רוברט מקסוול

רוברט מקסוול
Robert Maxwell

רוברט מקסוול
לידה	10 ביוני 1923 סולוטבינו, אוקראינה
נהרג	5 בנובמבר 1991 (בגיל 68) טנריפה, ספרד
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
שם לידה	Jan Ludvik Hyman Binyamin Hoch
מדינה	הממלכה המאוחדת, צ'כוסלובקיה
תקופת פעילות	מ-1941
מפלגה	מפלגת הלייבור
בת זוג	Elisabeth Maxwell (15 במרץ 1945 – 1991 (כ־45 שנים))
ילדים	Michael Maxwell, Karine Maxwell, Ian Maxwell, Kevin Maxwell, איזבל מקסוול, Anne Maxwell, Christine Maxwell, Philip Maxwell, גיליין מקסוול
פרסים והוקרה	הצלב הצבאי מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (אפריל 1988) Order of Stara Planina without swords, 1st class

רוברט מקסוול (באנגלית: Robert Maxwell;‏ 10 ביוני 1923 – 5 בנובמבר 1991) היה איל תקשורת בריטי ופליט מלחמה יהודי. מקסוול, הבעלים של "תאגיד מקסוול לתקשורת", מת בנסיבות מסתוריות, והותיר אחריו חובות אדירים ותעלומות שעוד לא נפתרו לגמרי.

ביוגרפיה

מקסוול נולד ב-1923 בשם יאן לודוויג היימן בנימין הוך למשפחה יהודית בעיירה סולוטבינו ברוסיה הקרפטית, אז בצ'כוסלובקיה (היום בריבונות אוקראינה). לאחר שחבל הארץ בה נולד עבר תהפוכות שלטוניות, הובלו בני משפחתו להורג בידי הנאצים, הוא הצליח להימלט וב-1940, היגר לאנגליה, שינה את שמו והתגייס לצבא הבריטי. במסגרת שרותו הצבאי לחם בגרמנים במלחמת העולם השנייה והגיע לדרגת סרן.

ב-1945 התחתן עם אליזבט מיינאר, צרפתייה פרוטסטנטית אותה הכיר במסגרת הוועדה שקישרה בין משפחות צרפתיות וחיילים בריטיים. הוא חזר לשרותו הצבאי. כעבור שלוש שנים פרש מהצבא ועבר לעסקים, בתחום ההוצאה לאור.

ב-1951 החל את דרכו העסקית עם רכישת בית ההוצאה לאור "פרגמון פרס", ותוך עשור היה לאיש עשיר.

ב-1964 נבחר לפרלמנט הבריטי כנציג של מפלגת הלייבור ממחוז בקינגהאם, ונחשב פרלמנטר קולני ונמרץ. עיסוקו הפוליטי הסתיים כעבור שש שנים כאשר לא נבחר במחוז הבחירה שלו, והוא שב לעסקים.

ב-1980 הקים את תאגיד "מקסוול תקשורת", שהיה לגורם כלכלי מרכזי באירופה ובישראל.

ב-1990 החלו עיתונים ברחבי העולם לחקור את עסקיו של מקסוול לאחר שהתברר כי הוא שקוע בחובות כבדים. לאחר מותו התברר כי היקף חובותיו הסתכמו ב-400 מיליון פאונד.

ב-1991 מצא את מותו ביאכטה שלו בלב ים באיים הקנריים, ונסיבות המוות נותרו מעורפלות. הלווייתו נערכה בירושלים בהשתתפות צמרת המדינה. לאחר מותו התברר כי בניסיון למזער את חובותיו שלח ידו בקופות הפנסיה של עובדיו והותירם ללא כל זכויות. השערורייה שפרצה חשפה מעשי מרמה ושינתה באחת את דמותו - מטייקון תקשורת שהכל חפצו ביקרו כל עוד חי, הפך לאחר מותו לדמות הזוכה לכינויי גנאי רבים כמו נוכל ורמאי.

