פרנץ בקנבאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנץ בקנבאואר
14-01-10-tbh-013.jpg
מידע אישי
תאריך לידה 11 בספטמבר 1945 (בן 71)
מקום לידה מינכן שבגרמניה
עמדה בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1965 - 1977
1977 - 1980
1980 - 1982
1983
באיירן מינכן
ניו יורק קוסמוס
המבורג
ניו יורק קוסמוס
427 (60)
105 (19)
28 (0)
27 (2)
נבחרת לאומית כשחקן**
1965 - 1977 מערב גרמניה 103 (14)
קבוצות כמאמן
1984 - 1990
1990 - 1991
1993 - 1994
1996
נבחרת מערב גרמניה
אולימפיק מרסיי
באיירן מינכן
באיירן מינכן

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

פרנץ אנטון בקנבאואר (גרמנית: Franz Anton Beckenbauer; נולד ב-11 בספטמבר 1945) כדורגלן ומאמן כדורגל גרמני שכונה "הקייזר", ונחשב לאחד מגדולי הבלמים בכל הזמנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנבאואר נולד וגדל בשכונת העוני גייסינג במינכן. אביו עבד בדואר ופרנס את משפחתו בדוחק רב. כדי לא להרוס את נעליו נהג בקנבאואר לשחק כדורגל ברגליים יחפות. בקנבאואר הצטרף לקבוצת הילדים של SC מינכן 1906, אף שגדל בשכונת גייסינג אשר הייתה מזוהה עם אוהדי מועדון הכדורגל מינכן 1860, בה רצה לשחק. במהלך ממשחק אימון של SC מינכן 1906 מול מינכן 1860 ספג בקנבאואר סטירה משפילה משחקן של הקבוצה היריבה, דבר שגרם לו להחליט להצטרף דווקא לבאיירן מינכן, היריבה העירונית.[1]

בגיל 18 התאמן בקנבאואר לראשונה עם הקבוצה הבוגרת, וב-1965 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת גרמניה[2]. שנה לאחר מכן, במונדיאל 1966 הפגין את יכולתיו, הבקיע ארבעה שערים והתפרסם בעולם. אט אט נתפר עבורו תפקיד מיוחד במגרש, הליברו, בו היטיב לנצל את תכונותיו ההתקפיות וההגנתיות. כשקבוצתו איבדה את הכדור, בקנבאואר ירד לאחור ועזר להגנה. כשהכדור הוחזק על ידי חבריו לקבוצה, הוא הצטרף להתקפה וניצל את העובדה שאיש לא שמר עליו[3]. הצלחתו במונדיאול הביאה לו הכרה עולמית והוא הוחתם גם כשחקן קולנוע[4]. בסוף 1968 נבחר ל"נבחרת אירופה" במשאל בין מומחי כדורגל של סוכנות הידיעות הצרפתית[5].

הוא שיחק בגביע העולם 1970 ובמשחק המותח בחצי הגמר מול נבחרת איטליה סדק את עצם הבריח, אך המשיך לשחק כשזרועו במתלה.

ב-1971 מונה לקפטן נבחרת מערב גרמניה. הוא הוליך את מערב גרמניה לזכייה באליפות אירופה בכדורגל ב-1972, ובגביע העולם 1974. הוא הוביל את באיירן מינכן לזכייה ב-3 גביעי אירופה לאלופות (1974, 1975, 1976). ב-1977, בגיל 32, החליט לעבור ולשחק בניו יורק קוסמוס. הוא שיחק בניו יורק עד 1980 וזכה עימה בשלוש אליפויות ליגה. הוא חזר לגרמניה ושיחק בהמבורג, עימה זכה באליפות הבונדסליגה ב-1982, אז חזר לניו יורק לעונה ופרש סופית ממשחק.

בתחילת יולי 1984, לאחר התפטרותו של יופ דרוול, בלחץ דעת הקהל ומבלי שעבר קורס מאמנים, התמנה ליועץ טכני של נבחרת מערב גרמניה המידרדרת ובעצם למנהלה בפועל. במינוי זה, עקף בקנבאואר את סגני המאמן אריך ריבק והורסט קאפל, אשר על פי המסורת בגרמניה היו אמורים להחליף את המאמן המתפטר[6][7].

במונדיאל 1986 הוא הוליך את הנבחרת הלאומית לגמר, שם הפסידה לנבחרת ארגנטינה. במונדיאל 1990 זכתה הנבחרת בגביע ובקנבאואר הפך לאדם השני שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן (הראשון היה מריו זגאלו עם נבחרת ברזיל), ואז פרש מאימון הנבחרת.

ב-1994 התמנה למאמן באיירן מינכן באמצע העונה והביא אותה לאליפות, ושנה לאחר מכן התמנה לנשיא המועדון. מ-1998 הוא משמש גם כסגן נשיא ההתאחדות הגרמנית לכדורגל. הישגו הגדול ביותר כעסקן הוא הבאת אליפות העולם בכדורגל של 2006 לגרמניה. הוא עבר יותר ממיליון ק"מ בשנתיים במסעותיו על מנת לזכות באירוח הטורניר. כיום משמש כנשיא כבוד של באיירן מינכן.[8]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחר כבלם בקבוצת הכדורגל של המאה. בקיץ 2010 נערך משחק ראווה לכבודו בין באיירן מינכן לריאל מדריד (ריאל ניצחה 4-2 בפנדלים בתום 120 דקות ללא גול).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקנבאואר היה נשוי שלוש פעמים ויש לו חמישה ילדים. אחד מבניו, שטפן (2015-1968), היה שחקן כדורגל. הוא נישא לראשונה בספטמבר 1966, בהיותו בן 21, עם כלה בת 24. הנישואין נערכו בחשאי בניגוד לדעת הוריו והורי אשתו[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]