בית"ר ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית"ר ירושלים
BJNEW.png
מידע כללי
כינוי המנורה, האריות מהבירה
הדגל של המדינה
תאריך ייסוד 1936
אצטדיון אצטדיון טדי, ירושלים
(תכולה: 31,733)
בעלי הקבוצה אלי טביב
מנכ"ל משה דמאיו
מאמן רן בן שמעון
ליגה ליגת העל
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בית"ר ירושלים הוא מועדון כדורגל ישראלי המשתייך לאגודת הספורט בית"ר. הקבוצה הוקמה ב-1936 ומאז שנות השבעים היא נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר ירושלים שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה, ובנוסף זכתה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים. אצטדיונה הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991 הוא אצטדיון טדי שבשכונת מלחה, והוא מכיל 31,733 מקומות ישיבה. לפני כן שיחקה הקבוצה באצטדיון ימק"א.

תוכן עניינים

היסטוריה

הקמת הקבוצה - שנות ה-30 וה40

הקבוצה הראשונה

קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. הורן שהיה ראש סניף אגודת בית"ר בירושלים, אסף צעירים אידאליסטים שחלקם הניכר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י והקים את קבוצת הכדורגל הראשונה שנקראה בימיה הראשונים קבוצת "המנורה" ועל חבריה נמנו: חיים קורפו (ששימש לימים כשר התחבורה בממשלתו של מנחם בגין), דב מילמן, גרשון אברמוביץ', חיים גרוסברג, יוסף ריפס, דוד אנגל, שלמה כהן, יעקב בק, יצחק טסלר, דוד אילן, משה ויצחק ברוך ואשר בנזימן שהיה החלל הראשון של מחתרת האצ"ל בהתקפה של בנין הבולשת הבריטית בירושלים[1]. מנהל הקבוצה היה גוטמן רבינוביץ' שלימים איבד את רגלו בעת השמירה על הכותל המערבי ולכן פרש מתפקידו בקבוצה. עבור התלבושת הראשונה שעל גביה התנוסס סמל תנועת בית"ר שילם עו"ד אהרון ברוך שאהב כדורגל. קבוצה זו היוותה אטרקציה באותם ימים ומשכה קהל ירושלמי רב למרות גילם הצעיר של השחקנים, שברובם היה 18 שנים. בתחילה הקבוצה, שלא נמנתה עם הקבוצות החברות בהתאחדות לכדורגל, שיחקה משחקי ידידיות לא רשמיים נגד קבוצות אנגליות, יהודיות וערביות מקומיות מהשכונות בירושלים. עוד קודם לכן פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה ("המעופף"), שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו "בחקורה" ליד "שער ציון". עקב מעצרו של מרקוביץ' על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1942 על ידי הורן ושמואל קירשטיין שהצליחו למזג את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. כמו כן גייסו שחקנים לקבוצה שרבים מהם היוו את שלדה עד לשנות ה-50 המאוחרות, ביניהם בלטו: הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום, החלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון, שמעון שטרן, שלום ציון והכוכב הראשון של הקבוצה, סימון אלפסי שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים ולאחר פרישתו הפך למאמן-שחקן ולמאמן של הקבוצה. בנוסף שיחקו בקבוצה זו: יוסף מיוחס, יצחק מיוחס, אלי מזרחי, שמואל בליכר, ליאון מזרחי, אהרון טוויל, ישעיהו לאריה, שלמה סידס, מושקה תנורי, יוסף שלום ודוד בדהב. קבוצה זו לא הצליחה לשחק נגד קבוצות בכירות מפאת חרם משותף של קבוצות מאגודות הפועל ומכבי, ולכן הסתפקה במשחקים מול קבוצות בריטיות וערביות ביניהם: "ארד ספורט קלאב", "הומנטן" ו"הויצ'מן".

הטורניר הראשון של הקבוצה היה גביע בזק של "קרן תל חי" בו הגיע למשחק הגמר אך נוצחה על ידי בית"ר פתח תקווה, לאחר מכן טורניר על "גביע ירושלים" בו הגיע לגמר פעם נוספת אך הפרעה של המשחקים על ידי פעילים מטעם הפועל ירושלים מנעה מבית"ר את ההתמודדות.

בסוף 1943, לראשונה בית"ר הופיעה למשחק נגד קבוצה בכירה בכדורגל הארצישראלי, הייתה זו בית"ר תל אביב שניצחה 3:0. באותה שנה נפגשה עם קבוצות אחרות שנחשבו לבכירות כמו הפועל ראשון לציון ומכבי נתניה וניצחונות שלה במפגשים אלו תרמו להעלאת התודעה בדבר הקבוצה הירושלמית בישראל.

ההגלייה לאפריקה

לאחר גילוי מעורבותם של רבים משחקני הקבוצה ושחקני קבוצות אחרות בפעילות מחתרתית לא חוקית בשנת 1944, ובעקבות פיצוץ בניין הבולשת הבריטית בירושלים, הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה,אריתריאה וסודאן בשל פעילותם. במחנות במדינות אלו, שהוקמו על ידי הבריטים, הקימו העצירים, 251 במספר, מספר קבוצות כדורגל באדיבות השומרים האנגלים. הקבוצות התבססו על אזורים שבהם שיחקו המוגלים מירושלים, תל אביב ופתח תקווה. במקביל תכננו העצורים בריחה המונית על מנת לחזור לישראל דרך מנהרה שנחפרה מהמחנה עצירים ועד למרכז מגרש הכדורגל. 54 מהם אף הצליחו לברוח אך נתפסו שנית והוחזרו למחנה המעצר. רוב העצורים חזרו לישראל רק עם הקמת המדינה ביוני 1948.

אצטדיון ימק"א אשר שימש את הקבוצה במשחקיה הביתיים עד לתחילת שנות ה-90

הישג השיא באותן שנים והקמת "נורדיה"

בעת הגליית חלק מהשחקנים לאפריקה בשנת 1946, הגיעה הקבוצה האלמונית יחסית לסיבוב השני של גביע ארץ ישראל, הישג השיא של הקבוצה לאותם שנים, ופגשה את מכבי תל אביב עמוסת הכוכבים שכללה את: אלי פוקס, יוס'לה מירמוביץ' ושייע גלזר. באותו טורניר התקיים הגביע במתכונת של מפגש כפול ומכבי הצליחה לנצח רק בשער שנוי במחלוקת בדקה ה-90 בתוצאה 3:2. בדרך חזרה נעצרו שחקני בית"ר ובילו לילה בבית המעצר בלטרון. המשחק השני בימק"א כמעט ונגמר ב3:2 לבית"ר אך לבסוף שער שוויון דרמטי מנע סנסציה היסטורית מבחינת בית"ר, לאחר פציעתו של הכוכב אלפסי, ומכבי העפילה לסיבוב הבא בדרך לזכייה בגביע בשנה זו.

בשנת 1947, הוכרזה אגודת בית"ר שכללה את הקבוצה כבלתי חוקית, אך הקבוצה המשיכה להתקיים בארץ ישראל בשם "נורדיה ירושלים" (על שם מקס נורדאו ממייסדי התנועה הציונית). באותה עונה נרשמה לראשונה בית"ר בליגה ב' של ההתאחדות לכדורגל המקומית. ב-15 בנובמבר 1947 התקיים הדרבי הראשון בין בית"ר להפועל ירושלים (כאשר בית"ר בשם "נורדיה ירושלים"), בו ניצחה בית"ר 3:1. היה זה גם המשחק הרשמי הראשון במסגרת ליגה מאורגנת וגם הדרבי הירושלמי הראשון אי פעם. בשנה זו גם נרשם הניצחון ההיסטורי, 8:1 על קבוצת דגל ציון ת"א, במשחק זה כבש הכוכב אלפסי שישייה מרשימה. עם הכרזת העצמאות בתחילת 1948, חדלה הליגה והקבוצה מלהתקיים זמנית בשל גיוסם של רוב השחקנים למלחמה בצבאות ערב.