למקסוול ורעייתו אליזבט נולדו 9 ילדים. שניים מהם מתו. כמה מילדיו היו מעורבים בעסקי האב, ואחרים ניסו לפתח קריירה עסקית משלהם.

עסקים

מקסוול, איש גבוה ורחב גרם, החל את דרכו בעסקים לאחר מלחמת העולם השנייה. בשלהי תקופת שרותו שימש כצנזור של כוחות בעלות הברית, וכך טווה קשרים עם עיתונים ומו"לים. כשהשתחרר, עבד בעסקי המו"לות של אקסל שפרינגר

לאחר שלא נבחר שוב לפרלמנט ופרש, חיפש המיליונר הצעיר דרך להשפיע על הפוליטיקה באמצעות רכישת עיתון יומי. ניסיונו לרכוש את העיתון News of the world נכשל כאשר רופרט מרדוק מנע זאת ממנו. מרדוק, טייקון תקשורת בעצמו, נחשב אז כוכב עולה בענף העיתונות, ומאז נחשב ליריבו הגדול של מקסוול.ב-1980 הקים את תאגיד "מקסוול תקשורת", וכעבור 4 שנים רכש את "קבוצת מירור" הבריטית שכללה עיתונים וכתבי עת, בית ההוצאה מקמילן, את רשת בתי הספר "ברליץ", 50 אחוזים ממניות MTV האירופית, ועוד עסקים בעיקר בתחומי התקשורת. במשך 11 שנים התרחבה אימפריית התקשורת שלו ברחבי אירופה. מקסוול רכש קבוצת כדורגל מאוקספורד, והיה בין אנשי העסקים הראשונים אשר חדרו לארצות מזרח אירופה לאחר התמוטטות ברית המועצות. נציגו בארצות אלו היה יוסף לפיד, אשר רכש בשמו וניהל שני עיתונים יומיים בהונגריה.

השפעת מקסוול על ענף ההוצאה לאור המדעית

ב-1951 רכש מקסוול חברה קטנה בשם Butterworth - Springer שהוציאה לאור שני כתבי עת מדעיים. הוא שינה את שמה ל "פרגמון פרס" והפך אותה תוך שנים ספורות להוצאה לאור חשובה ויוקרתית. ב-1960 היו להוצאה קרוב לשישים כתבי עת מדעיים וכעבור שש שנים שולש מספרם. מקסוול שינה את ענף ההוצאה לאור המדעית וגרף הון משום שזיהה את הפוטנציאל הכלכלי של הצורך בפרסום המדעי האקדמי ועלה על נוסחה שהושתתה על מספר מרכיבים:

• הוצאת תהליכי ההפקה, הניהול וההפצה של כתבי עת מהאגודות המדעיות שהיו חסרות את הכסף וכוח האדם המתאים להפקת כתב עת ברמה של חברה מסחרית.
• ניצול כוח עבודה מיומן ומסור בלי לשלם שכר - החוקרים הכותבים, העורכים המדעיים ושופטי המאמרים מסכימים לעבוד בהתנדבות ואף רואים בתפקידם זה ערך ויוקרה.
• הגדלה מתמדת של מספר כתבי העת המתמחים בתחומים השונים ובתתי תחומים, להם "קהל שבוי".
• בינאום המידע - התמורות הפוליטיות והכלכליות שהתחוללו בעולם בעקבות מלחמת העולם השנייה וההתפתחויות הטכנולוגיות משנות החמישים הביאו לשיתופי פעולה בינלאומיים, מה ששירת את המדע ששאף לגלובליזציה. פרסום באנגלית נחשב ליוקרתי ושיפר את הסיכויים להתקדם בעולם האקדמי.
• פריסה רחבה - מקסוול הרחיב את מוטת השליטה הבינלאומית שלו באמצעות פתיחת סניפים ברחבי העולם, מה שנתן לו יתרון על ההוצאות לאור הציבוריות שפעלו בעיקר בזירות מקומיות.
• חבילות מנויים - מתוך הבנתו בשיווק, פיתח מקסוול את השיטה של מכירת חבילות מנויים לספריות האקדמיות. עד אז נהוג היה שהעמותות המדעיות מחלקות עותקים מכתבי העת שלהן למוסדות להשכלה גבוהה, או מוכרות גליונות בודדים למדענים שפנו וביקשו אותם.

