רובע תרבות ורוח ברמת גן
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
 רמת גן |
| מדינה |
 ישראל |
| תאריך ייסוד | 1965 |
| מייסדים | עיריית רמת גן |
| קואורדינטות | 32°04′42″N 34°49′18″E / 32.078333333333°N 34.821666666667°E |
 | |
  | |
רובע תרבות ורוח ברמת גן הוקם בשנת 1965 ביוזמתו של ראש העיר אברהם קריניצי.[1]
רובע התרבות הוקם בשכונת רמת יצחק על פסגת הר הבנים ועל שטחים במורד ההר בין רחוב צל הגבעה לרחוב חיבת ציון. גרם מדרגות, העולה מרחוב חיבת ציון עד לפסגת הר הבנים, מחבר בין בנייני הרובע. ברובע תרבות ורוח כלולים בית יד לבנים, בית צופי רמת גן, בית צבי, בית עמנואל, הספרייה העירונית המרכזית, מוזיאון רמת גן ותיאטרון רמת גן.
בית יד לבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית יד לבנים הוקם ברחוב מעלה הבנים 20, על פסגת הר הבנים, בתוך גן הר הבנים, ברובע תרבות ורוח, להנצחת בני רמת גן שנפלו במלחמות ישראל.
כפי שמסופר בפוסטר המוצג על ידי עיריית רמת גן על עמוד המידע ברחבת בית יד לבנים, בשנת 1952 נבנה על פסגת הר הבנים (אז הר הלוויתן), הגבעה הגבוהה ביותר ברמת גן, מאגר מים שתפקידו לספק מים לתושבי רמת גן. המאגר תוכנן על ידי המהנדס דוד פריצקר והאדריכל אלפרד נוימן מהטכניון. מאגר המים שקוע שני מטרים מתחת לפני הקרקע ומתנשא לגובה של חמישה מטרים מעל פני הקרקע. ליד המאגר הוקם מגדל תצפית בגובה 20 מטרים.
ההצעה להקים בית להנצחת בני רמת גן שנפלו במלחמות ישראל הועלתה בשנת 1957. לאחר בחינת מספר חלופות מקום הוחלט להקים בית יד לבנים על גג מאגר המים.[2]
בשנת 1958, בעצרת התייחדות של הורים שקולים של חללי מלחמת העצמאות מאזור גוש דן, שהתקיימה בבית האזרח ברמת גן, הודיע ראש העיר, אברהם קריניצי, על הקמת "בית יד לבנים".[3]
תכנון הבית התחיל בשנת 1959. הבניין תוכנן על ידי משרד האדריכלים אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן.[4][5]
הכניסה לבניין מתאפשרת בשתי דרכים: באמצעות שביל מעגלי עולה המקיף את מאגר המים מצד דרום, או באמצעות מעלית שקופה. שתי דרכי גישה אלה מאפשרות ליהנות מהנוף הנשקף מראש הגבעה. הבית תוכנן בצורת האות ח'. כאשר חדר ההתייחדות נמצא במרכז וחדרי ההתכנסות בצדדים. על הגג תוכננה מרפסת גדולה וחצר פנימית. בחדר ההתייחדות הוצב פסיפס של נחום גוטמן ואליעזר אנסקי.[6] קירות אולם ההתייחדות חופו בלוחות אבן עליהם חקוקים שמות חללי המלחמות מבני רמת גן וכן שיר שכתב אורי צבי גרינברג. המגדל שולב במבנה החדש על ידי חיפויו באבן.
הבית נחנך בשנת 1965.[7]
בשנת 1969, לאור הצלחת הפרויקט, הזמין ארגון יד לבנים את אדריכלי הבניין לתכנן את הרחבתו ולהוסיף לו אולם כנסים בן 430 מקומות. הצעתם של לייטרסדורף ובלזיצמן לא התקבלה ושטח החצר נסגר והוסב, בשנת 2019, בתכנון אדריכלים אחרים, לאולם תערוכות.[8]
בבית יד לבנים וברחבה שלרגליו מתקיימת מדי שנה עצרת הזיכרון המרכזית של העיר רמת גן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, וכן עצרות הזיכרון לשואה, לגבורה ולמרד ביום השואה. כמו-כן נערכים בו אירועים לזכר חללי צה"ל שנפלו במערכות ובקרבות שונים. בנוסף לכך מתקיימות בבית פעילויות תרבות הכוללות תערוכות של אומנים.