לאחר הקמת המדינה - שנות ה-50

רק כחצי שנה לאחר סיום קרבות מלחמת העצמאות, בדצמבר 1949, חזרה הליגה המקומית לסדרה ובית"ר חזרה לשחק בליגה במחוז ירושלים ועונה לאחר מכן חזרה לליגה ב' (אז ליגת המשנה בישראל). לאחר עונה בינונית במרכז הטבלה, הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה בעונת 1953/1954 (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין) לאחר שנצחה בימק"א בתוצאה 1:2 את הפועל רחובות. עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות באותה עונה ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.

שנות ה-60 וה70

עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה, כשהיא מסיימת בעונות אלו במקומות במרכז טבלה ומעלה אך נכשלת במשימה לעלות ליגה, בעיקר בעונות 1963 עד 1966 בהם סיימה מקומות 3 ו2 בליגת המשנה (ליגה א' דרום). בעונה הכפולה של 1966/1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ' ("אודי חמודי"), שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר ורובוביץ', שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים, כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.

בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי – שוקולד מנטה מסטיק). בעונת 1972/1973 סיימה סגנית אלופת המדינה לראשונה בתולדותיה כשרק מכבי תל אביב מקדימה אותה ב4 נקודות בלבד. בעונת 1974/1975 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3:1. שנה לאחר מכן, העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2:1 בתום הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר והקפטן דוד ישי היה זה שהניף את הגביע. כמו כן בעונות 1975/1976 ו1977/1978 הגיע בית"ר למקום השני כשנקודות ספורות מפרידות בינה לבין האלופות באותן שנים הפועל באר שבע ומכבי נתניה. בעקבות הצלחתה היחסית בשנת 1976 וזכייתה בגביע המדינה, שיחקה לראשונה בתולדותייה בגביע בינלאומי כלשהו, 6 הופעות בגביע האינטרטוטו של קיץ 1976. משחקה הראשון בהיסטוריה באינטרטוטו התקיים ב 26 ביוני 1976 נגד קבוצת יאנג בויז ברן משווייץ, משחק זה הסתיים בהפסד של בית"ר 6-3 לשווייצרים כשלזכות בית"ר כובשים יואל מסוארי, שלמה ג'רבי והקפטן דוד ישי. למעשה בית"ר הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה ביחד עם הפועל באר שבע, שמשחקת במפעל ששייך להתאחדות האירופית (אופ"א).

בעונת 1978/1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בנוסף הייתה הקבוצה סגנית האלופה פעם נוספת באותה עונה ושנייה למכבי תל אביב ששוב הצליחה להקדים אותה. סוף שנות ה-70 סימנו את הפיכתה של בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן, לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.

שנות ה-80

בעונת 1979/1980 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית). במהלך העונה בליגה הארצית (1980/1981) דגל מאמן בית"ר דאז אריה רדלר בשיתוף שחקני נוער ובנה את התשתית לשנים הבאות של הקבוצה. בסוף העונה עלתה הקבוצה בהדרכתו בחזרה לליגה הבכירה כשבשורותיה מככבים צעירים אלמונים שכללו את: סמי מלכה, משה בן הרוש, אבי כהן, שלומי מלכה וכוכב הקבוצה לימים אלי אוחנה.

בפתיחת העונה שלאחר מכן אירחה מכבי תל אביב את בית"ר בביתה, שם התקיים משחק עם אירוע יוצא דופן בו כבשה בית"ר שער מכדור עונשין, שנפסל בדיעבד על ידי השופט, ובעת חגיגות שחקני בית"ר חודש המשחק במהרה על ידי שחקני מכבי ונמסר למוטי איווניר שכבש שער ניצחון מול שוער בית"ר, יוסי מזרחי. את עונה זו סיימה בית"ר במקום השישי.

בעונת 1983/1984 הייתה בית"ר המועמדת המועדפת לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך לבסוף זכתה מכבי חיפה באליפות, לראשונה בתולדותיה, בהפרש של נקודה בלבד. גם בעונת 1984/1985 סיימה בית"ר כסגניתה של חיפה, הפעם בהפרש של 5 נקודות בלבד. אולם במסגרת הגביע תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר, זכתה בית"ר ירושלים בגביע המדינה בפעם השלישית בתולדותייה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0. בעונת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן. בעונות אלו ביסס אוחנה את מעמדו ככוכב הקבוצה ביחד עם מלמיליאן כשכבשו שערים רבים בדרך לתארים.

בעונת 1986/1987 זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה וכל זאת למרות שדווקא בעונה זו החליטה בית"ר לארח את משחקיה באצטדיון בלומפילד. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה בשני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה, גרי ונדרמולן והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת מכלן הבלגית, ואילו דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה, מה שגרם להתרסקות הקבוצה בעונה לאחר מכן כשסיימה במקום ה11 בלבד.

בעונת 1988/1989 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.

שנות ה-90

בעונת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי, פרס בראבו. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו עופר דגמי, ואימן אותה לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל.

בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. האליפות השנייה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר נטען כי הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה לבין בית"ר לטובת בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. ב-2001 הודה אחד מגיבורי הפרשה, שזכתה לכינוי "משחק השרוכים", איתן טייב כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר".[דרוש מקור]

אחרי שתי עונות אלה נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.

שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), שנות ה-90 כללו מעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, 3 אליפויות ואף 2 הופעות בגמר גביע המדינה בעונות 1998/1999 ו1999/2000 בשניהם פגשה את יריבתה המרה הפועל תל אביב והפסידה פעמיים בבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה לאחר תיקו בהארכה.

תחילת שנות ה-2000

אצטדיון טדי, בו משחקת הקבוצה

את הקבוצה רכש איש העסקים גד זאבי שכיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת. בעונה זו, 2000/2001, שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0:1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה וסיימה במקום החמישי בלבד. בעונה זו לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7:0 למכבי תל אביב. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. עונת 2001/2002 נחשבת לאחת העונות הקשות של המועדון כאשר הקבוצה פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי ולאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים. הקבוצה בילתה את רוב עונה זו בתחתית הטבלה ואף הגיע למצב של 6 נקודות מהצד התחתון של הקו האדום. אך שרשרת ניצחונות בסוף העונה הצילו את הקבוצה מירידת ליגה במחזור האחרון בלבד, בעקבות שער ניצחון בדקה ה87 נגד מכבי קריית גת שקבע שהפועל חיפה היא זו שתרד ליגה. בעונות 2002/2003 ו2003/2004 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה כשסיימה במקום התשיעי והתבססה על שחקנים צעירים ממחלקות הנוער כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, ומאור מליקסון שהיוו את השלד לשנים הבאות. בנוסף כוכב מכבי תל אביב, אבי נמני הגיע לבית"ר עקב סכסוך עם המאמן ניר קלינגר ושיחק בה כ-2 עונות וכבש שערים רבים יחסית למספר ההופעות שלו בקבוצה.

בעונת 2004/2005 סיימה במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה הצעירה והתוססת שנבנתה.

בזירה האירופית מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב עד למכירתה לגיידמאק בקיץ 2005.

עידן ארקדי גאידמק

מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, בהם טון קאנן ולואיס פרננדז בעונת 2005/2006, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה והיא סיימה במקום השלישי בלבד בעונה זו. לאחר מכן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז.

ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן הישראלי יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי. בתחילת 2007/2008 מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. בנוסף מונה לתפקיד מנכ"ל המועדון השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה אף הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל הראשון בתולדותיה.

לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5:0, לאחר ניצחון של בית"ר בטדי, בתוצאה 2:1 מצמד של אבירם ברוכיאן. דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות ופעם שביעית בתולדותיה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2:1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.

מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה בקיץ 2009 באופן דרסטי, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1:0 בגמר המפעל. ביוני 2010 מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011, לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת. ב-17 בינואר 2011 מונה רוני לוי כמאמן הקבוצה. לאחר סוף העונה עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת עונת 2011/2012. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו לאחר כחצי שנה עקב חוסר הצלחת הקבוצה תחתיו כמאמן. במקומו מונה אלי כהן שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה.

לקראת עונת 2012/2013 הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בעונה זו, בית"ר צירפה שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים לשורותיה זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה מצד חלק מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך.

תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גיידמאק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני מבלי הסכמתו של גיידמאק, הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף, החלטת בית המשפט למעשה העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז) ובכך הסתיים למעשה עידן גיידמאק בבית"ר ירושלים. לאחר כמה שנים, הורשע ארקדי גאידמק בפלילים ונכנס לכלא.

המעבר לניהולו של אלי טביב

לקראת עונת 2013/2014 לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את חיים רביבו לנציג הבעלים בקבוצה. המאמן אלי כהן הוחתם לעונה אחת, ודוד אמסלם מונה לעוזר המאמן. ב-13 באוגוסט 2013 פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד היושב ראש של הקבוצה, אחרי 6 שנים בתפקיד. ב-3 בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. ב-6 בדצמבר רוני לוי חתם בבית"ר ירושלים לקדנציה שנייה. בתום העונה הסדירה בליגת העל סיימה בית"ר את העונה בפלייאוף התחתון. ב-1 באפריל 2014, מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה אחרי שכיהן בתפקיד המנכ"ל בהפועל תל אביב ובמחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון. זמן קצר לאחר מכן, חתם במועדון המאמן מנחם קורצקי לעונה אחת כשעוזרו הוא אורי אוזן. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-28 בינואר 2015, מינה טביב את גיא לוי כמחליפו של קורצקי עד לתום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה חמש שנים. בתום העונה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית, לאחר שבע שנים שלא השתתפה במפעלים האירופים. לאחר חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן גיא לוי, סיים המאמן את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, ובמקומו מונה סלובודאן דראפיץ' שהביא עמו את עוזרו מבית"ר תל אביב, שי ברדה. ב-22 ביוני 2015, שבה בית"ר לאירופה אחרי שבע שנים והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד אורדבסי שימקנט הקזחית. המשחק הראשון בין הקבוצות שהתקיים בקזחסטן הסתיים ב-0:0. משחק הגומלין שהתקיים באצטדיון טדי הסתיים בניצחון 2:1 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים.

בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול שרלרואה הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש.[2][3] בהמשך פגע בורג שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה הצרפתי, ניקולה פנטו וגרם לפציעתו, ולאחר שבמהלך המשחק שני שחקני בית"ר ירושלים הורחקו והקבוצה הפסידה 5:1. זמן קצר אחרי המשחק טביב הודיע שהוא מסיים את דרכו בבית״ר ירושלים. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון טדי הפסידה בית"ר 4:1 וסיימה את דרכה במפעל. בשבועות החולפים במסיבת עיתונאים שכינס אלי טביב לקראת פתיחת עונת 2015/16 הודה הבעלים כי אין בכוונתו להזניח את הקבוצה והוא ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים שיהיה מוכן להשקיע בקבוצה ולהעביר לטביב את הכספים אותם השקיע בקבוצה. בית"ר סיימה את עונת 2015/16 במקום השלישי בטבלת ליגת העל המוליך לסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית כשבמאזנה שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים במסגרת הפלייאוף העליון. ב-1 ביוני 2016, הודיעה הנהלת בית"ר כי המאמן סלובודאן דראפיץ' סיים את דרכו במועדון ולא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה.

ב-8 ביוני 2016, חתם והוצג רן בן שמעון כמאמנה החדש של בית"ר ירושלים כשחתם על חוזה בקבוצה לעונה אחת. באותו היום הציגה בית"ר את סמל הקבוצה שילווה אותה בעונת 2016/17 לכבוד שנת ה-80 לייסוד המועדון. ב-10 ביולי 2016, מונה משה דמאיו לתפקיד מנכ"ל הקבוצה.

באוגוסט 2016 העפילה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, לשלב פלייאוף הליגה האירופית לאחר שבשלבי המוקדמות גברה על סלובודה טוזלה הבוסנית, אומוניה ניקוסיה הקפריסאית וילגבה הלטבית. בשלב הפלייאוף הקבוצה הפסידה נגד סנט אטיין הצרפתית ובכך רשמה את הישג השיא שלה במסגרות אירופאיות. ב-23 באוגוסט, הודיעה ההתאחדות לכדורגל בישראל כי אלי טביב שהורשע בפלילים לא יוכל לשמש כבעלים בפועל של בית"ר ירושלים למשך שלוש שנים בתנאים מגבילים.

אצטדיון ומתקנים

תחילת הדרך וימק"א

אצטדיון ימק"א
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון ימק"א

את משחקיה הראשונים כקבוצה לא מקצוענית קיימה בית"ר במגרש ליד רחוב הנביאים בירושלים, שכונה "מגרש הבננות", שהיה מוזנח ומי שטיפל וטיפח אותו היו השחקנים עצמם.[4] בראשית דרכה של בית"ר כקבוצה מקצוענית, החל מ-1942 שימש "מגרש דג'אני" שבשכונת קטמון הישנה כמגרשה הביתי.[5]. לאחר חזרתם של גולי אפריקה לארץ בשנת 1948, אירחה הקבוצה את משחקיה לסירוגין במגרש הצמוד לבניין ימק"א בירושלים וב"מגרש הבננות". לאחר סיום מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל, המגרש עליו שיחקה בית"ר בקצה רחוב שמואל הנביא היה נתון בשטח הפקר, ועל כן הועתקה הביתיות של הקבוצה רשמית לאצטדיון ימק"א שהיווה ביתה הקבוע של הקבוצה[6]. ב-15 בנובמבר 1947 נערך הדרבי הראשון בין הפועל לבית"ר בימק"א (שבשלב זה עדיין השתמשה בשם "בית"ר נורדיה") והסתיים בניצחון של בית"ר 3:1. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה באצטדיון ימק"א כאצטדיון הביתי שלה נערך ב-7 בינואר 1950 במסגרת ליגה מיוחדת שהוקמה ב1949, והסתיים בניצחונה של הפועל רחובות 4:2. עד שנת 1991 בה עברה לאצטדיון טדי, אירחה הקבוצה כל שנותיה בימק"א – למעט עונה בודדת (1986/1987 עת זכתה הקבוצה באליפות הראשונה) בה אירחה את משחקיה באצטדיון בלומפילד בתל אביב.

אצטדיון טדי

אצטדיון טדי במהלך משחק
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון טדי

בשנת 1991 בית"ר עברה ביחד עם יריבתה העירונית לאצטדיון טדי החדיש. טדי מהווה מגרשה הביתי של הקבוצה עד היום (2016), כאשר הוא עבר מספר שיפוצים שכללו הגבהת הדשא, בניית חדרים לעיתונאים, תאי צפייה יוקרתיים, והרחבות בשנים 1999 ו-2013 וכיום מכיל כ-31,733 מושבים. מכיוון שמתקן זה שייך לעיריית ירושלים הקבוצה משלמת דמי שכירות שנתיים על השימוש במתקן. אוהדיה השרופים של הקבוצה יושבים ביציע המזרחי והאורחים ביציע הדרומי. אצטדיון זה נחשב לביתי במיוחד כשהאוהדים קרובים לדשא, קולניים, ומשפיעים בו על מהלך המשחק.

