בית"ר ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית"ר ירושלים
NewFCBJ.png
מידע כללי
כינוי המנורה, האריות מהבירה
תאריך ייסוד 1936
אצטדיון אצטדיון טדי, ירושלים
(תכולה: 31,733)
בעלים אלי טביב
יו"ר אלי אוחנה
מאמן בני בן זקן
ליגה ליגת העל
www.beitarfc.co.il
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בית"ר ירושלים היא מועדון כדורגל מירושלים, בירת ישראל, המשתייך לאגודת הספורט בית"ר, ומתחרה בליגת העל, ליגת הכדורגל הבכירה בישראל. המועדון הוקם ב-1936, ומאז 2013 נמצאת בבעלות איש העסקים אלי טביב. החל משנות השבעים, היא נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר ירושלים שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה, ובנוסף לכך, זכתה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים. כמו כן, בית"ר ירושלים היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקה במפעל אירופאי, במשותף עם הפועל באר שבע. אצטדיונה הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991, הוא אצטדיון טדי, הממוקם בשכונת מלחה, ירושלים. אצטדיון זה מכיל 31,733 מקומות ישיבה, והוא נקרא על שם טדי קולק, ראש עיריית ירושלים לשעבר. קודם לאצטדיון טדי, שיחקה הקבוצה באצטדיון ימק"א.

תוכן עניינים

היסטוריה

הקמת הקבוצה - שנות ה-30 וה-40

הקבוצה הראשונה

קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. הורן, שהיה ראש סניף תנועת בית"ר בירושלים, אסף צעירים אידאליסטיים, שחלקם הניכר השתייך לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י, והקים את קבוצת הכדורגל הראשונה. בימיה הראשונים כונתה הקבוצה: "המנורה", ועל חבריה נמנו: חיים קורפו (ששימש לימים כשר התחבורה בממשלתו של מנחם בגין), דב מילמן, גרשון אברמוביץ', חיים גרוסברג, יוסף ריפס, דוד אנגל, שלמה כהן, יעקב בק, יצחק טסלר, דוד אילן, משה ויצחק ברוך ואשר בנזימן, שהיה החלל הראשון של מחתרת האצ"ל בהתקפה על בניין הבולשת הבריטית בירושלים[1] מנהל הקבוצה דאז היה גוטמן רבינוביץ', שלימים איבד את רגלו בעת השמירה על הכותל המערבי. בעקבות אירוע זה, פרש רבינוביץ' מניהול הקבוצה. התלבושת (אנ') הראשונה של הקבוצה, שעל גבה התנוסס סמל תנועת בית"ר, מומנה מכספיו של עורך הדין אהרון ברוך. קבוצה זו היוותה אטרקציה באותם ימים, ומשכה קהל ירושלמי רב, זאת- למרות גילם הצעיר של השחקנים, שעמד על כ-18 שנים. קבוצה זו, אשר בתחילה לא נמנתה עם הקבוצות החברות בהתאחדות לכדורגל, שיחקה משחקי ידידות לא רשמיים נגד קבוצות אנגליות, יהודיות וערביות מקומיות- אשר שיחקו בשכונות שונות בירושלים. קודם לכן, פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה, אשר כינוייה היה "המעופף". שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו ב"חקורה", בסמוך ל"שער ציון".

בעקבות מעצרו של מרקוביץ' בידי הבריטים ב-1938, נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד הקמתה מחדש ב-1942 על ידי הורן ושמואל קירשטיין. הורן וקירשטיין הצליחו למזג את קבוצות "בית"ר ימין משה" ו"בית"ר ניל"י", אשר שיחקה בשכונת יגיע כפיים. כמו כן, צרפו שני אלו שחקנים נוספים לקבוצה המאוחדת, שרבים מהם היוו את שִלְדָהּ- עד שנות ה-50 המאוחרות. בין שחקניה הבולטים של הקבוצה נמנו: הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום והחלוצים ישראל יחזקאל, אהרון חסון, שמעון שטרן ושלום ציון. כוכב הכדורגל הראשון של הקבוצה, סימון אלפסי, כיכב בשורות הקבוצה בשלהי שנות הארבעים והחמישים. לאחר פרישתו, הפך אלפסי מאמן-שחקן (אנ'), ולאחר מכן- למאמן הקבוצה. בנוסף, שיחקו בקבוצה זו: יוסף מיוחס, יצחק מיוחס, אלי מזרחי, שמואל בליכר, ליאון מזרחי, אהרון טוויל, ישעיהו לאריה, שלמה סידס, מושקה תנורי, יוסף שלום ודוד בדהב. קבוצה זו לא הצליחה לשחק נגד קבוצות בכירות, מפאת חרם משותף של קבוצות מאגודות הפועל ומכבי. על כן, הסתפקה הקבוצה במשחקים נגד קבוצות בריטיות וערביות, עליהן נמנו: "ארד ספורט קלאב", "הומנטן" ו"הויצ'מן".

הטורניר הראשון של הקבוצה היה גביע בזק של "קרן תל חי", בו העפילה הקבוצה למשחק הגמר, אך נוצחה על ידי בית"ר פתח תקווה. לאחר מכן, בטורניר נוסף בו השתתפה, "גביע ירושלים", העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר, אך הפרעה למהלכם התקין של המשחקים בטורניר זה, מטעם פעילים שהשתייכו לקבוצת "הפועל ירושלים"- מנעה מבית"ר את השתתפותה במשחק זה.

בסוף 1943, שיחקה הקבוצה לראשונה נגד קבוצה בכירה בכדורגל הארצישראלי, "בית"ר תל אביב", אשר ניצחה 3-0. באותה שנה, שיחקה בית"ר נגד קבוצות בכירות נוספות, דוגמת "הפועל ראשון לציון" ו"מכבי נתניה". ניצחונותיה במשחקים נגד קבוצות אלו, תרמו להעלאת התודעה של הקבוצה הירושלמית בקרב אוהדי הכדורגל בארץ ישראל דאז.

ההגלייה לאפריקה

לאחר גילוי מעורבותם של רבים משחקני הקבוצה ושחקני קבוצות אחרות בפעילות מחתרתית לא חוקית בשנת 1944, ובעקבות פיצוץ בניין הבולשת הבריטית בירושלים, הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, אריתריאה וסודאן בשל פעילותם. במחנות במדינות אלו, שהוקמו על ידי הבריטים, הקימו העצירים, 251 במספר, מספר קבוצות כדורגל באדיבות השומרים האנגליים. הקבוצות התבססו על אזורים בהם שיחקו המוגלים מירושלים, תל אביב ופתח תקווה. במקביל, תכננו העצורים בריחה המונית על מנת לחזור לישראל, דרך מנהרה שנחפרה ממחנה העצירים ועד מרכז מגרש הכדורגל. 54 מהם אף הצליחו לברוח, אך נתפסו שנית והוחזרו למחנה המעצר. רוב העצורים חזרו לישראל רק עם הקמת המדינה ביוני 1948.

אצטדיון ימק"א, אשר שימש את הקבוצה במשחקיה הביתיים עד תחילת שנות ה-90

הישג השיא באותן שנים והקמת "נורדיה"

בעת הגליית חלק מהשחקנים לאפריקה בשנת 1946, הגיעה הקבוצה האלמונית יחסית לסיבוב השני של גביע ארץ ישראל, הישג השיא של הקבוצה לאותם שנים, ופגשה את מכבי תל אביב עמוסת הכוכבים, שכללה את: אלי פוקס, יוסל'ה מרימוביץ' ושייע גלזר. באותו טורניר, התקיים הגביע במתכונת של מפגש כפול, ומכבי הצליחה לנצח רק בשער שנוי במחלוקת, בדקה ה-90, בתוצאה 3-2. בדרכם חזרה לירושלים, נעצרו שחקני בית"ר ובילו לילה בבית המעצר בלטרון. המשחק השני בימק"א כמעט ונגמר ב־3-2 לבית"ר, אך לבסוף שער שוויון דרמטי מנע סנסציה היסטורית מבחינת בית"ר, לאחר פציעתו של הכוכב סימון אלפסי, ומכבי העפילה לסיבוב הבא- בדרך לזכייה בגביע בשנה זו.

בשנת 1947, הוגדרה אגודת בית"ר בלתי חוקית, אך הקבוצה המשיכה להתקיים בארץ ישראל בשם אחר: "נורדיה ירושלים" (על שם מקס נורדאו, ממייסדי התנועה הציונית). באותה עונה נרשמה לראשונה בית"ר בליגה ב' של ההתאחדות לכדורגל המקומית. ב-15 בנובמבר 1947 התקיים הדרבי הראשון בין בית"ר להפועל ירושלים (כאשר בית"ר משחקת בשם החליפי "נורדיה ירושלים"), בו ניצחה בית"ר 3-1. היה זה גם המשחק הרשמי הראשון במסגרת ליגה מאורגנת, כמו גם הדרבי הירושלמי הראשון אי פעם. בשנה זו גם נרשם הניצחון הגדול ביותר של בית"ר אי פעם, בהביסה 8-1 את קבוצת דגל ציון ת"א. במשחק זה כבש סימון אלפסי שישייה מרשימה. עם הכרזת העצמאות בתחילת 1948, חדלה הליגה והקבוצה מלהתקיים זמנית- בשל גיוסם של רוב השחקנים למלחמה בצבאות ערב.