בית צופי רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית צופי רמת גן הוקם בשנת 1964 ברחוב מוריה 29 על פסגת הר הבנים, בתוך גן הבנים, במתחם רובע תרבות ורוח.
שבט צופי רמת גן הוקם בשנת 1945 בהמשך לבקשותיהם של הורי תלמידי הגימנסיה אוהל שם, על ידי ותיקי העיר משה למלשטרייך ויוסף מרגולין.[9]
בעשרים וחמש השנים הראשונות לפעילותו, השבט ישב בסמוך למיקום הנוכחי של בית צבי.[10]
בשנת 1964, עיריית רמת גן, ביוזמתו של ראש העיר אברהם קריניצי, הקצתה לשבט הצופים, לצורך הקמת בית הצופים, מגרש בן שני דונם על הצלע הדרום מזרחית של "הר הבנים", בתחומי רובע התרבות, בסמוך לבית יד לבנים.
תוכנית הבית, כפי שתוכננה על ידי האדריכלים יוסף ארד ויצחק מור, כללה אולם כנסים עבור 500 איש, מחסני ציוד, חדרי פעילויות, משרדים, מגרש ספורט ומגרש מסדרים. הבניין תוכנן כך שיתחשב במבנה הטופוגרפי של הקרקע ויאפשר הרחבה בעתיד.
עלות הבנייה המוערכת הייתה 700,000 לירות ישראליות. הנהלת צופי רמת גן קיבלה לצורך כך שתי תרומות: 100,000 לירות ישראליות מהקבלן מאיר עבדאללה, בתנאי שהמבנה ייקרא על שמו, ותרומה בעילום שם בסך 40,000 לירות ישראליות. עיריית רמת גן התחייבה להשתתף במחצית עלות הבנייה (לירה מול לירה). יתרת הכסף נאספה על ידי ועדה ציבורית שהוקמה לצורך גיוס הכספים, בה היו חברים בין היתר בנק קופת עם, בנק קרדיט ומועדון רוטרי.[11][12]
השבט עבר למשכנו הקבע ברחוב מוריה 29, בשנת 1969. למבנה הראשי נוספו בשנת 1972 חדרי פעילות. האדריכל הרמת גני אבא אלחנני בנה בצמוד לבניין הראשי את "אוהל אהוד", מועדון לבוגרי תנועת הצופים ברמת גן, להנצחת בנו, אהוד אלחנני, בוגר השבט, שנפל במלחמת יום כיפור בקרבות ברמת הגולן.[13]
בית צופי רמת גן הוכרז על ידי עיריית רמת גן כמבנה לשימור.
בית עמנואל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית עמנואל הוקם בשנת 1957 ברחוב חיבת ציון 18, בשכונת רמת יצחק. בית עמנואל להנצחת זכרו של הטייס עמנואל רוטשטיין שנפל במלחמת העצמאות, הוקם ביוזמה משותפת של משפחת רוטשטיין, עיריית רמת גן, וחיל האוויר. עיריית רמת גן הקציבה לצורך הבנייה מגרש ציבורי ברחוב חיבת ציון 18. משפחת רוטשטיין השתתפה במימון הבנייה וחיל האוויר תרם את המוצגים להקמת המוזיאון המתוכנן וסיפק את ההדרכה.[14]
בבית עמנואל הוקם מוזיאון ובו מוצגים שנתרמו על ידי חיל האוויר, כגון אביזרים טכניים משוכללים מתקופות שונות בתולדות חיל האוויר הישראלי. הבית נפתח בנוכחות רבים מתושבי רמת גן וביניהם הורים שכולים. נשאו דברים סגן ראש העיר שלום זיסמן, ראש העיר אברהם קריניצי, המנהל הכללי של משרד הביטחון שמעון פרס, מפקד חיל האוויר אלוף דן טולקובסקי ואימו של הטיס עמנואל רוטשטיין ז"ל.
