קרב לושונקואו
 | ||||||||||||||||||
| חיילים יפנים מסתערים על ביצורי העיר | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת סין–יפן הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 21 בנובמבר 1894 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | לו'שונקואו, סין | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
38°49′00″N 121°14′00″E / 38.816666666667°N 121.23333333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב לושונקואו (ביפנית: 旅順口の戦い) היה קרב במלחמת סין–יפן הראשונה שנערך בלו'שונקואו (לימים תקרא פורט ארתור) שבמנצ'וריה, בין כוחות האימפריה היפנית לכוחות צ'ינג הסיניים. במקורות מערביים מכונה קרב זה לעיתים בשם הקרב על פורט ארתור (אף על פי שהכוונה היא בעיקר לקרב שפתח את מלחמת רוסיה–יפן).
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הניצחון בקרב ג'יוליאנצ'נג ובמספר תקריות אחרות, הציבו היפנים לעצמם את כיבוש לושונקואו כמטרה אסטרטגית. לעיר הנמל נודעה חשיבות בשל אופייה הגאוגרפי, הביצורים שלה והנמל המוגן שלה, ונחשבה כבלתי ניתנת לכיבוש. בנמל היה גם המבדוק היבש היחיד ברשות צי בייאנג, ציה הקיסרי של סין, וציוד מודרני אחר, ואובדנם פירושו אובדן היכולות לתקן ולצייד את ספינות הצי. בנוסף, מיקומה בקצה חצי האי ליאודונג חולש למעשה על נתיבי השייט לטיינג'ין ולבייג'ינג, ולכך נודעה חשיבות אסטרטגית רבה.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמייה הראשונה של צבא יפן, תחת פיקודו של גנרל איוואו אויאמה, התחלקה לשתי קבוצות. קבוצה אחת נעה צפונה לכיוון העיר מוקדן, כפעולת הסחה, והקבוצה השנייה צעדה במורד חצי האי ליאודונג לכיוון לושונקואו. הארמייה השנייה נחתה מצפון ללושונקואו וכבשה את העיר ג'ינז'ואו ב-6 בנובמבר, ובכך למעשה בודדה את עיר הנמל. ביום המחרת כבשה הארמייה גם את דאליין ללא התנגדות מרובה, שכן מגיניה נסו דרומה.
צי בייאנג, שעגן באותה עת בלושונקואו, קיבל פקודה מהרשויות הסיניות לסגת לנמל ווייהאיוויי, על מנת להימנע מעימות עם ספינות הצי הקיסרי היפני, שעתידות היו להגיע לאזור על מנת לסייע לכוחות הקרקע. כך נותרו מגיני העיר חשופים למתקפה מהים.
עימותים בפאתי העיר החלו ב-20 בנובמבר, ובשעה 02:00 ב-21 בנובמבר נפתחה המתקפה היפנית. הרעשה ארטילרית הקדימה את ההתקדמות החיילים, ועל אף שהסינים ניסו להעמיד התנגדות, היא לא הספיקה על מנת לעצור את היפנים, ששלטו בקרב. עד שעות הצהריים התמוטטה ההגנה הסינית והיפנים השתלטו על כל עמדות ההגנה מסביב לעיר ועל מתקני הנמל, כולל המבדוק היבש.
טבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכניסה לעיר עצמה תלו הסינים את גופותיהם המושחתות של מספר חיילים יפנים שנהרגו, והדבר עורר זעם בקרב היפנים, כשאלה נכנסו לעיר. בנוסף, בעיר עצמה לחמו הסינים מבית לבית, וירו על החיילים היפנים ממחסה. בתגובה, פתחו היפנים במסע טבח חסר הבחנה, במהלכו נרצחו לפחות 2,000 בני אדם חפים מפשע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שילוני, בן-עמי. יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה. הוצאת שוקן, 1997 (מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002).
- Paine, S.C.M. The Sino-Japanese War of 1894-1895: Perception, Power, and Primacy. Cambridge University Press, 2003. ISBN 052161745-1
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קרבות במלחמת סין–יפן הראשונה | |
|---|---|
|