מתחם האימונים בית וגן

מתחם האימונים בבית וגן

החל משנת 1980 מתחם זה משמש כמתחם האימונים של הקבוצה, בו מתאמנת הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של המועדון. המתקן מכיל שלושה מגרשי אימון, יציעים קטנים שמכילים כ-300 מקומות, חדרי כושר, פיזיותרפיה ומלתחות. בשנים 2005–2009, עת רכש ארקדי גאידמק את הקבוצה, שופץ המתחם באופן משמעותי.

המתחם מכיל בנוסף דוכן מכירות של מוצרי הקבוצה, ומאז 2009 גם את משרדי הנהלת הקבוצה שהועברו מגבעת שאול אל המתחם אימונים.[7]

סמל הקבוצה וצבע התלבושת

סמל המנורה

לאורך כל שנות קיומה של הקבוצה בסמלה הייתה משולבת המנורה, כמו בסמלה של תנועת בית"ר. שילוב המנורה בסמל נתן לקבוצה את הכינויים "המנורה" ו"הדגל של המדינה". בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה בדומה לאריה שבסמל העיר ירושלים. בשנת 2013, לאחר מעבר הקבוצה לידיו של טביב, שונה הסמל פעם נוספת, כאשר האריות הוסרו והמנורה שונתה במעט. שינוי הסמל לווה בתהליך הצבעה מתוך שלוש אפשרויות על ידי אוהדי הקבוצה ברשת הפייסבוק. ב-8 ביוני 2016, חשפה בית"ר את הסמל שילווה את הקבוצה בעונת המשחקים 2016/17. סמל לכבוד שנת ה-80 לייסוד המועדון.

צבע המדים

לאורך רוב שנותיה מזוהה בית"ר עם הצבעים צהוב-שחור. אולם, בשנותיה הראשונות שחור-לבן היה צבעה, עד עונת 1960/1961 בה היו"ר וממייסדי הקבוצה, שמואל קירשטיין פרש מתפקיד ניהול הקבוצה, ומחליפו, אלי גבאי, סבר כי יש להחליף את צבע החולצה הנייטרלי יחסית וחיפש אחר צבע שיהווה תחליף חדיש. גבאי חיפש, במשך מספר שבועות בחנויות בדים בירושלים ותל אביב צבע שיוכל להתאים לחזונו ולאחר שהגיע לחנות הבדים "רב-און" ברחוב כורש בירושלים ובין היתר הציע לו את הצבע הצהוב שהחליט לבחור בו. בית"ר עלתה לראשונה בצבעי הצהוב-שחור ב-8 באוקטובר 1960 במשחק נגד מכבי חדרה באצטדיון ימק"א ולאחר ניצחונה של הקבוצה החליטו להשאר איתה.[8] מאז, למעט משחקים בודדים – כמו למשל משחקה נגד מכבי נתניה בעונת 1977/1978 בה שיחקה בצבע הירוק[9], צהוב שחור עיטר את מדי הבית של בית"ר. מדי החוץ, עד שנות ה-90 המאוחרות היו וריאציות של מדים בצבעים כחול/לבן או תכלת בהיר, ומשנות ה-2000 הם בצבעים לבן/שחור/צהוב לסירוגין.

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים

שנים יצרן תלבושות ספונסר ראשי
1977–1980 אדידס וולוו
1980–1982 סיטיזן
1982–1986 יומברו שארפ
1986–1987 פומה כתר פלסטיק בע"מ
1987–1988 דיאדורה אפנת ברוך תעשיות טקסטיל בע"מ
1988–1989 דיאדורה
1989–1990 נייקי נייקי
1990–1991 מסגרית איציק כהן
1991–1995 דיאדורה גלובוס גרופ
1995–1997 קבוצת רסידו\קלאב הוטל
1997–2000 סלקום
2000–2001 סובארו
2001–2002 לוטו אלדן
2002–2003 Fresh&Go
2003–2004 דיאדורה HOT
2004–2005 קאפה
2005–2006 בזק בינלאומי
2006–2007 אדידס
2007–2008 ב. יאיר
2008–2009 אלדן
2009–2010 ויפו הכלב המעופף
2010–2011 אלדן
2011–2012 דיאדורה
2012–2013 גדולים מהחיים
2013–2014 פרי נדל"ן
2014–2015 פומה iTrader
2015 – 2016 יהלומית פרץ
2016– ג'יבובה -
  • עד 1977 לא היו ספונסרים או מלבישים רשמיים

קהל אוהדים

בית"ר ירושלים בתרבות ובאומנות

לבית"ר ירושלים אוהדים מפורסמים בתרבות ובאומנות הישראלית, חלקם אף מגיעים למשחקי הקבוצה. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא כוכבי זמר מזרחי כגון: אייל גולן (בין היתר שר את "מגרש השדים") , ליאור נרקיס, דודו אהרון, תמיר גל (כתב מספר שירים), אבי ביטר (כתב את שיר האליפות של 97/98 "צהוב בעיניים"), עופר לוי, שלומי שבת, אהובה עוזרי (שרה את "ירושלים של בית"ר" של התואר הראשון ב-1976), ג'קי מייקה (שר את שיר האליפות של 1987) ועוד רבים. בנוסף כוכבי בידור ותרבות, בהם נמנים: שלישיית מה קשור, עמוס תמם, שאנן סטריט, חנן סביון, גיא עמיר, אנדי רם, ירון אילן, גורי אלפי, שי נובלמן ואייל פלד, חלקם אף תרמו למיזם העמותה בשנת 2012/2013. בית"ר נחשבת בתרבות לקבוצה ה"עממית" ובעבר גם נחשבה למקופחת כיוון שהיא הייתה מזוהה עם אוהדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ומכאן הגיעו המון סטיראוטיפים היסטוריים שגם התבטאו בתרבות ובאומנות למשל במערכונים של "הגשש החיוור" (במופע "אופסייד סטורי") ו"שלישיית מה קשור" שבמספר תוכניות שיחקו אוהדי בית"ר: היכל התרבות, אנחנו במפה, בובה של לילה וכן מוזכרים בשירם של להקת הדג נחש "הנה אני בא" כשהוא כולל את השורות: "יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר". כמו כן מספר אנשי תקשורת מזוהים כאוהדי בית"ר כמו: אראל סג"ל, דני רופ, קותי סבג, אלי סהר.

באופן מסורתי נחשב שוק מחנה יהודה במרכז ירושלים, כמעוז האוהדים של בית"ר שאליו עד היום הולכים שחקנים ואנשי צוות בקבוצה על מנת לקבל את אהבת הקהל ולהתחכך באוכלוסייה המקומית. לרוב חגיגות התארים הרשמיות של הקבוצה נערכות בכיכר הסמוכה לבניין עיריית ירושלים, כיכר ספרא ובשנים היותר מאוחרות גם בגן סאקר הממוקם בקרבת מרכז העיר ירושלים.

ארגוני אוהדים

גוב האריות

ארגון האוהדים "גוב האריות" הוקם בתחילת עונת 2002/2003 והיה למעשה הגוף הראשון שפעל בצורה מאורגנת ביציעי בית"ר מאז יום היווסדה. מטרת הארגון הייתה לחזק את התיאום בין יציעי טדי ולשפר את מאגר השירים ואת הפצתם ביציעים. כבר עם פרסום אמנת הארגון נכתב שהתארגנות זו משלבת בין אהדה לקבוצה ובין הזדהות פוליטית מסוימת לימין אשר כונתה "צביון ימני".

חילוקי דעות בסוף עונת 2003/2004 הביאו לפירוק ארגון זה.