לאחר הקמת המדינה - שנות ה-50

כחצי שנה לאחר סיום קרבות מלחמת העצמאות, בדצמבר 1949, חזרה הליגה המקומית לסדרה ובית"ר חזרה לשחק בליגה במחוז ירושלים. עונה לאחר מכן חזרה לליגה ב' (אז ליגת המשנה בישראל). לאחר 2 עונות בינוניות במרכז הטבלה, בעונת 1953/1954 הקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה, לאחר שניצחה בימק"א את הפועל רחובות 1-2 (עם סימון אלפסי כשחקן-מאמן (אנ') על הקווים, ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים של עונה זו מלוניה דבורין). לאחר עונה אחת בלבד, שבה בית"ר לליגת המשנה, בה שהתה 13 עונות, מתוכן הצליחה הקבוצה, פעם אחת, בעונת 1957/1958- לסיים במקום הראשון בליגה א' (אז ליגת המשנה), אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להפסיק את המשחקים בליגה במחזור ה-20, להקפיא את הקבוצות היורדות לליגה ב' והקבוצות העולות לליגה הבכירה באותה עונה- בעקבות אי-סדרים שנחשפו, ובכך מנעה מהקבוצה להעפיל לליגה הראשונה (הבכירה).

שנות ה-60 וה-70

עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר קבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה, כשהיא מסיימת בעונות אלו במקומות במרכז טבלת ליגת המשנה (ליגה א') ומעלה, אך נכשלת במשימה לעלות ליגה, בעיקר בעונות 1966-1963, בהן סיימה הקבוצה במקומות השלישי והשני בליגת המשנה (ליגה א' דרום). בעונה הכפולה של 1966/1968, הצליחה הקבוצה להעפיל לליגה הראשונה, לאחר 14 שנים בליגה השנייה ולהישאר בה, למעט עונות בודדות- עד היום. בקבוצה דאז שיחקו ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ' ("אודי חמודי"), שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה. מאמנהּ היהודי-ארגנטינאי של הקבוצה היה סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר. משחק העלייה לליגה הבכירה התקיים נגד מכבי רמת עמידר. אודי רובוביץ' כבש את שער הניצחון לזכות בית"ר בדקות הסיום.

בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. לכך תרמו שחקני הבית של הקבוצה, דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ומלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי שוקולד מנטה מסטיק שהיה פופולרי באותן השנים). בעונת 1972/1973, סיימה בית"ר כסגנית אלופת המדינה, לראשונה בתולדותיה, כשרק מכבי תל אביב מקדימה אותה- בארבע נקודות. באותה העת נוהלה הקבוצה על ידי חיים קורפו.

כמו כן, בעונת 1975/1976 וגם ב1977/1978, הגיעה בית"ר למקום השני בליגה, כשנקודות ספורות מפרידות בינה ובין האלופות באותן שנים, הפועל באר שבע ומכבי נתניה, בהתאמה.

בית"ר החלה להשתתף גם במסגרות אחרות של הכדורגל הישראלי, כגון גביע המדינה. בעונת 1974/1975 הצליחה הקבוצה להעפיל, לראשונה בתולדותיה, לגמר הגביע, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3-1, וסיימה כסגנית בלבד.

שנה לאחר מכן, בעונת 1975/1976, העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2-1 לאחר הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. מאמן הקבוצה דאז היה ניסים בכר, וקפטן הקבוצה, דוד ישי, היה זה שהניף את הגביע. ככל הנראה, היה זה משחק הכדורגל אליו הגיע מספר הצופים הרב ביותר אי פעם, במסגרת משחק בין שתי קבוצות ישראליות, כאשר 55,000 צופים חזו במשחק גמר זה (על פי הפרסומים בתקשורת).

בעקבות זכייתה בגביע המדינה בעונה זו, השתתפה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, בגביע בינלאומי כלשהו, ושיחקה בשישה משחקים במסגרת גביע האינטרטוטו של קיץ 1976. משחקה הראשון בהיסטוריה של הקבוצה במפעל האינטרטוטו התקיים ב-26 ביוני, 1976, נגד קבוצת יאנג בויז ברן משווייץ. משחק זה הסתיים בהפסד של בית"ר 6-3 לשווייצרים, כשכובשי השערים לזכות בית"ר היו יואל מסוארי, שלמה ג'רבי והקפטן דוד ישי. בית"ר הייתה הקבוצה הישראלית הראשונה, יחד עם הפועל באר שבע, אשר שיחקה במפעל השייך להתאחדות האירופית (אופ"א).

בעונת 1978/1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת, בשחקה בשנית נגד מכבי תל אביב. במשחק זה ניצחה בית"ר 2-1. את השערים לזכותה כבשו הקפטן נוימן והחלוץ יוסי אברהמי. נוסף על תואר זה, סיימה הקבוצה באותה שנה, בתום משחקי הליגה הסדירה- כסגנית אלופת המדינה- שנייה רק למכבי תל אביב.
שלהי שנות ה-70 סימנו את הפיכתה של בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן- לקבוצה המובילה של ירושלים. לכך תרמה העובדה, שעוצמתה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים- דעכה בהדרגה בחלוף השנים.

שנות ה-80

בעונת 1979/1980 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית). במהלך העונה בליגה הארצית (1980/1981), דגל מאמן בית"ר דאז, אריה רדלר- בשיתוף שחקני נוער, ובנה את התשתית לשנים הבאות של הקבוצה. בתום עונה זו, עלתה הקבוצה בהדרכתו חזרה לליגה הבכירה, כשבשורותיה מככבים צעירים אלמוניים שכללו את: סמי מלכה, משה בן הרוש, אבי כהן, שלומי מלכה וכוכב הקבוצה לימים, אלי אוחנה.

בפתיחת עונת 1980/1981, בשחקה בליגה הבכירה, אירחה מכבי תל אביב את בית"ר בביתה. במשחק זה התחולל אירוע שיפוטי חריג, המנוגד לנורמות המקובלות במשחקי כדורגל: במהלך המשחק, כבשה בית"ר שער מבעיטת עונשין, שנפסל על ידי השופט. בעוד שחקני בית"ר חגגו את כיבוש השער, חודש המשחק במהרה על ידי שחקני מכבי, ללא ידיעת שחקני בית"ר. הכדור נמסר למוטי איווניר, שכבש שער ניצחון מול שוער בית"ר, יוסי מזרחי.
בתום עונה זו, דורגה בית"ר במקום השישי בליגה.

בעונת 1983/1984, הייתה בית"ר הקבוצה הפייבוריטית לזכייה באליפות, כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער נקודות גדול על שאר קבוצות הליגה. לרוע מזלה, זכתה לבסוף קבוצה אחרת בתואר הנכסף: מכבי חיפה, בהקדימה את בית"ר בנקודה אחת בלבד בתום משחקי הליגה. גם בעונה שלאחריה, 1984/1985, סיימה בית"ר כסגניתה של חיפה, הפעם בהפרש של חמש נקודות. עם זאת, זכתה בית"ר באותה עונה בתואר אחר- גביע המדינה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בגמר בתוצאה 1-0, תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר. הייתה זו הפעם השלישית, בו זוכה הקבוצה בתואר זה. בעונת 1985/1986, זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן. בעונות אלו ביסס אלי אוחנה את מעמדו ככוכב הקבוצה, יחד עם אורי מלמיליאן, כאשר כבשו שערים רבים ומכריעים, שסייעו לקבוצה לזכות בתארים שצויינו לעיל.

אלי אוחנה - אחד השחקנים הבולטים בתולדות המועדון

בעונת 1986/1987, זכתה הקבוצה באליפות המדינה, לראשונה בתולדותיה, אף על פי שדווקא בעונה זו החליטה בית"ר[2] לארח את משחקיה באצטדיון בלומפילד, שאינו אצטדיונה הביתי. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה שני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה, גרי ונדרמולן והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה, עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת קריירה אירופית, כאשר חתם בקבוצת מכלן הבלגית. נוסף על כך, עזב המאמן דרור קשטן את משרת מאמן הקבוצה, בעוברו לאמן את מכבי חיפה. שני אירועים אלו גרמו להתרסקות הקבוצה בעונה לאחר מכן, בסיימה במקום ה-11 בלבד בליגה.

