בית"ר ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית"ר ירושלים
BJNEW.png
מידע כללי
כינוי המנורה, האריות מהבירה
הדגל של המדינה
תאריך ייסוד 1936
אצטדיון אצטדיון טדי, ירושלים
(תכולה: 34,000)
בעלי הקבוצה אלי טביב
מאמן רן בן שמעון
ליגה ליגת העל
תארים
מספר אליפויות 6
מספר גביעים 7
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בית"ר ירושלים הוא מועדון כדורגל ישראלי המשתייך לאגודת הספורט בית"ר. הקבוצה הוקמה ב-1936 ומאז שנות השבעים היא נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר ירושלים שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה, ובנוסף זכתה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים. אצטדיונה הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991 הוא אצטדיון טדי שבשכונת מלחה, והוא מכיל 34,000 מקומות ישיבה. לפני כן שיחקה הקבוצה באצטדיון ימק"א.

תוכן עניינים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. עוד קודם לכן פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה ("המעופף"), שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו "בחקורה" ליד "שער ציון". חלק ניכר משחקני בית"ר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י. עקב מעצרו של מרקוביץ' על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1943. בשנים אלה הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, בשל פעילותם המחתרתית. בין המוגלים היו חיים קורפו, לימים שר בישראל, שמעון גרשון, שלמה כהן ועוד.

אצטדיון ימק"א אשר שימש את הקבוצה במשחקיה הביתיים עד לתחילת שנות ה-90

בשנת 1943 הקימו דוד הורן ושמואל קירשטיין מחדש את הקבוצה, ומיזגו אליה את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. הכוכב המשמעותי הראשון של הקבוצה היה החלוץ סימון אלפסי, שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים. לאחר מכן, כשפרש ממשחק פעיל, עבר לאמן את הקבוצה. יחד עמו בלטו גם הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום, שלום ציון והחלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון. הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה לאחר עונת 1953/1954 בליגה ב' (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין) לאחר שנצחה במגרשה ימק"א 1-2 את הפועל רחובות. עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת, בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה. בעונה הכפולה של 1966/1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ', שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר ורובוביץ', שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים, כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.

בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי - שוקולד מנטה מסטיק). בעונת 1974/1975 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3:1. שנה לאחר מכן, העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2:1 בתום הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר והקפטן דוד ישי היה זה שהניף את הגביע.

בשנת 1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בשנים אלה הגיעה הקבוצה פעמים רבות למקום השני, ולעתים קרובות החמיצה את האליפות במחזורי הסיום. בסוף שנות ה-70 הפכה בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן, לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית), אך שבה לליגה הבכירה כעבור עונה. במהלך העונה בליגה הארצית, שיחק לראשונה במדי הקבוצה מאמנה לימים, אלי אוחנה.

בעונת 1983/1984 הייתה בית"ר המועמדת המועדפת לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך לבסוף זכתה מכבי חיפה באליפות, לראשונה בתולדותיה. בעונת 1984/1985, תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר, זכתה בית"ר ירושלים פעם נוספת בגביע המדינה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0. בעונת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן.

בעונת 1986/1987 זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה וכל זאת למרות שדווקא בעונה זו החליטה בית"ר לארח את משחקיה באצטדיון בלומפילד. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה בשני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה, גרי ונדרמולן והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת מכלן הבלגית, ואילו דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה.

בעונת 1988/1989 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי, פרס בראבו. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו עופר דגמי, ואימן אותה לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל.

בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. האליפות השנייה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר נטען כי הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה לבין בית"ר לטובת בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. ב-2001 הודה אחד מגיבורי הפרשה, שזכתה לכינוי "משחק השרוכים", איתן טייב כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר".[דרוש מקור]

אחרי שתי עונות אלה נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.

שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), שנות ה-90 כללו מעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, 3 אליפויות ואף 2 הופעות בגמר גביע המדינה.

תחילת שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טדי, בו משחקת הקבוצה

את הקבוצה רכש איש העסקים גד זאבי שכיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת. בעונה זו, 2000/2001, שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0-1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. בית"ר פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי לאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים.

בתחילת שנות ה-2000 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה המבוססת על סגל של שחקנים צעירים. בתחילת העשור לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7-0 למכבי תל אביב. מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב במפעלים האירופאים. רק בעונת 2004/2005 סיימה במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה. באותה התקופה בית"ר התבססה על שחקנים צעירים כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, ומאור מליקסון.

עידן גאידמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, בהם טון קאנן ולואיס פרננדז, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה. כמו כן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז.

ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן הישראלי יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי ובמקומו מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. לתפקיד מנכ"ל המועדון מונה השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה אף הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל הראשון בתולדותיה.

לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5:0, דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2:1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.

מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה בקיץ 2009 באופן דרסטי, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1:0 בגמר המפעל. ביוני 2010 מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011, לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת. ב-17 בינואר 2011 מונה רוני לוי כמאמן הקבוצה. לאחר סוף העונה עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת עונת 2011/2012. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו לאחר כחצי שנה עקב חוסר הצלחת הקבוצה תחתיו כמאמן. במקומו מונה אלי כהן שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה.

לקראת עונת 2012/2013 הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בעונה זו, בית"ר צירפה שני שחקנים מוסלמים לשורותיה. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה מצד חלק מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך.

תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גיידמאק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני מבלי הסכמתו של גיידמאק, הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף, החלטת בית המשפט למעשה העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז) ובכך הסתיים למעשה עידן גיידמאק בבית"ר ירושלים.

