אלחנדרו סאבלה
סאבלה ב-2012 | ||||
מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
5 בנובמבר 1954 בואנוס איירס שבארגנטינה | |||
פטירה |
8 בדצמבר 2020 (בגיל 66) בואנוס איירס, ארגנטינה | |||
שם מלא | אלחנדרו חאבייר סאבלה | |||
גובה | 1.71 מטר | |||
עמדה | קשר התקפי | |||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
אלחנדרו חאבייר סאבלה (בספרדית: Alejandro Javier Sabella; 5 בנובמבר 1954 – 8 בדצמבר 2020) היה כדורגלן ששיחק בעמדת הקשר ההתקפי, ומאמן כדורגל ארגנטינאי.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הקריירה – ריבר פלייט
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאבלה החל את הקריירה שלו במועדון הכדורגל הארגנטינאי ריבר פלייט. הוא התקדם במחלקות הנוער של המועדון וב-1974 עלה לקבוצה הבוגרת. בתחילת תקופתו בריבר פלייט היה סאבלה בצילו של הקשר ההתקפי נורברטו אלונסו שעשה במועדון שנים מוצלחות שכללו זכייה בשתי אליפויות (לאומית ומטרופוליטנית) ב-1975, אולם כשזה עבר למרסיי עשה סאבלה את פריצתו כשחקן, והקבוצה זכתה באליפות נוספת ב-1977.
באנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1978, לאחר שהתקשתה בניסיונותיה להביא צעיר ארגנטינאי אחר, דייגו מראדונה בן ה-17, פנתה קבוצת שפילד יונייטד האנגלית אל ריבר פלייט ורכשה את סאבלה תמורת דמי העברה בסך 160,000 שטרלינג. סאבלה שיחק במועדון היורקשיירי במשך שתי עונות בהן רשם 76 הופעות וכבש 8 שערים. על אף שהקבוצה ירדה מהליגה השנייה לשלישית בעונתו הראשונה במועדון, תקופתו בשפילד נחשבת להצלחה, הוא נכלל בנבחרת הליגה השלישית באנגליה לעונת 1979/1980 והטביע את חותמו בהיסטוריה של המועדון. באנגליה כונה "אלכס סאבלה" כיוון שהאנגלים שהתקשו לבטא את השם "אלחנדרו".
ב-1980 נמכר סאבלה ללידס יונייטד מהליגה השנייה תמורת 400,000 שטרלינג. בלידס לא הצליח סאבלה לשחזר את הצלחתו בשפילד. הוא רשם בתקופתו בקבוצה 23 הופעות ושני שערים ובדצמבר 1981 החליט לחזור לארגנטינה.
חזרה לאמריקה הדרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1982 סאבלה החל לשחק במועדון הכדורגל הארגנטינאי אסטודיאנטס לה פלאטה תחת המאמן קרלוס בילארדו. בעונתו הראשונה באסטודיאנטס הודחה הקבוצה בחצי גמר הטורניר הלאומי אך הצליחה לזכות באליפות המטרופוליטנית, וב-1983 השלימה זכייה גם באליפות הלאומית.
ב-1985 עבר למועדון הכדורגל הברזילאי גרמיו אך חזר לאסטודיאנטס בשנה הבאה. ב-1987 עזב את אסטודיאנטס ובעונת 1987/1988 שיחק במועדון הארגנטינאי פרו קאריל אואסטה. בשנת 1989, לאחר עונה בקבוצת איראפואטו המקסיקנית, פרש סאבלה ממשחק.
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאבלה נמנה עם סגל נבחרת ארגנטינה בקופה אמריקה של שנת 1983 ופתח בארבעת משחקיה בטורניר. סאבלה שיחק ב-4 משחקי ידידות נוספים וב-1984 סיים את חלקו בנבחרת, עת אימן אותה מאמנו לשעבר באסטודיאנטס, קרלוס בילארדו. בסך הכל רשומות לזכותו 8 הופעות במדי נבחרת ארגנטינה בהן לא הצליח לכבוש שער.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתו ממשחק עבד סאבלה בין השנים 1989 ל-2007 בצמוד למאמן הארגנטיני דניאל פסארלה בתחנותיו השונות: הוא הצטרף אל צוות האימון של פסארלה כשזה אימן את ריבר פלייט והמשיך איתו לנבחרת ארגנטינה. לאחר 9 שנים עם פסארלה התקדם סאבלה לעמדת עוזר המאמן כשפסארלה אימן את פארמה, נבחרת אורוגוואי, מונטריי, קורינתיאנס ובחזרה בריבר פלייט.
ב-2009 מונה סאבלה למאמנה של אסטודיאנטס לה פלאטה. כבר בשנתו הראשונה במועדון הארגנטינאי זכתה הקבוצה בגביע הליברטדורס. הקבוצה העפילה גם לגמר אליפות העולם לקבוצות 2009 בו הפסידה לברצלונה של פפ גווארדיולה 2-1 אחרי הארכה על אף שהובילה לקראת תום תשעים הדקות. את שער הניצחון עבור הקטאלונים כבש הארגנטיני ליונל מסי. באפרטורה של העונה הבאה, 2010/2011, זכה עם המועדון באליפות ארגנטינה. בתחילת פברואר 2011, לאחר הזכייה ובטרם הסתיימה העונה, הגיש את התפטרותו בשל חילוקי דעות עם ההנהלה.