לצורך הפעלת הבית הוקמה ב־25 באוגוסט 1956 חברה בע"מ שאינה חברת מניות בשם "בית עמנואל רוטשטיין פקד טייס".[15]
בתחילה התקיימו בבית חוגי גדנ"ע אוויר בשיתוף עם חיל האוויר במטרה לעודד נערים מכיתות י' עד יב' להתגייס לשירות משמעותי בחייל. במשך השנים הרחיב הבית את פעילותו לחוגים נוספים, כמו דרמה יוצרת, ציור, שחמט ועוד, המועברים לילדים וגם למבוגרים, וכן פעילות תרבותית שכללה אירועים, הרצאות, שחרית לשבת ועוד. בשנת 1982 החליטה הנהלת בית עמנואל על הפעלתו כמרכז קהילתי שיענה על הצרכים החברתיים והתרבותיים של תושבי האזור,[16] על שיתוף פעולה עם המוזיאון העירוני לצורך קיום תערוכות ועם התזמורת הקמרית הישראלית רמת גן.
בשנת 1987 הוקמה על ידי עיריית רמת גן חברת מפעלי בית עמנואל (חל"צ - חברה לתועלת ציבור) במטרה לספק שירותי חינוך משלים לאוכלוסייה העיר. החברה מפעילה קייטנות, מועדוניות וחוגים מסוגים שונים.[17] פעילותה של חברה זאת התמזגה עם פעילות בית עמנואל.
בימינו מוקדש מחצית מחלל הבית לגן ילדים של העירייה ובמחצית השנייה מתקיימים חוגים לילדים ולמבוגרים.
בית צבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית צבי
בית צבי – בית הספר לאמנויות הבמה, מיסודה של המועצה לתרבות ולאומנות הוקם בשנת 1961 וזוכה לתמיכת משרד החינוך והתרבות ועיריית רמת-גן, הוא הגדול והוותיק בבתי הספר להוראת המשחק בישראל.
הבניין בו שוכן בית הספר לאומנויות הבמה תוכנן על ידי האדריכל יוסף קלארווין והוקם בשנת 1950 ברחוב שועלי שמשון 2 בשכונת רמת יצחק ברמת גן.[18]
על-ידי משפחת קליר לזכר בנם, צבי קליר, שנפל במלחמת השחרור.
המוזיאון העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיאון העירוני רמת גן הוקם ברובע התרבות, בשכונת רמת יצחק, ברחוב חיבת ציון 18.
המוזיאון נבנה בשני שלבים:[19]
בשנת 1957, נבנתה הקומה הראשונה, במפלס הרחוב, ובה בית עמנואל שפעל כאתר הנצחה וכמוזיאון של חיל האוויר. קומה זאת תוכננה על ידי האדריכל שמואל רוזוב. בשנת 1958 קיבלה עיריית רמת גן תרומה בסך 75,000 לירות ישראליות ממשלת ארצות הברית לבניית מוזיאון בעיר. תרומה זאת שימשה לבניית קומה שנייה מעל קומת בית עמנואל. הקומה השנייה תוכננה על ידי האדריכל נחום זלוטוב ובנייתה הושלמה בשנת 1959. היא מתפרסת על כל השטח שבין רחוב חיבת ציון לבין רחוב שועלי שמשון.
בשנת 1993, לאחר השלמת בניית תיאטרון רמת גן בשטח בין הספרייה המרכזית לבין מוזיאון רמת גן, הוקמה על גג התיאטרון רחבת כניסה, במפלס רחוב שועלי שמשון, ובשני צדיה שני גרמי מדרגות המחברים בין רחוב שועלי שמשון לבין רחוב חיבת ציון וזאת על מנת לאפשר גישה לכניסה משני הרחובות.
המוזיאון העירוני ומוזיאון בית עמנואל נוהלו כיחידה אחת על ידי ועדה אומנותית אשר קבעה סדרי עדיפויות לגבי קיום תערוכות האומנים השונים באולמות המוזיאון ובאולם בית עמנואל.
במוזיאון אולם מרכזי וגלריה. המוזיאון מחולק היום (שנת 2023) לשני אגפים, המוזיאון לאומנות המזרח הרחוק והמוזיאון לאומנות רוסית.
המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק ע"ש יחיאל נהרי מציג פריטים מהמאה ה-13 עד המאה ה-20 מארצות מזרח אסיה, בעיקר מסין ומיפן.