עידן אלי טביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2013/2014 לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את חיים רביבו לנציג הבעלים בקבוצה. המאמן אלי כהן הוחתם לעונה אחת, ודוד אמסלם מונה לעוזר המאמן. ב-13 באוגוסט 2013 פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד היושב ראש של הקבוצה, אחרי 6 שנים בתפקיד. ב-3 בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. ב-6 בדצמבר רוני לוי חתם בבית"ר ירושלים לקדנציה שנייה. בתום העונה הסדירה בליגת העל סיימה בית"ר את העונה בפלייאוף התחתון. ב-1 באפריל 2014, מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה אחרי שכיהן בתפקיד המנכ"ל בהפועל תל אביב ובמחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון. זמן קצר לאחר מכן, חתם במועדון המאמן מנחם קורצקי לעונה אחת כשעוזרו הוא אורי אוזן. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-28 בינואר 2015, מינה טביב את גיא לוי כמחליפו של קורצקי עד לתום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה חמש שנים. בתום העונה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית, לאחר שבע שנים שלא השתתפה במפעלים האירופים. לאחר חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן גיא לוי, סיים המאמן את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, ובמקומו מונה סלובודאן דראפיץ' שהביא עמו את עוזרו מבית"ר תל אביב, שי ברדה. ב-22 ביוני 2015, שבה בית"ר לאירופה אחרי שבע שנים והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד אורדבסי שימקנט הקזחית. המשחק הראשון בין הקבוצות שהתקיים בקזחסטן הסתיים ב-0-0. משחק הגומלין שהתקיים באצטדיון טדי הסתיים בניצחון 2-1 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים.

בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול שרלרואה הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש.[1][2] בהמשך פגע חפץ שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה וגרם לפציעתו, ולאחר ששני שחקני בית"ר ירושלים הורחקו הפסידה הקבוצה 5-1. זמן קצר אחרי המשחק טביב הודיע שהוא מסיים את דרכו בבית״ר ירושלים. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון טדי הפסידה בית"ר 4-1 וסיימה את דרכה במפעל. בשבועות החולפים במסיבת עיתונאים שכינס אלי טביב לקראת פתיחת עונת 2015/16 הודה הבעלים כי אין בכוונתו להזניח את הקבוצה והוא ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים שיהיה מוכן להשקיע בקבוצה ולהעביר לטביב את הכספים אותם השקיע בקבוצה. בית"ר סיימה את עונת 2015/16 במקום השלישי בטבלת ליגת העל המוליך לסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית כשבמאזנה שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים במסגרת הפלייאוף העליון. ב-1 ביוני 2016, הודיעה הנהלת בית"ר כי המאמן סלובודאן דראפיץ' סיים את דרכו במועדון ולא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה.

ב-8 ביוני 2016, חתם והוצג רן בן שמעון כמאמנה החדש של בית"ר ירושלים כשחתם על חוזה בקבוצה לעונה אחת. באותו היום הציגה בית"ר את סמל הקבוצה שילווה אותה בעונת 2016/17 לכבוד שנת ה-80 לייסוד המועדון.

אצטדיון ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך וימק"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון ימק"א
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון ימק"א

את משחקיה הראשונים כקבוצה לא מקצוענית קיימה בית"ר במגרש ליד רחוב הנביאים בירושלים, שכונה "מגרש הבננות", שהיה מוזנח ומי שטיפל וטיפח אותו היו השחקנים עצמם.[3] בראשית דרכה של בית"ר כקבוצה מקצוענית, החל מ-1942 שימש "מגרש דג'אני" שבשכונת קטמון הישנה כמגרשה הביתי.[4]. לאחר חזרתם של גולי אפריקה לארץ בשנת 1948, אירחה הקבוצה את משחקיה לסירוגין במגרש הצמוד לבניין ימק"א בירושלים וב"מגרש הבננות". לאחר סיום מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל, המגרש עליו שיחקה בית"ר בקצה רחוב שמואל הנביא היה נתון בשטח הפקר, ועל כן הועתקה הביתיות של הקבוצה רשמית לאצטדיון ימק"א שהיווה ביתה הקבוע של הקבוצה[5]. ב-15 בנובמבר 1947 נערך הדרבי הראשון בין הפועל לבית"ר בימק"א (שבשלב זה עדיין השתמשה בשם "בית"ר נורדיה") והסתיים בנצחון של בית"ר 3:1. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה באצטדיון ימק"א כאצטדיון הביתי שלה נערך ב7 בינואר 1950 במסגרת ליגה מיוחדת שהוקמה ב1949, והסתיים בנצחונה של הפועל רחובות 4:2. עד שנת 1991 בה עברה לאצטדיון טדי, אירחה הקבוצה כל שנותיה בימק"א - למעט עונה בודדת (1986/1987 עת זכתה הקבוצה באליפות הראשונה) בה אירחה את משחקיה באצטדיון בלומפילד בתל אביב.

אצטדיון טדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טדי במהלך משחק
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון טדי

בשנת 1991 בית"ר עברה ביחד עם יריבתה העירונית לאצטדיון טדי החדיש. טדי מהווה מגרשה הביתי של הקבוצה עד היום (2016), כאשר הוא עבר מספר שיפוצים שכללו הגבהת הדשא, בניית חדרים לעיתונאים, תאי צפייה יוקרתיים, והרחבות בשנים 1999 ו-2013 וכיום מכיל כ-34,000 מושבים. מכיוון שמתקן זה שייך לעיריית ירושלים הקבוצה משלמת דמי שכירות שנתיים על השימוש במתקן. אוהדיה השרופים של הקבוצה יושבים ביציע המזרחי והאורחים ביציע הדרומי. אצטדיון זה נחשב לביתי במיוחד כשהאוהדים קרובים לדשא, קולניים, ומשפיעים בו על מהלך המשחק.

מתחם האימונים בית וגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם האימונים בבית וגן

החל משנת 1980 מתחם זה משמש כמתחם האימונים של הקבוצה, בו מתאמנת הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של המועדון. המתקן מכיל שלושה מגרשי אימון, יציעים קטנים שמכילים כ-300 מקומות, חדרי כושר, פיזיותרפיה ומלתחות. בשנים 2009-2005, עת רכש ארקדי גאידמק את הקבוצה, שופץ המתחם באופן משמעותי.

