ראמה השלישי, מלך תאילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאנגלאקו
นั่งเกล้า
Nangklao portrait.jpg
לידה 31 במרץ 1788
מקדש תונבורי, ממלכת תונבורי Flag of Thailand (1782).svg
פטירה 2 באפריל 1851 (בגיל 63)
ארמון מלך תאילנד, בנגקוק, ממלכת ראטאנאקוסין דגל סיאם (1855)
מדינה תאילנד
עיסוק מושל, קצין, שר החוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
דת בודהיזם
שושלת צ'אקרי
תואר 'מלך תאילנד'
אב ראמה השני, מלך תאילנד
אם סרי סולאלאי
צאצאים Siriwongse
Komen
Kanejorn
Ladawalya
Chumsai
Urai
Annop
Subarn
Singhara
Ammarit
Chompunuj עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 51
יורש העצר ראמה הרביעי, מלך תאילנד (אחיו)
מלך סיאם
21 ביולי 18242 באפריל 1851
(26 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רָאֲמָה השלישי, נָאֱנְגלָאקוֹתאית: นั่งเกล้า;‏ 31 במרץ 17882 באפריל 1851) היה השלישי במלכי ממלכת סיאם (תאילנד מאמצע המאה ה-20), משושלת צ'אקרי. שלטונו מוכר כשלטון יד ברזל צבאי על גבי תאילנד, אך גם לאוס, חצי האי המלאי וקמבודיה, למעשה על כלל הודו-סין מלבד וייטנאם. היה השליט הראשון של תאילנד בעת כניסת המודרניזציה עקב השפעה אירופאית ואמריקאית גוברת על האומה.

ירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאנגלאקו נולד ב-31 במרץ 1788. הוא היה בנו של המלך ראמה השני והשני של פילגשו, סרי סולאלאי, בת למשפחה של אצולה מוסלמית. על פי המנהג שנקבע בתקופת שלטונו של אביו, ראמה השלישי מעולם לא היה צריך למלוך משום שהיה בן פילגש, שאינו עולה בקנה אחד בתיאוריה עם כס המלוכה.

עם זאת עקב הגיל הצעיר וחוסר הניסיון של אחיו למחצה מונגקוט הניעו אותו יועציו של אביו לקחת את כס הירושה. בתמיכת רוב הפלגים של יועצי המלוכה צלח נאנגלאקו להישאר מלך מאז מות אביו בעוד אחיו התחנך. עם זאת, במותו ירש אותו מונגקוט, אך הוא לא יכול היה להעביר את כס המלוכה לילדיו.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך הצעיר שנודע כת'אפ נולד כאמור בשנת 1788, כאשר שושלתו הייתה על הכס מזה שש שנים. הוא נודע כי הסתכסך עם קשטרייאנוצ'יט, בנו הצעיר של טקסין הגדול, מצביא בכיר אשר לאחר תבוסת תאילנד לידי ממלכת מיאנמר איחד את הממלכה מחדש תחת עצמו בתור מלך תאילנד החדש ועם מותו שלו, ראמה הראשון, (סבו של נאנגלאקו) ירש את כס המלוכה.

הנסיך ת'אפ הואשם בגרימת בושה וחרפה לידי מעמד האצולה של אביו עקב מרד של בן טקסין. אשמה אשר לא השפיעה עליו יתר על המידה. לאחר מכן הוא עלה על סולם הדרגות והשיג במהירות את התואר שר המסחר ועסקי החוץ, עמדה חשובה אך לא מהותית שכן באותה תקופה נוצרו מעט קשרים עם מדינות זרות. עם זאת, הוא היה נלהב מהתרבות הסינית בה הוא השתמש על ארכיטקטורה של המקדשים התאילנדיים.

מלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושת הכס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המלך ראמה השני נפטר ב-16 ביולי 1817 היה זה רגע שבמהלכו הייתה צריכה להתהוות הבחירה עבור יורשו. לפי ההיגיון היה רוצה המלך כי מונגקוט, בנו הצעיר אך בן מלכתו יירש אותו. לעומתו היה נאנגלאקו מנוסה עמיד ואף מבוגר בהרבה. עם זאת, בניגוד למה שקרה בשושלות אירופה בימי הביניים, הירושה לא בהכרח עברה ישירות בסיאם. מכיוון שלא היה ממלא מקום אשר נקבע בידי המלך עצמו להיות לו למשנה משנה, היה צורך באספת נכבדים אשר יסדירו את נושא הירושה. משפחות האצולה של בנגקוק תמכו בהצעה של ירושת נאנגלאקו ומונגקוט הורחק זמנית מהירושה לכס המלוכה.