בעונת 1988/1989, זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה, לאחר ניצחון בגמר, בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים- על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2-2; בתום ההארכה הייתה התוצאה 3-3.
בתום עונה זו, עזב אורי מלמיליאן את הקבוצה, בחותמו בקבוצת מכבי תל אביב.

שנות ה-90

בעונת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי, פרס בראבו. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו, עופר דגמי. את הקבוצה אימן לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל. הייתה זו האליפות השנייה מאז ומעולם (ביחד עם האליפות של הפועל רמת גן ב-1964) שנלקחה על ידי קבוצה שעלתה מהליגה השנייה בתחילת אותה עונה.

בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן (השריף) ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. בשנים אלו בית"ר הציגה כדורגל התקפי ואטרקטיבי שהתחבר מאוד לרצון אוהדיה מחד לראות כדורגל התקפי ומאידך כמות נכבדת של שחקני בית שמככבים בהרכב הקבוצה, כך למשל בעונת 1997/1998, הציגה בית"ר מספר משחקים יוצאי דופן בכמות השערים, כמו ה- 2–7 (לאחר מחצית מאופסת) וה-2–5 (לאחר הרחקה של שחקן ופיגור 0–2) על הפועל באר שבע, ועוד שתי חמישיות וארבע רביעיות שהבקיעה לשער יריבותיה במהלך העונה, תוך שהיא שוברת שיא מועדון של שערי זכות לעונה (71 שערים בשלושים משחקים בלבד).
במסגרת זכייתה של הקבוצה באליפות השנייה שלה, אירע אירוע פרובוקטיבי ושנוי במחלוקת במשחק הליגה האחרון של הקבוצה, שהכריע את גורל האליפות לטובת בית"ר. באירוע זה נטען לכאורה, מצד קבוצת ואוהדי הפועל תל אביב, אשר התמודדה עם בית"ר על תואר האליפות, כי קבוצת הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה ובין בית"ר. טענתם הייתה, שהמניע להטייה מצד קבוצת בית שאן נבע מכך, שעשר דקות לפני סופו של המשחק, הבטיחה האחרונה את מקומה מעל לקו האדום, וניצלה מירידת ליגה. במעשה זה מנעה בית שאן, לטענת קבוצת הפועל תל אביב- את זכייתה של האחרונה באליפות, תוך שימוש באמצעים שאינם כשרים, והמנוגדים לעקרון ההגינות בספורט. פרשת הטיית משחק זה נודעת בקרב אוהדי הכדורגל בשם "משחק השרוכים".
ב-2001 הודה שחקן בית שאן לשעבר, ואחד המעורבים העיקריים בפרשה, איתן טייב- כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר"[3].

לאחר שתי עונות אלו, נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים, ונאלצה למכור את רוב שחקניה הבכירים, מאחר שהיו חתומים על חוזים גבוהים, אשר בעל הקבוצה סירב לשלמם. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.

שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז). שנים אלו לוו במעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, וכללו שלוש אליפויות ושתי הופעות בגמר גביע המדינה (עונות 1998/1999 ו1999/2000). בשתיהן, פגשה בית"ר את הפועל תל אביב- והפסידה לה פעמיים, כאשר זהות המנצחת בשני גמרים אלו נקבעה לאחר בעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, לאחר תוצאות תיקו בין הקבוצות בתום תשעים דקות, ולאחר הארכה.

תחילת שנות ה-2000

אצטדיון טדי, בו משחקת הקבוצה

בעונת 2000/2001 אז רכש איש העסקים גד זאבי את הקבוצה, כיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0-1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה וסיימה במקום החמישי בלבד. בעונה זו לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7-0 למכבי תל אביב. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. עונת 2001/2002 נחשבת לאחת העונות הקשות של המועדון כאשר הקבוצה פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי ולאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים. הקבוצה בילתה את רוב עונה זו בתחתית הטבלה ואף הגיעה למצב של שש נקודות מהצד התחתון של הקו האדום. אך שרשרת ניצחונות בסוף העונה הצילו את הקבוצה מירידת ליגה, כאשר רק במחזור האחרון בית"ר עלתה מעל הקו האדום בעקבות שער ניצחון בדקה ה- 87 נגד מכבי קריית גת שהבטיח לבית"ר את המקום העשירי בליגה (מתוך 12 אז) וקבע שהפועל חיפה תרד לליגה הלאומית במקומה. בעונות 2002/2003 ו2003/2004 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה כשסיימה במקום התשיעי בשתי עונות אלו והתבססה על שחקנים צעירים ממחלקות הנוער כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, ומאור מליקסון שהיוו את השלד לשנים הבאות. בנוסף, כוכב מכבי תל אביב אבי נמני הגיע לבית"ר עקב סכסוך עם המאמן ניר קלינגר באותה עונה, שיחק בה כ-2 עונות וכבש שערים רבים יחסית למספר ההופעות שלו בקבוצה.

בעונת 2004/2005 הצליחה בית"ר לסיים במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה הצעירה והתוססת שנבנתה.

בזירה האירופית מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב, עד מכירתה לארקדי גאידמאק.

עידן ארקדי גאידמק (2005 - 2013)

מצבהּ של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, ביניהם טון קאנן ולואיס פרננדז בעונת 2005/2006, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה והיא סיימה במקום השלישי בלבד בעונה זו. לאחר מכן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז, שנרכשו כולם תמורת סכומי עתק ביחס לליגה, והוחתמו על חוזים חסרי תקדים לבית"ר ולליגת העל בכלל. בקיץ זה שברה בית"ר את שיא התקציב לקבוצת כדורגל ישראלית: 193 מיליון ש"ח לעונה אחת[4]- שיא שלא נשבר עד היום בליגה המקומית.

ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי. בתחילת 2007/2008 מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. בנוסף מונה לתפקיד מנכ"ל המועדון השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות כשהפסידה לפ.צ. קופנהגן בשלב המוקדמות הראשון, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה לאחר משחק גמר גביע דרמטי במיוחד בו ניצחה את היריבה המרה הפועל תל אביב בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר 0-0 בסיום 120 דק', הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל היסטורי ולבסס את מעמדה בתור הקבוצה החזקה בישראל בשנים אלו.

לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5-0, לאחר ניצחון של בית"ר בטדי, בתוצאה 2-1 מצמד של אבירם ברוכיאן. דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות ופעם שביעית בתולדותיה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2-1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.

מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה באופן דרסטי בקיץ 2009 לקראת עונת 2009/2010, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1-0 בגמר המפעל. את העונה סיימה הקבוצה במקום החמישי בליגה.

לקראת עונת 2010/2011, מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה. לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת התפטר מתפקידו ב- 17 בינואר 2011. באותו יום מונה רוני לוי למאמן הקבוצה החדש והצליח להשאיר את הקבוצה בליגה. הקבוצה סיימה במקום ה-11 בליגה, הנמוך ביותר מזה שנים רבות.

בהכנה לעונת 2011/2012 עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת העונה. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה. עקב יכולת חלשה של הקבוצה ולאחר הדחה מגביע המדינה עוד בסיבוב ח', התפטר נעים מתפקידו כמאמן הקבוצה באמצע העונה. במקומו מונה אלי כהן "השריף" שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה (סיימה במקום התשיעי).

בקיץ לקראת 2012/2013 הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בחצי העונה הראשונה בית"ר זכתה להצלחה רבה בליגה והציגה כדורגל אטרקטיבי יחסית ששלהב את האוהדים, בנוסף מה שתרם היא העובדה שכמות נכבדת מההרכב הראשון כלל שחקני בית שצמחו במחלקות הנוער של המועדון כגון: אבי ריקן, אריאל הרוש, שי חדד, עמית בן שושן, אלי דסה, טל כחילה ואופיר קריאף. באמצע עונה זו, בית"ר צירפה שני שחקנים צ'צ'נים מוסלמים לשורותיה זאור סדאייב וג'יבריל קדאייב. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה שכללה החרמת משחקים מצד חלק גדול מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך. מהלך זה ו"הרעש התקשורתי" סביב המועדון גרם לירידה חדה ביכולת הקבוצה שסיימה במקום העשירי, כאשר היא נשארת סופית בליגה רק במחזור האחרון.

לאחר עונה זו מאסו אוהדי הקבוצה בהתנהלות הבעלים בפועל, גאידמק, וחיפשו אחר איש עסקים (באמצעות העמותה) במשך פגרת הקיץ שיקח את בית"ר ויוציא אותה לדרך חדשה. אלי טביב שסיים את דרכו דווקא ביריבה הפועל תל אביב בעונה קודם לכן, החליט לקחת את הקבוצה בשיתוף עם האוהדים. תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גאידמק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני ללא הסכמתו של גאידמק. הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף. החלטת בית המשפט העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז),[5] בכך הסתיים מעשית עידן גאידמק בבית"ר ירושלים.