המתחם מכיל בנוסף דוכן מכירות של מוצרי הקבוצה, ומאז 2009 גם את משרדי הנהלת הקבוצה שהועברו מגבעת שאול.[6]

סמל הקבוצה וצבע התלבושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל שנות קיומה של הקבוצה בסמלה הייתה משולבת המנורה, כמו בסמלה של תנועת בית"ר. שילוב המנורה בסמל נתן לקבוצה את הכינויים "המנורה" ו"הדגל של המדינה". בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה בדומה לאריה שבסמל העיר ירושלים. בשנת 2013, לאחר מעבר הקבוצה לידיו של טביב, שונה הסמל פעם נוספת, כאשר האריות הוסרו והמנורה שונתה במעט. שינוי הסמל לווה בתהליך הצבעה מתוך שלוש אפשרויות על ידי אוהדי הקבוצה ברשת הפייסבוק. ב-8 ביוני 2016, חשפה בית"ר את הסמל שילווה את הקבוצה בעונת המשחקים 2016/17. סמל לכבוד שנת ה-80 לייסוד המועדון.

צבע המדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך רוב שנותיה מזוהה בית"ר עם הצבעים צהוב-שחור. אולם, בשנותיה הראשונות שחור-לבן היה צבעה, עד עונת 1960/1961 בה היו"ר וממייסדי הקבוצה, שמואל קירשטיין פרש מתפקיד ניהול הקבוצה, ומחליפו, אלי גבאי, סבר כי יש להחליף את צבע החולצה הנייטרלי יחסית וחיפש אחר צבע שיהווה תחליף חדיש. גבאי חיפש, במשך מספר שבועות בחנויות בדים בירושלים ותל אביב צבע שיוכל להתאים לחזונו ולאחר שהגיע לחנות הבדים "רב-און" ברחוב כורש בירושלים ובין היתר הציע לו את הצבע הצהוב שהחליט לבחור בו. בית"ר עלתה לראשונה בצבעי הצהוב-שחור ב-8 באוקטובר 1960 במשחק נגד מכבי חדרה באצטדיון ימק"א ולאחר ניצחונה של הקבוצה החליטו להשאר איתה.[7] מאז, למעט משחקים בודדים - כמו למשל משחקה נגד מכבי נתניה בעונת 1977/1978 בה שיחקה בצבע הירוק[8], צהוב שחור עיטר את מדי הבית של בית"ר. מדי החוץ, עד שנות ה-90 המאוחרות היו וריאציות של מדים בצבעים כחול/לבן או תכלת בהיר, ומשנות ה-2000 הם בצבעים לבן/שחור/צהוב לסירוגין.

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים יצרן תלבושות ספונסר ראשי
1977 - 1980 אדידס וולוו
1980 - 1982 סיטיזן
1982 - 1986 יומברו שארפ
1986 - 1987 פומה כתר פלסטיק בע"מ
1987 - 1988 דיאדורה אפנת ברוך תעשיות טקסטיל בע"מ
1988 - 1989 דיאדורה
1989 - 1990 נייקי נייקי
1990 - 1991 מסגרית איציק כהן
1991 - 1995 דיאדורה גלובוס גרופ
1995 - 1997 קבוצת רסידו\קלאב הוטל
1997 – 2000 סלקום
2000 – 2001 סובארו
2001 – 2002 לוטו אלדן
2002 – 2003 Fresh&Go
2003 – 2004 דיאדורה HOT
2004 – 2005 קאפה
2005 – 2006 בזק בינלאומי
2006 – 2007 אדידס
2007 – 2008 ב. יאיר
2008 – 2009 אלדן
2009 – 2010 ויפו הכלב המעופף
2010 – 2011 אלדן
2011 – 2012 דיאדורה
2012 – 2013 -
2013 – 2014 פרי נדל"ן
2014 – 2015 פומה iTrader
2015 – 2016 יהלומית פרץ
2016 – ג'יבובה -
  • עד 1977 לא היו ספונסרים או מלבישים רשמיים

קהל אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים בתרבות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבית"ר ירושלים מספר רב של אוהדים מפורסמים בתרבות ובאומנות הישראלית, חלקם אף מגיעים למשחקי הקבוצה. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא כוכבי זמר מזרחי כגון: אייל גולן (בין היתר שר את "מגרש השדים") , ליאור נרקיס, דודו אהרון, תמיר גל (כתב מספר שירים), אבי ביטר (כתב את שיר האליפות של 97/98 "צהוב בעיניים"), עופר לוי, שלומי שבת, אהובה עוזרי (שרה את "ירושלים של בית"ר" של התואר הראשון ב-1976), ג'קי מייקה (שר את שיר האליפות של 1987) ועוד רבים. בנוסף כוכבי בידור ותרבות, בהם נמנים: שלישיית מה קשור, עמוס תמם, שאנן סטריט, חנן סביון, גיא עמיר, אנדי רם, ירון אילן, גורי אלפי, שי נובלמן ואייל פלד, חלקם אף תרמו למיזם העמותה בשנת 2012/2013. בית"ר נחשבת בתרבות לקבוצה ה"עממית" ובעבר גם נחשבה למקופחת כיוון שהיא הייתה מזוהה עם אוהדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ומכאן הגיעו המון סטיראוטיפים היסטוריים שגם התבטאו בתרבות ובאומנות למשל במערכונים של "הגשש החיוור" (במופע "אופסייד סטורי") ו"שלישיית מה קשור" שבמספר תוכניות שיחקו אוהדי בית"ר: היכל התרבות, אנחנו במפה, בובה של לילה וכן מוזכרים בשירם של להקת הדג נחש "הנה אני בא" כשהוא כולל את השורות: "יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר". כמו כן מגוון אנשי תקשורת מזוהים כאוהדי בית"ר כמו: אראל סג"ל, דני רופ, קותי סבג, אלי סהר ועוד.

