פרנץ בקנבאואר

פרנץ בקנבאואר
Franz Beckenbauer
	פרנץ בקנבאואר, 2019
לידה	11 בספטמבר 1945; מינכן, גרמניה
פטירה	7 בינואר 2024 (בגיל 78); זלצבורג, אוסטריה
מקום קבורה	בית הקברות ביער פרלצ'ר
שם מלא	פרנץ אנטון בקנבאואר
שם לידה	Franz Anton Beckenbauer
מדינה	גרמניה המערבית
גובה	1.81 מטרים
תקופת פעילות	1964–1983 (כ־19 שנים)
עמדה	בלם
ילדים	סטפן בקנבאואר
מספר ילדים	5
פרסים והוקרה	כדורגלן השנה בגרמניה (1966); Bravo Otto (1974); Bayerischer Sportpreis (2005); המדליה החוקתית הבווארית (2012); כדורגלן השנה בגרמניה (1976); היכל התהילה של הספורט הגרמני; כדורגלן השנה בגרמניה (1968); כדורגלן השנה בגרמניה (1974); honorary golden medal of the state capital Munich; כדור הזהב; פרס שטייגר; עלה הדפנה הכסוף; מסדר ההצטיינות של נורדריין-וסטפאליה (2009); מסדר ההצטיינות הבווארי; צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1976); מדליית הזהב הבווארית; טבעת הזהב לשם כבוד של מינכן; צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2006); צלב ההצטיינות של מסדר ההצטיינות של סקסוניה התחתונה (26 בינואר 2008); Askania Award (2023); בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
חתימה
	www.franzbeckenbauer.de
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1984–1990 ; 1990–1991 ; 1993–1994 ; 1996	נבחרת מערב גרמניה ; אולימפיק מרסיי ; באיירן מינכן ; באיירן מינכן
	מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניה המערבית (כשחקן)
גביע העולם
אליפות אירופה
מתחרה עבור גרמניה המערבית (כמאמן)
גביע העולם
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

פְרַנְץ אָנְטוֹן בֶּקֵנְבַּאוֵּאר (בגרמנית: Franz Anton Beckenbauer;‏ 11 בספטמבר 1945 – 7 בינואר 2024) היה כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני שכונה "הקייזר" (Der Kaiser, "הקיסר"), ונחשב לאחד מגדולי הבלמים והכדורגלנים בכל הזמנים. זכה פעמיים בכדור הזהב, והוא אחד מתשעה שחקנים שזכו גם בגביע העולם, גם בגביע אירופה לאלופות וגם בכדור הזהב. הוא הופיע 103 פעמים בנבחרת גרמניה המערבית, ושיחק בשלושה גביעי עולם ושתי אליפויות אירופה. הוא גם אחד משלושה שחקנים, (יחד עם מריו זגאלו הברזילאי ודידייה דשאן הצרפתי), שזכו בגביע העולם גם בתור שחקנים וגם בתור מאמנים; הוא הניף את גביע העולם כקפטן במונדיאל 1974, וכמאמן במונדיאל 1990. ב-2004 הופיע גם ברשימת פיפ"א 100 שנבחרה על ידי פלה.

ביוגרפיה

בקנבאואר נולד וגדל בשכונת העוני גיזינג (Giesing) במינכן. אביו עבד בדואר ופרנס את משפחתו בדוחק רב. כדי לא להרוס את נעליו נהג בקנבאואר לשחק כדורגל ברגליים יחפות. בקנבאואר הצטרף לקבוצת הילדים של SC מינכן 1906, למרות שגדל בשכונת גייסינג אשר הייתה מזוהה עם אוהדי מועדון הכדורגל מינכן 1860, בה רצה לשחק. במהלך משחק אימון של SC מינכן 1906 מול מינכן 1860 ספג בקנבאואר סטירת לחי משפילה משחקן של הקבוצה היריבה, דבר שגרם לו להחליט להצטרף דווקא לבאיירן מינכן, היריבה העירונית.^[1]

