קרב צומת מסמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרטה לנוטרים ולעובדי חברת החשמל שנפלו בקרב בצומת מסמיה

קרב צומת מסמיה הוא קרב שהתרחש ב-10 בספטמבר 1938 בצומת מסמיה (כיום צומת ראם).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1938 הגיע הטרור הערבי לשיאו במרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט). בתקופה זו עבר הטרור לאזור הדרום, שנהנה עד אז משקט יחסי. פליטי הכנופיות שהוכו בצפון ובשרון החלו להתרכז בדרום, שם היו כפרים ערביים גדולים ומבוססים בסמוך ליישובים יהודיים. הם הרבו בחבלות במסילת הרכבת מיפו לירושלים, בחבלות בקו החשמל מגדרה לבאר טוביה, בניתוק קווי טלפון, בהטמנת מוקשים לכלי רכב, בחבלות בבתי אריזה ובמכוני מים וברציחות. היישובים היהודים העסיקו פועלים ערביים שבמקרים רבים שימשו כמרגלים לכנופיות.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בספטמבר 1938 נערכה בכפר ביל"ו ישיבת חירום של מפקדי ההגנה ובה הוחלט להקים יחידה של פלוגות שדה בת 100 איש, המחולקים לארבע פלוגות מראשון לציון עד באר טוביה. ההחלטה הגיעה מאוחר מדי: למחרת יצאו 12 פועלים של חברת החשמל, מלווים ב-11 נוטרים במכונית משא ובטנדר, בו נסעו שמונה אנשים, לתקן את קו החשמל שחובל בין גדרה לבאר טוביה.

ערבים מהכפרים בשית, תינה, מסמיה, תל תורמוס וקסטינה הוזעקו לארוב לשיירה. לאחר שתיקנו עובדי חברת החשמל את הקו שניזוק, החלו המכוניות בנסיעה צפונה. בהגיען לצומת מסמיה נפתחה עליהן אש משני צידי הכביש. מכונית המשא הצליחה להגביר מהירות ולהתחמק אבל הטנדר, שגלגליו נפגעו, נעצר. הנוטרים פתחו באש על התוקפים והרגו כמה מהם, עד שאזלה תחמושתם. אז התנפלו עליהם הערבים, הרגו אותם בדקירות סכינים ובמכות בקתות הרובים, גזלו את נשקם והסירו את נעליהם. משוריין בריטי שהגיע למקום מצא את הטנדר כשמנועו פועל, שלושה נוטרים הרוגים (אריה הכט, דב קליין ונפתלי רייך) ושניים פצועים (דב מינצר וצבי דיאמנט)[1] וכן שלושה ערבים הרוגים. שלושה מנוסעי הרכב נעדרו (דוד בן אליהו, פנחס וולפיש, וראובן צ'פ)[2] וגופותיהם נמצאו למחרת בחיפושים בסביבה.[3][4] אחד הפצועים, דב מינצר, מת למחרת מפצעיו, והשני, צבי דיאמנט, נפטר לאחר 50 יום.[5] דיאמנט עוד הספיק לתאר את שאירע.[6]

בקרב בצומת מסמיה נהרגו שני עובדים של חברת החשמל ושישה נוטרים[7].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס זיכרון של חברת החשמל במלאת 80 שנה למאורעות

מאמר מערכת בעיתון דבר קרא להגברת אמצעי הזהירות ונסיעה למקומות מרוחקים במשימות מעין אלו במשוריינים[8]. בלוויה של שלושה מהנרצחים בתל אביב, בה השתתפו בין השאר דוד רמז והרב משה אביגדור עמיאל, קראו הדוברים להגברת הביטחון בארץ ישראל ולהמשך בניין היישוב העברי[9]. בהלוויה ברחובות קראו הדוברים להקפיד על עבודה עברית ולהימנע מהעסקת ערבים ממסמיה[3]. חברת החשמל הוציאה שתי חוברות זיכרון עם דברי חברים על הנופלים משורות עובדיה, האחת בימים שלאחר הקרב, והאחרת במלאת שנה לו.

באוגוסט 1950, 12 שנים לרצח על פי התאריך העברי, נערך במקום גילוי אנדרטה לזכר עובדים ומגינים שהוקמה על ידי חברת החשמל[10]. שמו של ראובן צ'פ נכתב על האנדרטה 'אברהם' (צ'פ היה גר, וככל הנראה הייתה זו הרבנות שהמליצה לשנות את שמו בכיתוב), בלא להיוועץ בכך עם אלמנתו. שנים לאחר מכן תוקן הכיתוב, וכיום מופיע שמו ראובן[6]. ב 28 באוגוסט 2018, י"ז באלול תשע"ח קיימה חברת החשמל טקס הנצחה במלאת 80 שנה לקרב, ביוזמת עובדי תחנת כוח צפית הסמוכה ובהשתתפות מנכ"ל החברה, עופר בלוך, יו"ר ארגון העובדים מיקו צרפתי ונציגי המשפחות של 2 עובדי חברת החשמל ושלושת משפחות הנוטרים שאותרו ימים ספורים לפני הטקס[6][11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]