הנסיך ת'אפ, קיבל את תפקידו החדש בשנת 1824; הוא הוכתר בעקבותיו למלך תאילנד. מונגקוט, שנכנס באותה העת למסגרת לימודיו הדתיים כנזיר בודהיסטי בחר להמשיך בדרך הדתית במקום לחזור לחיי המלוכה והאצולה כפי שהיה אמור להיות בשנת 1825. בחירה זו הוכתבה על ידי רצונו שלא לפגוע במלך החדש ובכך לשמור על הילה מסוימת של נאנגלאקו, כעת ראמה השלישי, כלפי העם.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטונו של ראמה השלישי מאופיין בעימותים שונים, אך גם בחידוש המגעים עם המערב. בשנת 1822 חודשה אמנה שקשרה את ממלכת סיאם לחברת הודו המזרחית הבריטית. על פי אמנה זו האימפריה הבריטית עסקה בפעולה צבאית לצד סיאם בכיבוש מיאנמר, היריבה הנצחית שבעייני כל מלכי תאילנד.

המלחמה במיאנמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אך בעיני המערב, מדובר בעיקר בהקמת מערכת בריתות שמטרתה לבודד את מיאנמר עמה בריטניה נקלעה לסכסוך. כך בשנת 1824 כאשר התרחשה המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה, הבריטים נתמכו במאמץ מלחמה כתוצאה מכך בנשק ובפילי מלחמה של סיאם. אך סוף המלחמה סימן את תחילתו של ההפרש בין שתי בעלות הברית, כאשר בה לידי ביטוי עניין תחלופות השטחים הכבושים בין תאילנד ובריטניה. בעוד המתיחות גברה, ראמה השלישי הבין כי לא יוכל להילחם בבריטים ועל כן קיפל את צבאו אשר הוצב בגבולות ממלכתו המערביים והותיר את השטח לידי הבריטים.

מהפך זה השפיע על הרגעת הרוחות והגיע לשיאו בחתימה על אמנה חדשה, הסכם בורינג, אשר לא היה אמנה צבאית אלא כלכלית, מטרתה הייתה לקידום הסחר בין המדינות.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתאילנדים לא היו רק הבריטים כמגע עם המערב. בשנת 1833 הופיעו לראשונה האמריקאים בממלכת סיאם עם הגעתו של אדמונד רוברט, שגרירו של הנשיא האמריקני אנדרו ג'קסון. שליח זה חתם בין שתי המדינות על אמנה של חילופי מסחר, שתנאיו מיושמים עד היום, אם כי הם תוקנו מאז ושונו כמספר פעמים. במקביל, חילופי הסחר בין מדינות המערב והמזרח הביאו לממלכת סיאם טכנולוגיות ופיתוחים שונים מהמהפכה התעשייתית. הייתה זאת העת שהמדינה גילתה את הדפוס והחיסון, לדוגמה.

מלחמה בלאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנוובונג היה בנו של מלך לאוס. ממלכתו נכבשה על ידי ממלכת סיאם בשנת 1805 על ידי סבו של ראמה השלישי, ראמה הראשון, מייסד שושלת צ'אקרי. אנוובונג הורחק בכוח מן הכס עד אשר נשלח חזרה לשלוט על לאוס כמדינת חסות של סיאם בגיל 30. אך כאשר בשנת 1824 הבחין אנוובונג בחילוקי דעות בין הבריטים והסיאמים, הוא ניצל זאת כדי לנסות להתקומם. במיוחד מכיוון שזו הייתה השנה שלאחר עליית כס המלוכה של המלך הצעיר ראמה השלישי, עדיין לא מנוסה לגמרי.

המטרה של המלך המורד הייתה פשוט לקחת את בנגקוק. הוא הקים צבא תומכים אזרחי ושיגר אותו לעבר שטחי לב תאילנד. צבא המורדים לקח מעוזים שונים במדינה עד לעיר קרואט, מיצר ההגנה העיקרית של הבירה כלפי צפון-מזרח. לנוכח הסיכון המוכח לנפילת בנגקוק, החלו התושבים להתארגן, ובני העיר הרימו מרד אדיר אשר הכריח את צבא המרד של לאוס לסגת. לאחר מכן הכוחות של התאילנדים בקרואט ייסדו כוח אזרחי אשר לחם נגד כוחותיו של אנוובונג.

