קרלוס תומפסון
 | |
| קרלוס תומפסון (משמאל) עם לנה טרנר בסרט Flame and the Flesh, משנת 1954 | |
| לידה |
7 ביוני 1923 בואנוס איירס, ארגנטינה  |
|---|---|
| התאבד |
10 באוקטובר 1990 (בגיל 67) בואנוס איירס, ארגנטינה |
| מקום קבורה |
בית הקברות לה צ'קריטה |
| שם לידה |
Juan Carlos Eduardo Mundin Schaffter |
| מדינה |
ארגנטינה |
| בן או בת זוג |
לילי פאלמר (1957–1986) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קרלוס תומפסון (בספרדית: Juan Carlos Mundin-Schaffter; ידוע בשם הבמה Carlos Thompson; 7 ביוני 1923 – 10 באוקטובר 1990) היה שחקן קולנוע ארגנטינאי, ופעיל שלום, שהגדיר עצמו כהומניסט פעיל.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שחקן ומפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומפסון, בן להורים גרמנים-שווייצריים, מילא תפקידים חשובים בתיאטרון ובקולנוע בארגנטינה. בשנות החמישים נסע להוליווד והשתתף בסרטים אמריקאים, ובדרך כלל גילם דמויות של חובבי נשים אירופאיים. בשנת 1957 עבר לאירופה, ושיחק בעיקר בסרטים בגרמניה. שם התפרסם בעיקר בתפקיד קרלוס ולרה, בסדרת הבידור הסוכן הרגשני. בסוף שנות השישים פרש ממשחק, והחל בקריירה של סופר, עיתונאי ומפיק טלוויזיה.
_1.jpg)
סופר ועיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר שסימן את תחילת הצלחתו ככותב היה ההתנקשות של וינסטון צ'רצ'יל, שהיה ניסיון להתמודד עם האשמותיהם של דייוויד אירווינג[1] והמחזאי הגרמני רולף הוכהוט[2], כנגד וינסטון צ'רצ'יל; אירווינג והוכהוט היו בין הטוענים לקשר סודי שנרקם על ידי צ'רצ'יל, להתנקש בחייו של הגנרל הפולני ולדיסלב שיקורסקי, כדי להקל על יצירת קואליציה בין מעצמות המערב לבין ברית המועצות (יריבתה של פולין), כנגד הנאצים. שיקורסקי נהרג בהתרסקות מטוסו ליד גיברלטר ב-1943, ומותו עזר למעשה לקדם את הקואליציה. ספרו של תומפסון היה ניסיון להפריך את תאוריית הקשר, ולנקות את צ'רצ'יל מאשמה.
תומפסון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומפסון כתב במגזין הגרמני Die Glocke ("הפעמון") ובכתבי עת אחרים. בכתיבתו כיסה בין היתר את הסכסוך הציוני-פלסטיני. הוא ביקר בישראל פעמים רבות, והרבה לסייר לאורך הגבולות. הוא אף כתב ספר על ישראל, בשם מכתב לחייל ישראלי, שעבודת התרגום שלו לעברית בידי אריה חשביה לא נשלמה. בספר טען המחבר, שישראל היא מדינה מופלאה וברוכת כישרונות עם פוטנציאל לשגשוג ולצמיחה, שלא ממומש בגלל ניהול חלמאי ושחיתות. הוא האמין שיש בידו תוכנית להביא לסיום הסכסוך עם הערבים, שתצליח להביא שלום לאזור. כדי לקדם את תוכניתו, סייר בישראל, נפגש עם קציני צבא[3], הירצה בפני תלמידים ומבוגרים, ואף נהג לאסוף חיילים במכוניתו ולהסיע אותם במיוחד למחוז חפצם, רק כדי לשוחח עמם בדרך.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביומניו של השחקן, המחזאי, המלחין והמרגל הבריטי ההומוסקסואל נואל קאוורד יש רמיזות, שתומפסון היה ביסקסואל.
עם זאת, תומפסון נשא לאישה את שחקנית הקולנוע ממוצא יהודי לילי פלמר, זמן קצר לאחר גירושיה מהשחקן רקס הריסון. נישואים אלה נמשכו 29 שנים, עד למותה של פאלמר מסרטן בגיל 71.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 באוקטובר 1990, ארבע שנים אחרי מותה של אשתו, נהג שנשלח להביאו לתיאטרון כדי להופיע בהצגה מכתבי אהבה, מצא את גופתו ירויה בראש. ככל הנראה, התאבד בירייה מרובהו. הוא מת ונקבר בבואנוס איירס, עיר הולדתו.
סרטיו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- להבה ובשר (1954), עם לנה טרנר ופייר אנג'לי
- עמק המלכים (1954), עם רוברט טיילור ואלינור פארקר
- אש קסומה (1955), בתפקיד פרנץ ליסט, עם: איבון דה קרלו, ריטה גאם, ולנטינה קורטז
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרלוס תומפסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרלוס תומפסון, באתר AllMovie (באנגלית)
קרלוס תומפסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- פילמוגרפיה באתר seret.me
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אירווינג נחשב למכחיש שואה; הוא תבע לדין את ההיסטוריונית דברה ליפשטדט על ספר שבו טענה זאת, והפסיד במשפט.
- ^ הוכהוט היה מתנגד לנאצים, והתמחה באפיפיור פיוס ה-12 ושתיקתו נוכח פשעי הנאצים
- ^ ביניהם: עם האלוף במילואים דן לנר, בקיבוצו נאות מרדכי