באופן מסורתי נחשב שוק מחנה יהודה במרכז ירושלים, כמעוז האוהדים של בית"ר שאליו עד היום הולכים שחקנים ואנשי צוות בקבוצה על מנת לקבל את אהבת הקהל ולהתחכך באוכלוסייה המקומית. לרוב חגיגות התארים הרשמיות של הקבוצה נערכות בכיכר הסמוכה לבניין עיריית ירושלים, כיכר ספרא ובשנים שלאחר מכן גם בגן סאקר.

ארגוני אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוב האריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים "גוב האריות" הוקם בתחילת עונת 2002/2003 והיה למעשה הארגון הראשון שפעל בצורה מאורגנת ביציעי בית"ר מאז היווסדה. מטרת הארגון הייתה לחזק את התיאום בין יציעי טדי ולשפר את מאגר השירים ואת הפצתם ביציעים. כבר עם פרסום אמנת הארגון נכתב שהתארגנות זו משלבת בין אהדה לקבוצה ובין הזדהות פוליטית מסוימת לימין אשר כונתה "צביון ימני".

חילוקי דעות בסוף עונת 2003/2004 הביאו לפירוק ארגון זה.

לה פמיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פירוק "גוב האריות" נוצר חוסר בארגון מעודד ביציעים, ולכן עלתה היוזמה באתרי האינטרנט ובפורומים של אוהדי הקבוצה להקים ארגון חדש. ארגון האוהדים "לה פמיליה" נוסד בשנת 2005, רבים ממקימיו הם חברי ארגון "גוב האריות" לשעבר שהתפרק שנה קודם לכן. ארגון זה שם לו למטרה עיקרית את שיפור העידוד ביציע תוך שימוש נרחב באביזרי עידוד: דגלים, קונפטי, שלטים ופירוטכניקה, כמו כן ארגן הסעות מיוחדות למשחקים, ומשלחות עידוד למשחקים באירופה. בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלה. בעונת 2006/2007 עקב הצלחת הקבוצה ופתיחת יציעים נוספים, עבר הארגון לשבת ביציע הצפוני בטדי וכך יצר 2 גושי עידוד בטדי, אך לאחר הידרדרות במצב הקבוצה בשנים 2008-2010 נסגר יציע זה והארגון חזר ליציע המזרחי. בנוסף ארגון זה מבצע אירועי התרמה ותמיכה במספר עמותות וארגוני התנדבות ואירועי הפנינג לאוהדים.

ארגון זה נודע בתקשורת כבעל אוריינטציה ימנית‏‏[9] כאשר חבריו הואשמו מספר פעמים במעשי אלימות וגזענות. השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית[9]. חברי הארגון והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה‏‏[10].

שמו של ארגון האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות כמו: תקיפת אוהדי קבוצות אחרות[11][12],השלכת בקבוק תבערה לעברי משרדי ההתאחדות לכדורגל[13], ומעשי גזענות[14][15].

בינואר 2013 הצטרפו לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב במהלך מפתיע של הנהלת בית"ר בראשות היו"ר איציק קורנפיין. עם הגעתם של השניים התעוררה מהומה, שכללה חרם של חלק גדול מאוהדי הקבוצה במשך מספר משחקים, שבשיאה הוצת חדר המזכרות במתחם האימונים של הקבוצה[16]. מעשה זה יוחס לארגון ופעיליו, שלאחריו הודיע הארגון על הפסקת פעילותו(עד תום העונה) וזאת בעקבות הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בתקשורת[17], בין היתר גם מהנהלת הקבוצה עצמה.

בעונת 2013/2014 חזר הארגון לפעילות לאחר העברת בעלות הקבוצה לידי אלי טביב[18].

תדמית ציבורית וזיהוי פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, השר רוני בר-און והנשיא ראובן ריבלין ששימשו בעבר כיו"ר האגודה, השר יהושע מצא שהחליפו בתפקיד[19], השר חיים קורפו שאף היה כדורגלן פעיל בבית"ר בשנות ה-40, והשר אביגדור ליברמן[20].

במהלך השנים אירעו פעמים רבות אירועי הסתה כנגד השמאל ומנהיגיו (למשל ביזוי טקס לזכר רוה"מ לשעבר יצחק רבין[21]) וכנגד ערבים, ובנוסף בית"ר הקבוצה היחידה בליגת העל שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ממוצא ערבי[22]. מכיוון שאירועים אלו מכתימים את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.

בשנת 2014 קמה קבוצת אוהדים, שלטענתה סולדת מהגזענות ומהאלימות שמאפיינים את הקבוצה הנוכחית ואוהדיה, והקימה את מועדון האוהדים "בית"ר נורדיה ירושלים"[23] שהחל לשחק בליגה ג' בעונת 2014/15. ראשי מועדון זה הכריזו כי בכוונתו להחזיר את ההדר הבית"רי, ולייצג את ערכי בית"ר כפי שנוסחו בידי זאב ז'בוטינסקי: ג'נטלמניות, הומניזם ושוויון.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה קריית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.

יריבויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפועל תל אביב - (ראו היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב) איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל וכן העובדה כי שתי הקבוצות באות משתי ערים שונות בעלות תכונות ומאפיינים דומים.[דרוש מקור] זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים. עם ירידת כוחה של היריבה העירונית הפועל ירושלים, יריבות זו תפסה בקרב אוהדי בית"ר חלק יותר גדול וסימנה את הפועל תל אביב כיריבה המרה ביותר.
  • איחוד בני סכנין - יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוף האלופים: 2
    • זכייה (2): 1975/1976 , 1985/1986
    • סגנות (4): 1977/1978, 1978/1979, 1984/1985, 1988/1989
  • אליפות ישראל בקטרגל: 1
    • זכייה (1): 1987/1988
  • גביע השלום: 1
    • זכייה (1): 2000/2001

הישגים ושיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת שנות ה-90 הקבוצות הישראליות השתתפו בגביע האינטרטוטו בלבד ולא קיבלו כרטיס למפעלים האירופיים, בית"ר השתתפה כ-8 פעמים במפעל זה, והישג השיא שלה הוא מקום שלישי בשלב הבתים המוקדם (בית"ר ביחד עם הפועל באר שבע היא הקבוצה הישראלית הראשונה אי פעם שהשתתפה בגביע אירופי, בעונת 1976/1977). שאר ההישגים:

  • גביע האינטרטוטו:
    • סיבוב שני (1): 2005/2006
    • מקום שלישי (3): 1976/1977, 1987/1988, 1988/1989
    • מקום רביעי (3): 1976/1977, 1985/1986, 1993/1994
    • מקום חמישי (1): 1995/1996

שאר התוצאות במפעלים האירופיים לאחר הצטרפות ישראל למפעלים האירופיים בכדורגל החל מעונת 1992/1993 (אופ"א, אלופות) מפורטות בטבלה:

להצגת רשימת משחקי בית"ר ירושלים באירופה לחצו על "הצגה" משמאל[27][28]
עונה מסגרת שלב יריבה בית (מבקיעים) חוץ (מבקיעים)
1993/94 ליגת האלופות מוקדמות מולדובהFlag of Moldova.svg זימברו קישינב 0-2 (רונן חרזי, ולדימיר גרשנייב) 1-1 (רונן חרזי)
סיבוב ראשון פוליןFlag of Poland.svg לך פוזנן 4-2 (אלי אוחנה, יעקב שוורץ) 3-0
1996/97 גביע אופ"א סיבוב מוקדמות ראשון מלטהFlag of Malta.svg פלוריאנה 1-3 (סטפן שאלוי, רונן חרזי, אישטוון פישונט) 1-5 (דוד אמסלם, אלי אוחנה, רונן חרזי, סטפן שאלוי, יוסי אבוקסיס)
סיבוב מוקדמות שני נורווגיהFlag of Norway.svg בודה/גלימט 5-1 (סרגיי טרטיאק) 2-1 (סטפן שאלוי)
1997/98 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות ראשון מקדוניהFlag of Macedonia.svg סילקס 0-3 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה, אישטוון האמר) 1-0
סיבוב מוקדמות שני פורטוגלFlag of Portugal.svg ספורטינג ליסבון 0-0 3-0
גביע אופ"א סיבוב ראשון בלגיהFlag of Belgium (civil).svg קלאב ברוז' 1-2 (אישטוון פישונט, סטפן שאלוי) 3-0
1998/99 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות ראשון איי פארוFlag of the Faroe Islands.svg B36 טורסהאבן 1-4 (עופר שטרית, סטפן שאלוי 3) 0-1 (אישטוון האמר)
סיבוב מוקדמות שני פורטוגלFlag of Portugal.svg בנפיקה ליסבון 2-4 (אישטוון האמר, סטפן שאלוי, עופר שטרית, יוסי אבוקסיס) 6-0
גביע אופ"א סיבוב ראשון סקוטלנדFlag of Scotland.svg גלאזגו ריינג'רס 1-1 (יוסי אבוקסיס) 4-2 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה)
2000/01 גביע אופ"א מוקדמות גאורגיהFlag of Georgia.svg ויט ג'ורג'יה טביליסי 1-1 (תמאש שאנדור) 0-3 (אלון מזרחי, קובי גנון, ג'ובאני רוסו)
סיבוב ראשון יווןFlag of Greece.svg פאוק סלוניקי 3-3 (ניר סביליה 2, יוסי אבוקסיס) [29] 3-1 (אישטוון האמר)
2006/07 גביע אופ"א סיבוב מוקדמות שני רומניהFlag of Romania.svg דינמו בוקרשט 1-1 (ברק יצחקי) [30] 1-0 [31]
2007/08 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני דנמרקFlag of Denmark.svg פ.צ. קופנהגן 1-1 (ברק יצחקי) [32] 1-0 [33]
2008/09 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני פוליןFlag of Poland.svg ויסלה קרקוב 1-2 (אבירם ברוכיאן 2) [34] 5-0 [35]
2015/16 הליגה האירופית סיבוב מוקדמות ראשון קזחסטןFlag of Kazakhstan.svg אורדבסי שימקנט 1-2 (עומר אצילי, דובב גבאי) [36] 0-0 [37]
סיבוב מוקדמות שני בלגיהFlag of Belgium (civil).svg שרלרואה 4-1 (עומר אצילי) [38] 5-1 (דובב גבאי) [39]

שיאים אישיים[40][עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם לאום עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים
אורי מלמיליאן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר 19731989 423 140
חנן אזולאי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם 19741990 396 41
יצחק ג'אנו ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם 19681983 375 9
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל שוער 19721988 371 0
איציק קורנפיין ישראלFlag of Israel.svg  ישראל שוער 19952007 366 0
יוסי חכם ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן 19651980 345 1
אלי אוחנה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 1980 - 1987
1991 - 1998
345 142
שאול מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל בלם 19541970 304 40
איתן מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל מגן 19892003 299 12
סמי מלכה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר 19801992 288 47

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

שיאני השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם לאום עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים יחס שערים למשחק
אלי אוחנה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 1980 - 1987
1991 - 1998
345 142 0.41
אורי מלמיליאן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר 19731989 423 140 0.33
ראול גלר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
פרוFlag of Peru.svg  פרו
חלוץ 19651969 137 87 0.63
אודי רובוביץ' ישראלFlag of Israel.svg  ישראל קשר 19601973 281 81 0.29
יוסי אמינוף ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 1957 - 1967
1970 - 1973
157 74 0.47
סטפן שאלוי הונגריהFlag of Hungary.svg  הונגריה קשר 19941999 116 59 0.5
רונן חרזי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 1992 - 1997 134 58 0.43
ברק יצחקי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 2003 - 2007
2008 - 2010
181 57 0.31
חיים אזולאי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 19621972 176 53 0.3
יצחק מונסה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל חלוץ 19581970 235 51 0.22