בגיל 18 התאמן בקנבאואר לראשונה עם הקבוצה הבוגרת, וב-1965 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת גרמניה.^[2] שנה לאחר מכן, במונדיאל 1966 הפגין את יכולותיו, הבקיע ארבעה שערים והתפרסם בעולם. אט אט נתפר עבורו תפקיד מיוחד במגרש, הליברו, בו היטיב לנצל את תכונותיו ההתקפיות וההגנתיות. כשקבוצתו איבדה את הכדור, בקנבאואר ירד לאחור ועזר להגנה. כשהכדור הוחזק על ידי חבריו לקבוצה, הוא הצטרף להתקפה וניצל את העובדה שאיש לא שמר עליו.^[3] הצלחתו במונדיאל הביאה לו הכרה עולמית והוא הוחתם גם כשחקן קולנוע.^[4] בסוף 1968 נבחר ל"נבחרת אירופה" במשאל בין מומחי כדורגל של סוכנות הידיעות הצרפתית.^[5]

הוא שיחק בגביע העולם 1970 ובמשחק המותח בחצי הגמר מול נבחרת איטליה סדק את עצם הבריח, אך המשיך לשחק כשזרועו במתלה.

ב-1971 מונה לקפטן נבחרת מערב גרמניה. הוא הוליך את מערב גרמניה לזכייה באליפות אירופה בכדורגל ב-1972, ובגביע העולם 1974. בנוסף, בקנבאואר הוביל את באיירן מינכן לזכייה בשלושה גביעי אירופה לאלופות (1974, 1975, 1976). ב-1977, בגיל 32, החליט לעבור ולשחק בניו יורק קוסמוס. הוא שיחק בניו יורק עד 1980 וזכה עימה בשלוש אליפויות ליגה. הוא חזר לגרמניה ושיחק בהמבורג, עימה זכה באליפות הבונדסליגה ב-1982, אז חזר לניו יורק לעונה ופרש סופית ממשחק.

בתחילת יולי 1984, לאחר התפטרותו של יופ דרוואל, בלחץ דעת הקהל ומבלי שעבר קורס מאמנים, התמנה ליועץ טכני של נבחרת מערב גרמניה, ובעצם למנהלה בפועל. במינוי זה, עקף בקנבאואר את סגני המאמן אריך ריבק והורסט קאפל, אשר על פי המסורת בגרמניה היו אמורים להחליף את המאמן המתפטר.^[6]^[7]

במונדיאל 1986 הוא הוליך את הנבחרת הלאומית לגמר, שם הפסידה לנבחרת ארגנטינה. במונדיאל 1990 זכתה הנבחרת בגביע ובקנבאואר הפך לאדם השני שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן (הראשון היה מריו זגאלו עם נבחרת ברזיל), ואז פרש מאימון הנבחרת.

ב-1994 התמנה למאמן באיירן מינכן באמצע העונה והביא אותה לאליפות, ושנה לאחר מכן התמנה לנשיא המועדון. מ-1998 הוא שימש גם כסגן נשיא ההתאחדות הגרמנית לכדורגל. הישגו הגדול ביותר כעסקן הוא הבאת אליפות העולם בכדורגל של 2006 לגרמניה. הוא עבר יותר ממיליון ק"מ בשנתיים במסעותיו על מנת לזכות באירוח הטורניר. עד למותו שימש כנשיא כבוד של באיירן מינכן.^[8]

הוקרה

נבחר כבלם בקבוצת הכדורגל של המאה. בקיץ 2010 נערך משחק ראווה לכבודו בין באיירן מינכן לריאל מדריד (ריאל ניצחה 2–4 בפנדלים בתום 120 דקות ללא גול). בשנת 2007 הוענק לו פרס לוריוס למפעל חיים.^[9]

חיים אישיים

בקנבאואר היה נשוי שלוש פעמים ויש לו חמישה ילדים. אחד מבניו, שטפן (1968–2015), היה שחקן כדורגל. הוא נישא לראשונה בספטמבר 1966, בגיל 21, עם כלה בת 21. הנישואין נערכו בחשאי בניגוד לדעת הוריו והורי אשתו.^[10]

ב-7 בינואר 2024 נפטר בזלצבורג.^[11]^[12] נטמן בסמוך לקבר הוריו במינכן, בבית העלמין ביער פרלאך.