- ערך מורחב – המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק
אוסף נהרי הוצג לראשונה בארץ בשנת 1953, במוזיאון תל אביב הישן. לאחר מותו הפתאומי של יחיאל נהרי נודע כי בצוואתו משנת 1958 הוא ציווה לתרום את האוסף לעיר מגוריו, רמת גן.[20]
בשנת 1974 הוצג האוסף לראשונה ברמת גן, אך רק לתקופה קצרה, ולאחר מכן הוחזר לארגזים ונשמר במחסני עיריית רמת גן.[21]
האוסף עבר למשכנו, לתצוגת קבע, בנובמבר 1988.[22]
המוזיאון לאומנות רוסית על שם מריה ומיכאל צייטלין נפתח בשנת 1996.
- ערך מורחב – המוזיאון לאמנות רוסית
ב-25 בינואר 1959 כתב אברהם קריניצי, ראש העיר הראשון של רמת גן, למריה צייטלין על כך שעומדים לבנות ברמת גן מוזיאון חדש לאמנות. הוא התחייב להעמיד לרשות אוסף צייטלין חלל תצוגה מיוחד שייקרא על שמו של בעלה המנוח. האוסף הגיע מניו-יורק לנמל חיפה בקיץ 1959.
האוסף כלל את יצירותיהם של אמנים מפורסמים מהאסכולה הרוסית של תחילת המאה ה-20, בהם ולנטין סרוב, לאון באקסט, נטליה גונצ'רובה, מיכאל לריונוב, פנחס קרמן ואחרים. חלק מהתמונות באוסף נדירות ובעלות ערך היסטורי רב לתקופה שלפני המהפכה הבולשביקית.[23]
האגף על שם מריה ומיכאל צייטלין נפתח רק בשנת 1996. עד אז, חלק מהיצירות הוצגו בספרייה המרכזית ברמת גן וחלקם הגדול אוחסן במחסן בפארק הלאומי.
הספרייה העירונית המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספרייה העירונית המרכזית הראשונה ברמת גן "דביר ביאליק" הוקמה בשנת 1945 בבית האזרח ברחוב ביאליק. בעת הקמתה היו בספרייה 3,927 ספרים מתוכם 3,654 ספרים בעברית.[24][25]
בשנת 1961 מונתה ועדה ציבורית לבחינת הצורך בהרחבת הספרייה. באותה עת היו בספרייה "דביר ביאליק" 45,000 ספרים והמקום לא סיפק יותר את דרישות תושבי רמת גן.[26]
הספרייה העירונית המרכזית החדשה נבנתה כחלק מרובע תרבות ורוח, ברחוב חיבת ציון 14, בסמוך לתיאטרון רמת גן ולמוזיאון העירוני רמת גן, מול בית צבי. אבן הפינה לבניין הספרייה הונחה בפברואר 1964 בנוכחות ראש העיר, אברהם קריניצי, חברי הנהלת העירייה ומועצתה, משפחת פרומצ'נקו אליהו ומכובדים נוספים. לרגל האירוע פורסמה "מגילת היסוד לבית אליהו פרומצ'נקו – משכן הספרייה העירונית המרכזית ברמת גן".[27] טקס חנוכת הספרייה התקיים ב-31 בדצמבר 1967.[28]
הבניין תוכנן על ידי האדריכל שלמה גלעד יחד עם המהנדסים א. לוריא ומ. רוזנברג. עיצוב הפנים והריהוט תוכננו ובוצעו על ידי אדריכל הפנים משה ספיר.
זהו בניין בן שלוש קומות. בקומת הקרקע אולם השאלה, כיתות, מקלט ואולם הרצאות. הכניסה לקומה זאת מתאפשרת דרך הפוּאָיֶיה של תיאטרון רמת גן הסמוך. בקומה הראשונה פועל אולם קריאה, אולם עיתונות, חדרי עיון, ספריית נוער ומחסן ספרים. הקומה השנייה כוללת גלריית אולם הקריאה, חדר קריאה של ספריית הנוער ומשרדים. הספרייה יועדה לאכלס עד 200,000 ספרים. עלות ההקמה הייתה מיליון לירות ישראליות, מתוכם רבע מיליון נתרם על ידי משפחת פרומצ'נקו – מבעלי מפעל "עלית" שעל שם אבי המשפחה, אליהו פרומצ'נקו, נקראת הספרייה.
