אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י
Montanregion Erzgebirge/Krušnohoří
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
פיר ארנו-ליפמאן באלטנברג
פיר ארנו-ליפמאן באלטנברג
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
צ'כיהצ'כיה  צ'כיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2019, לפי קריטריונים 2, 3 ו-4
קואורדינטות 50°24′24″N 12°50′14″E / 50.406528°N 12.837344°E / 50.406528; 12.837344
מוזיאון כריית הבדיל באלטנברג
מפעל התכה לשעבר של מכרה אלטה מורדגרובה בברנד-ארדיסדורף
מתחם מפעל ההתכה מולדהנהטן
מפעל ערגול נחושת באולברנהאו
מצעד כורים באנאברג

אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'יגרמנית: Montanregion Erzgebirge, בצ'כית: Hornický region Erzgebirge/Krušnohoří, מילולית בשתי השפות "הרי העפרה") הוא נוף מורשת תעשייתית בת למעלה מ-800 שנה, באזור הגבול בין מדינת סקסוניה בדרום-מזרח גרמניה לצפון בוהמיה בצפון-מערב צ'כיה. אזור הכרייה משתרע על שטח באורך 95 קילומטרים וברוחב 45 קילומטרים. האזור עשיר בעפרות של מתכות שמאז גילויים בימי הביניים החלו באזור פעולות כרייה שבעטיין צצו עיירות, הוקמו מפעלי מים, נוסדו בתי ספר למקצועות הכרייה וקמו מפעלים לעיבוד העופרות ומתקנים נלווים. לפעולות הכרייה היו השלכות חברתיות, החל בשליטה על המקורות וניהולם דרך מגוון מנהגים חברתיים. לזהות ולאותנטיות של נוף מורשת הכרייה של הרי העפרה (אנ') משני צידי הגבול בין גרמניה לצ'כיה אין מקבילה בשום מקום בעולם.

ב-6 ביולי 2019 נוסף אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. אתר המורשת כולל 22 חלקות, מתוכם 17 בגרמניה ו-5 בצ'כיה. כל אחד מהם כולל מגוון אתרים, קבוצות מבנים, מונומנטים ומתקנים, כאשר קיים ביניהם הבדל בקנה המידה, בסוג ובתפקיד שאותו מילאו במהלך מאות שנות הכרייה. בהכרזה על אתר המורשת נכתב כי "הנוף התרבותי של הרי העפרה עוצב עמוקות על ידי 800 שנות כרייה כמעט רציפה, מהמאה ה-12 עד המאה ה-20, עם כרייה, מערכות ניהול מים חלוציות, אתרי עיבוד והתכה חדשניים של מינרלים, ועיירות כורים".[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של הכרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז התגלית הראשונה של עפרות כסף בשנת 1168 בכריסטיאנסדורף (Christiansdorf) באזור נפת פרייברג של ימינו, המהווה חלק משדה הכרייה פרייברג, הכרייה בוצעה ללא הפרעה בהרי העפרות עד שנת 1990. בין חומרי הגלם שנכרו במהלך מאות שנים ובכל אזור ההרים היו:

  • כסף – כסף נכרה באזור בכל תקופות הכרייה מ-1168 ועד 1968 בכמה מקומות באזור. תקופת ההפקה הגדולה ביותר הייתה בשלהי המאה ה-15 והמחצית הראשונה של המאה ה-16 והביקוש לכסף היה הדחף לחידושים טכנולוגיים, הישגים מדעיים, קביעת גבולות של ישויות מדיניות, תהליכי עיור שעיצבו את תבנית היישוב באזור, והחל מהמאה ה-18 הקמת בתי ספר ייחודיים להכשרת מומחים בכרייה.
  • בדיל – היה היסטורית המתכת השנייה בחשיבותה.
  • קובלט – קובלט הוא מרכיב משמעותי של כמה מרבצי עפרות המכילים כמה מתכות. נהגו לכרות קובלט באזור מהמחצית הראשונה של המאה ה-16, 200 שנים לפני שהתגלה שקובלט הוא יסוד. אזור הכרייה היה עד המאה ה-18 היצרן המוביל באירופה לפיגמנט הכחול של הקובלט ששימש בצביעת החרסינה הידועה של מייסן בסקסוניה, בזכוכיות הצבעוניות של ונציה ובוהמיה, ובאריחים ובחרסינה של דלפט בהולנד. לצורך הפקת הפיגמנט פותחו טכנולוגיות והוקמו מפעלים דוגמת "נוף הכרייה של שנברג" (Bergbauland­schaft Schneeberg),[2] ו"מפעל שינדלר לקובלט" (Blaufarbenwerk Schindlers Werk).[3]
  • ברזל – כריית ברזל התמקדה בחלק המערבי של האזור מהמאה ה-14 ואילך. מרבית כריית הברזל הייתה פעילות בסמוך לפני השטח, אם כי היו גם מכרות עמוקים דוגמת Měděnec Bludná. באזור היו אזורים מיוערים מתאימים להפקת פחם ונהרות רבים, מה שאפשר הפקת ברזל איכותי. ליד כל מכרה גדול היה כבשן לייצור כלים ולתחזוקה.
  • אורניום – מתכת זו התגלתה לראשונה באזור זה. ליסוד רדיואקטיבי זה הייתה ההשפעה הגדולה ביותר על האזור. בטרם הובנו ההשלכות הבריאותיות ההרסניות הוקמו בתחילת המאה ה-20 גם בבוהמיה וגם בסקסוניה מתקני ספא (מרחצאות) על בסיס רדיום. אחרי מלחמת העולם השנייה גבר הביקוש לאורניום ובאזור נחפרן מאות פירים בחיפוש אחרי יסוד זה, רובם פעלו למשך זמן קצר ולא הייתה להם השפעה על מבנים היסטוריים. בצד סקסוניה קם מפעל לעיבוד אורניום ב"נידרשלמה-אלברודה" (Niederschlema-Alberoda),[4] ובצ'כיה היה מרכז הכרייה סביב העיירה יחימוב (אנ'). פעילות הכרייה הופסקה ב-1990 עם איחוד גרמניה. אחרי 1990 החלה פעילות נרחבת יקרה לטיהור אתרי הפסולת הרדיואקטיבית, פיתוח ועיצוב מחדש והתוצאה של מאמצים אלו הוא אזור הרטשנשטיין-או-שלמה (Hartenstein-Aue-Schlema).[5]

