קרלה ברוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרלה ברוני
Carla Bruni
Carla Bruni Cabourg 2016 2.jpg
לידה 23 בדצמבר 1967 (בת 53)
טורינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Carla Gilberta Bruni Tedeschi עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2002–הווה (כ־19 שנים)
מקום לימודים תיכון ז'אנסון-דה-סאי, אוניברסיטת פנתאון-סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, דוגמנית, זמרת-יוצרת, שחקנית, מלחינה, אמנית הקלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פופ, פופ צרפתי
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Downtown Records/Naive Records
בן או בת זוג ניקולא סרקוזי (2 בפברואר 2008–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
Raphaël Enthoven (אוגוסט 2000–2007)
Vincent Perez עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Giulia Sarkozy, Aurélien Enthoven עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (2020)
  • ניצחונות המוזיקה - אמנית השנה (2004)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • פרס ראול-ברטון עריכת הנתון בוויקינתונים
www.carlabruni.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קרלה ברוני-סרקוזי, 2009

קרלה ברוני-סרקוזי (בצרפתית: Carla Bruni-Sarkozy; נולדה ב-23 בדצמבר 1967 באיטליה) היא זמרת, דוגמנית לשעבר, אשתו של ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוני נולדה בטורינו שבאיטליה למשפחת תעשיינים עשירה[1]. בגיל 7 עברה משפחתה לצרפת, לאחר שנאלצה להימלט מביתה מאימת חטיפות ארגון הבריגדות האדומות וארגון המאפיה בקלבריה ה"אנדרנגטה"[2]. אמה ניהלה רומן חשאי עם אביה יליד איטליה מאוריציו רמרט, אז גיטריסט (לימים איש עסקים בברזיל) ועל כך נודע לה מאביה החורג רק ב-1996 בהיותו על ערש דוי[3]. שני הוריה הם מוזיקאים ידועים - אביה החורג, אלברטו ברוני טדסקי, שנולד למשפחה יהודית שהמירה את דתה לנצרות קתולית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היה מלחין קלאסי ואמה, מאריסה בוריני היא פסנתרנית. אורח חייה ואופיה של משפחת ברונו-טדסקי - משפחה יהודית בורגנית אמידה באיטליה, מושווית לעיתים למשפחת פינצי קונטיני המתוארת בספרו של ג'ורג'ו באסאני ובסרטו של ויטוריו דה סיקה "הגן של פינצי קונטיני"[3]

ברוני למדה בפנימייה בשווייץ אך מאוחר יותר חזרה לפריז והחלה בלימודי אמנות ואדריכלות, אותם עזבה לטובת קריירת דוגמנות[2].

קריירת דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את קריירת הדוגמנות החלה ברוני בגיל 19. היא עבדה עם בתי האופנה והמעצבים הגדולים והחשובים באירופה בהם כריסטיאן דיור, קארל לאגרפלד, פאקו רבאן, איב סן לורן, ג'אני ורסצ'ה, שאנל ועוד. עד שנות ה-90 הייתה לאחת מ-20 הדוגמניות המצליחות בעולם, לפי מדד הרווחים שנאמד ב-7.5 מיליון דולר בשנה[4].

באוקטובר 1991 הגיעה לישראל להשתתף בקמפיין של רשת האופנה רשת האופנה גולף[5].

בספטמבר 2017, ברוני השתתפה, יחד עם הדוגמניות קלודיה שיפר, נעמי קמפבל, הלנה כריסטנסן וסינדי קרופורד, בתצוגת האופנה של בית האופנה ורסאצ'ה לעונת אביב/קיץ 2018, שהייתה הומאז' לג'אני ורסצ'ה[6].

קריירה מוזיקלית וקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1997 פרשה ברוני מעולם האופנה לטובת המוזיקה. הזמר הצרפתי ז'וליין קלר הלחין עבורה כמה שירים שכתבה. בשנת 2002 הוציאה את אלבומה הראשון "Quelqu'un m'a dit" ("מישהו אמר לי"). ברוני כתבה והלחינה את רוב שירי האלבום. את האלבום הפיק הגיטריסט לואי ברטיניאק, הוא זכה להצלחה רבה באירופה ובכמה מדינות פרנקופוניות, ונמכר בכ-2 מיליון עותקים.

ב-2005 היא כתבה את מילות 10 מתוך 12 שירים לאלבומו של לואי ברטיניאק Longtemps, וביצעה איתו שני דואטים באלבום, Les Frôleuses ו-Sans toi.