המעבר לניהולו של אלי טביב (2013 והלאה)

לקראת עונת 2013/2014 לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את חיים רביבו לנציג הבעלים בקבוצה. המאמן אלי כהן הוחתם לעונה אחת במקומו של אלי כהן "השריף" שסיים את חוזהו, ודוד אמסלם מונה לעוזר המאמן. ב- 13 באוגוסט 2013 פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד היושב ראש של הקבוצה, אחרי שש שנים בתפקיד. בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. שלושה ימים לאחר מכן רוני לוי חתם בבית"ר ירושלים לקדנציה שנייה. באפריל 2014 מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה אחרי שכיהן בתפקיד המנכ"ל בהפועל תל אביב ובמחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון.

בתחילת עונת 2014/2015, חתם במועדון המאמן מנחם קורצקי לעונה אחת כשעוזרו הוא אורי אוזן. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-28 בינואר 2015, מינה טביב את גיא לוי כמחליפו של קורצקי עד לתום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה חמש שנים ובתום העונה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית, לאחר שבע שנים שלא השתתפה במפעלים האירופים.

בקיץ 2015/2016 סיים גיא לוי את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, וזאת בגלל חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן. במקומו מונה סלובודאן דראפיץ' שהביא עמו את עוזרו מבית"ר תל אביב, שי ברדה. ב- 22 ביוני 2015, החלה בית"ר את מסעה האירופי אחרי שבע שנים והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד אורדבסי שימקנט הקזחית. המשחק הראשון בין הקבוצות שהתקיים בקזחסטן הסתיים ב-0-0. משחק הגומלין שהתקיים באצטדיון טדי הסתיים בניצחון 2-1 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים. בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול שרלרואה הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש.[6][7] בהמשך פגע בורג שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה הצרפתי, ניקולה פנטו וגרם לפציעתו. במהלך המשחק שני שחקני בית"ר ירושלים הורחקו והקבוצה הפסידה 5-1. זמן קצר אחרי המשחק טביב הודיע שהוא מסיים את דרכו בבית״ר ירושלים ובכדורגל הישראלי בעקבות המאורעות. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון טדי הפסידה בית"ר 4-1 וסיימה את דרכה במפעל. בשבועות החולפים במסיבת עיתונאים שכינס אלי טביב לקראת פתיחת עונת 2015/16 הודה הבעלים כי אין בכוונתו להזניח את הקבוצה והוא ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים שיהיה מוכן להשקיע בקבוצה ולהעביר לטביב את הכספים אותם השקיע בקבוצה. בית"ר סיימה את עונת 2015/16 במקום השלישי בטבלת ליגת העל המוליך לסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית כשבמאזנה שלושה ניצחונות ושבעה הפסדים במסגרת הפלייאוף העליון.

לקראת עונת 2016/2017, ב-1 ביוני 2016, הודיעה הנהלת בית"ר כי המאמן סלובודאן דראפיץ' סיים את דרכו במועדון ולא ימשיך בקבוצה בעונה הבאה. ב-8 ביוני 2016, חתם והוצג רן בן שמעון כמאמנה החדש של בית"ר ירושלים כשחתם על חוזה בקבוצה לעונה אחת. באותו היום הציגה בית"ר את סמל הקבוצה המחודש שילווה אותה בעונת 2016/17 לציון שנת ה-80 לייסוד המועדון. ב-10 ביולי 2016, הצטרף משה דמאיו לקבוצה בתפקיד מנכ"ל הקבוצה והחליף את עצמוני שחזר להיות אחראי על מחלקת הנוער בלבד. באוגוסט 2016 העפילה הקבוצה, לראשונה בתולדותיה, לשלב הפלייאוף במסגרת הליגה האירופית לאחר שבשלבי המוקדמות גברה על סלובודה טוזלה הבוסנית, אומוניה ניקוסיה הקפריסאית וילגבה הלטבית. בשלב הפלייאוף הקבוצה הודחה ממהפעל על ידי סנט אטיין הצרפתית, אך בזאת רשמה את הישג השיא שלה במסגרות אירופאיות.

ב- 23 באוגוסט, הודיעה ההתאחדות לכדורגל בישראל, כי אלי טביב שהורשע בפלילים לא יוכל לנהל בפועל את בית"ר ירושלים למשך שלוש שנים. ב- 11 בינואר 2017 החליט בית הדין העליון של ההתאחדות לדחות את ערעורו של טביב בדבר פסק דין זה, אך קיצר את משך העונש לשנתיים שבהם טביב לא יוכל לנהל את בית"ר החל מקיץ 2017.[8] ב-5 בפברואר 2017, פוטר רן בן שמעון מתפקיד מאמן הקבוצה, ומיד לאחר מכן חתם שרון מימר על החוזה כמאמן בית"ר ירושלים החדש עד לתום העונה. במאי 2017 סיימה בית"ר את העונה במקום השלישי בליגה, והבטיחה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית בפעם השלישית ברצף, ובעקבות זאת חוזהו של מימר הוארך בעונה נוספת. ב-28 במאי 2017, לאחר סיום העונה, חזר אלי אוחנה למועדון נעוריו וחתם לחמש שנים בתור יו"ר המועדון, כאשר בשנתיים הראשונות ישמש כמחזיק בזכויות הניהול והחתימה באופן מלא במקומו של טביב.[9] מימר פוטר עוד לפני תחילת העונה הבאה, בעקבות הדחה מהמפעל האירופי והפסד כספי רב למועדון. לאחר מכן מונה עוזרו של מימר, גילי לבנדה, למאמן הזמני של הקבוצה, וב- 3 בספטמבר חתם אלי כהן "השריף" לקדנציה רביעית במועדון בתור "יועץ מקצועי" ומאמן בפועל. בעקבות התבטאות חריגה בתקשורת בנושא שחקנים מהמגזר הערבי ("לא אביא ערבי לבית"ר ירושלים"[10]) פוטר השריף מאימון הקבוצה לאחר עשרה ימים בלבד בתפקיד[11], ולבנדה הוחזר לעמדת המאמן הזמני פעם נוספת. ב-28 בספטמבר 2017 מונה בני בן זקן למאמן הקבוצה[12].

אצטדיון ומתקנים

תחילת הדרך וימק"א

אצטדיון ימק"א

את משחקיה הראשונים כקבוצה לא מקצוענית קיימה בית"ר במגרש מוזנח בסמוך לרחוב הנביאים בירושלים. כינויו של מגרש זה היה "מגרש הבננות", ועל תחזוקתו היו אמונים שחקני הקבוצה עצמם.[13] בראשית דרכה של בית"ר כקבוצה מקצוענית, החל משנת 1942, היווה "מגרש דג'אני", ששכן בשכונת קטמון הישנה- את מגרשה הביתי של הקבוצה.[14] לאחר חזרתם של גולי אפריקה לארץ בשנת 1948, אירחה הקבוצה את משחקיה לסירוגין במגרש הצמוד לבניין ימק"א בירושלים וב"מגרש הבננות". לאחר סיום מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל, המגרש בו שיחקה בית"ר בקצה רחוב שמואל הנביא היה נתון בשטח הפקר, ועל כן הועתקה באופן רשמי ביתיות הקבוצה לאצטדיון ימק"א, שהיווה את מגרשה הביתי הקבוע של הקבוצה.[15] ב-15 בנובמבר 1947, נערך הדרבי הראשון בין הפועל ובית"ר ירושלים בימק"א (שבשלב זה עדיין השתמשה בשם "בית"ר נורדיה"). משחק זה הסתיים בניצחון של בית"ר 3-1. המשחק הרשמי הראשון של הקבוצה באצטדיון ימק"א כאצטדיונה הביתי, נערך ב-7 בינואר 1950, במסגרת ליגה מיוחדת שהוקמה ב-1949, והסתיים בניצחונה של הפועל רחובות 4-2. עד שנת 1991, בה עברה לאצטדיון טדי, אירחה הקבוצה במהלך כל שנותיה בימק"א – למעט עונה בודדת (1986/1987 עת זכתה הקבוצה באליפות הראשונה), בה אירחה את משחקיה באצטדיון בלומפילד בתל אביב.

אצטדיון טדי

אצטדיון טדי במהלך משחק

בשנת 1991 עברה בית"ר, יחד עם יריבתה העירונית, הפועל ירושלים- לאצטדיון טדי החדיש, המהווה את מגרשה הביתי של הקבוצה כיום. האצטדיון שופץ מספר פעמים, במהלכן הוגבה הדשא; נבנו תאי שידור עבור צוותי הטלוויזיה המסקרים את משחקי הקבוצה; נבנו תאי צפייה יוקרתיים עבור הצוות הניהולי של הקבוצה, כמו גם עבור אורחים חשובים; בשנים 1999 ו-2013 נבנו מקומות ישיבה נוספים עבור אוהדים נוספים. כיום מכיל האצטדיון 31,733 מושבים. האצטדיון שייך לעיריית ירושלים; על כן, משלמת הקבוצה דמי שכירות שנתיים בעבור השימוש בו. אוהדיה ה"שרופים" של הקבוצה יושבים בדרך כלל ביציע המזרחי, ואוהדי הקבוצה האורחת- ביציע הדרומי. אצטדיון זה נחשב לביתי במיוחד, כיוון שמקומות הישיבה ממוקמים בסמיכות רבה לדשא, ואוהדיה הקולניים משפיעים בו רבות על מהלך המשחק.