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
1978/1979 אלי מיאלי 18 יחד עם עודד מכנס ממכבי נתניה
1985/1986 אורי מלמיליאן 14 יחד עם דורון רבינזון ממכבי פתח תקווה
2008/2009 ברק יצחקי 14 יחד עם שמעון אבו חצירא מהפועל פתח תקווה ואלירן עטר מבני יהודה

זוכים בתואר כדורגלן העונה בישראל במדי בית"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שחקן תארים קבוצתיים הערות סיקור
1975/1976 אורי מלמיליאן גביע המדינה
1983/1984 אלי אוחנה סגנות
1986/1987 אורי מלמיליאן אליפות
1992/1993 רונן חרזי אליפות כבש 15 שערים
1996/1997 אלי אוחנה אליפות
1997/1998 יוסי אבוקסיס אליפות
2006/2007 מיכאל זנדברג אליפות כבש 4 שערים ובישל 12 [41]
2007/2008 גל אלברמן דאבל כבש 7 שערים ובישל 4 [42]

שיאים בנבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים ששיחקו במועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני בית

שחקני רכש

זרים

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

49 מאמנים שונים הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הירושלמי החל מקום המדינה.

להלן רשימת המאמנים של בית"ר ירושלים לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
שם לאום שנים הערות/זכיות
עקיבא "דוצי" צוובנר ישראלFlag of Israel.svg 1948
סימון אלפסי ישראלFlag of Israel.svg 1953 - 1954
לוניה דבורין (*) ישראלFlag of Israel.svg 1954 עליית ליגה
סימון אלפסי ישראלFlag of Israel.svg 1954 - 1955 ירידת ליגה
אגון פולק אוסטריהFlag of Austria.svg
ישראלFlag of Israel.svg
1955 - 1956
ארנסט "וורמש" וינברגר הונגריהFlag of Hungary.svg
ישראלFlag of Israel.svg
1956 - 1958
דולפי פישר אוסטריהFlag of Austria.svg
ישראלFlag of Israel.svg
1958 - 1959
יצחק שניאור ישראלFlag of Israel.svg 1959 - 1960
ניסים אלמליח ישראלFlag of Israel.svg 1960 - 1961
סימון אלפסי ישראלFlag of Israel.svg 1961
ליאון ברטפלד ישראלFlag of Israel.svg 1961 - 1963
סמואל רזניק ישראלFlag of Israel.svg
ארגנטינהFlag of Argentina.svg
1963 - 1964
משה וארון ישראלFlag of Israel.svg 1964 - 1966
סמואל רזניק ישראלFlag of Israel.svg
ארגנטינהFlag of Argentina.svg
1966 - 1969 עליית ליגה
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלFlag of Israel.svg 1969 - 1970
אריה רדלר ישראלFlag of Israel.svg 1970 - 1972
עמנואל שפר ישראלFlag of Israel.svg 1972 - 1973
סמואל רזניק (*) ישראלFlag of Israel.svg
ארגנטינהFlag of Argentina.svg
1973
נחום סטלמך ישראלFlag of Israel.svg 1973 - 1974
מישל פורטל צרפתFlag of France.svg
ישראלFlag of Israel.svg
1974 - 1975
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלFlag of Israel.svg 1975
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg 1975 - 1976 גביע המדינה (1975/76)
אלוף האלופים (1975/76)
יחיאל מור ישראלFlag of Israel.svg 1976 - 1977
דוד (דוביד) שווייצר ישראלFlag of Israel.svg 1977 - 1978
אלי פוקס ישראלFlag of Israel.svg 1978
שמעון שנהר ישראלFlag of Israel.svg 1978 - 1979 גביע המדינה (1978/79)
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg 1979 - 1980 ירידת ליגה
אריה רדלר ישראלFlag of Israel.svg 1980 - 1981 עליית ליגה
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1981 - 1982
שמעון בן יונתן ישראלFlag of Israel.svg 1982
דוד דוידוף ישראלFlag of Israel.svg 1982
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1982 - 1983
דוד (דוביד) שווייצר ישראלFlag of Israel.svg 1983 - 1985 גביע המדינה (1984/85)
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg 1985 - 1987 גביע ליליאן (1985/86)
גביע המדינה (1985/86)
אלוף האלופים (1985/86)
אליפות המדינה (1986/87)
מרדכי שפיגלר ישראלFlag of Israel.svg 1987 - 1988
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg 1988 אליפות קטרגל (1987/88)
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg 1988 - 1989 גביע המדינה (1988/89)
זאב זלצר ישראלFlag of Israel.svg 1989 - 1991 ירידת ליגה
מיכאל "לופא" קדוש ישראלFlag of Israel.svg 1991 - 1992 עליית ליגה
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg 1992 - 1994 אליפות המדינה (1992/93)
אמציה לבקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg 1994
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg 1994 - 1995
אלי כהן (השריף) ישראלFlag of Israel.svg 1995 - 1997 אליפות המדינה (1996/97)
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg 1997 - 1999 אליפות המדינה (1997/98)
גביע הטוטו (1997/98)
אלי אוחנה ישראלFlag of Israel.svg 1999 - 2000
המאה ה-21
שם לאום שנים משחקים אחוזי
הצלחה[1]
הערות/זכיות
אלי גוטמן ישראלFlag of Israel.svg 2000 - 2001 26 64.1%
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg 2001 12 36.1%
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg 2001 - 2002 33 33.3%
אלי כהן (השריף) ישראלFlag of Israel.svg 2002 - 2003 17 35.3%
חנן אזולאי (*) ישראלFlag of Israel.svg 2003 16 37.5%
אלי אוחנה ישראלFlag of Israel.svg 2003 - 2005 67 42.8%
גיא עזורי (*) ישראלFlag of Israel.svg 2005 6 66.7%
טון קאנן[2] הולנדFlag of the Netherlands.svg 2005 6 72.2%
לואיס פרננדז צרפתFlag of France.svg 2005 - 2006 20 55.5%
אוסבלדו ארדילס ארגנטינהFlag of Argentina.svg 2006 5 66.7%
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg 2006 - 2007 24 79.2% אליפות המדינה (2006/07)
יצחק שום ישראלFlag of Israel.svg 2007 - 2008 34 66.7% אליפות המדינה (2007/08)
גביע המדינה (2007/08)
ראובן עטר[3] ישראלFlag of Israel.svg 2008 - 2009 32 58.3% גביע המדינה (2008/09)
יצחק שום ישראלFlag of Israel.svg 2009 - 2010 23 43.5% גביע הטוטו (2009/10)
דוד אמסלם (*) ישראלFlag of Israel.svg 2010 12 52.8%
אורי מלמיליאן ישראלFlag of Israel.svg 2010 - 2011 18 35.2%
רוני לוי ישראלFlag of Israel.svg 2011 17 50.1%
דוד אמסלם[4] ישראלFlag of Israel.svg 2011 0 -
יובל נעים ישראלFlag of Israel.svg 2011 - 2012 24 33.3%
חנן אזולאי (*) ישראלFlag of Israel.svg 2012 1 0.0%
אלי כהן (השריף) ישראלFlag of Israel.svg 2012 - 2013 45 48.1%
אלי כהן ישראלFlag of Israel.svg 2013 11 42.4%
רוני לוי ישראלFlag of Israel.svg 2013 - 2014 22 42.4%
מנחם קורצקי ישראלFlag of Israel.svg 2014 - 2015 19 42.1%
גיא לוי ישראלFlag of Israel.svg 2015 17 52.9%
סלובודאן דראפיץ' סרביהFlag of Serbia.svg
ישראלFlag of Israel.svg
2015 - 2016 36 53.7%
רן בן שמעון ישראלFlag of Israel.svg 2016 - - -