ב-2006 הקליטה את "Those Little Things" גרסה אנגלית לשיר "Ces Petits Riens" של סרז' גינסבורג במסגרת אלבום מחווה לכבודו - Monsieur Gainsbourg Revisited. באותה שנה הופיעה גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בטורינו, עיר הולדתה.

אלבומה השני "No Promises" יצא בינואר 2007, ובניגוד לאלבום הראשון היא שרה בו באנגלית ולא בצרפתית. כל שירי האלבום הולחנו על ידי ברוני, והמילים היו עיבודים של שירי משוררים מהמאה ה-19 וה-20, כולל ויסטן יו אודן, ויליאם בטלר ייטס ואמילי דיקנסון[7].

אלבומה השלישי, Comme si de rien n'était, יצא לאור ביולי 2008. כל השירים נכתבו על ידי ברוני, פרט לשיר אחד. התמלוגים מהאלבום נתרמו למטרות צדקה[8].

בתחילת 2009, השתתפה בסרט תיעודי על חייה, "מישהו סיפר לי על... קרלה ברוני", ששודר בטלוויזיה בצרפת וברחבי אירופה. בסרט ברוני מדברת בגילוי לב על חייה, הקריירה שלה כדוגמנית וכזמרת ועל נישואי הבזק לנשיא צרפת[9]. בשנת 2011 הופיעה בסרטו של וודי אלן, "חצות בפריס"[10].

בספטמבר 2009, הקליטה דואט עם הארי קוניק ג'וניור למהדורה הצרפתית של אלבומו Your Songs. הם שרו את השיר של הביטלס "And I Love Her". האלבום יצא בצרפת ב-26 באוקטובר 2009.

באפריל 2013 יצא אלבומה הרביעי של ברוני Little Songs French Songs. במאי 2014, הגיע לישראל להופעה אחת באולם תיאטרון "הבימה"[11].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוני קיימה מערכות יחסים עם אריק קלפטון, מיק ג'אגר (בזמן שהיה עוד נשוי לג'רי הול)[12], דונלד טראמפ[13], וקווין קוסטנר[14].

ב-2001 ילדה ברוני את בנה הראשון, אורליאן, עם הפרופסור לפילוסופיה רפאל אנטהובן. ברוני תוארה כמי שהייתה פילגשו של אביו של אנטהובן, העיתונאי ז'אן פול אנטהובן, כשהחלה את מערכת היחסים שלה עם אנטהובן הצעיר, שהיה נשוי באותה עת לסופרת ז'וסטין לוי[15]. ברוני טוענת שהיא יצאה עם ז'אן פול אנטהובן רק כמה פעמים ומעולם לא הייתה אהובתו, וכי רפאל אנטהובן כבר התגרש מאשתו כשנתקלה בו חודשים לאחר שיצאה עם ז'אן פול. השיר "רפאל" מתוך אלבומה של ברוני Quelqu'un m'a dit הוא על היחסים שלה עם רפאל אנטהובן, וספרה של ז'וסטין לוי Rien de Grave משנת 2004 (שפורסם באנגלית בשנת 2005 כ-Nothing Serious) הוא על סיום נישואיה; דמות בשם "פאולה" מייצגת את ברוני[16]. ברוני אמרה למגזין ואניטי פייר כי רפאל אנטהובן סיים את מערכת היחסים שלהם במאי 2007, מכיוון שהוא הרגיש שהם הפכו להיות "כמו חברים" וכי הם נשארו ביחסים טובים[17].

ב-2006 נפטר אחיה הבכור של ברוני, וירג'יניו, מסיבוכים של מחלת האיידס.

לקראת סוף 2007 פורסם בעיתונות כי ברוני נמצאת במערכת יחסים עם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. השניים לא ניסו להסתיר את יחסיהם, שעד מהרה סוקרו באינטנסיביות על ידי אמצעי תקשורת רבים. הם צולמו יחדיו לראשונה בביקור ביורודיסני ולאחר מכן הצטרפה ברוני אל סרקוזי בנסיעה ללוקסור שבמצרים, בזמן חופשת חג המולד. ב-2 בפברואר 2008 נישאו השניים בטקס צנוע יחסית בארמון האליזה[4]. ב-19 באוקטובר 2011 נולדה לה ולסרקוזי בת[18].