בעוד כוחותיו של אנוובונג נסוגו ונותרו מקופלים כעת בלאוס, הורה ראמה השלישי לדודו הגנרל מהא סאקדי פולפס להשלים את המאבק. עם צבא מאורגן חדש הוא נע לעבר לאוס ולקח את ויינטיאן. התושבים פונו מהעיר ואנוובונג נאלץ לברוח לווייטנאם. בשנת 1827 הורה ראמה השלישי להשמיד את ויינטיאן. מול האיום הנ"ל פעל אנוובונג לפשוט שוב על עבר לאוס אך הצבא התאילנדי הביס אותו, הוא ניסה לברוח אך נכלא ומת בשנת 1829 בכלא בבנגקוק. ממלכת לאוס חדלה להתקיים, וויינטיאן אכן נהרסה באותה תקופה.

מלחמה בקמבודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין העימותים השונים שנאלץ להתמודד אתם ראמה השלישי, זה שעורר בקמבודיה היה היחיד שהביא את השפעת האימפריה הקולוניאלית הצרפתית למשחק המלחמה.

סכסוך נוסף זה שעברו התאילנדים בתקופת שלטונו של ראמה השלישי החל למעשה בשנת 1810, כאשר אחד ממלכי קמבודיה - תחת חסות תאית - ביקש מווייטנאם עזרה להשליט סדר על כלל קמבודיה כמו גם להפוך אותה לעצמאית. עם זאת, ברגע שההסכם נערך עם הווייטנאמים, סיאם גערה מכיוון שראתה בהסכם הסדר של מדינת חסות שלה עם אויבת. נוסף על כך, ההסכמה לעזור לאחד הקמבודים כנגד האחרים נלקחה כעלבון על ידי הסיאמים.

בשנת 1833 היה סכסוך בין הדרום וייטנאמים לתושבים קתולים במקום, על רקע ההשתלטות הסינית של רוב המדינה, דבר שהחדיר לתוכה מיסיונרים רבים. סכסוך זה ידוע כמרדו של לה ואן חוי אשר פעל נגד הקתולים ואשר ביקש את עזרתה של סיאם בכדי לסייע לכוחותיו המזוינים בסכסוך זה. ראמה השלישי ראה אפשרות אסטרטגית להעמיד מלך פרו-סיאמי על כס המלוכה של קמבודיה בתמורה לתמיכה בווייטנאם ועל כן הסכים להעניק למורדים הווייטנאמים את עזרתו.

הוא בנה צי ותקף את סייגון, אותה לא הצליח לכבוש, בניגוד לפנום פן בקמבודיה אשר פלשו אליה זמן קצר לאחר מכן. התקפה יבשתית על פנים וייטנאם התרחשה בשנת 1842. בשנת 1845 עם ניצחון המרד, גורל הקתולים במקום עורר את זעם לואי פיליפ, מלך הצרפתים אשר הסדיר שם כיבוש ראשוני בשנת 1847. בכך הסתיימה המלחמה, ונחתם הסכם שלום בין הווייטנאמים והסיאמים שלפיו יהיה מלך יחיד על כלל קמבודיה אשר יהיה תחת סמכות סיאם כמו גם וייטנאם.

פטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמה השלישי נפטר ב-2 באפריל 1851 מבלי שקבע את יורשו. אף אחד מילדיו לא היה מוכן לרשת אותו ועל כן הכס עבר לאחיו למחצה, הנסיך מונגקוט, אשר היה כל זמן זה נזיר בודהיסטי ועל פי הסדרי הירושה הפך לראמה הרביעי, מלך תאילנד. שלטונו של ראמה השלישי הסדיר את תחילת ההשפעה המערבית על סיאם, נושא אשר יבוא לכדי הסדר רק לקראת סוף שלטונו של ראמה החמישי, מלך תאילנד, בנו של מונגקוט.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראמה הראשון, מלך תאילנד
 
 
 
אמרינדרה
 
סרי מהא-אוחיאן
 
 
 
פאנג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראמה השני, מלך תאילנד
 
 
 
 
 
 
 
סרי סולאלאי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראמה השלישי, מלך תאילנד


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]