קרל-היינריך פון שטילפנגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל-היינריך פון שטילפּנָגֶל
Carl-Heinrich von Stülpnagel
Bundesarchiv Bild 146-2004-0120, Carl Heinrich von Stülpnagel.jpg
קרל-היינריך פון שטילפּנָגֶל, 1941.
לידה 2 בינואר 1886
ברלין, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
הוצאה להורג 30 באוגוסט 1944 (בגיל 58)
ברלין, גרמניה הנאצית גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית
מקום קבורה Frankfurt Main Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19041944
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל הרגלים
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-30
מפקד הקורפוס ה-2
מפקד הארמייה ה-17
מלחמות וקרבות
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרל-היינריך פון שטילפּנָגֶלגרמנית: Carl-Heinrich von Stülpnagel;‏ 2 בינואר 1886 - 30 באוגוסט 1944) היה גנרל בוורמאכט, ממשתתפי קשר ה-20 ביולי שבעקבותיו הוצא להורג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל-היינריך פון שטילפנגל נולד ב-22 בינואר 1886 בברלין, והצטרף לצבא הקיסרות הגרמנית ב-1904. בשנים 19111914 השתלם באקדמיה הצבאית הפרוסית ובמלחמת העולם הראשונה שימש כקצין במטה הכללי של החזית המערבית. הוא עוטר בצלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה.

לאחר המלחמה המשיך בשירות קבע ברייכסווהר ומ-1933, בוורמאכט. ב-1936 מונה למפקד הדיוויזיה ה-30, וב-20 באפריל 1939 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במאי 1940 מונה שטילפנגל למפקד הקורפוס ה-2, ופיקד עליו במהלך המערכה על צרפת. לאחר כניעת צרפת היה שטילפנגל ראש ועדת שביתת הנשק הגרמנית-צרפתית שמושבה היה בוויסבאדן, וב-20 בדצמבר 1940 מונה למפקד הארמייה ה-17. במבצע ברברוסה השתתף בהצלחה בקרבות הכיתור הגדולים: קרב אומן וקרב קייב. על כך עוטר בצלב האבירים של צלב הברזל.

קיים קושי להסביר מדוע שטילפנגל, שיהיה לימים אחד מהקושרים האנטי נאציים האמיצים והמסורים ביותר, שיתף פעולה עם פשעי המלחמה בגזרתו. אין עוררין כי לשטילפנגל, כמפקד ארמייה באזור גליציה, הייתה אחריות לרצח היהודים באזור לבוב בידי האיינזצגרופן, אם כי יש הסבורים שהסתייג מהמעשים, בהתחשב בעמדתו האנטי נאצית המאוחרת יותר. המסמכים שיצאו ממטה הארמייה שלו לא מעידים על כך: הם כללו פקודות אנטישמיות קיצוניות, הוראות ליחס מחמיר יותר ליהודים בזמן פעולות תגמול נגד פרטיזנים, ועידוד אנטישמיות באוכלוסייה. מצד שני, מבחינה מספרית, נרצחו בשטח של שטילפנגל פחות יהודים מאשר בשטחם של מפקדים אחרים כמו אריך פון מנשטיין וולטר פון רייכנאו. כמו כן, מספר הקורבנות בגזרה עלה באופן משמעותי כאשר הוחלף שטילפנאגל בגנרל הרמן הות. יש הרואים בכך עדות שניסה למתן בפועל את מעשי הרצח, אך גם החוקרים המקלים יותר אינם מתכחשים לעצם אחריותו.

ב-פברואר 1942 הועבר שטילפנגל לצרפת ומונה למושל הצבאי בצרפת הכבושה. למרות הסתייגותו מהיטלר והנאצים הוא השליט בצרפת משלט דיכוי נוקשה בהוצאת בני ערובה, חברי מחתרת וקרוביהם להורג. כמו באוקראינה, גם בצרפת הוא נשא באחריות לרדיפתם וגירושם של יהודי צרפת. עם זאת, היינריך הימלר, מפקד הס״ס, טען שהיחסים העכורים בין שטילפנגל לס״ס האטו את גירוש היהודים למחנות השמדה, ובעקיפין, ששטילפנגל ניסה לחבל בגירוש.

בניו של שטילפנגל טענו לימים שהשואה הניעה אותו להצטרף לתנועת ההתנגדות הגרמנית, אך אין לכך הוכחות מוצקות. בפועל, אפשר רק לשער מדוע שטילפנגל הצטרף למחתרת האנטי נאצית. מכל מקום, מאז 1943 הוא הפך לאחד מחבריה המסורים והנאמנים ביותר. הוא יצר קשר עם קבוצת הקושרים באמצעות עוזרו אוברסט-לויטננט סזר פון הופאקר, שהיה דודנו של קלאוס פון שטאופנברג[1].

קשר ה-20 ביולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטילפנגל פעל במהירות ביום ה-20 ביולי 1944. עוד לפני שהגיעו הידיעות על גורלו של היטלר, הוא מיהר ואסר בפריז 1200 אנשי אס אס, אס דה וגסטפו בידיעתו של גינתר פון קלוגה, מפקד החזית המערבית, יש האומרים שמתוך כוונה להוציאם להורג. כאשר נודע שהיטלר לא נהרג, הורה לו פון קלוגה לשחרר אותם ויעץ לו ללבוש מדים אזרחיים ולהסתתר.

שטילפנגל קיבל פקודה להתייצב בברלין. כקצין גאה הוא לא הסתתר אלא נסע לברלין עם נהגו ושומר ראשו. בעברם ליד ורדן ביקש שטילפנגל לעצור ולהסתכל על שדה הקרב שם פקד על גדוד במלחמת העולם הראשונה. בהגיעו לגדת נהר מז ירה בראשו. הכדור עקר עין אחת ופגע קשה בשנייה. הוא הובהל במצב של הכרה מעורפלת כשהוא פולט את שמו של רומל, לבית החולים בוורדן, שם הוצאה העין השנייה.

למרות פציעתו הוא הובא לברלין ונערך לו משפט בבית הדין העממי, כשהוא מוטל עיוור על מיטה צבאית והשופט רולנד פרייזלר מחרף ומגדף אותו. הוא נידון למיתה והוצא להורג בתלייה בכלא פלצנזה ב-30 באוגוסט 1944.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פון הופאקר נאסר ב-26 ביולי 1944 ולאחר חקירה בעינויים בה הסגיר את ארווין רומל, נשפט למוות בבית הדין העממי על ידי רולנד פרייזלר ונתלה בכלא פלצנזה