קצ'ואה (עמים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אשה בפרו

אנשי הקצ'ואה (בשפת קצ'ואה: Quechua) הם אינדיאנים החיים בהרי האנדים באמריקה הדרומית, במדינות פרו, אקוודור ובוליביה. הקצ'ואה הם צאצאים ישירים של אימפריית האינקה, ששלטה במשך מאה שנים לפני הגעת הספרדים לדרום אמריקה, והייתה תרבות מפותחת במיוחד. שפתם היא שפת הקצ'ואה, שהייתה השפה של אימפריית האינקה, שהשתרעה מקולומביה בצפון עד צ'ילה בדרום. היה להם מערך ממשלתי מפותח יחסית לתקופה, שגבתה מסים מאזרחיה, בכסף וביבול חקלאי. מחסנים עצומים שימשו לאחסון של המזון שלאחר מכן הופץ בתקופות של בצורת ורעב. בנוסף, היה להם צבא גדול שבאופן קבוע כבש והגדיל את שטח האימפריה, והרחיב אותה גם מבחינה דמוגרפית. כשהגיעו הכובשים הספרדים לדרום אמריקה בתחילת המאה ה-16, הקיסר וואינה קאפק כבר מת מנגיף. באימפריה התחוללה מלחמת אזרחים, והם נחלו תבוסה בקרב נגד הספרדים.

רוב אנשי הקצ'ואה חיים היום בהרי האנדים ונשענים מבחינה כלכלית על חקלאות (מייצרים מעט יותר ממה שהם צורכים) ורעיית צאן. במאה ה-21 הפכו ההיסטוריה והתרבות של הקצ'ואה למקור לגאווה לאומית גדולה, ושפת הקצ'ואה נחשבת לשפה משנית רשמית בפרו, בוליביה ואקוודור. ישנם בתי ספר באזור הרי האנדים המציעים חינוך והשכלה בשפה זו. מעבר לכך, חפצי האומנות הייחודיים והלבוש המסורתי הפך לסמל תרבותי במדינות האנדיות וכלי למשיכת תיירים. פסטיבלים כמו האינטי ריימי נערכים מתחילתם ועד סופם רק בשפת הקצ'ואה.

כיום, אף על פי שאנשי הקצ'ואה מפוזרים ברחבי דרום אמריקה ואין "מדינת קצ'ואה", יש מספר גדול מאד של מסורות מן העבר שעדיין מתקיימות אצל המסטיסים. במקרים מעטים ויוצאי דופן באזורים מסוימים, ישנן קומונות שעדיין פועלות בשיטת ה"איילוס" - רשתות עצמאיות של משפחות, שמחזיקות שטחים נרחבים בתור "קומונה" וחלים עליהן חובות עבודה משותפים. מבחינה כלכלית, ה"איילוס" מתקיימים על חקלאות בעיקר. הבתים בנויים בצורה פשוטה ולא יציבה, רמת החיים נמוכה ואי השוויון והפערים החברתיים בולטים במיוחד באזורים אלה.

מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הקצ'ואה עדיין חיים בשטח הגאוגרפי שנשלט על ידי שבט האינקה בעבר, בפרו, אקוודור ובוליביה. התנאים הגאוגרפיים שונים באופן ניכר בכל אחת מהמדינות. באזור ההררי יש קרקע פורייה וגישה למים שמאפשרת גידולים חקלאיים. למרות זאת רוב בני הקצ'ואה חיים במדרונות התלולים של הרי האנדים שם הקרקע אינה פוריה, הרוח חזקה ומזג האוויר קר. בערך שליש מבין 24.5 מיליון תושבי פרו הם צאצאים של בני הק'צואה. הגירה פנימית ועיור גרמו לכך שרבים מהם עברו ללימה, עיר הבירה, וכעת האוכלוסייה שם מעורבת. בבוליביה ישנם קרוב ל-3 מיליון, ובאקוודור 2.5 מיליון בני קצ'ואה נוספים. בארגנטינה ובספרד הם נמצאים אך במספר נמוך יותר של 50 אלף אנשים.[1]