הערות:

‏1. אחוזי הצלחה במשחקי ליגה: אחוז הנקודות שנצברו מתוך סך הנקודות האפשריות.
‏2. אימן תחת לואיס פרננדז שהיה מנג'ר/מנהל מקצועי.
‏3. אחוז ההצלחה כולל עונש הפחתה של 3 נקודות ליגה בפועל לקבוצה.
‏4. התפטר טרם פתיחת הליגה.

(*) - מאמן זמני

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-16 ביוני 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלFlag of Israel.svg שוער בוריס קליימן (קפטן משנה)
3 ישראלFlag of Israel.svg קשר דוד קלטינס
4 ספרדFlag of Spain.svg בלם חסוס רואדה
5 ישראלFlag of Israel.svg בלם דן מורי
6 ישראלFlag of Israel.svg בלם טל כחילה
7 ישראלFlag of Israel.svg קשר עומר אצילי
8 ישראלFlag of Israel.svg קשר עידן ורד
9 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ איתי שכטר
10 ישראלFlag of Israel.svg קשר דני פרדה
11 ישראלFlag of Israel.svg קשר דן איינבינדר (קפטן)
12 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ אבישי כהן
14 ברזילFlag of Brazil.svg קשר קלאודמיר פריירה
מס' עמדה שם
16 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ דובב גבאי
17 ישראלFlag of Israel.svg קשר לידור כהן
18 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ רועי זיקרי
19 הולנדFlag of the Netherlands.svg חלוץ ארסניו ולפורט
20 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ עומר נחמני
21 ישראלFlag of Israel.svg קשר קובי מויאל
22 ישראלFlag of Israel.svg שוער סתיו שושן
24 ישראלFlag of Israel.svg קשר יעקב בריהון
26 ישראלFlag of Israel.svg מגן אלעד גבאי
28 ישראלFlag of Israel.svg מגן שניר משען
77 ישראלFlag of Israel.svg מגן אורי מגבו
ישראלFlag of Israel.svg חלוץ שלומי אביסידריס

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמן ראשי ישראלFlag of Israel.svg רן בן שמעון
עוזר מאמן ישראלFlag of Israel.svg זיו אריה
מאמן כושר ישראלFlag of Israel.svg שלומי ודררו
מאמן שוערים ישראלFlag of Israel.svg גיא סולומון
מאמן מנטלי ישראלFlag of Israel.svg יגאל הלל
פסיכולוג ישראלFlag of Israel.svg אלעד אשכנזי
מנהל הקבוצה, דובר המועדון ישראלFlag of Israel.svg אושרי דודאי

מחלקת הנוער והאקדמיה לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט שחקנים ידועים שהובילו את בית"ר ירושלים לתאריה הראשונים יצאו ממנה. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד, בתום עונת 1972/1973, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, אלי מיאלי ועמנואל כהן ועל הקווים תדרך המאמן סמואל רזניק.

עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער והמתקן אימונים הצמוד לשכונת בית וגן שודרג לרבות חדרי ההלבשה, המתחם עצמו והדשא. בעונת 2005/2006 קבוצת הנוער זכתה בתואר גביע המדינה לנוער.

בעונת 2006/2007 גיא עזורי מונה למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל (זכייה באליפות וגביע המדינה לנוער באותה העונה).

בעונת 2007/2008 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.

קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2015/2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: צחי טיאר מנהל מחלקת הנוער: אלי מזרחי

שם הקבוצה ליגה מאמן
בית"ר ירושלים אורן ליגת העל לנוער צחי טיאר
בית"ר ירושלים אורן נערים א' על איתן מזרחי
בית"ר ירושלים שמואל נערים ב' ארצית דרום אסי ברוכיאן
בית"ר ירושלים גדי נערים ג' מרכז סמי מלכה
בית"ר ירושלים 1 ילדים א' מרכז סימנטוב כהן
בית"ר ירושלים 1 ילדים ב' מרכז דוד פרויד
בית"ר ירושלים 1 ילדים ג' מרכז סימו פרץ
בית"ר ירושלים 1 טרום ילדים א' שפלה תומר מסיקה
בית"ר ירושלים 1 טרום ילדים ב' דן רפאל אזולאי
בית"ר ירושלים טרום ילדים ג' דרום דוד פרויד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה60-70

בשנות ה80-90

במאה ה-21

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי עמית, אחרי הסערה בבלגיה, אוהדי בית"ר מנסים להסביר את ההתפרעות, באתר nana10
  2. ^ דוד בן שימול, אוהדי בית"ר: "התייחסו אלינו בבלגיה כאל טרוריסטים, יותר גרוע מאשר לדאע"ש", באתר ynet
  3. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, דוד הורן וקבוצת הכדורגל הראשונה, עמוד 14, הוצאת Media41LTD
  4. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, בית"ר ירושלים השנייה, עמוד 16, הוצאת Media41LTD
  5. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק שני, 1948, עמוד 26, הוצאת Media41LTD
  6. ^ מתקן האימונים "בית וגן", באתר בית"ר נט.
  7. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, החולצה הצהובה, עמ' 63, הוצאת Media41LTD
  8. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק שביעי, בית"ר בירוק!, עמ' 121, הוצאת Media41LTD
  9. ^ 9.0 9.1 מתוך כתבתה של סיוון כהן בחדשות ערוץ 10
  10. ^ "כאלה אנחנו, לא נשתנה", מתוך אתר נענע 10
  11. ^ "המשטרה עצרה שלושה אוהדי בית"ר נוספים", מתוך האתר One
  12. ^ 'אוהדי נתניה יתלוננו במשטרה נגד חברי "לה פמיליה"', מתוך האתר נענע 10
  13. ^ "לה פמיליה: לא לוקחים אחריות למעשה האלימות", מתוך האתר one
  14. ^ גיא בן זיו, ‏3 אוהדי בית"ר מואשמים בתקיפת עובדי ניקיון בטדי, באתר ONE‏, 16 במרץ 2011
  15. ^ עוז רוזנברג, יותר מ-300 אוהדי בית"ר תקפו עובדים ערבים בקניון מלחה, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
  16. ^ "ההיסטוריה של בית"ר ירושלים הוצתה בבית וגן", מתוך האתר One
  17. ^ "המשטרה חקרה שני בכירים של ארגון לה פמיליה", מתוך האתר One
  18. ^ "לה פמיליה: ארקדי מתעלל בנו, חוזרים לתמוך", מתוך האתר One
  19. ^ התמרמרות י-ם בענין היו"ר, דבר, 5 באוגוסט 1971
  20. ^ אופירה אסייג, ‏ליברמן הצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר י-ם, באתר ONE‏, 29 ביולי 2012
  21. ^ וואלה, אוהדי בית"ר שרקו בוז בטקס לזכר רבין, וואלה!, 04.11.2007
  22. ^ יואב בורוביץ, למה מוחמד לא משחק בבית"ר, הארץ, 18.12.2011
  23. ^ האתר של בית"ר נורדיה ירושלים
  24. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק שנים-עשר, מחזור 7 בעונת 1994-95, עמ' 196-197, הוצאת Media41LTD
  25. ^ אלי כהן ממוקד: רוצה לשבור את השיא העונתי, באתר בית"ר נט.
  26. ^ כל 19 המשחקים האחרונים היו ניצחונות ממחזור 42 עד 60 ועד בכלל. מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, 1966-68, עמ' 74-75, הוצאת Media41LTD
  27. ^ היסטורית משחקי ליגת האלופות באתר אופ"א
  28. ^ היסטורית משחקי הליגה האירופית באתר אופ"א
  29. ^ 2000-2001 בית"ר ירושלים - פאוק סלוניקי - גביע אופ"א - סיבוב ראשון, תקציר מורחב, אתר YouTube
  30. ^ 2006-2007 בית"ר ירושלים - דינמו בוקרשט - גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 2, תקציר המשחק, אתר YouTube
  31. ^ 2006-2007 דינמו בוקרשט - בית"ר ירושלים - גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 1, תקציר המשחק, אתר YouTube
  32. ^ 2007-2008 בית"ר ירושלים - פ.צ. קופנהאגן - מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  33. ^ 2007-2008 פ.צ. קופנהאגן - בית"ר ירושלים - מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube
  34. ^ 2008-2009 בית"ר ירושלים - ויסלה קראקוב - מוקדמות ליגת האלופות משחק 1, תקציר מורחק, אתר YouTube
  35. ^ 2008-2009 ויסלה קראקוב - בית"ר ירושלים - מוקדמות ליגת האלופות משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  36. ^ 2015-2016 בית"ר ירושלים - אורדבסי - מוקדמות הליגה האירופית - סיבוב 1 מש' 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  37. ^ 2015-2016 בית"ר ירושלים - אורדבסי - מוקדמות הליגה האירופית - סיבוב 1 מש' 1, תקציר המשחק, אתר YouTube
  38. ^ 2015-2016 שרלרואה - בית"ר ירושלים - מוקדמות הליגה האירופית - סיבוב 2 - משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  39. ^ 2015-2016 שרלרואה - בית"ר ירושלים - מוקדמות הליגה האירופית - סיבוב 2 - משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube
  40. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר - תולדות בית"ר ירושלים, פרק חמישה-עשר, מלכי השערים של המנורה , עמוד 277, הוצאת Media41LTD
  41. ^ מערכת nrg, גולשי nrg קבעו: מיכאל זנדברג כדורגלן העונה, באתר nrg‏, 21 במאי 2007
  42. ^ יניב טוכמן, גל בר-אור, כדורגלן העונה של מעריב ו-nrg: גל אלברמן, באתר nrg‏, 18 באפריל 2008