לה פמיליה

בעקבות פירוק "גוב האריות" נוצר חוסר בארגון מעודד ביציעים, ולכן עלתה היוזמה באתרי האינטרנט ובפורומים של אוהדי הקבוצה להקים ארגון חדש. ארגון האוהדים "לה פמיליה" נוסד בשנת 2005, רבים ממקימיו הם חברי ארגון "גוב האריות" לשעבר שהתפרק שנה קודם לכן. ארגון זה שם לו למטרה עיקרית את שיפור העידוד ביציע תוך שימוש נרחב באביזרי עידוד: דגלים, קונפטי, שלטים ופירוטכניקה, כמו כן ארגן הסעות מיוחדות למשחקים, ומשלחות עידוד למשחקים באירופה. בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלה. בעונת 2006/2007 עקב הצלחת הקבוצה ופתיחת יציעים נוספים, עבר הארגון לשבת ביציע הצפוני בטדי וכך יצר 2 גושי עידוד בטדי, אך לאחר הידרדרות במצב הקבוצה בשנים 2008–2010 נסגר יציע זה והארגון חזר ליציע המזרחי. בנוסף ארגון זה מבצע אירועי התרמה ותמיכה במספר עמותות וארגוני התנדבות ואירועי הפנינג לאוהדים בחופשת חג הפסח ובחופש הקיץ.

ארגון זה נודע בתקשורת כבעל אוריינטציה ימנית[10] כאשר חבריו הואשמו מספר פעמים במעשי אלימות וגזענות. השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית[10]. חברי הארגון והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה[11].

שמו של ארגון האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות כמו: תקיפת אוהדי קבוצות אחרות[12][13],השלכת בקבוק תבערה לעברי משרדי ההתאחדות לכדורגל[14], ומעשי גזענות[15][16].

בינואר 2013 הצטרפו לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב במהלך מפתיע של הנהלת בית"ר בראשות היו"ר איציק קורנפיין. עם הגעתם של השניים התעוררה מהומה, שכללה חרם של חלק גדול מאוהדי הקבוצה במשך מספר משחקים, שבשיאה הוצת חדר המזכרות במתחם האימונים של הקבוצה[17]. מעשה זה יוחס לארגון ופעיליו, שלאחריו הודיע הארגון על הפסקת פעילותו (עד תום העונה) וזאת בעקבות הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בתקשורת[18], בין היתר גם מהנהלת הקבוצה עצמה.

בעונת 2013/2014 חזר הארגון לפעילות לאחר העברת בעלות הקבוצה לידי אלי טביב[19]. ב-26 ביולי 2016, נעצרו כ-56 מחברי ארגון לה פמיליה במבצע של משטרת ישראל באמצעות סוכן סמוי שהפך לעד מדינה והוביל למעצרם של האוהדים שחשודים בהשתתפות באירועי אלימות, סחר באמצעי לחימה והחדרת אמצעים פירוטכניים אסורים למגרשי הכדורגל. המבצע רחב ההיקפים של משטרת ישראל זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת בישראל[20].

תדמית ציבורית וזיהוי פוליטי

בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, השר רוני בר-און והנשיא ראובן ריבלין ששימשו בעבר כיו"ר האגודה, השר יהושע מצא שהחליפו בתפקיד[21], השר חיים קורפו שאף היה כדורגלן פעיל בבית"ר בשנות ה-40, והשר אביגדור ליברמן[22].

במהלך השנים אירעו פעמים רבות אירועי הסתה כנגד השמאל ומנהיגיו (למשל ביזוי טקס לזכר רוה"מ לשעבר יצחק רבין[23]) וכנגד ערבים, ובנוסף בית"ר הקבוצה היחידה בליגת העל שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ממוצא ערבי[24]. מכיוון שאירועים אלו מכתימים את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.

בשנת 2014 קמה קבוצת אוהדים, שלטענתה סולדת מהגזענות ומהאלימות שמאפיינות את הקבוצה הנוכחית ואוהדיה, והקימה את מועדון האוהדים "בית"ר נורדיה ירושלים"[25] שהחל לשחק בליגה ג' בעונת 2014/15. ראשי מועדון זה הכריזו כי בכוונתו להחזיר את ההדר הבית"רי, ולייצג את ערכי בית"ר כפי שנוסחו בידי זאב ז'בוטינסקי: ג'נטלמניות, הומניזם ושוויון.

יריבויות

היריבות העירונית

בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה, קריית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.

יריבויות אחרות

  • הפועל תל אביב – (ראו היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב) איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל וכן העובדה כי שתי הקבוצות באות משתי ערים שונות בעלות תכונות ומאפיינים דומים.[דרוש מקור] זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים. עם ירידת כוחה של היריבה העירונית הפועל ירושלים, יריבות זו תפסה בקרב אוהדי בית"ר חלק יותר גדול וסימנה את הפועל תל אביב כיריבה המרה ביותר.
  • איחוד בני סכנין – יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל.

תארים

  • אלוף האלופים: 2
    • זכייה (2): 1975/1976, 1985/1986
    • סגנות (4): 1977/1978, 1978/1979, 1984/1985, 1988/1989
  • גביע השלום: 1
    • זכייה (1): 2000/2001

הישגים ושיאים

שיאים קבוצתיים

  • עונות בליגת העל: 48 (כולל עונת 2016/2017)
  • מיקום הכי נמוך: מקום 10 בליגת המשנה (אז ליגה א', בעונת 1955/1956)
  • הניצחון הגבוה ביותר בליגה: 1:8 (נגד מכבי הרצליה בעונת 1994/1995)[26]
  • הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים: 0:9 (נגד בית"ר רמלה בעונת 1992/1993, סיבוב ח' בגביע המדינה)
  • ההפסד הגבוה ביותר בכל הזמנים: 7:0 (נגד מכבי תל אביב בעונת 2000/2001 בליגה, נגד הפועל רמת גן בעונת 1948/1949 בגביע המדינה)[27]
  • רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בליגה הראשונה: 9 (בעונת 1996/1997 בין התאריכים: 01/11/1996–09/02/1997)[28]
  • רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בכל הזמנים: 19 (בעונה הכפולה 1966/1968 בליגה א'[29])
  • שיא ניצחונות בעונה: 22 (בעונת 1992/1993)
  • שיא נקודות בעונה: 71 (בעונת 1992/1993)
  • שיא הפרש נקודות מהמקום השני: 15 (בעונת 1986/1987)
  • שיא שערים בעונה: 71 (בעונת 1997/1998)
  • שיא הספיגה הנמוכה לעונה: 14 (בעונת 1977/1978)
  • שיא הפרש שערים לעונה: 42 (בעונת 1996/1997)
  • שיא דקות ליגה ללא ספיגה: 928 דקות (בעונת 1973/1974)

הישגים באירופה

עד תחילת שנות ה-90 הקבוצות הישראליות השתתפו בגביע האינטרטוטו בלבד ולא קיבלו כרטיס למפעלים האירופיים, בית"ר השתתפה כ-8 פעמים במפעל זה, והישג השיא שלה הוא מקום שלישי בשלב הבתים המוקדם (בית"ר ביחד עם הפועל באר שבע היא הקבוצה הישראלית הראשונה אי פעם שהשתתפה בגביע אירופי, בעונת 1976/1977). שאר ההישגים:

  • גביע האינטרטוטו:
    • סיבוב שני (1): 2005/2006
    • מקום שלישי (3): 1976/1977, 1987/1988, 1988/1989
    • מקום רביעי (3): 1976/1977, 1985/1986, 1993/1994
    • מקום חמישי (1): 1995/1996

שאר התוצאות במפעלים האירופיים לאחר הצטרפות ישראל למפעלים האירופיים בכדורגל החל מעונת 1992/1993 (אופ"א, אלופות) מפורטות בטבלה:

להצגת רשימת משחקי בית"ר ירושלים באירופה לחצו על "הצגה" משמאל[30][31]
עונה מפעל שלב יריבה בית (מבקיעים) חוץ (מבקיעים)
1993/94 ליגת האלופות מוקדמות מולדובהמולדובה זימברו קישינב 0:2 (רונן חרזי, ולדימיר גרשנייב) 1:1 (רונן חרזי)
סיבוב ראשון פוליןפולין לך פוזנן 4:2 (אלי אוחנה, יעקב שוורץ) 3:0
1996/97 גביע אופ"א סיבוב מוקדמות ראשון מלטהמלטה פלוריאנה 1:3 (סטפן שאלוי, רונן חרזי, אישטוון פישונט) 1:5 (דוד אמסלם, אלי אוחנה, רונן חרזי, סטפן שאלוי, יוסי אבוקסיס)
סיבוב מוקדמות שני נורווגיהנורווגיה בודה/גלימט 5:1 (סרגיי טרטיאק) 2:1 (סטפן שאלוי)
1997/98 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות ראשון מקדוניהמקדוניה סילקס 0:3 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה, אישטוון האמר) 1:0
סיבוב מוקדמות שני פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון 0:0 3:0
גביע אופ"א סיבוב ראשון בלגיהבלגיה קלאב ברוז' 1:2 (אישטוון פישונט, סטפן שאלוי) 3:0
1998/99 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות ראשון איי פארואיי פארו B36 טורסהאבן 1:4 (עופר שטרית, סטפן שאלוי 3) 0:1 (אישטוון האמר)
סיבוב מוקדמות שני פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון 2:4 (אישטוון האמר, סטפן שאלוי, עופר שטרית, יוסי אבוקסיס) 6:0
גביע אופ"א סיבוב ראשון סקוטלנדסקוטלנד גלאזגו ריינג'רס 1:1 (יוסי אבוקסיס) 4:2 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה)
2000/01 גביע אופ"א מוקדמות גאורגיהגאורגיה ויט ג'ורג'יה טביליסי 1:1 (תמאש שאנדור) 0:3 (אלון מזרחי, קובי גנון, ג'ובאני רוסו)
סיבוב ראשון יווןיוון פאוק סלוניקי 3:3 (ניר סביליה 2, יוסי אבוקסיס)[32] 3:1 (אישטוון האמר)
2006/07 גביע אופ"א סיבוב מוקדמות שני רומניהרומניה דינמו בוקרשט 1:1 (ברק יצחקי)[33] 1:0[34]
2007/08 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן 1:1 (ברק יצחקי)[35] 1:0[36]
2008/09 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני פוליןפולין ויסלה קרקוב 1:2 (אבירם ברוכיאן 2)[37] 5:0[38]
2015/16 הליגה האירופית סיבוב מוקדמות ראשון קזחסטןקזחסטן אורדבסי שימקנט 1:2 (עומר אצילי, דובב גבאי)[39] 0:0[40]
סיבוב מוקדמות שני בלגיהבלגיה שרלרואה 4:1 (עומר אצילי)[41] 5:1 (דובב גבאי)[42]
2016/17 הליגה האירופית סיבוב מוקדמות ראשון בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה סלובודה טוזלה 0:1 (עומר אצילי) 0:0
סיבוב מוקדמות שני קפריסיןקפריסין אומוניה ניקוסיה 0:1 (שמעון אבו חצירא)[43] 3:2 (עומר אצילי 2)[44]
סיבוב מוקדמות שלישי לטביהלטביה ילגבה 0:3 (עומר אצילי), (איתי שכטר) ו(מרסל הייסטר)[45] 1:1 (עידן ורד)[46]
שלב הפלייאוף צרפתצרפת סנט אטיין 2:1 (עידן ורד)[47] 0:0[48]

שיאים אירופיים

שיאים אישיים[50]

שיאני ההופעות

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם מדינה עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים
אורי מלמיליאן ישראלישראל  ישראל קשר 19731989 423 140
חנן אזולאי ישראלישראל  ישראל בלם 19741990 396 41
יצחק ג'אנו ישראלישראל  ישראל בלם 19681983 375 9
יוסי מזרחי ישראלישראל  ישראל שוער 19721988 371 0
איציק קורנפיין ישראלישראל  ישראל שוער 19952007 366 0
יוסי חכם ישראלישראל  ישראל מגן 19651980 345 1
אלי אוחנה ישראלישראל  ישראל חלוץ 19801987
19911998
345 142
שאול מזרחי ישראלישראל  ישראל בלם 19541970 304 40
איתן מזרחי ישראלישראל  ישראל מגן 19892003 299 12
סמי מלכה ישראלישראל  ישראל קשר 19801992 288 47

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

שיאני השערים

להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם מדינה עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים יחס שערים למשחק
אלי אוחנה ישראלישראל  ישראל חלוץ 19801987
19911998
345 142 0.41
אורי מלמיליאן ישראלישראל  ישראל קשר 19731989 423 140 0.33
ראול גלר ישראלישראל  ישראל
פרופרו  פרו
חלוץ 19651969 137 87 0.63
אודי רובוביץ' ישראלישראל  ישראל קשר 19601973 281 81 0.29
יוסי אמינוף ישראלישראל  ישראל חלוץ 19571967
19701973
157 74 0.47
סטפן שאלוי הונגריההונגריה  הונגריה קשר 19941999 116 59 0.5
רונן חרזי ישראלישראל  ישראל חלוץ 19921997 134 58 0.43
ברק יצחקי ישראלישראל  ישראל חלוץ 20032007
20082010
181 57 0.31
חיים אזולאי ישראלישראל  ישראל חלוץ 19621972 176 53 0.3
יצחק מונסה ישראלישראל  ישראל חלוץ 19581970 235 51 0.22

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר

עונה שם השחקן שערים הערות
1978/1979 אלי מיאלי 18 יחד עם עודד מכנס ממכבי נתניה
1985/1986 אורי מלמיליאן 14 יחד עם דורון רבינזון ממכבי פתח תקווה
2008/2009 ברק יצחקי 14 יחד עם שמעון אבו חצירא מהפועל פתח תקווה ואלירן עטר מבני יהודה

זוכים בתואר כדורגלן העונה בישראל במדי בית"ר

עונה שחקן תארים קבוצתיים הערות סיקור
1975/1976 אורי מלמיליאן גביע המדינה
1983/1984 אלי אוחנה סגנות
1986/1987 אורי מלמיליאן אליפות
1992/1993 רונן חרזי אליפות כבש 15 שערים
1996/1997 אלי אוחנה אליפות
1997/1998 יוסי אבוקסיס אליפות
2006/2007 מיכאל זנדברג אליפות כבש 4 שערים ובישל 12 [53]
2007/2008 גל אלברמן דאבל כבש 7 שערים ובישל 4 [54]

שיאנים בנבחרת ישראל

שיאי קהל

שחקנים בולטים ששיחקו במועדון

שחקני בית

שחקני רכש

זרים

מאמנים

49 מאמנים שונים הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הירושלמי החל מקום המדינה.