מאז ומעולם אנשי הקצ'ואה חיו במקומות שדרכי הגישה אליהם הן קשות, ולכן היה להם קשה להתרחב, למרות זאת הם הצליחו בזה באופן חלקי. מצד אחד אם הם היו חיים בשטח פחות הררי, זה היה גורם לכך שמספר רב יותר של אנשים היו יכולים להצטרף אליהם, ללמוד את השפה ולהרחיב את שטח המחיה. דוגמה טובה היא אזור הר הגעש צ'ימבורסו באקוודור, שהוא הר הגעש הגבוה ביותר במדינה, ומתנשא לגובה של 6268 מטרים. האנשים שחיו באזור זה היו יחסית מבודדים, והיו צריכים ליצור לעצמם ניב מעט שונה של קצ'ואה שיתאים לאזור המחיה שלהם, וזו גם הסיבה לשוני בין ניבי הקצ'ואה בין אזור לאזור. היתרון שיש לאנשי הקצ'ואה במחייה באזורים מבודדים היא שכך הם יכולים לשמור על האמונות ולהמשיך באורך החיים הייחודי שלהם. למרות זאת רבים האנשים שמחליטים לעזוב, ולכן מספרם מצטמצם משמעותית משנה לשנה.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוברי שפת הקצ'ואה קוראים לה "רונה סימי", שפרושו "שפת האנשים". המונח קצ'ואה מתייחס יותר לשפה מאשר לקבוצה אתנית מסוימת. שפת הקצ'ואה הייתה השפה הרשמית של אימפריית האינקה. ישנן מילים מהשפה שזלגו גם לשפה האנגלית, למשל "פומה", "קוקה" ו"למה" (חיה). בניגוד לשפות שבטיות אחרות בדרום אמריקה, קצ'ואה נחשבת לשפה רשמית בפרו, ובעלת אותו מעמד כמו הספרדית. חברי קונגרס ושרים אף נואמים לעיתים נדירות בשפה זו. נכון להיום יש ברחבי דרום אמריקה בין 9 ל-10 מיליון דוברי השפה.[2] ישנם מספר רב של ניבים של שפת הקצ'ואה שהתפתחו מהפרוטו קצ'ואה, הלשון העתיקה ביותר שהתחילו להשתמש בה לפני 2,000 שנים. השימוש בשפה שונה מאזור לאזור. הקצ'ואה שמדוברת באזור קוסקו שונה מהקצ'ואה שמדוברת בצ'אבין דה הונטר או מהקצ'ואה שמדוברת באקוודור. הקצ'ואה היא למעשה משפחה של שפות שיש ביניהן חפיפה אך גם שוני רב.

פולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מעשי כל אנשי האנדים הם קתולים, אך מנהגים אתניים נוספים נשמרו גם במשך השנים שחלפו. אנשי הקצ'ואה חולקים אמונות דומות לשאר הקבוצות האתניות שנמצאות בהרי האנדים. הם מאמינים באלת האדמה הפצ'אממה, המעניקה את הפוריות לאדמה, ולכן באופן קבוע ניתנים לה זבחים ונערכים טקסים. עוד אמונה היא האמונה ברוחות ההרים, אפו. להיסטוריה רוויות הטרגדיות של הקצ'ואה יש סיפורי אגדות רבים נוספים, למשל על פישטקו (הקצב), הרוצח הלבן שהיה מוצץ את השומן מגופות הקורבנות שלו,[3] ושר שירים על נהר של דם.[4]

המיתוס של אינקארי כנראה חושף את הרגשות העמוקים ביותר של שבט האינקה המובס.[5] לאחר כיבוש פרו בשנת 1532 נדדו מנהיגי האינקה מקוסקו לוילקבמבה, שם הם התנגדו לכיבוש הספרדי במשך 50 שנים. בשנת 1579 נפל בשבי המורד האחרון של האינקה, טופאק אמארו, וראשו נערף על ידי הספרדים.[6] הספרדים נעצו את ראשו על מקל, ושמו אותו בכיכר המרכזית בעיר קוסקו כאות אזהרה למתנגדים. בשלב מסוים נעלם הראש, ומספרים שהוא נקבר. האגדה מספרת שבמשך שנים הוא מגדל את גופו מחדש, וכאשר התהליך יושלם, יחזור שבט האינקה לשלוט.