התגליות המהפכניות וההתפתחויות שחלו במחקר המדעי בעיקר משנות השבעים, הולידו מבול של מאמרים והגדילו את הביקוש לכתבי עת חדשים. ההוצאות לאור הפרטיות למדו את השיטה של מקסוול והמעבר של הפרסום המדעי לידיים מסחריות ופרטיות כבר לא נראה לאף אחד חריג.

מקסוול בישראל

הקשר הראשון בין מקסוול לישראל נרקם עוד בהיותו קצין בצבא הבריטי, לאחר מלחמת העולם השנייה כשהיה שותף למגעים על מכירת נשק בין ישראל לצ'כוסלובקיה^{[דרוש מקור]}. לאחר מכן, כך נטען, סייע למוסד בתרומות ובקשרים שטווה עבורו בארצות מזרח אירופה.

באמצע שנות ה-80, החל את פעילותו העסקית בארץ. השקעתו הראשונה הייתה ברכישת העיתון מעריב, שעמד בפני משבר חמור. מקסוול הזרים כסף לעיתון, השקיע במכונות דפוס צבעוניות וציוד טכנולוגי חדיש, ומינה עורכים ומנהלים מטעמו. במקביל המשיך והרחיב את השקעותיו בארץ. בתוך תקופה קצרה רכש חבילת מניות של החברות טבע וסאיטקס, היה לבעלים של כתר הוצאה לאור, הקים את העיתון בשפה הרוסית "ורמיה", ניהל משא ומתן על רכישת קונצרן כלל ומפעלי ים המלח, ביקש לקנות את קבוצות הכדורגל בית"ר ירושלים והפועל ירושלים ולאחדן לקבוצה אחת.

כותרות העיתונים מלאו בשמועות על רכישותיו החדשות של המיליונר הבריטי הנערץ, ובציבור הופצו סטיקרים עם הקריאה "מקסוול – קנֵה אותי!".

הקריסה

מה שהוביל כנראה לקריסת עסקיו, היה המיזם השאפתני אותו הגה וניסה להקימו ב-1990: עיתון רב לאומי באירופה שנקרא The European. המיזם לא התרומם והנפילה החלה.

עדויות שפורסמו לאחר מותו, מתארות מבנה מסובך של חברות וחברות בנות, אשר יסודותיהן הפיננסיים רעועים. אימפריית התקשורת מקסוול התבררה כבועה, אשר התנפחה לממדים עצומים בעזרת אישיותו הכריזמטית של הבעלים, ובסיוע של יועצים פיננסיים. הרכישות המאסיביות של חברות ומכירתן כיסו, למעשה, על מחסור בהון בסיסי. הסופר הבריטי כריסטופר היטצ'נס, טען באחד מספריו כי מקסוול פיתה את אמא תרזה לגייס כספים באמצעות רשת העיתונים שלו למטרות הצדקה שלה, ואף דאג לכסות את פועלה בכתבות אוהדות. כל הכסף שנאסף על ידו נגנב לכיסוי חובותיו.

בשלהי 1990, החלו לצוץ השמועות על קשיים בעסקי התאגיד. תחקירים בעיתוניו של יריבו מרדוק, חשפו כי כדי לכסות חובות שיעבד מקסוול את כספי הפנסיה של עובדי החברות בבעלותו, ואלפי עובדים נותרו ללא הכסף שחסכו בעבודתם. בשלב זה כבר החלו החקירות הרשמיות של השלטונות הבריטיים. היקף חובותיו הכולל הוערך ב-400 מיליון פאונד, שהיו שווים לכ-2 מיליארד דולר^{[דרושה הבהרה]}, ועסקיו נכנסו לפירוק והליכי כינוס נכסים.