מתחם האימונים בית וגן

מתחם האימונים בבית וגן

החל משנת 1980, זהו מתחם האימונים של הקבוצה, בו מתאמנת הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער של המועדון. המתקן מכיל שלושה מגרשי אימון, יציעים קטנים המכילים כ-300 מקומות כל אחד, חדרי כושר, חדרי פיזיותרפיה ומלתחות. כמו כן, מצוי במתחם גם דוכן מכירות, בו נמכרים מוצרי עידוד עבור אוהדי הקבוצה.
בשנים 2005–2009, עת רכש ארקדי גאידמק את הקבוצה, שופץ המתחם באופן משמעותי.
החל משנת 2009, ממוקמים במתחם גם משרדי הנהלת הקבוצה, שהועברו מגבעת שאול אל מתחם זה[16].

סמל הקבוצה וצבע התלבושת

סמל המנורה

לאורך כל שנות קיומה, ייצגה המנורה את קבוצת בית"ר ירושלים. זאת, כהמשך היסטורי למנורה המקורית, אשר ייצגה את תנועת בית"ר. בהתאם לכך, דגלה בית"ר מאז ומתמיד בשילוב המנורה בסמל הקבוצה. על כן, מכונה בית"ר גם בשמות "המנורה" ו"הדגל של המדינה"[17]. בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה, בהתאמה לאלו הנמצאים בסמל העיר ירושלים. בשנת 2013, לאחר מעבר הקבוצה לידיו של טביב, שונה סמל הקבוצה פעם נוספת, כאשר האריות הוסרו ממנו ועיצוב המנורה שונה במעט. שינוי זה לווה בתהליך הצבעה, בו השתתפו אוהדי הקבוצה. לרשותם עמדו שלושה סמלים חדשים, אשר הוצגו בפרופיל המועדון בפייסבוק. ב-8 ביוני 2016, כמחווה לשמונים שנים לייסוד המועדון- חשפה בית"ר סמל מיוחד, אשר ליווה את הקבוצה בעונת המשחקים 2016/17.

צבע המדים

לאורך רוב שנותיה מזוהה בית"ר עם הצבעים צהוב-שחור. אולם, בשנותיה הראשונות, צבע מדיה היה שחור-לבן- עד עונת 1960/1961. בעונה זו פרש יושב הראש ואחד ממייסדי הקבוצה, שמואל קירשטיין- מתפקיד ניהול הקבוצה. מחליפו, אלי גבאי, סבר כי יש להחליף את צבע מדי הקבוצה. גבאי סקר במשך מספר שבועות חנויות בדים שונות בירושלים ובתל אביב, ותר אחר צבע שיוכל להתאים לחזונו. בהגיעו לחנות הבדים "רב-און" ברחוב כורש בירושלים, החליט גבאי לבחור בצבע הצהוב. בית"ר עלתה לראשונה למשחק רשמי, כששחקניה לבושים מדים בצבעי צהוב-שחור- ב-8 באוקטובר 1960, במשחק נגד מכבי חדרה, אשר נערך באצטדיון ימק"א. לאחר ניצחונה של הקבוצה, הוחלט על השארת צבע מדים זה[18]. מאז, למעט משחקים בודדים, דוגמת משחקה נגד מכבי נתניה בעונת 1977/1978, בה שיחקה הקבוצה בצבע הירוק[19], שיחקה בית"ר את כל משחקיה הביתיים במדים הצהובים- שחורים. מדי החוץ של הקבוצה, עד שנות ה-90 המאוחרות, כללו וריאציות של מדים בצבעים כחול/לבן או תכלת בהיר, ומשנות ה-2000 ואילך- צבעם לבן/שחור/צהוב לסירוגין.

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים

שנים מלבישה ספונסר ראשי
1977–1980 אדידס וולוו
1980–1982 סיטיזן
1982–1986 יומברו שארפ
1986–1987 פומה כתר פלסטיק בע"מ
1987–1988 דיאדורה אפנת ברוך תעשיות טקסטיל בע"מ
1988–1989 דיאדורה
1989–1990 נייקי נייקי
1990–1991 מסגרית איציק כהן
1991–1995 דיאדורה גלובוס גרופ
1995–1997 קבוצת רסידו\קלאב הוטל
1997–2000 סלקום
2000–2001 סובארו
2001–2002 לוטו אלדן
2002–2003 Fresh&Go
2003–2004 דיאדורה HOT
2004–2005 קאפה
2005–2006 בזק בינלאומי
2006–2007 אדידס
2007–2008 ב. יאיר
2008–2009 אלדן
2009–2010 Vipo
2010–2011 אלדן
2011–2012 דיאדורה
2012–2013 גדולים מהחיים
2013–2014 פרי נדל"ן
2014–2015 פומה iTrader
2015–2016 יהלומית פרץ
2017-2016 ג'יבובה -
2017 יהלומית פרץ
2018-2017 -
  • עד 1977 לא היו ספונסרים או מלבישים רשמיים

קהל אוהדים

בית"ר ירושלים בחברה, בתרבות ובאומנות

מספר סקרים שנעשו בסוף העשור השני של המאה ה-21 מצאו שבית"ר ירושלים היא אחת משתי הקבוצות האהודות ביותר במדינת ישראל.[20][21][22]

לבית"ר ירושלים אוהדים מפורסמים בתרבות ובאומנות הישראלית, חלקם אף מגיעים למשחקי הקבוצה. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא כוכבי זמר מזרחי כגון: אייל גולן (בין היתר שר את "מגרש השדים"), ליאור נרקיס, דודו אהרון, תמיר גל (כתב מספר שירים), אבי ביטר (כתב את שיר האליפות של 97/98 "צהוב בעיניים"), עופר לוי, שלומי שבת, ג'קי מייקה (שר את שיר האליפות של 1987) ואהובה עוזרי שכתבה, הלחינה ושרה את "ירושלים של בית"ר" לרגל התואר הראשון של המועדון - גביע המדינה של 1976:

הנה היום שבו זכינו
הנה הרגע עליו חלמנו
עם מלמיליאן ודני נוימן
הביאו לנו התהילה...

מגרש ירוק לו, כדור עגול בו רק המזל
יאללה בית"ר - אל המגרש
רוצים עוד גול - הלאה בית"ר
אל המגרש! רוצים עוד גול!

בנוסף כוכבי בידור, תרבות וספורט רבים הצהירו על אהדתם לקבוצה, בהם נמנים: שלישיית מה קשור, עמוס תמם, שאנן סטריט, חנן סביון, גיא עמיר, אנדי רם, ירון אילן, גורי אלפי, שי נובלמן ואייל פלד, חלקם אף תרמו למיזם העמותה בשנת 2012/2013. בית"ר נחשבת בתרבות לקבוצה ה"עממית" ובעבר גם נחשבה למקופחת כיוון שהיא הייתה מזוהה עם אוהדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ומכאן הגיעו המון סטריאוטיפים היסטוריים שגם התבטאו בתרבות ובאומנות, למשל במערכונים של "הגשש החיוור" במופעם "אופסייד סטורי"1975) שכלל בין היתר את המשפטים הזכורים:

"חצץ, כבוד השופט, חצץ, את הבלוקים גמרנו שבוע שעבר נגד פתח תקווה"

""- מהן בדיוק הדרישות שלכם כאוהדים?

אנחנו רוצים לקבוע מי יהיו השופטים, אם לא - אנחנו נשרוף את המועדון.

אנחנו גם רוצים לקבוע, מי יהיה השחקנים, מי יהיה המאמנים, מי יהיה התוצאה, ומי יהיה מזג אוויר.

- ואם זה לא יינתן לכם?

נשרוף את המועדון.""

כמו כן "שלישיית מה קשור" שבמספר תוכניות (היכל התרבות, אנחנו במפה, בובה של לילה) שיחקו את אוהדי בית"ר באופן סטירי וקומי. האוהדים גם מוזכרים בשיריהם של להקת הדג נחש, למשל בשיר "הנה אני בא" שכולל את המילים: "יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר". כמו כן מספר אנשי תקשורת מזוהים כאוהדי בית"ר כמו: אראל סג"ל, דני רופ, קותי סבג, אלי סהר.

