קרלה ברוני
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1967 (בת 52) טורינו, איטליה |
|---|---|
| בן או בת זוג |
ניקולא סרקוזי  |
| צאצאים |
Giulia Sarkozy, Aurélien Enthoven |
| מקום לימודים |
תיכון ז'אנסון-דה-סאי, אוניברסיטת פנתאון-סורבון |
| שנות פעילות | 2002– היום |
| סוגה | פופ, פופ צרפתי |
| סוג קול |
קונטרה אלט |
| עיסוק |
זמרת-יוצרת, דוגמנית, שחקנית, זמרת, מלחינה, פוליטיקאית, אמנית הקלטה |
| כלי נגינה |
גיטרה |
| חברת תקליטים | Downtown Records/Naive Records |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
קרלה ברוני-סרקוזי (בצרפתית: Carla Bruni-Sarkozy; נולדה ב-23 בדצמבר 1967 באיטליה) היא זמרת, דוגמנית לשעבר, אשתו של ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר.
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוני נולדה בטורינו שבאיטליה ובגיל 5 עברה משפחתה לצרפת, לאחר שנאלצה להימלט מביתה מאימת חטיפות ארגון הבריגדות האדומות וארגון המאפיה בקלבריה ה"אנדרנגטה". אמה ניהלה רומן חשאי עם אביה הביולוגי איש העסקים האיטלקי מאוריציו רמרט, ועל כך נודע לה מאביה החורג רק ב-1996 בהיותו על ערש דוי.[1] שני הוריה הם מוזיקאים ידועים - אביה החורג, אלברטו ברוני טדסקי, שנולד למשפחה יהודית שהמירה את דתה לנצרות קתולית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היה מלחין קלאסי ואמה, מאריסה בוריני היא פסנתרנית. אורח חייה ואופיה של משפחת ברונו-טדסקי - משפחה יהודית בורגנית אמידה באיטליה, מושווית לעיתים למשפחת פינצי קונטיני המתוארת בסרטו של ויטוריו דה סיקה "הגן של פינצי קונטיני".[2]
ברוני למדה בפנימייה בשווייץ אך מאוחר יותר חזרה לפריז והחלה בלימודי אמנות ואדריכלות, אותם עזבה לטובת קריירת דוגמנות.
קריירת דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
את קריירת הדוגמנות החלה ברוני בגיל 19. היא עבדה עם בתי האופנה והמעצבים הגדולים והחשובים באירופה בהם כריסטיאן דיור, קארל לאגרפלד, פאקו ראבאנה, איב סן לורן, ג'אני ורסצ'ה, שאנל ועוד. עד שנות ה-90 הייתה לאחת מ-20 הדוגמניות המצליחות בעולם, לפי מדד הרווחים שנאמד ב-7.5 מיליון דולר בשנה.
קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1997 פרשה ברוני מעולם האופנה לטובת המוזיקה. הזמר הצרפתי ז'וליאן קלרק הלחין עבורה כמה שירים שכתבה. בשנת 2002 הוציאה את אלבומה הראשון "Quelqu'un m'a dit" ("מישהו אמר לי"). האלבום, שהפיק עבורה מאהבה לשעבר, הגיטריסט לואי ברטיניאק, זכה להצלחה רבה באירופה ובכמה מדינות פרנקופוניות.
ב-2006 הקליטה את "Those Little Things" גרסה אנגלית לשיר "Ces Petits Riens" של סרז' גינסבורג במסגרת אלבום מחווה לכבודו. בשנה זו הופיעה גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בטורינו, עיר הולדתה.
אלבומה השני "No Promises" יצא בינואר 2007.
בשנת 2011 הופיעה בסרטו של וודי אלן, "חצות בפריס".
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוני קיימה מערכות יחסים עם אריק קלפטון, מיק ג'אגר, דונלד טראמפ, קווין קוסטנר,[3] הפילוסוף רפאל אנטהובן (ממנו יש לה ילד שנולד ב-2001) וראש ממשלת צרפת לשעבר לורן פביוס.
ב-2006 נפטר אחיה הבכור של ברוני, וירג'יניו, מסיבוכים של מחלת האיידס.
לקראת סוף 2007 פורסם בעיתונות כי ברוני נמצאת במערכת יחסים עם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. השניים לא ניסו להסתיר את יחסיהם, שעד מהרה סוקרו באינטנסיביות על ידי אמצעי תקשורת רבים. הם צולמו יחדיו לראשונה בביקור ביורודיסני ולאחר מכן הצטרפה ברוני אל סרקוזי בנסיעה ללוקסור שבמצרים, בזמן חופשת חג המולד. ב-2 בפברואר 2008 נישאו השניים בטקס צנוע יחסית בארמון האליזה.