לאחר שנבחרת ארגנטינה הודחה ברבע גמר הקופה אמריקה של שנת 2011 אותו אירחה, הוצע אימון הנבחרת לסאבלה. סאבלה כבר קיבל עליו את האימון של אל ג'זירה קלאב מליגת הכדורגל של איחוד האמירויות הערביות, אך משהוגשה ההצעה לאמן את נבחרת ארגנטינה ביטל את תוכניותיו ומונה למאמן הנבחרת הלאומית. מינויו של סאבלה נחשב להימור ונשמעו טענות כנגדו כיוון שבאותה העת הוא ניסיונו כמאמן ראשי נמשך פחות משנתיים. אחד מצעדיו הראשונים כמאמן ארגנטינה היה מינויו של ליונל מסי לקפטן הנבחרת.
האתגר הראשון של סאבלה כמאמן ארגנטינה היה מוקדמות מונדיאל 2014. את הבית הדרום אמריקאי סיימה נבחרת ארגנטינה במקום הראשון והעפילה לטורניר הגמר. בטורניר עצמו נצחה ארגנטינה בשלושת משחקיה בשלב הבתים והעפילה לשמינית גמר מהמקום הראשון בביתה. ארגנטינה המשיכה לנצח והעפילה עד לגמר, בו הפסידה 0–1 לגרמניה. לאחר המונדיאל פרש סאבלה מאימון הנבחרת.
נפטר ב-8 בדצמבר 2020 בשל וירוס שהוביל להחמרה במחלת לב.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ריבר פלייט
- אליפות ארגנטינה: 1975 (מטרופוליטנית), 1975 (לאומית), 1977 (מטרופוליטנית)
- אסטודיאנטס
- אליפות ארגנטינה: 1982 (מטרופוליטנית), 1983 (לאומית)
כמאמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אסטודיאנטס
- גביע הליברטדורס: 2009
- אליפות ארגנטינה: 2010 (אפרטורה)
- נבחרת ארגנטינה
- גביע העולם בכדורגל: 2014 (מקום שני)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלחנדרו סאבלה, באתר Transfermarkt
- אלחנדרו סאבלה, באתר WorldFootball.net
- אלחנדרו סאבלה, באתר National Football Teams
- אלחנדרו סאבלה, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- יניב בינו, הכירו את אלחנדרו סאבלה, המאמן החדש של ארגנטינה, באתר וואלה, 6 בספטמבר 2011
- נדב יעקבי, אלחנדרו, אלחנדרו, אל-אל-אלחנדרו, באתר ynet, 7 ביולי 2014
נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 1983 | ||
---|---|---|
1 בראון • 2 בוחדו • 3 בורוצ'גה • 4 קמינו • 5 קלאוסן • 6 פיליול • 7 גארקה • 8 גארה • 9 ג'וסטי • 10 אינסואה • 11 חורחה • 12 מרנגוני • 13 מואוסו • 14 מרסיקו • 15 אולרטיקואצ'אה • 16 פונסה • 17 פומפידו • 18 ראמוס • 19 רינלדי • 20 רוסו • 21 סאבלה • 22 טרוסרו • מאמן: בילארדו |
נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 2014 (מקום שני) | ||
---|---|---|
1 רומרו • 2 גאראי • 3 קמפאניירו • 4 סבאלטה • 5 גאגו • 6 ביגליה • 7 די מריה • 8 פרס • 9 היגוואין • 10 מסי • 11 מ. רודריגס • 12 אוריון • 13 א. פרננדס • 14 מסצ'ראנו • 15 דמיצ'ליס • 16 רוחו • 17 פ. פרננדס • 18 פלאסיו • 19 אלברס • 20 אגוארו • 21 אנדוחר • 22 לאבסי • 23 בסנטה • מאמן: סאבלה |
מאמני נבחרת ארגנטינה בכדורגל | |
---|---|
|
- כדורגלנים ארגנטינאים
- קשרי כדורגל ארגנטינאים
- בואנוס איירס: כדורגלנים
- כדורגלני ריבר פלייט
- כדורגלני שפילד יונייטד
- כדורגלני לידס יונייטד
- כדורגלני אסטודיאנטס לה פלאטה
- כדורגלני גרמיו
- כדורגלני פרו קאריל אואסטה
- כדורגלני נבחרת ארגנטינה
- כדורגלני קופה אמריקה 1983
- מאמני כדורגל ארגנטינאים
- מאמני נבחרת ארגנטינה בכדורגל
- מאמני אסטודיאנטס לה פלאטה
- מאמני נבחרת ערב הסעודית בכדורגל
- ארגנטינאים שנולדו ב-1954
- ארגנטינאים שנפטרו ב-2020