באופן מסורתי נחשב שוק מחנה יהודה במרכז ירושלים, כמעוז האוהדים של בית"ר שאליו עד היום הולכים שחקנים ואנשי צוות בקבוצה על מנת לקבל את אהבת הקהל ולהתחכך באוכלוסייה המקומית. לרוב חגיגות התארים הרשמיות של הקבוצה נערכות בכיכר הסמוכה לבניין עיריית ירושלים, כיכר ספרא ובשנים היותר מאוחרות גם בגן סאקר הממוקם בקרבת מרכז העיר ירושלים.

ארגוני אוהדים

גוב האריות

ארגון האוהדים "גוב האריות" הוקם בתחילת עונת 2002/2003 והיה למעשה הגוף הראשון שפעל בצורה מאורגנת ביציעי בית"ר מאז יום היווסדה. מטרת הארגון הייתה לחזק את התיאום בין יציעי טדי ולשפר את מאגר השירים ואת הפצתם ביציעים. כבר עם פרסום אמנת הארגון נכתב שהתארגנות זו משלבת בין אהדה לקבוצה ובין הזדהות פוליטית מסוימת לימין אשר כונתה "צביון ימני".

חילוקי דעות בסוף עונת 2003/2004, הביאו לפירוק ארגון זה.

לה פמיליה

סמל הארגון La Familia

ארגון האוהדים "לה פמיליה" (באנגלית: La Familia) (מספרדית: "La Familia"- "המשפחה") נוסד בשנת 2005, רבים ממקימיו הם חברי ארגון "גוב האריות" לשעבר שהתפרק שנה קודם לכן. בעקבות פירוק "גוב האריות" נוצר חוסר בארגון מעודד ביציעים (בעיקר ביציע המזרחי בטדי), ולכן עלתה היוזמה באתרי האינטרנט ובפורומים של אוהדי הקבוצה להקים ארגון חדש. ארגון זה שם לו למטרה עיקרית את שיפור העידוד ביציע תוך שימוש נרחב באביזרי עידוד: דגלים, קונפטי, שלטים ופירוטכניקה, כמו כן ארגן הסעות מיוחדות למשחקים, ומשלחות עידוד למשחקים באירופה. בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלה. בעונת 2006/2007 עקב הצלחת הקבוצה ופתיחת יציעים נוספים, עבר הארגון לשבת ביציע הצפוני בטדי על מנת ליצור 2 גושי עידוד בטדי, אך לאחר הידרדרות במצב הקבוצה בשנים 2008–2010 נסגר יציע זה והארגון חזר ליציע המזרחי. כחלק מפעילותו ארגון זה מבצע אירועי התרמה ותמיכה במספר עמותות, ארגוני התנדבות, ובפרט תמך בחיילי צה"ל ובתושבי הדרום בעת מבצעים צבאיים ברצועת עזה. כמו כן מארגן אירועי הפנינג לאוהדים בחופשת חג הפסח ובחופש הקיץ. בנוסף לפעילות זו ארגון האוהדים דואג להנצחת אוהדי הקבוצה שנהרגו.

ארגון אוהדים זה נודע בתקשורת כבעל אוריינטציה ימנית.[23] השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית.[23] שמו של ארגון האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות כמו: תקיפת אוהדי קבוצות אחרות,[24][25]השלכת בקבוק תבערה לעברי משרדי ההתאחדות לכדורגל,[26] ומעשי גזענות.[27][28] חברי הארגון והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה.[29]

בינואר 2013 הצטרפו לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב במהלך מפתיע של הנהלת בית"ר בראשות היו"ר איציק קורנפיין. עם הגעתם של השניים התעוררה מחאה, שכללה חרם של חלק גדול מאוהדי הקבוצה במשך מספר משחקים, בשיאה של המחאה הוצת חדר המזכרות במתחם האימונים של הקבוצה.[30] מעשה זה יוחס לארגון ופעיליו, שלאחריו הודיע ארגון האוהדים על הפסקת פעילותו (עד תום העונה) וזאת בעקבות הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בתקשורת,[31] בין היתר גם מהנהלת הקבוצה עצמה.

בעונת 2013/2014 חזר הארגון לפעילות לאחר העברת בעלות הקבוצה לידי אלי טביב.[32] ב-26 ביולי 2016, נעצרו כ-56 מחברי ארגון לה פמיליה במבצע של משטרת ישראל באמצעות סוכן סמוי שהפך לעד מדינה והוביל למעצרם של האוהדים. המבצע רחב ההיקף של המשטרה זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת בישראל.[33] ב-22 בינואר 2017 הורשעו שלושה מחברי הארגון בקשירת קשר, וביצוע חבלה חמורה במהלך תקיפת אוהד הפועל תל אביב בתיק "פלורנטין".[34]

תדמית ציבורית וזיהוי פוליטי של המועדון

בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל, ובייחוד עם הליכוד. בעונות 1996/1997 ו- 1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו- להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, השר רוני בר-און והנשיא ראובן ריבלין ששימשו בעבר כיו"ר האגודה, השר יהושע מצא שהחליפו בתפקיד,[35] השר חיים קורפו שאף היה כדורגלן פעיל בבית"ר בשנות ה-40, והשר אביגדור ליברמן.[36]

במהלך השנים אירעו פעמים רבות אירועי הסתה והתפרעויות כנגד השמאל ומנהיגיו (למשל ביזוי טקס לזכר יצחק רבין[37]) וכנגד ערבים, מה שהוביל אותה פעמים רבות לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל שם נענשה בין היתר בקנסות, משחקי רדיוס ומשחקים ללא קהל. בנוסף בית"ר הקבוצה היחידה בליגת העל שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ממוצא ערבי.[38] מכיוון שאירועים אלו מכתימים את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.

בשנת 2014 קמה קבוצת אוהדים, שלטענתה סולדת מהגזענות ומהאלימות שמאפיינות את הקבוצה הנוכחית ואוהדיה, והקימה את מועדון האוהדים בית"ר נורדיה ירושלים[39] שהחל לשחק בליגה ג' בעונת 2014/15. ראשי מועדון זה הכריזו כי בכוונתו להחזיר את ההדר הבית"רי, ולייצג את ערכי בית"ר כפי שנוסחו בידי זאב ז'בוטינסקי: ג'נטלמניות, הומניזם ושוויון. בניגוד לבית"ר ירושלים שבה לטענתם מעולם לא שיחק שחקן ערבי, בנורדיה הכריזו מן הרגע הראשון שהקבוצה תהיה פתוחה לשחקנים ערבים, וכבר בעונתה הראשונה שיחקו בקבוצה שני שחקנים ממוצא ערבי.

יריבויות

היריבות העירונית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של ירושלים

בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה, קריית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.

יריבויות אחרות

הפועל תל אביב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב

בין בית"ר ירושלים ובין הפועל תל אביב איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל. זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים. עם ירידת כוחה של היריבה העירונית הפועל ירושלים, יריבות זו תפסה בקרב אוהדי בית"ר חלק יותר גדול וסימנה את הפועל תל אביב כיריבה המרה ביותר.

איחוד בני סכנין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היריבות בין בית"ר ירושלים לבין בני סכנין

בין בית"ר ירושלים ובין בני סכנין יש יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל. משחקים אלו כוללים עימותים רבים בין מחנות האוהדים. החל משנת 2016, בהחלטה משותפת של שתי הקבוצות ובתיאום עם מנהלת הליגה לכדורגל הוחלט כי המשחקים בין הקבוצות ישוחקו ביניהם ללא קהל חוץ לקבוצה האורחת.[40] מפגש זה הוא היחידי בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שתואם כך מראש בין שני מועדונים יריבים בגלל המתיחות בין הקהלים שלהם.