מותו

ב-31 באוקטובר 1991 הפליג מקסוול ביאכטה שלו "ליידי גיליין" לשייט באיים הקנאריים. בלילה שבין ה-4 וה-5 בנובמבר נעלם מהיאכטה וגופתו התגלתה כעבור שעות אחדות כשהיא צפה במימי הים. הגרסה הרשמית הייתה כי מותו נגרם מטביעה לאחר שמעד ונפל למים.

הלווייתו של מקסוול נערכה בירושלים בהשתתפות צמרת המדינה, כולל נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת וצמרת הכלכלה הישראלית, וכן מנהיגים מכל רחבי העולם. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים. יצחק שמיר, ראש הממשלה, הספיד אותו באומרו: "הוא עשה למדינת ישראל יותר ממה שניתן לגלות". נשיא המדינה חיים הרצוג אמר בהספדו "איש לא היה אדיש כלפיו".

התאוריות והסיפורים אחרי מותו

תעלומת מותו לא הובהרה מעולם. גופתו נותחה פעמיים – במדריד, שאליה הגיעה גופתו לאחר שנמצאה, ובישראל, לפני הלווייתו. בני משפחתו הגבירו את המסתורין כאשר התערבו בהליכי החקירה ודרשו מהספרדים להטיס את הגופה מיד לישראל. גם נסיבות השיט ללא מטרה בין האיים הקנאריים, והזמן הרב – למעלה מעשר שעות – עד שדווחה היעלמותו על ידי צוות היאכטה, תרמו לתעלומה שהוסיפה להעסיק פרשנים, עיתונאים וסופרים שנים רבות לאחר המוות.

הגרסה הרשמית - מקסוול התאבד לאחר ששתה לשוכרה, וזאת עקב מצבו הנפשי לאחר שהבין כי עסקיו קורסים והמעילות יתגלו. חברת הביטוח אימצה את הגרסה הרשמית, ונמנעה מלפצות את יורשיו.

תאוריית המוסד - בספר "מרגלי גדעון" של גורדון תומאס נכתב, בין היתר בהסתמך על העיתון הבריטי "ביזנס אייג'" כי מקסוול שנקלע לקשיים כספיים, פנה בייאושו למוסד וניסה לסחוט מהם כסף תוך כדי איום שיחשוף סודות שהיו ידועים לו מעבודתו עמם. על פי גרסה זו, שנתמכת על ידי ויקטור אוסטרובסקי בספרו, סוכם עם מקסוול שאנשי המוסד יעבירו לו מיליוני דולרים במזומן, בלב ים. בפגישה עם סוכני המוסד על היאכטה שלו, הזריקו לו הסוכנים חומר משתק והשליכו אותו למים, ונעלמו בסירה עמה הגיעו. השלכתו למים חיסלה את הסיכוי לגלות את דקירת המחט שכן הגופה נמצאה כשהיא במצב רקבון ועליה סימני נגיסות של דגים.

תאוריות אחרות - אלו מייחסות את הרצח לק.ג.ב. עמם עבד, לאנשי מאפיה, לערבים שרצו לנקום בו על שעבד עם ישראל, ולאנשי עסקים להם נותר מקסוול חייב כסף.

טענות האינדפנדנט לחשד לפשעי מלחמה

עשור וחצי אחרי מותו של מקסוול, ב-2006, פרסם העיתון הבריטי אינדפנדנט כי טרם מותו נפתחה חקירה כנגד מקסוול בחשד לפשעי מלחמה. בהיותו סרן בצבא הבריטי נקלעה יחידתו לעיירה גרמנית, ובמהלך ההשתלטות על העיירה ירה מקסוול בראש העיר לאחר שזה טען כי החיילים הגרמנים הסכימו להניח את נשקם ובפועל המשיכו לירות על אנשי מקסוול. לביוגרף ג'ו היינס סיפר כי הירי בוצע לאחר שהיחידה נקלעה למארב מתוכנן בה היה שותף ראש העיירה. ב-1991, לאחר שנחקק בבריטניה החוק נגד פשעי מלחמה נפתחה חקירה והוחל בזימון אנשים מיחידתו. האינדיפנדט טען כי מקסוול הבין כי הוא עלול להיות הבריטי הראשון שעומד לדין בגין פשע מלחמה, והעניין דכדך אותו בעיקר על רקע גאוותו בשירותו הצבאי. התיק עצמו נסגר לאחר מותו.