בכניסה לספרייה הותקן בשנת 1980 פסיפס של האומן יצחק זרחין מחצור הגלילית. [29]
לאחר בניית התיאטרון העירוני והזזת הכניסה לתוך הפואייה של התיאטרון, הפסיפס הוסתר מאחורי המדרגות העולות לרחבת הכניסה למוזיאון. חזית הספרייה הפונה לרחוב חיבת ציון מורכבת ממסך זכוכית בגובה שתי קומות. את מרכז מסך הזכוכית חוצה פס צר אטום ומאונך. החזית המערבית הפונה לרחוב גורי יהודה אטומה בחלקה ובה חלונות סרט. החזית הפונה לרחוב שועלי שמשון, מול בית צבי, נפתחת אל חצר קטנה והאפשרת כניסה לקומה זאת.[30] בחזית הבניין הפונה לרחוב חיבת ציון מוצבים שני פסלים:
פסל אברהם לינקולן[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, יצירתו של הפסל סידני לב (Sidney Loeb), תושב שיקגו שנפטר בשנת 1972. נתרם על ידי הנדבן האמריקאי ליאון גִילְדֶסְגֵיים ממדינת ניו יורק. גילדסגיים עמד על כך שהפסל יינתן כמתנה מהעם האמריקאי לעם בישראל לכן הדבר דרש את הסכמת הקונגרס. אישור הקונגרס התקבל ב־19 בינואר 1976. הפסל הוצב בחזית הספרייה העירונית ברחוב חיבת ציון 16 ברמת גן. בבסיס הפסל ציתות מנאומו של הנשיא אברהם לינקולן לרגל מינויו לנשיא ארצות הברית בשנת 1865:
With malice toward none with charity for all ... let us strive ... a just and lasting peace among ourselves and with all nations
וציטות מספר ויקרא פרק כ"ה, פסוק י'
...וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ...
הוכן בתרומת הליגה לידידות אמריקה - ישראל. טקס הסרת הלוט נערך ביום 23 מאי 1976 במעמד ראש הממשלה יצחק רבין, ראש העירייה ד"ר ישראל פלד, נציג אישי של נשיא ארצות הברית הרב ה. שכטר, שר הטקס של שגרירות ארצות הברית טומס צ'אניגן ותורם הפסל ליאון גילדסגיים.[31] המשורר עמיחי חסון מתאר את הפסל במחזור השירים "הרואה" (בתוך הספר "שירים על סף").[32]
פסל משפחת האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בדצמבר 1976 נחתמה ברית ערים תאומות בין עיריית רמת גן לבין רובע ברנט בעיר לונדון. להנצחת ברית זאת הוצב בשנת 1981 הפסל "משפחת האדם" של הפסל יצחק עופר בחזית הספרייה המרכזית של רמת גן ובמקביל נשלח פסל זהה לעיריית רובע ברנט כדי שיותקן שם בחזית בניין העירייה.[33]
תיאטרון רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאטרון רמת גן ע"ש אולב החמישי, מלך נורווגיה הוקם כחלק מרובע תרבות ורוח בשכונת רמת יצחק ברמת גן, ברחוב חיבת ציון 16, בין הספרייה המרכזית למוזיאון העירוני רמת גן, מול בית צבי. זהו התיאטרון הראשון שנבנה ברמת גן מאז הקמתה. טקס הנחת אבן הפינה לתיאטרון התקיים בשנת 1992.[34]
התיאטרון הוקם הודות לתרומתם הנדיבה של ממשלת נורווגיה ובית המלוכה הנורווגי ונקרא על שם אולב החמישי מלך נורווגיה.
אולם תיאטרון רמת גן הוא היחיד מסוגו בארץ הכולל "במה פורצת", אשר את גובהה ניתן לקבוע על פי צורכי ההפקה. לבמה הפורצת מעבר תת-קרקעי, ממנו יכולים השחקנים להגיע לבמה ובאותו האופן גם "להיעלם" ממנה. בתיאטרון 328 מקומות ישיבה עם אפשרות הרחבה ל-400 (תוספת כיסאות על משטח הבמה הפורצת).[35]
הבניין תוכנן על ידי האדריכל אלכס כהן. בחזית התיאטרון רחבה גדולה, ומעל גג התיאטרון, בואך רחוב שועלי שמשון, נבנתה רחבה נוספת בה נמצאת הכניסה למוזיאון רמת גן.
טקס הפתיחה התקיים ב-30 במאי 1993 בנוכחות ראש העיר צבי בר, שרת החינוך בממשלת ישראל, שולמית אלוני ושרת החינוך בממשלת נורווגיה, אוסה קליבלנד.[36] התיאטרון החדש מצטרף לתיאטרון הספרייה בו 130 מקומות ישיבה, ולאולם תיאטרון בו 120 מקומות ושני אולמות בני 50 מקומות ישיבה בבית צבי.