תארים

ליגת העל

גביע המדינה

גביע הטוטו

  • זכייה (2): 1997/1998, 2009/2010

אלוף האלופים

  • זכייה (2): 1975, 1985
    • סגנות (4): 1977, 1978, 1984, 1988

גביע ליליאן

  • זכייה (1): 1985/1986

גביע השלום

  • זכייה (1): 2000/2001

הישגים ושיאים

שיאים קבוצתיים

  • עונות בליגת העל: 49 (כולל עונת 2017/2018)
  • המיקום הנמוך ביותר: מקום 10 בליגת המשנה (אז ליגה א', בעונת 1955/1956)
  • הניצחון הגבוה ביותר בליגה: 1-8 (נגד מכבי הרצליה, בעונת 1994/1995)[41]
  • הניצחון הגבוה ביותר בכל הזמנים: 0-9 (נגד בית"ר רמלה, בעונת 1992/1993, סיבוב ח' בגביע המדינה)
  • ההפסד הגבוה ביותר בכל הזמנים: 7-0 (נגד מכבי תל אביב, בעונת 2000/2001 בליגת העל; נגד הפועל רמת גן, בעונת 1948/1949 בגביע המדינה)[42]
  • רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בליגה הבכירה: 9 (בעונת 1996/1997, בין התאריכים: 01/11/1996–09/02/1997)[43]
  • רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר בכל הזמנים: 19 (בעונה הכפולה 1966/1968[44])
  • שיא ניצחונות בעונה: 22 (בעונת 1992/1993)
  • שיא נקודות בעונה: 71 (בעונת 1992/1993)
  • שיא שערים בעונה: 71 (בעונת 1997/1998)
  • 'שיא ספיגת השערים הנמוכה ביותר לעונה: 14 (בעונת 1977/1978)
  • שיא הפרש שערים לעונה: 42 (בעונת 1996/1997)
  • שיא דקות משחק במשחקי הליגה ללא ספיגה: 928 דקות (בעונת 1973/1974)

הישגים באירופה

בית"ר ירושלים היא הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי, ששיחקה במפעל אירופאי כלשהו (במשותף עם הפועל באר שבע), בעונת 1976/1977. עד תחילת שנות ה-90, השתתפו הקבוצות הישראליות בגביע האינטרטוטו בלבד, ולא קיבלו כרטיס למפעלים האירופאיים. בית"ר השתתפה במפעל זה שמונה פעמים.

עונה מפעל שלב מועדון משחק בית משחק חוץ תוצאה סופית
1976 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 1) שווייץשווייץ יאנג בויז 1-1 6-3 מקום שלישי[45]
שוודיהשוודיה מאלמה 1-1 3-1
אוסטריהאוסטריה אדמירה וינה (אנ') 1-3 1-3
1985 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 8) ישראלישראל מכבי חיפה 3-1 3-0 מקום רביעי[46]
גרמניהגרמניה ארמיניה בילפלד 1-1 1-0
אוסטריהאוסטריה שטורם גראץ 2-0 4-1
1987 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 8) דנמרקדנמרק ברונדבי 1-0 6-0 מקום שלישי[47]
גרמניהגרמניה בוכום 0-0 4-0
ישראלישראל בני יהודה 0-2 0-1
1988 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 7) דנמרקדנמרק אייקאסט פ.ס. (אנ') 2-0 6-0 מקום שלישי[48]
אוסטריהאוסטריה שטורם גראץ 3-3 3-1
ישראלישראל שמשון תל אביב 2-4 0-0
1989 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 8) צ'כיהצ'כיה ספרטה פראג 1-0 2-0 מקום רביעי[49]
פוליןפולין ויסלה קרקוב 2-2 4-0
ישראלישראל הפועל פתח תקווה 3-2 1-3
1993 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 8) גרמניהגרמניה דינמו דרזדן - 2-0 מקום חמישי[50]
שווייץשווייץ אראו - 2-2
גרמניהגרמניה וויינר ס.צ. (אנ') 0-0 -
יווןיוון אירקליס סלוניקי (אנ') 2-1 -
1995 גביע האינטרטוטו שלב הבתים (בית 10) טורקיהטורקיה בורסאספור - 2-0 מקום חמישי[51]
סלובקיהסלובקיה מ.פ.ק. קושיצה 5-3 -
בלגיהבלגיה שרלרואה 1-0 -
אנגליהאנגליה וימבלדון - 0-0
2005 גביע האינטרטוטו סיבוב ראשון מקדוניהמקדוניה סילקס (אנ') 3-4 1-2 4-6
סיבוב שני צ'כיהצ'כיה סלובן ליברץ 2-1 5-1 7-2[52]

תוצאות קבוצות ישראליות במפעלים האירופאיים, הכוללים את גביע אופ"א ואלופות, החל מעונת 1992/1993:

משחקי בית"ר ירושלים באירופה[53][54]
עונה מפעל שלב יריבה בית (מבקיעים) חוץ (מבקיעים)
1993/94 ליגת האלופות מוקדמות מולדובהמולדובה זימברו קישינב 0-2 (רונן חרזי, ולדימיר גרשנייב) 1-1 (רונן חרזי)
סיבוב ראשון פוליןפולין לך פוזנן 4-2 (אלי אוחנה, יעקב שוורץ) 3-0
1996/97 גביע אופ"א סיבוב מוקדמות ראשון מלטהמלטה פלוריאנה 1-3 (סטפן שאלוי, רונן חרזי, אישטוון פישונט) 1-5 (דוד אמסלם, אלי אוחנה, רונן חרזי, סטפן שאלוי, יוסי אבוקסיס)
סיבוב מוקדמות שני נורווגיהנורווגיה בודה/גלימט 5-1 (סרגיי טרטיאק) 2-1 (סטפן שאלוי)
1997/98 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות ראשון מקדוניהמקדוניה סילקס (אנ') 0-3 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה, אישטוון האמר) 1-0
סיבוב מוקדמות שני פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון 0-0 3-0
גביע אופ"א סיבוב ראשון בלגיהבלגיה קלאב ברוז' 1-2 (אישטוון פישונט, סטפן שאלוי) 3-0
1998/99 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות ראשון איי פארואיי פארו B36 טורסהאבן 1-4 (עופר שטרית, סטפן שאלוי שלושער) 0-1 (אישטוון האמר)
סיבוב מוקדמות שני פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון 2-4 (אישטוון האמר, סטפן שאלוי, עופר שטרית, יוסי אבוקסיס) 6-0
גביע אופ"א סיבוב ראשון סקוטלנדסקוטלנד גלאזגו ריינג'רס 1-1 (יוסי אבוקסיס) 4-2 (סטפן שאלוי, אלי אוחנה)
2000/01 גביע אופ"א מוקדמות גאורגיהגאורגיה ויט ג'ורג'יה טביליסי 1-1 (תמאש שאנדור) 0-3 (אלון מזרחי, קובי גנון, ג'ובאני רוסו)
סיבוב ראשון יווןיוון פאוק סלוניקי 3-3 (ניר סביליה 2, יוסי אבוקסיס)[55] 3-1 (אישטוון האמר)
2006/07 גביע אופ"א סיבוב מוקדמות שני רומניהרומניה דינמו בוקרשט 1-1 (ברק יצחקי)[56] 1-0[57]
2007/08 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן 1-1 (ברק יצחקי)[58] 1-0[59]
2008/09 ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני פוליןפולין ויסלה קרקוב 1-2 (אבירם ברוכיאן, צמד)[60] 5-0[61]
2015/16 הליגה האירופית סיבוב מוקדמות ראשון קזחסטןקזחסטן אורדבסי שימקנט 1-2 (עומר אצילי, דובב גבאי)[62] 0-0[63]
סיבוב מוקדמות שני בלגיהבלגיה שרלרואה 4-1 (עומר אצילי)[64] 5-1 (דובב גבאי)[65]
2016/17 הליגה האירופית סיבוב מוקדמות ראשון בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה סלובודה טוזלה 0-1 (עומר אצילי) 0-0
סיבוב מוקדמות שני קפריסיןקפריסין אומוניה ניקוסיה 0-1 (שמעון אבו חצירא)[66] 3-2 (עומר אצילי, צמד)[67]
סיבוב מוקדמות שלישי לטביהלטביה ילגבה 0-3 (עומר אצילי, איתי שכטר ו(מרסל הייסטר)[68] 1-1 (עידן ורד)[69]
שלב הפלייאוף צרפתצרפת סנט אטיין 2-1 (עידן ורד)[70] 0-0[71]
2017/18 הליגה האירופית סיבוב מוקדמות ראשון הונגריההונגריה ואשאש 3-4 (ז'ורז'יניו, יוסי בניון, עידן ורד, אריק סאבו)[72] 0:3 (חן עזרא צמד, גאטאן וארן)[73]
סיבוב מוקדמות שני בולגריהבולגריה בוטב פלובדיב 1-1 (טל כחילה)[74] 4-0

מודגש - הישג השיא של המועדון במפעל.

שיאים אירופיים

שיאים אישיים[76]

שיאני ההופעות

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם מדינה עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים
אורי מלמיליאן ישראלישראל  ישראל קשר 19731989 423 140
חנן אזולאי ישראלישראל  ישראל בלם 19741990 396 41
יצחק ג'אנו ישראלישראל  ישראל בלם 19681983 375 9
יוסי מזרחי ישראלישראל  ישראל שוער 19721988 371 0
איציק קורנפיין ישראלישראל  ישראל שוער 19952007 366 0
יוסי חכם ישראלישראל  ישראל מגן 19651980 345 1
אלי אוחנה ישראלישראל  ישראל חלוץ 19801987
19911998
345 142
שאול מזרחי ישראלישראל  ישראל בלם 19541970 304 40
איתן מזרחי ישראלישראל  ישראל מגן 19892003 299 12
סמי מלכה ישראלישראל  ישראל קשר 19801992 288 47

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

שיאני השערים

להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם מדינה עמדה קריירה בבית"ר הופעות שערים יחס שערים למשחק
אלי אוחנה ישראלישראל  ישראל חלוץ 19801987
19911998
345 142 0.41
אורי מלמיליאן ישראלישראל  ישראל קשר 19731989 423 140 0.33
ראול גלר ישראלישראל  ישראל
פרופרו  פרו
חלוץ 19651969
19701971
137 87 0.64
אודי רובוביץ' ישראלישראל  ישראל קשר 19601973 281 81 0.29
יוסי אמינוף ישראלישראל  ישראל חלוץ 19571967
19701973
157 74 0.47
סטפן שאלוי הונגריההונגריה  הונגריה קשר 19941999 116 59 0.5
רונן חרזי ישראלישראל  ישראל חלוץ 19921997 134 58 0.43
ברק יצחקי ישראלישראל  ישראל חלוץ 20032007
20082010
181 57 0.31
חיים אזולאי ישראלישראל  ישראל חלוץ 19621972 176 53 0.3
יצחק מונסה ישראלישראל  ישראל חלוץ 19581970 235 51 0.22

*בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.