מתכות נוספות שכרו באזור כוללות עופרת, אבץ, ניקל ונחושת, ובנוסף גם אנתרציט. כיום נחקרים מרבצים של אינדיום, טונגסטן, וליתיום בגלל הפוטנציאל הכלכלי שלהם.

היסטוריה של ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת ההתיישבות באזור במאה ה-12 במנזרים ציסטרציאנים שסביבם נוצרו כפרים, שהייתה להם חשיבות בתחילת פעילות הכרייה. פרייברג, בין עיירות הכרייה החשובות ביותר, התפתחה מאחד הכפרים הללו בסוף המאה ה-12; היא גדלה בחשיבותה לאורך המאות ה-13 וה-14, אך אז ירדה מחשיבותה בגלל מיצוי מרבצי העפרות הקרובים לפני השטח. בצד של בוהמיה באזור ניתן למצוא אזכור של פעילות כרייה במסמכים כתובים כבר במאה ה-13, במיוחד במחוז קרופקה (Krupka) שבו כרו עפרות בדיל וכסף, ובהמשך ברזל, עופרת, נחושת וכספית. מכרות אחרים נחפרו במחוז לאורך המאה ה-14. הכרייה במחוז קרופקה החלה להידרדר בתחילת המאה ה-15, כתוצאה מהיעדר טכנולוגיות לניצול מרבצי עפרות עמוקים יותר, והמלחמות ההוסיטיות.

תנופת הכרייה נוצרה בעקבות החיפוש אחר עפרות כסף וגילוי שפע של מרבצים בשנברג. היא עוררה הקמת עיירות חדשות ומתוכננות קרוב לאזורי הכרייה. בתוך כמה עשורים נוסדו 30 עיירות חדשות בצד הסקסוני של הרי העפרה ו-20 בצד הבוהמי. לעיירות אלה הוענקו זכויות שמשכו אליהם כורים, אך גם בעלי מלאכה, אמנים וחוקרים. עיירות כמו פרייברג, אנאברג (Annaberg), מריאנברג (Marienberg), שנברג (Schneeberg) וזנקט יואכימסתל (St Joachimsthal) / יחימוב (Jáchymov) התפתחו גם למרכזי תרבות. מחקרים על מינרלוגיה וכרייה החלו במאות ה-15 וה-16 בזכות עבודתם של חוקרים רבים, המפורסם ביותר היה גאורגיוס אגריקולה.

במחצית השנייה של המאה ה-16 חלה הידרדרות משמעותית בכריית הכסף עקב הידלדלות המרבצים וגילוי מרבצים עשירים באמריקה הדרומית, עובדה זו בנוסף לתנודות קיצוניות באקלים גרמה לבריחת תושבים מהאזור.

שינויים פוליטיים בשלהי המאה ה-17 ובמאה ה-18 גרמו לרפורמה במבנה הניהולי של ארגון הכרייה והניהול, כמו גם את תחילת ההשכלה האקדמית וההכשרה מקצועית עבור מנהלי המכרות. הקונטרה-רפורמציה גרמה למשבר ממושך בתחום הכרייה בבוהמיה, בייחוד משום שרוב הכורים קיבלו על עצמם את האמונה הפרוטסטנטית ולכן נאלצו או לעקור משם או לקבל על עצמם מחדש את האמונה קתולית. המאמצים לחדש את פעילות הכרייה בחלק המזרחי של האזור החלו בין המאות ה-17 וה-18. תמיכה ממלכתית והקמת מרכז להכשרה מקצועית ביחימוב בשנת 1716 תרמו להפעלת הכרייה מחדש בבוהמיה, עם הפקת קובלט, ארסן וכמויות קטנות של עפרות כסף.