משפחת מקסוול

מקסוול שניהל אורח חיים ראוותני ונוצץ לא חסך את שבטו מבני משפחתו. לו ולאשתו אליזבט נולדו תשעה ילדים. בן אחד נהרג בתאונת דרכים ובת אחת נפטרה מלוקמיה. לאחר מותו פרסמה אליזבט ספר אוטוביוגרפי ובו תארה את חייה הקשים תחת בעל ואב עריץ ושתלטן הרודה בה ובילדיו. גם הם תיארו אב קפדן שהעדיף שיעבדו יחד עמו אך לא הקל עליהם ביחס מיוחד בשל כך.

דעת הקהל הבריטית מעולם לא סלחה לבני המשפחה. התקשורת הבריטית ליוותה את כל המהלכים המשפטיים שליוו את פירוק עסקי האימפריה, וכיוונה את הזרקורים לילדים אשר הפכו באחת לחסרי כל וזכו ללגלוג ולגילויי בוז. שני הבנים, קווין ואיאן, שהועמדו לדין כמי ששיתפו פעולה עם אביהם במעשי התרמית ניסו למנוע את המשפט בטענה כי התקשורת הבריטית כבר שפטה והרשיעה אותם, ובאווירה הציבורית הקיימת לא יזכו למשפט הוגן. טענתם נדחתה אך בסופו של דבר הם זוכו. למרות הזיכוי, בדו"חות רשמיים של משרד המסחר והתעשייה הבריטי נקבע כי הם ידעו על המעשים. הם נכנסו להליכי פשיטת רגל, והעיתונות לא הרפתה מהם. מאוחר יותר ניסו שניהם להקים חברת הייטק אך כשלו.

בתו איזבל מקסוול הנחשבת אחת הנשים המשפיעות בתחום האינטרנט, שימשה כנשיאת חברת קומטאץ', וניהלה בתפקידה האחרון את חברת iCognito Technologies הישראלית כיום היא דירקטורית בכמה חברות.

בתו הצעירה גיליין היא עבריינית מין מורשעת. הייתה חברתו הקרובה של ג'פרי אפשטיין ושימשה כ"מאדאם" שלו בעסקי הסחר בקטינות. הורשעה בדצמבר 2021 על ידי בית המשפט בניו יורק בניצול מיני וסחר בילדים ונידונה לעשרים שנות מאסר.

לקריאה נוספת

• ג'ו היינס, מאקסוול, תרגום מאנגלית: סיגל ליבנת, ספרית מעריב, 1988, 519 עמודים (כולל 6 נספחים)

• John Preston, Fall: The Mystery of Robert Maxwell, Penguin Books, 2021

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט מקסוול בוויקישיתוף

• יוסף פינקלסטון, מאקסוול יונייטד, מעריב, 18 בדצמבר 1987
• אסתר גולדברשט, מקסוול. "לא" זה לא תשובה, מעריב, 7 בספטמבר 1990
• שרה ליבוביץ-דר, מכירת חיסול בבית משפחת מקסוול, באתר nrg‏, 14 באוקטובר 2005
• רוברט פילפוט, האיש שהקדים את דונלד טראמפ, באתר זמן ישראל, 27 בפברואר 2021
• סיפורי הפנסיונרים המרומים - באתר ה-BBC (באנגלית)
• ביוגרפיה אודות מקסוול (באנגלית)
• רוברט מקסוול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רוברט מקסוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רוברט מקסוול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רוברט מקסוול, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)