ב-2010 ברוני הביעה תמיכה בסקינה מוחמדי אשטיאני, אזרחית איראנית שנידונה למוות בגין ניאוף. ברוני שלחה מכתב לאשטיאני ובו רשמה "מדוע רוצים לשפוך את דמך ולקחת מהילדים שלך את אמם? משום שחיית, משום שאהבת, משום שאת אישה ומשום שאת איראנית? אני לא יכולה לקבל את זה". כתגובה למכתב העיתון האיראני "קייהאן", שנמצא תחת פיקוחו של המנהיג העליון חמינאי, פרסם מאמר בו נכתב כי "כשבוחנים את ההיסטוריה של קרלה ברוני, זה מראה בבירור מה הסיבה שהאישה הבלתי מוסרית הזו תומכת באישה איראנית שנידונה למוות על ניאוף והייתה שותפה לרצח בעלה, ולמעשה היא עצמה ראויה למות". במאמר אחר נכתב על התמיכה של ברוני באשטיאני כי "זונות מצטרפות למחאה". דובר משרד החוץ בטהראן רמין מהמנפרסט מסר בתגובה "העלבת בכירים של מדינות אחרות ושימוש במילים בלתי ראויות, זה לא דבר שראוי ברפובליקה האיסלאמית של איראן"[4]
פסל ארד בדמותה של ברוני בגובה של כשני מטר, בעלות של 82,000 אירו, הוצב באוגוסט 2012 בעיירה קטנה בשם נוז'אן-סור-מארן המכונה גם "איטליה הקטנה". חברי האופוזיציה הסוציאליסטים במועצת העיר התנגדו להצבתו.[5]
לברוני בן מנישואיה הקודמים, וב-19 באוקטובר 2011 נולדה לה ולסרקוזי בת.
אחותה הגדולה היא השחקנית האיטלקייה ולריה ברוני טדסקי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
אתר האינטרנט הרשמי של קרלה ברוני
קרלה ברוני, באתר Last.fm (באנגלית)
קרלה ברוני, באתר AllMusic (באנגלית)
קרלה ברוני, באתר MusicBrainz (באנגלית)- קרלה ברוני, באתר Discogs (באנגלית)
קרלה ברוני, באתר Songkick (באנגלית)- קרלה ברוני, באתר Genius
- קרלה ברוני, באתר SecondHandSongs
קרלה ברוני, ברשת החברתית פייסבוק
קרלה ברוני, ברשת החברתית טוויטר
קרלה ברוני, ברשת החברתית myspace
קרלה ברוני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרלה ברוני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
קרלה ברוני, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- מריון אן רנטרגהם, ז'אן-ז'אק בוזונה, הגן של ברוני-טדסקי, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008 (פורסם במקור בלה מונד)
- לודוויק פרין, פול קיניו, מארי גישו, ז'ראר לפור ולורן ז'ופרן, עכבר העיר אונליין, כבר לא אשה חופשייה - ראיון עם ברוני, באתר הארץ, 27 ביוני 2008 (פורסם במקור בליברסיון)
- בן שלו, עכבר העיר אונליין, יש לה נפש מסוכסכת - על אלבומי המוזיקה של ברוני, באתר הארץ, 27 ביוני 2008
- דודי כספי, אישה מאוהבת - על האלבום של ברוני, באתר ynet, 4 באוגוסט 2008
- איתמר זהר, עכבר העיר אונליין, קרלה ברוני - עכשיו הסרט, באתר הארץ, 07 בינואר 2009
- סטיוון ארלנגר, ניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, מה קרלה ברוני עושה לסרקוזי?, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2009
- עיתון איראני: קרלה ברוני צריכה למות - על תמיכתה באשטיאני, באתר nrg, 31 באוגוסט 2010
- יפעת גדות, ביוגרפיה חושפנית לקרלה ברוני - "דון ז'ואן נשי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 בספטמבר 2010
- גון פוליין, קרלה הנסיכה הלוחמת, באתר ישראל היום, 5 באפריל 2013
- ניר וולף, קרלה מחוץ לארון, באתר ישראל היום, 11 באפריל 2014
- ערן טיפנברון, הופעת קרלה ברוני בישראל: פנינה פריזאית, באתר ynet, 26 במאי 2014
- מערכת וואלה! NEWS, איך נראים ככה בגיל 50? קרלה ברוני חושפת את סודות היופי שלה, באתר וואלה! NEWS, 04 בינואר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Paris Match, וניטי פייר, ספטמבר 2008
- ^ מריון, אן רנטרגהם, ז'אן-ז'אק בוזונה, הגן של ברוני-טדסקי, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008
- ^ Profile: Carla Bruni, באתר ה-BBC, 4 בפברואר 2008
- ^ עיתון איראני: קרלה ברוני צריכה למות, באתר nrg, 31 באוגוסט 2010
- ^ הארץ, פסל בדמותה של קרלה ברוני סרקוזי מעורר מחלוקת בצרפת, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