בתיאטרון מתקיימת פעילות מגוונת בכל תחומי אומנויות הבמה. מלבד הצגות הרפרטואר, מקיים התיאטרון פעילות קבועה של שבתות תרבות, קונצרטים, הרצאות, הופעות מחול עירוניות, ערבי זמר וטקסים עירוניים. כמו כן, הוא משמש כתיאטרון הבית להפקות בית צבי השונות, ומארח את הפקות מגמת התיאטרון של בית הספר התיכון בליך.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ידיעות רמת גן, גיליון 151, 1965 - גוף בריא מאת אברהם קריניצי ראש העיר
- ^ "הנצחת בני רמת-גן שנפלו" - הצעה להקמת בית "יד-לבנים", פרטי-כל, 1957, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ הודעה על הקמת בית יד לבנים, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ יד לבנים רמת גן, באתר LeitersBelzits
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בבית יד לבנים ברמת גן, באתר חלון אחורי, 2020-10-31
- ^ שבטי ישראל, באתר סקר אמנות הקיר בישראל
- ^ פתיחת בית יד לבנים, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ ד"ר אדר' צבי אלחייני, אדר' מיכאל יעקובסון, ממלכתיות יומיומית: עבודתם של האדריכלים אנדרי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן, 1946-1970
- ^ הקמת סניף צופי רמת גן, 1945, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ אתר הצופים | שבט רמת גן - אודות שבט
- ^ | מעריב, 28 בינואר 1964, עיתונים, הספרייה הלאומית (באנגלית)
- ^ תולדות שבט צופי רמת גן על פי זכרונות יוסק'ה מרגולין
- ^ בית ספר הלל רמת גן – סמל ראשון אל-חנני, אהוד ז"ל
- ^ נפתח בית עמנואל ברמת גן, 1957, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ תקנון החברה ומסמך התאגדות, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ הצעת תוכנית לפעילות עבודה לשנת התקציב 1982/3 בבית עמנואל, 1982, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ אתר עיריית רמת גן - עיריית רמת גן - מפעלי בית עמנואל (חל"צ), באתר www.ramat-gan.muni.il
- ^ בניין בית צבי בשנות ה-50, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בתערוכה של האדריכל אריה אל-חנני במוזיאון רמת גן לאמנות רוסית בתכנון נחום זולוטוב, באתר חלון אחורי, 2013-07-30
- ^ הסכם בין מבצעי צוואת יחיאל נהרי לבין עיריית רמת גן, 1964, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ אתר עיריית רמת גן - עיריית רמת גן - המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק, באתר www.ramat-gan.muni.il
- ^ פתיחת מוזיאון לאמנות המזרח הרחוק במוזיאון רמת גן, 1988, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ אתר עיריית רמת גן - עיריית רמת גן - יצירות מאוסף מריה ומיכאל צטלין, באתר www.ramat-gan.muni.il
- ^ הספריה הציבורית דביר ביאליק - שנה לקיומה, 1946, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ הנחת אבן הפינה לבית "דביר ביאליק" - הספריה הציבורית הראשונה ברמת-גן מול העיריה,, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ מינוי ועדה ציבורית להרחבת דביר ביאליק, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ מגילת היסוד לבית 'אליהו פרומצ'נקו' הספריה העירונית המרכזית,, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ טקס פתיחת הספריה העירונית, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ אישור להתקנת פסיפס בכניסה לספרייה, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ מיכאל יעקובסון, סיבוב בבניין הספרייה העירונית ברמת גן בתכנון שלמה גלעד, באתר חלון אחורי, 2013-12-28
- ^ פסל אברהם לינקולן, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^
עמיחי חסון, הרואה: מחזור שירים מאת עמיחי חסון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2022
- ^ פסל משפחת האדם, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ הנחת אבן הפינה לתיאטרון רמת גן, באתר ארכיון בית קריניצי
- ^ אתר עיריית רמת גן - עיריית רמת גן - תיאטרון רמת-גן, באתר www.ramat-gan.muni.il
- ^ חנוכת תיאטרון רמת גן על שם אולב ה-5 מלך נורבגיה, 1993, באתר ארכיון בית קריניצי
