קרלוס בילארדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלוס בילארדו
Carlos Bilardo.jpg
מידע אישי
שם מלא קרלוס סלבדור בילארדו
תאריך לידה 16 במרץ 1939 (בן 76)
מקום לידה בואנוס איירס שבארגנטינה
כדורגלן
עמדה קשר
מועדוני נוער
סן לורנסו
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1958 - 1960
1961 - 1965
1965 - 1970
סה"כ
סן לורנסו
דפורטיבו אספניול
אסטודיאנטס לה פלאטה
174 (12)
111 (39)
175 (11)
460 (62)
קבוצות כמאמן
1971
1973 - 1976
1976 - 1978
1979
1979 - 1981
1982 - 1983
1983 - 1990
1992 - 1993
1996
1998
1999 - 2000
2003 - 2004
אסטודיאנטס לה פלאטה
אסטודיאנטס לה פלאטה
דפורטיבו קאלי
סן לורנסו
נבחרת קולומביה
אסטודיאנטס לה פלאטה
נבחרת ארגנטינה
סביליה
בוקה ג'וניורס
נבחרת גואטמלה
נבחרת לוב
אסטודיאנטס לה פלאטה

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

קרלוס סלבדור בילארדו (ספרדית: Carlos Salvador Bilardo; נולד ב-16 במרץ 1939 בבואנוס איירס, ארגנטינה) הוא מאמן כדורגל ארגנטינאי. בילארדו, רופא במקצועו, שימש כמאמן ארגנטינה בין השנים 1983 עד 1990 וזכה עמה בגביע העולם בכדורגל בשנת 1986. כונה "הדוקטור" (בשל עיסוקו כרופא), "אל נריגון" (אף גדול) ו"אל גנאדור" (המנצח).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילארדו שיחק כקשר אחורי וגדל בסן לורנסו בה שיחק בין השנים 1958 עד 1960. באותן שנים השתייך גם לנבחרות הצעירות של ארגנטינה והיה שותף לזכייה במשחקים הפאן-אמריקאיים ב-1959 ושותף גם במשחקי אולימפיאדת רומא (1960).

ב-1961 עבר בילארדו לשחק בקבוצת דפורטיבו אספניול מהליגה השנייה, ושיחק בשורותיה עד שנת 1965 בטרם עבר לשחק באסטודיאנטס לה פלאטה. במדי אסטודיאנטס הפך לשחקן מרכזי והיה שותף לזכייה באליפות אחת, 3 גביעי ליברטדורס ובגביע ביניבשתי אחד.

אחרי שסיים את לימודי הרפואה בשנת 1971, פרש בילארדו ממשחק יחד עם חברו ראול מאדרו המשמש כיום כרופא הנבחרת הארגנטינאית.

בילארדו התמנה למאמנה של אסטודיאנטס ב-1971ף ואימן אותה במשך 4 שנים. ב-1975 מונה כמאמנה של דפורטיבו קאלי הקולומביאנית ואימן אותה שנתיים. ב-1978 מונה כמאמנה של סן לורנסו אך פרש מתפקידו שנה לאחר מכן לטובת אימון נבחרת קולומביה. אחרי הכישלון להעפיל למונדיאל 1982, פוטר בילארדו מתפקידו וחזר לאמן את אסטודיאנטס. הוא הוביל את אסטודיאנטס לחצי גמר אליפות הנסיונל ב-1982 ולזכייה באליפות המטרופוליטנו באותה שנה.

ב-1983 מונה בילארדו כמאמנה של נבחרת ארגנטינה. במהלך כהונתו כמאמן, נהנה בילארדו משירותיו של דייגו מראדונה שהפך באותן שנים לשחקן הטוב ביותר בעולם. ארגנטינה תחת הדרכתו של בילארדו זכתה במונדיאל 1986 בפעם השנייה בתולדותיה. בשל הצלחת הנבחרת זכה בילארדו בתואר מאמן השנה בדרום אמריקה בשנים 1986 ו-1987. הוא הצליח להוביל את הנבחרת לגמר מונדיאל 1990 בו הפסידה למערב גרמניה אך ספג ביקורות קשות על סגנון המשחק ההגנתי והאלים של שחקניו.

בתום המונדיאל, פרש בילארדו מתפקידו וחזר לאמן לעונה אחת ב-1992 את סביליה הספרדית, וב-1996 את בוקה ג'וניורס לתקופה קצרה. בשני המקרים זכה בילארדו לאמן את מראדונה. ב-1990 מונה כמאמנה של נבחרת לוב אך לא הצליח בה ואימן אותה רק שנה אחת. הוא חזר לאמן את אסטודיאנטס ב-2003 ואימן אותה עד פרישתו ב-2004.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן
כמאמן


‏נבחרת ארגנטינה‏ - מונדיאל 1986 (מקום ראשון)

1 אלמירון | 2 בטיסטה | 3 בוצ'יני | 4 בורגי | 5 בראון | 6 פסארלה | 7 בורוצ'גה | 8 קלאוסן | 9 קוצ'יופו | 10 מרדאונה | 11 ולדאנו | 12 אנריקה | 13 גארה | 14 ג'יוסטי | 15 איסלאס | 16 אולרטיקואצ'אה | 17 פסקולי | 18 פומפידו | 19 רוג'רי | 20 טאפיה | 21 טרוביאני | 22 סלאדה | מאמן: בילארדו

Flag of Argentina.svg
‏נבחרת ארגנטינה‏ - מונדיאל 1990 (מקום שני)

1 פומפידו (קומיסו) | 2 בטיסטה | 3 באלבו | 4 בסואלדו | 5 באוסה | 6 קלדרון | 7 בורוצ'גה | 8 קאניג'ה | 9 דסוטי | 10 מראדונה | 11 פאברי | 12 גויקוצ'אה | 13 לורנסו | 14 ג'יוסטי | 15 מונסון | 16 אולרטיקואצ'אה | 17 סנסיני | 18 סריסואלה | 19 רוג'רי | 20 סימון | 21 טרוגליו | 22 קנסלריץ' | מאמן: בילארדו

Flag of Argentina.svg
מאמני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: סופיצ'י | 1934: פוצו | 1938: פוצו | 1950: לופז פונטנה | 1954: הרברגר | 1958: פאולה | 1962: מוריירה | 1966: ראמזי | 1970: זגאלו | 1974: שן | 1978: מנוטי | 1982: ביארזוט | 1986: בילארדו | 1990: בקנבאואר | 1994: פריירה | 1998: ז'אקה | 2002: סקולארי | 2006: ליפי | 2010: דל בוסקה | 2014: לב