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-18 ובמאה ה-19 חל שגשוג מחדש באזור. המקור לתחייה הייתה סדרה של המצאות חדשות בתחום הכרייה, כשהאקדמיה בפרייברג הייתה חממה לחלק מהרעיונות, כולל שימוש במכונות ושיפור התהליכים המטלורגיים. נעשה חיפוש אחר מרבצים חדשים, כאשר פעילות הכרייה עברה תנודות בכמויות ובמספר אתרי הכרייה. פחם הפך למשאב חשוב בתקופה זו.

למלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה שלילית על פעילות הכרייה, בייחוד בבוהמיה, אבל גילוי יסודות רדיואקטיביים ביחימוב התחיל תקופה חדשה של מקומות מרפא המבוסס על מים רדיואקטיביים. במלחמת העולם השנייה כבשה גרמניה הנאצית את יחימוב במטרה לכרות אורניום.

אחרי מלחמת העולם השנייה היה האזור מחולק בין גרמניה המזרחית וצ'כוסלובקיה, שתיהן תחת ממשל קומוניסטי, ובפועל מדינות חסות של ברית המועצות והממשל הצבאי הסובייטי ערך חיפוש נרחב אחרי אורניום. גרמניה המזרחית הפכה ליצרן השלישי בעולם של אורניום תוך שימוש בעובדי כפיה. בצ'כוסלובקיה כרו כמויות גדולות של בדיל כמו גם מוליבדן. יותר מ-65,000 עובדים עבדו במכרות האורניום של יחימוב מ-1948 עד 1965 כאשר כל עורקי בצר האורניום נוצלו. יש באזור הכרייה עדיין עתודות נרחבות של עפרה, בייחוד של מתכות נדירות. מאיחוד גרמניה מחדש והתפרקות ברית המועצות ניתנו לגורמים פרטיים זיכיונות לחיפוש לכרייה, הן בסקסוניה והן בבוהמיה.

אתר המורשת העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר המורשת העולמית כולל 22 חלקות בשטח כולל 67.66 קילומטרים רבועים המוקפים באזור חיץ בשטח של 130.17 קילומטרים רבועים. ההחלטה מה לכלול בכול חלקה התבססה על ההחלטה לכלול אתרי כרייה, ואזורי תפעול נלווים, אתרי עיבוד העפרות, תשתית תומכת במכרות, אתרי המגורים של הכורים, היבטים של ההתיישבות שמקורה בכרייה (למשל אזורי חקלאות) ושינויים בנוף עקב הכרייה. סך כול החלקות נועדו לתרום לביטוי המלא של הערך האוניברסלי יוצא הדופן של אתר המורשת, שלמותו והאותנטיות שלו. בין החלקות:

  • סקסוניה:
    • אזור כרייה אלטנברג (Bergbaugebiet Altenberg)
    • אזור כרייה פרייברג (Bergbaugebiet Freiberg)
    • אזור כרייה שנברג (Bergbaugebiet Schneeberg)
    • אזור כרייה אנאברג (Bergbaugebiet Annaberg)
    • אזור כרייה מריאברג (Bergbaugebiet Marienberg)
    • אזור כרייה שוורצנברג (Bergbaugebiet Schwarzenberg)
    • אזור כריית אורניום (Bergbaugebiet Uranerzbergbau)
  • בוהמיה
    • אזור כרייה יחימוב (Hornická kulturní krajina Jáchymov)
    • אזור כרייה אלברטמי – הורני בלטנה – בוזי דר (Hornická kulturní krajina Abertamy – Horní Blatná – Boží Dar)
    • אזור כרייה קרופקה (Hornická kulturní krajina Krupka)
    • מגדל המוות האדום (Rudá věž smrti)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Helmuth Albrecht, Jane Ehrentraut, Friederike Hansell: Eine Kulturlandschaft als UNESCO-Welterbe (= Themenbücher Montan). Freiberg 2011
  • Helmuth Albrecht, Friederike Hansell: Die montane Kulturlandschaft Erzgebirge/Krušnohoří auf dem Weg zum Welterbe (= Mitteilungen des Landesvereins Sächsischer Heimatschutz. Nr. 2). 2015, S. 27–25.
  • Frank Hommel, Eva-Maria Hommel: Bergbau – Erde – Mensch. Welterbe mit Erz und Seele. Chemnitzer Verlag, Chemnitz 2019, ISBN 978-3-944509-63-1
  • Rainer Sennewald, Wolfgang Barsch: Montanregion Erzgebirge: Eine faszinierende Fotodokumentation aus den Jahren 1906 bis 1944 von Markscheider Dr. Paul Schulz. Bildverlag Böttger GbR, Witzschdorf 2016, ISBN 978-3-937496-76-4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]