ב-2010 ברוני הביעה תמיכה בסקינה מוחמדי אשטיאני, אזרחית איראנית שנידונה למוות בגין ניאוף. ברוני שלחה מכתב לאשטיאני ובו רשמה "מדוע רוצים לשפוך את דמך ולקחת מהילדים שלך את אמם? משום שחיית, משום שאהבת, משום שאת אישה ומשום שאת איראנית? אני לא יכולה לקבל את זה". כתגובה למכתב העיתון האיראני "קייהאן", שנמצא תחת פיקוחו של המנהיג העליון חמינאי, פרסם מאמר בו נכתב כי "כשבוחנים את ההיסטוריה של קרלה ברוני, זה מראה בבירור מה הסיבה שהאישה הבלתי מוסרית הזו תומכת באישה איראנית שנידונה למוות על ניאוף והייתה שותפה לרצח בעלה, ולמעשה היא עצמה ראויה למות". במאמר אחר נכתב על התמיכה של ברוני באשטיאני כי "זונות מצטרפות למחאה". דובר משרד החוץ בטהראן רמין מהמנפרסט מסר בתגובה "העלבת בכירים של מדינות אחרות ושימוש במילים בלתי ראויות, זה לא דבר שראוי ברפובליקה האיסלאמית של איראן"[19].

פסל ארד בדמותה של ברוני בגובה של כשני מטר, בעלות של 82,000 אירו, הוצב באוגוסט 2012 בעיירה קטנה בשם נוז'אן-סור-מארן המכונה גם "איטליה הקטנה"[20]. חברי האופוזיציה הסוציאליסטים במועצת העיר התנגדו להצבתו[21].

אחותה הגדולה היא השחקנית האיטלקייה ולריה ברוני טדסקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: קרלה ברוני
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרלה ברוני

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שירות גלובס, ‏"הגברת הראשונה" של צרפת מכרה טירה משפחתית באיטליה לנסיך סעודי תמורת 11.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 9 בפברואר 2009
  2. ^ 1 2 דורית לנדס, קרלה ברוני. עבדה קשה כדי להגיע לצמרת, חדשות, 1 בספטמבר 1993
  3. ^ 1 2 מריון אן רנטרגהם, ז'אן-ז'אק בוזונה, הגן של ברוני-טדסקי, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008
  4. ^ 1 2 מאיה נסטלבאום, פריז, ‏הנשיא ניקולא סרקוזי התחתן עם מיליונרית, באתר גלובס, 15 במאי 2008
  5. ^ מן המפורסמות, חדשות, 3 באוקטובר 1991
    ציפורה, חדשות, 4 באוקטובר 1991
  6. ^ התרגשתם מהאיחוד של הסופרמודלס? תמונות עבר הורסות שאתם חייבים לראות, באתר וואלה!‏, 27 בספטמבר 2017
  7. ^ גואל פינטו, פנים אל מול פנים, באתר הארץ, 17 בינואר 2007
  8. ^ שירות רויטרס, ‏האישה הראשונה של צרפת מאפשרת הצצה לאלבום שלה באינטרנט, עוד לפני ההשקה, באתר גלובס, 10 ביולי 2008
  9. ^ איתמר זהר, קרלה ברוני - עכשיו הסרט, באתר הארץ, 7 בינואר 2009
  10. ^ קרלה ברוני מצטלמת לסרטו של וודי אלן, באתר הארץ
  11. ^ ערן טיפנברון, הופעת קרלה ברוני בישראל: פנינה פריזאית, באתר ynet, 26 במאי 2014
  12. ^ דפנה ורדי, מיק ג׳אגר וג׳רי הול נפרדים, חדשות, 2 באוגוסט 1992
  13. ^ יוסי ורטר, ניו־יורק כמרקחה: דונלד טראמפ נתן צו פינוי למרלה, והזמין את קרלה, חדשות, 27 ביוני 1991
  14. ^ מאיה נסטלבאום, ‏אהובת הנשיא הצרפתי, באתר גלובס, 1 בינואר 2008
  15. ^ עכבר העיר, מאהבה לשעבר של קרלה ברוני נוקם ברומאן חדש, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2008
  16. ^ החבר של החברה של אבא שלו, באתר הארץ, 1 באפריל 2009
  17. ^ אגנס פוארייה, גרדיאן, חירות, שוויון, עירום!, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
  18. ^ רויטרס והארץ, מזל טוב: בת נולדה לנשיא ניקולא סרקוזי וקרלה ברוני, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2011
  19. ^ ynet, עיתון איראני מגדף: קרלה ברוני "פרוצה", באתר ynet, 30 באוגוסט 2010
  20. ^ חדשות 2, ‏תכנית בצרפת: פסל בדמותה של קרלה ברוני, באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 בפברואר 2012‏
  21. ^ הארץ, פסל בדמותה של קרלה ברוני סרקוזי מעורר מחלוקת בצרפת, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קרלה_ברוני&oldid=32253576"