להלן רשימת המאמנים של בית"ר ירושלים לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
שם מדינה שנים הערות/זכיות
עקיבא "דוצי" צוובנר ישראלישראל 1948
סימון אלפסי ישראלישראל 19531954
לוניה דבורין (*) ישראלישראל 1954 עליית ליגה
סימון אלפסי ישראלישראל 19541955 ירידת ליגה
אגון פולק אוסטריהאוסטריה
ישראלישראל
19551956
ארנסט "וורמש" וינברגר הונגריההונגריה
ישראלישראל
19561958
דולפי פישר אוסטריהאוסטריה
ישראלישראל
19581959
יצחק שניאור ישראלישראל 19591960
ניסים אלמליח ישראלישראל 19601961
סימון אלפסי ישראלישראל 1961
ליאון ברטפלד ישראלישראל 19611963
סמואל רזניק ישראלישראל
ארגנטינהארגנטינה
19631964
משה וארון ישראלישראל 19641966
סמואל רזניק ישראלישראל
ארגנטינהארגנטינה
19661969 עליית ליגה
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלישראל 19691970
אריה רדלר ישראלישראל 19701972
עמנואל שפר ישראלישראל 19721973
סמואל רזניק (*) ישראלישראל
ארגנטינהארגנטינה
1973
נחום סטלמך ישראלישראל 19731974
מישל פורטל צרפתצרפת
ישראלישראל
19741975
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלישראל 1975
ניסים בכר ישראלישראל 19751976 גביע המדינה (1975/76)
אלוף האלופים (1975/76)
יחיאל מור ישראלישראל 19761977
דוד (דוביד) שווייצר ישראלישראל 19771978
אלי פוקס ישראלישראל 1978
שמעון שנהר ישראלישראל 19781979 גביע המדינה (1978/79)
ניסים בכר ישראלישראל 19791980 ירידת ליגה
אריה רדלר ישראלישראל 19801981 עליית ליגה
אליהו עופר ישראלישראל 19811982
שמעון בן יונתן ישראלישראל 1982
דוד דוידוף ישראלישראל 1982
אליהו עופר ישראלישראל 19821983
דוד (דוביד) שווייצר ישראלישראל 19831985 גביע המדינה (1984/85)
דרור קשטן ישראלישראל 19851987 גביע ליליאן (1985/86)
גביע המדינה (1985/86)
אלוף האלופים (1985/86)
אליפות המדינה (1986/87)
מרדכי שפיגלר ישראלישראל 19871988
אליהו עופר ישראלישראל 1988 אליפות קטרגל (1987/88)
דרור קשטן ישראלישראל 19881989 גביע המדינה (1988/89)
זאב זלצר ישראלישראל 19891991 ירידת ליגה
מיכאל "לופא" קדוש ישראלישראל 19911992 עליית ליגה
דרור קשטן ישראלישראל 19921994 אליפות המדינה (1992/93)
אמציה לבקוביץ' ישראלישראל 1994
יוסי מזרחי ישראלישראל 19941995
אלי כהן (השריף) ישראלישראל 19951997 אליפות המדינה (1996/97)
דרור קשטן ישראלישראל 19971999 אליפות המדינה (1997/98)
גביע הטוטו (1997/98)
אלי אוחנה ישראלישראל 19992000
המאה ה-21
שם מדינה שנים משחקים אחוזי
הצלחה[1]
הערות/זכיות
אלי גוטמן ישראלישראל 20002001 26 64.1%
ניסים בכר ישראלישראל 2001 12 36.1%
יוסי מזרחי ישראלישראל 20012002 33 33.3%
אלי כהן (השריף) ישראלישראל 20022003 17 35.3%
חנן אזולאי (*) ישראלישראל 2003 16 37.5%
אלי אוחנה ישראלישראל 20032005 67 42.8%
גיא עזורי (*) ישראלישראל 2005 6 66.7%
טון קאנן[2] הולנדהולנד 2005 6 72.2%
לואיס פרננדס צרפתצרפת 20052006 20 55.5%
אוסבלדו ארדילס ארגנטינהארגנטינה 2006 5 66.7%
יוסי מזרחי ישראלישראל 20062007 24 79.2% אליפות המדינה (2006/07)
יצחק שום ישראלישראל 20072008 34 66.7% אליפות המדינה (2007/08)
גביע המדינה (2007/08)
ראובן עטר[3] ישראלישראל 20082009 32 58.3% גביע המדינה (2008/09)
יצחק שום ישראלישראל 20092010 23 43.5% גביע הטוטו (2009/10)
דוד אמסלם (*) ישראלישראל 2010 12 52.8%
אורי מלמיליאן ישראלישראל 20102011 18 35.2%
רוני לוי ישראלישראל 2011 17 50.1%
דוד אמסלם[4] ישראלישראל 2011 0
יובל נעים ישראלישראל 20112012 24 33.3%
חנן אזולאי (*) ישראלישראל 2012 1 0.0%
אלי כהן (השריף) ישראלישראל 20122013 45 48.1%
אלי כהן ישראלישראל 2013 11 42.4%
רוני לוי ישראלישראל 20132014 22 42.4%
מנחם קורצקי ישראלישראל 20142015 19 42.1%
גיא לוי ישראלישראל 2015 17 52.9%
סלובודאן דראפיץ' סרביהסרביה
ישראלישראל
20152016 36 53.7%
רן בן שמעון ישראלישראל 2016 5 40% (**)

הערות:

‏1. אחוזי הצלחה במשחקי ליגה: אחוז הנקודות שנצברו מתוך סך הנקודות האפשריות.
‏2. אימן תחת לואיס פרננדס שהיה מנג'ר/מנהל מקצועי.
‏3. אחוז ההצלחה כולל עונש הפחתה של 3 נקודות ליגה בפועל לקבוצה.
‏4. התפטר טרם פתיחת הליגה.

(*) – מאמן זמני

(**) - נכון ל-30 בספטמבר 2016

סגל השחקנים

נכון ל-29 באוגוסט 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלישראל שוער בוריס קליימן (קפטן משנה)
3 ישראלישראל קשר דוד קלטינס
4 ספרדספרד בלם חסוס רואדה
5 ישראלישראל בלם דן מורי
6 ישראלישראל בלם טל כחילה
7 ישראלישראל חלוץ שמעון אבו חצירא
8 ישראלישראל קשר עידן ורד
9 ישראלישראל חלוץ איתי שכטר
10 ישראלישראל קשר דני פרדה
11 ישראלישראל קשר דן איינבינדר (קפטן)
12 ישראלישראל קשר אבישי כהן
14 ברזילברזיל קשר קלאודמיר פריירה
15 ישראלישראל מגן טל בנש
מס' עמדה שם
17 ישראלישראל קשר לידור כהן
19 הולנדהולנד חלוץ ארסניו ולפורט
20 צרפתצרפת קשר יוהאן אודל
21 ישראלישראל קשר קובי מויאל
22 ישראלישראל שוער סתיו שושן
23 גרמניהגרמניה מגן מרסל הייסטר
26 ישראלישראל חלוץ שלומי אביסידריס
27 ישראלישראל מגן עוז ראלי
28 ישראלישראל חלוץ רועי זיקרי
30 ישראלישראל קשר יעקב בריהון
33 ישראלישראל שוער תמיר ללו
52 סלובקיהסלובקיה קשר אריק סאבו
77 ישראלישראל מגן אורי מגבו

צוות מקצועי

מאמן ראשי ישראלישראל רן בן שמעון
עוזר מאמן ישראלישראל זיו אריה
מאמן כושר ישראלישראל שלומי ודררו
מאמן שוערים ישראלישראל גיא סולומון

מחלקת הנוער והאקדמיה לכדורגל

באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט שחקנים ידועים שהובילו את בית"ר ירושלים לתאריה הראשונים יצאו ממנה. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד, בתום עונת 1972/1973, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, אלי מיאלי ועמנואל כהן ועל הקווים תדרך המאמן סמואל רזניק.

עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער והמתקן אימונים הצמוד לשכונת בית וגן שודרג לרבות חדרי ההלבשה, המתחם עצמו והדשא. בעונת 2005/2006 קבוצת הנוער זכתה בתואר גביע המדינה לנוער.

בעונת 2006/2007 גיא עזורי מונה למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל (זכייה באליפות וגביע המדינה לנוער באותה העונה).

בעונת 2007/2008 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.

קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2016/2017

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: מנהל מחלקת הנוער: אלי מזרחי

שם הקבוצה ליגה מאמן
בית"ר ירושלים אורן ליגה לאומית לנוער דרום יואב תבריזי
בית"ר ירושלים אורן נערים א' על
בית"ר ירושלים שמואל נערים ב' ארצית דרום סמי מלכה
בית"ר ירושלים גדי נערים ג' מרכז
בית"ר ירושלים 1 ילדים א' מרכז
בית"ר ירושלים 1 ילדים ב' מרכז
בית"ר ירושלים 1 ילדים ג' מרכז
בית"ר ירושלים 1 טרום ילדים א' שפלה
בית"ר ירושלים 1 טרום ילדים ב' דן
בית"ר ירושלים טרום ילדים ג' דרום

תארים והישגים

שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים

בשנות ה-60–70

בשנות ה-80–90

במאה ה-21

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר: תולדות בית"ר ירושלים, הוצאת מדיה, 2007, 278 עמודים, מופץ בחינם באתר הרשמי של בית"ר.
  • חיים ברעם, אדום צהוב שחור, הוצאת ספריית מעריב, 2004, 134 עמודים
  • אורי מלמיליאן, אלי עזור, הנער מממילא, הוצאת מוניטין, 1984, 125 עמודים
  • דני נוימן, דני דבורין, אני דני נוימן, קפטן בית"ר ירושלים, הוצאת שלגי, 1979, 40 עמודים
  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 120 - 139, הוצאת ישראגול, 2011
  • כל אליפויות הקבוצה באתר בית"ר.נט

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גלות אריתריאה של בית"ר ירושלים באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  2. ^ אבי עמית, אחרי הסערה בבלגיה, אוהדי בית"ר מנסים להסביר את ההתפרעות, באתר nana10
  3. ^ דוד בן שימול, אוהדי בית"ר: "התייחסו אלינו בבלגיה כאל טרוריסטים, יותר גרוע מאשר לדאע"ש", באתר ynet
  4. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, דוד הורן וקבוצת הכדורגל הראשונה, עמוד 14, הוצאת Media41LTD
  5. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, בית"ר ירושלים השנייה, עמוד 16, הוצאת Media41LTD
  6. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שני, 1948, עמוד 26, הוצאת Media41LTD
  7. ^ מתקן האימונים "בית וגן", באתר בית"ר נט.
  8. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, החולצה הצהובה, עמ' 63, הוצאת Media41LTD
  9. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שביעי, בית"ר בירוק!, עמ' 121, הוצאת Media41LTD
  10. ^ 10.0 10.1 מתוך כתבתה של סיוון כהן בחדשות ערוץ 10
  11. ^ "כאלה אנחנו, לא נשתנה", מתוך אתר נענע 10
  12. ^ "המשטרה עצרה שלושה אוהדי בית"ר נוספים", מתוך האתר One
  13. ^ 'אוהדי נתניה יתלוננו במשטרה נגד חברי "לה פמיליה"', מתוך האתר נענע 10
  14. ^ "לה פמיליה: לא לוקחים אחריות למעשה האלימות", מתוך האתר one
  15. ^ גיא בן זיו, ‏3 אוהדי בית"ר מואשמים בתקיפת עובדי ניקיון בטדי, באתר ONE‏, 16 במרץ 2011
  16. ^ עוז רוזנברג, יותר מ-300 אוהדי בית"ר תקפו עובדים ערבים בקניון מלחה, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
  17. ^ "ההיסטוריה של בית"ר ירושלים הוצתה בבית וגן", מתוך האתר One
  18. ^ "המשטרה חקרה שני בכירים של ארגון לה פמיליה", מתוך האתר One
  19. ^ "לה פמיליה: ארקדי מתעלל בנו, חוזרים לתמוך", מתוך האתר One
  20. ^ סוכן סמוי הביא למעצר 56 פעילי 'לה פמיליה'
  21. ^ התמרמרות י-ם בענין היו"ר, דבר, 5 באוגוסט 1971
  22. ^ אופירה אסייג, ‏ליברמן הצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר י-ם, באתר ONE‏, 29 ביולי 2012
  23. ^ וואלה, אוהדי בית"ר שרקו בוז בטקס לזכר רבין, וואלה!, 04.11.2007
  24. ^ יואב בורוביץ, למה מוחמד לא משחק בבית"ר, הארץ, 18.12.2011
  25. ^ האתר של בית"ר נורדיה ירושלים
  26. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שנים-עשר, מחזור 7 בעונת 1994/95, עמ' 196–197, הוצאת Media41LTD
  27. ^ הפסידה באותה התוצאה נגד הפועל רמת גן בעונת 1948/1949 בגביע המדינה
  28. ^ אלי כהן ממוקד: רוצה לשבור את השיא העונתי, באתר בית"ר נט.
  29. ^ כל 19 המשחקים האחרונים היו ניצחונות ממחזור 42 עד 60 ועד בכלל. מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, 1966/68, עמ' 74–75, הוצאת Media41LTD
  30. ^ היסטורית משחקי ליגת האלופות באתר אופ"א
  31. ^ היסטורית משחקי הליגה האירופית באתר אופ"א
  32. ^ 2000-2001 בית"ר ירושלים – פאוק סלוניקי – גביע אופ"א – סיבוב ראשון, תקציר מורחב, אתר YouTube
  33. ^ 2006-2007 בית"ר ירושלים – דינמו בוקרשט – גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 2, תקציר המשחק, אתר YouTube
  34. ^ 2006-2007 דינמו בוקרשט – בית"ר ירושלים – גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 1, תקציר המשחק, אתר YouTube
  35. ^ 2007-2008 בית"ר ירושלים – פ.צ. קופנהגן – מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  36. ^ 2007-2008 פ.צ. קופנהגן – בית"ר ירושלים – מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube
  37. ^ 2008-2009 בית"ר ירושלים – ויסלה קראקוב – מוקדמות ליגת האלופות משחק 1, תקציר מורחק, אתר YouTube
  38. ^ 2008-2009 ויסלה קראקוב – בית"ר ירושלים – מוקדמות ליגת האלופות משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  39. ^ 2015-2016 בית"ר ירושלים – אורדבסי – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 1 מש' 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  40. ^ 2015/2016 בית"ר ירושלים – אורדבסי – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 1 מש' 1, תקציר המשחק, אתר YouTube
  41. ^ 2015/2016 שרלרואה – בית"ר ירושלים – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 2 – משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube
  42. ^ 2015/2016 שרלרואה – בית"ר ירושלים – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 2 – משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube
  43. ^ Beitar 1-0 Omonoia {14.7.2016} Full Highlights, תקציר, אתר YouTube
  44. ^ Omonoia-Beitar (3-2) 21/7/16 Full Highlights, תקציר, אתר YouTube
  45. ^ בית"ר ירושלים נגד ילגבה תקציר! 0:3, תקציר, אתר YouTube
  46. ^ ילגאבה נגד ביתר ירושלים FK Jelgava vs Beitar Jerusalem FC, תקציר, אתר YouTube
  47. ^ בית"ר ירושלים נגד סנט אטיין 2-1 בטדי שלב הפלייאוף תקציר המשחק., תקציר, אתר YouTube
  48. ^ סנט אטיין נגד בית"ר ירושלים 0:0 תקציר!, תקציר, אתר YouTube
  49. ^ הפסידה באותה התוצאה נגד ברונדבי בעונת 1987/1988 ונגד אויקאסט בעונת 1988/1989 בגביע האינטרטוטו
  50. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק חמישה-עשר, מלכי השערים של המנורה , עמוד 277, הוצאת Media41LTD
  51. ^ מערכת ספורט 5, שער אחרי 17 שניות, שיוויון בדקה ה90 - שום דבר באמצע, באתר nana10‏, 18 ביוני 2008
  52. ^ בית"ר ירושלים - בני סכנין 1:1 עונת 2003/04, תקציר המשחק
  53. ^ מערכת nrg, גולשי nrg קבעו: מיכאל זנדברג כדורגלן העונה, באתר nrg‏, 21 במאי 2007
  54. ^ יניב טוכמן, גל בר-אור, כדורגלן העונה של מעריב ו-nrg: גל אלברמן, באתר nrg‏, 18 באפריל 2008
  55. ^ מערכת גלובס ספורט, ‏בית"ר ירושלים בדרך לעוד אליפות, באתר גלובס, 24 במאי 2008