דת וחגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דת הק'צואה משלבת אלמנטים קתוליים ופרה-קולומביאניים. הבולטות שבאמונות האלה הן האמונות שכוחות עליונים שולטים על דברים מחיי היום-יום, כמו מזג האוויר וחולי של בני אדם. אנשי הקצ'ואה מאמינים שעל ידי הקרבת קורבנות לאלה השולטים במזג האוויר למשל, הם יוכלו לשלוט בו, וכך להיות פחות פגיעים או חשופים להשפעות שליליות שלו. בעולם הדתי של אנשי האנדים יש לאלים תכונות אנושיות, הם יכולים לאהוב או לשנוא אחד את השני וגם להילחם ביניהם.

אנשי הקצ'ואה חוגגים את החגים הקתוליים כמו חג המולד או הפסחא, אבל בנוסף חוגגים את החגים עתיקי היומין שלהם, ופסטיבל השמש נחגג עד היום בקוסקו, בירת האינקה. פסטיבל האינטי ריימי מושך אלפי תיירים מכל רחבי העולם. האינטי ריימי מתקיים כל שנה ב-24 ביוני באזור של קוסקו, והוא השני בגודלו מבין הפסטיבלים בדרום אמריקה. החגיגות מבוססות על טקסים דתיים מתקופת אימפריית האינקה, בה עושים כבוד לאל השמש "אינטי". לפי האמונה שלהם, ה-24 ביוני הוא היום הארוך ביותר בשנה. האינטי ריימי הוא יותר אירוע פגאני וסגידה לאל השמש מאשר חגיגה. בהריסות סקסייוומאן שמעל קוסקו בונים במות ומאות מקומיים מתחפשים לכהנים, חיילים ושאר אנשים שהיו בתקופה ששבט האינקה שלט באזור.[7] כמו כן, יש את הקרנבל בקוסקו שאורך שבוע ומתקיים בחודש פברואר בתאריך שתלוי בחג הפסחא. מתקיימות חגיגות בעיירה פיסאק שנמצאת באזור קוסקו 7 שבועות לפני חג הפסחא, ונמשכות במשך שבוע. הקרנבל בפיסאק נחשב לצבעוני במיוחד, ובו מתחרות קבוצות בתחרות ריקודים על פרסים וכבוד.

ביגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Weavers.jpg

התלבושת המסורתית שנלבשת על ידי הקצ'ואה היום היא שילוב של הלבוש לפני הכיבוש הספרדי ואחריו. בשנת 1572 אסרו הספרדים על הקצ'ואה ללבוש את הטוניקות ואת הבגדים המסורתיים שלהם, ולכן הם אימצו את הלבוש האירופאי המודרני. הנשים השתמשו בשק שנקרא קפרינה, המשמש לנשיאת ילדים או שאר דברים נחוצים. לחצאית הצבעונית קוראים פולרה, היא עשויה מצמר, ונשים לובשות בין 3–4 חצאיות כאלה בשכבות שונות. בחגים ואירועים חגיגיים נלבשות 15 פולרות שנקשרות סביב המותן. הלבוש אצל הגברים הוא יותר מערבי ומודרני, והלבוש המסורתי נלבש על ידי המבוגרים יותר, בעיקר חולצות צמר, והם גם משתמשים בחגורה שנקראת צומפי שתומכת בגב בזמן העבודה בשדה. פריט הלבוש המיוחד ביותר אצל כל צעיר ומבוגר הוא הפונצ'ו הצבעוני. הפונצ'ו מעוצב בכל מיני צורות, ולכל מחוז יש את העיצוב שלו. בדרך כלל משתמשים בפונצ'ו באירועים מיוחדים ובחגים.[8]

חיי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילדים בחברת הקצ'ואה יש תפקידים רבים. כבר מגיל צעיר הם ממלאים תפקידים רבים וחשובים במשק הבית. למשפחה חשוב שיהיו ילדים רבים, כי הם מהווים ביטוח כלכלי לעתיד לתקופה בה ההורים מזדקנים. המספר האופטימלי הוא 4 ילדים, עם זאת ישנן משפחות מגיעות עד לעשרה ילדים ויותר. בנים זכרים מוערכים יותר על ידי ההורים, כי הם יכולים לתרום יותר מבחינת עבודה בשל כוחם הפיזי. לנשים יש מעמד נחות יחסית לגבר אצל הקצ'ואה. בדרך כלל הנשים לא מקבלות חינוך פורמלי, והמעמד שלהן בקהילה הוא נמוך יותר. המשימות שניתנות להן הן בעיקר באחזקת משק הבית.[9]

רדיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד היום אנשי קצ'ואה ממשיכים להיות קורבנות של רדיפה פוליטית ורדיפה אתנית. במלחמת האזרחים הפרואנית בשנות ה-80 של המאה ה-20 בין הממשלה והנתיב הזוהר, בערך 75 אחוזים מהקורבנות היו קצ'ואה, בעוד ששני הצדדים במלחמה היו מסטיסים - בני תערובת של אירופאים ומקומיים. גם היום יש אפליה לרעת אנשי הקצ'ואה בתפקידים ציבוריים ובממשלה, וכאשר הילאריה הומאן ומריה סומירה נשבעו את שבועת הנאמנות לפרו בשפת קצ'ואה, סירבה מרטה הילדרברנט, היועצת לנשיא, לקבל את השבועה.[10]

מאכלים אופייניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמקים ובמישורים של הרי האנדים מרבים להשתמש בתירס ובתפוחי אדמה. הבשר שנאכל הוא בדרך כלל בשר אלפקה וגם שרקנים, אבל גם כבשים ופרות. פצ'מנקה הוא מאכל שמייחד את האזור של הרי האנדים, הוא מכיל סוגים שונים של בשר, עשבים וירקות, שמבושלים בישול ארוך ואיטי מתחת לאדמה על מצע של אבנים לוהטות. בדרך כלל מכינים אותו באירועים מיוחדים בחגים וחתונות. עוד מאכל שמייחד את האזור הוא צ'ארקי, זה בשר שמכינים עם ירק שדומה לתפוח אדמה אך יש לו מרקם שונה. משמעות המילה צ'ארקי היא שיטת ההמלחה ששמים על הבשר כדי להפוך אותו לראוי למאכל. הבשר מוגש כנזיד עם בשר אלפקה או למה ויחד עם אורז.

אנשי קצ'ואה מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Fiesta! Peru.Danbury, Conn.: Grolier Educational, 1997.
  • Hemming, John.The Conquest of theIncas. New York: Harcourt Brace Jovanovitch, 1970.
  • Hudson, Rex A.Peru in Pictures.Minneapolis, Minn.: Lerner Publications Co., 1987.
  • Jermyn, Leslie.Peru.Milwaukee, Wisc.: Gareth Stevens, 1998.
  • Kalman, Bobbie.Peru: The People and Culture.New York: Crabtree Publishing Company, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קצ'ואה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Undernutrition in Bolivia: Geography and Culture Matter
  2. ^ ISBN-10: 185359492X by Joshua A Fishman Can Threatened Languages Be Saved?
  3. ^ Examples (Ancash Quechua with Spanish translation) at "Archived copy". Archived from the original on 19 December 2007. Retrieved 12 May 2009. and (in Chanka Quechua) "Archived copy". Archived from the original on 12 March 2010. Retrieved 12 May 2009.
  4. ^ Karneval von Tambobamba. In: José María Arguedas: El sueño del pongo, cuento quechua y Canciones quechuas tradicionales. Editorial Universitaria, Santiago de Chile 1969. Online: "Archived copy". Archived from the original on 5 June 2009. Retrieved 12 May 2009. (auf Chanka-Quechua). German translation in: Juliane Bambula Diaz and Mario Razzeto: Ketschua-Lyrik. Reclam, Leipzig 1976, p. 172
  5. ^ History of the Inca Empire: An Account of the Indians' Customs and Their Origin, Together with a Treatise on Inca Legends, History, and Social Institutions (Texas Pan American Series)
  6. ^ Resistance, Rebellion, and Consciousness in the Andean Peasant World - 18th to 20th Centuries by Steve J. SternISBN-13: 978-0299113544
  7. ^ ISBN-13: 978-1853836817The Community Tourism Guide: Exciting Holidays for Responsible Travellers
  8. ^ Why Indians wear clothes - hanne veber
  9. ^ Family Solidarity and Quality of Life in an Agricultural Peruvian Community pp. 497-504
  10. ^ Quechua: An oppressed language of an oppressed people by lauren krauth