את החירות. למשל, חובת ההפרשה לפנסיה. נכון שרק מעטים מתנגדים לה, למשל בני כת האמיש, אך "המאמין בחירות מעולם לא ספר ראשים". פרידמן מקבל רק סוג אחד של הגבלה על חירותו של אדם: הגנה על חירות האחר. הוא מצטט שופט עליון שאמר: "החירות שלי להרים את אגרופי חייבת להיות מוגבלת על ידי קרבת הסנטר שלך".

בכדי לצמצם את הפגיעה בחירות הכלכלית פרידמן טוען כי יש להגביל ככל האפשר את הפיקוח המוניטרי, לאפשר קיום שערי חליפין ניידים, ולבטל באופן חד צדדי מכסים. כמו כן, פרידמן אינו שולל את השגת הכסף בירושה. לדעתו, ירושת כסף אינה פחות הוגנת מירושת כישרון, ובכל מקרה, פגיעה בעיקרון הירושה תגבה מחיר כבד מהחירות.

מערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרידמן, יש לאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים ולקבל שוברים מהמדינה למימון שכר הלימוד בגובה ההוצאה על חינוך בבית ספר ציבורי. הוא סבור שההוצאה על חינוך מספקת, אך אינה מנוצלת ביעילות בשל ההלאמה של מערכת ההשכלה.

לגבי חינוך אוניברסיטאי מקצועי, הוא מציע עריכת חוזים, שלפיהם גופים פרטיים או אף הממשל הפדרלי יממנו את לימודי הסטודנט תמורת אחוזים ממשכורתו בעתיד.

לגבי חינוך גבוה שאינו מקצועי (למשל מדעי הרוח) מציע פרידמן את אותה שיטת מימון בשוברים, שכתב עליה לגבי החינוך היסודי והתיכוני.

אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פרידמן על הממשל להימנע מהתערבות נגד אפליה בשוק העבודה, וודאי שלא באפליה מתקנת. לדעתו, אפליה אינה משתלמת כלכלית ולכן חזקה על השוק החופשי שלא ישלים עימה. פרידמן גם טוען כי אין להתערב באפליה בקבלה למוסדות חינוך ובתי ספר וטען כי כוחות השוק יעלימו עם הזמן אפליה זו באופן יעיל יותר.

רישוי בעלי מקצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידמן תוקף את ההגבלות על רישוי מקצוע, ומציין תקנות מגוחכות לפיהן הסתייגות מקומוניזם היא תנאי לעיסוק בווטרינריה, היאבקות ואפילו כיוון פסנתרים. עמדתו בנוגע לתחום ההגבלות על רישוי המקצוע נחשבה לקיצונית בכל הקשור לרופאים. לדעת פרידמן, החוק צריך לקבוע כי כל אדם החפץ בכך יוכל לעסוק ברפואה.

עוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידמן טוען כי דווקא במדינות נחשלות, ההכנסה מרכוש תופסת מקום נכבד, רב יותר מאשר במדינות קפיטליסטיות מערביות. לפיכך הוא סבור שדווקא הקפיטליזם מאפשר לכל אחד ואחד להתפרנס מכישוריו. ההתקדמות הטכנולוגית שאפשר הקפיטליזם העבירה את המותרות להמונים.

אין הוא מתעלם ממצוקתם של העניים והוא מציע מס הכנסה שלילי. עבור הכנסה שמתחת לסף מסוים - תשלים הממשלה חלק כלשהו (למשל 50%) מההפרש שבין הסף לבין ההכנסה בפועל.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה לביקורת מגוונת ורבה לאורך השנים. נטען כלפיו כי הוא אינו מתחשב בהשלכות החברתיות שמעלה קפיטליזם ללא מגבלות; נטען כי הלוגיקה בטיעונים רבים בו פגומה או חלקית; נאמר כי אינו מתייחס לפערי המעמדות דה-פקטו הנוצרים בחברה קפיטליסטית; וכי אינו נותן מענה לתופעות כגון מלכודת העוני, תקרת הזכוכית ואפליית מיעוטים.

מבקר בולט של פרידמן הוא הכלכלן, חתן פרס נובל אמרטיה סן. סן יצא כנגד ההתנערות של פרידמן מאחריותם החברתית של עסקים והדגיש את בעיית הרכוש הציבורי וההחצנות הסביבתיות, אשר לטענתו לא מקבלות מענה מספק על ידי פרידמן.

הספר בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר תורגם לעברית כבר בשנות השבעים ויצא לאור בשם "קפיטליזם וחופש" בהוצאת "מציאות" שהייתה שייכת לדן בן-אמוץ. בשנת 2003, "מכון שלם", המתמחה בהוצאת ספרי הגות המצדדים בעמדה קפיטליסטית, הוציא לאור תרגום חדש של הספר לעברית, בשם "קפיטליזם וחירות".

פרידמן כתב הקדמה במיוחד עבור המהדורה העברית המבוססת על הרצאתו בטקס חלוקת תארים באוניברסיטה העברית. בהקדמה זו הוא כותב:

"מעטים האנשים אשר הפיקו תועלת רבה כל כך מהיוזמה החופשית ומהקפיטליזם התחרותי כמו היהודים. מעטים האנשים אשר התנגדו בצורה כה עקבית לקפיטליזם ופעלו כה רבות כדי לערער את יסודותיו האידאולוגיים כמו היהודים"

– מילטון פרידמן, 1977

בהקדמה מציין פרידמן עוד כי הקפיטליזם הוא שאפשר ליהודים להתקדם. לאורך ההיסטוריה לא הייתה המדינה שליטה בשוק וכך לא יכולה הייתה למנוע מכישרונותיהם המסחריים של היהודים לאפשר להם הצלחה והשפעה. פרידמן גם מציין כי הציונות עצמה לא פותחה על ידי שום מדינה. מקורה בפעילותם ובכספם של יחידים, ולפיכך גם היא הייתה בלתי אפשרית אם הממשלות היו נוטלות לעצמן את כל המשאבים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפיטליזם וחירות - מאת מילטון פרידמן, תרגום: מזל כהן, הוצאת שלם.