זוכים בתואר מלך השערים של ליגת העל במדי בית"ר

עונה שם השחקן שערים הערות
1978/1979 אלי מיאלי 18 יחד עם עודד מכנס ממכבי נתניה
1985/1986 אורי מלמיליאן 14 יחד עם דורון רבינזון ממכבי פתח תקווה
2008/2009 ברק יצחקי 14 יחד עם שמעון אבו חצירא מהפועל פתח תקווה ואלירן עטר מבני יהודה

זוכים בתואר כדורגלן העונה בישראל במדי בית"ר

עונה שחקן תארים קבוצתיים הערות סיקור
1975/1976 אורי מלמיליאן גביע המדינה
1983/1984 אלי אוחנה סגנות
1986/1987 אורי מלמיליאן אליפות
1992/1993 רונן חרזי אליפות כבש 15 שערים
1996/1997 אלי אוחנה אליפות
1997/1998 יוסי אבוקסיס אליפות
2006/2007 מיכאל זנדברג אליפות כבש 4 שערים ובישל 12 [79]
2007/2008 גל אלברמן דאבל כבש 7 שערים ובישל 4 [80]

שיאנים בנבחרת ישראל

שיאי קהל

שחקנים בולטים ששיחקו במועדון

שחקני בית

שחקני רכש

זרים

מאמנים

לפחות 54 מאמנים שונים (ב-78 קדנציות) הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הירושלמי מהקמתו.

להלן רשימת המאמנים של בית"ר ירושלים לאורך שנותיה:

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
המאה ה-20
שם מדינה שנים הערות
בצלאל "צלי" אורדנטליך ישראלישראל 1946
עקיבא "דוצי" צוובנר ישראלישראל 1948
סימון אלפסי ישראלישראל 19531954 מאמן-שחקן
לוניה דבורין ישראלישראל 1954 מאמן במשחקי סוף העונה
עליית ליגה (1953/1954)
סימון אלפסי ישראלישראל 19541955 ירידת ליגה (1954/1955)
אגון פולק אוסטריהאוסטריה
ישראלישראל
19551956
ארנסט "וורמש" וינברגר הונגריההונגריה
ישראלישראל
19561958 מאמן-שחקן
דולפי פישר אוסטריהאוסטריה
ישראלישראל
19581959
יצחק שניאור ישראלישראל 19591960
ניסים אלמליח ישראלישראל 19601961
סימון אלפסי ישראלישראל 1961
ליאון ברטפלד ישראלישראל 19611963
סמואל רזניק ישראלישראל
ארגנטינהארגנטינה
19631964
משה וארון ישראלישראל 19641966
סמואל רזניק ישראלישראל
ארגנטינהארגנטינה
19661969 עליית ליגה (1966/1968)
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלישראל 19691970
אריה רדלר ישראלישראל 19701972
עמנואל שפר ישראלישראל 19721973
סמואל רזניק ישראלישראל
ארגנטינהארגנטינה
1973 מאמן זמני
נחום סטלמך ישראלישראל 19731974
מישל פורטל צרפתצרפת
ישראלישראל
19741975
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלישראל 1975
ניסים בכר ישראלישראל 19751976 גביע המדינה (1975/76)
אלוף האלופים (1975/76)
יחיאל מור ישראלישראל 19761977
דוד (דוביד) שווייצר ישראלישראל 19771978
אלי פוקס ישראלישראל 1978
שמעון שנהר ישראלישראל 19781979 גביע המדינה (1978/79)
ניסים בכר ישראלישראל 19791980 ירידת ליגה (1979/1980)
אריה רדלר ישראלישראל 19801981 עליית ליגה (1980/1981)
אליהו עופר ישראלישראל 19811982
שמעון בן יהונתן ישראלישראל 1982
דוד דוידוף ישראלישראל 1982
אליהו עופר ישראלישראל 19821983
דוד (דוביד) שווייצר ישראלישראל 19831985 גביע המדינה (1984/85)
דרור קשטן ישראלישראל 19851987 גביע ליליאן (1985/86)
גביע המדינה (1985/86)
אלוף האלופים (1985/86)
אליפות המדינה (1986/87)
מרדכי שפיגלר ישראלישראל 19871988
אליהו עופר ישראלישראל 1988 אליפות קטרגל (1987/88)
דרור קשטן ישראלישראל 19881989 גביע המדינה (1988/89)
זאב זלצר ישראלישראל 19891991 ירידת ליגה (1990/1991)
מיכאל "לופא" קדוש ישראלישראל 19911992 עליית ליגה (1991/1992)
דרור קשטן ישראלישראל 19921994 אליפות המדינה (1992/93)
אמציה לבקוביץ' ישראלישראל 1994
יוסי מזרחי ישראלישראל 19941995
אלי כהן (השריף) ישראלישראל 19951997 אליפות המדינה (1996/97)
דרור קשטן ישראלישראל 19971999 אליפות המדינה (1997/98)
גביע הטוטו (1997/98)
אלי אוחנה ישראלישראל 19992000
המאה ה-21
שם מדינה שנים משחקים אחוזי הצלחה[1] הערות
אלי גוטמן ישראלישראל 20002001 26 64.1%
ניסים בכר ישראלישראל 2001 12 36.1%
יוסי מזרחי ישראלישראל 20012002 33 33.3%
אלי כהן (השריף) ישראלישראל 20022003 17 35.3%
חנן אזולאי ישראלישראל 2003 16 37.5% מאמן זמני
אלי אוחנה ישראלישראל 20032005 67 42.8%
גיא עזורי ישראלישראל 2005 6 66.7% מאמן זמני
טון קאנן[2] הולנדהולנד 2005 6 72.2%
לואיס פרננדס צרפתצרפת 20052006 20 55.5%
אוסבלדו ארדילס ארגנטינהארגנטינה 2006 5 66.7%
יוסי מזרחי ישראלישראל 20062007 24 79.2% אליפות המדינה (2006/07)
יצחק שום ישראלישראל 20072008 34 66.7% אליפות המדינה (2007/08)
גביע המדינה (2007/08)
ראובן עטר ישראלישראל 20082009 32 58.3%[3] גביע המדינה (2008/09)
יצחק שום ישראלישראל 20092010 23 43.5% גביע הטוטו (2009/10)
דוד אמסלם ישראלישראל 2010 12 52.8% מאמן זמני
אורי מלמיליאן ישראלישראל 20102011 18 35.2%
רוני לוי ישראלישראל 2011 17 50.1%
דוד אמסלם[4] ישראלישראל 2011 0
יובל נעים ישראלישראל 20112012 24 33.3%
חנן אזולאי ישראלישראל 2012 1 0.0% מאמן זמני
אלי כהן (השריף) ישראלישראל 20122013 45 48.1%
אלי כהן ישראלישראל 2013 11 42.4%
רוני לוי ישראלישראל 20132014 22 42.4%
מנחם קורצקי ישראלישראל 20142015 19 42.1%
גיא לוי ישראלישראל 2015 17 52.9%
סלובודאן דראפיץ' סרביהסרביה
ישראלישראל
20152016 36 53.7%
רן בן שמעון ישראלישראל 20162017 21 49.2%
שרון מימר[5] ישראלישראל 2017 15 64.4%
גילי לבנדה ישראלישראל 2017 2 100.0% מאמן זמני
גילי לבנדה ואלי כהן (השריף) [6] ישראלישראל 2017 1 100.0%
גילי לבנדה ישראלישראל 2017 2 33.3% מאמן זמני
בני בן זקן[7] ישראלישראל 2017– 8 66.6%

הערות:

‏1. אחוזי הצלחה במשחקי ליגה: אחוז הנקודות שנצברו מתוך סך הנקודות האפשריות.
‏2. אימן תחת לואיס פרננדס שהיה מנג'ר/מנהל מקצועי.
‏3. אחוז ההצלחה כולל עונש הפחתה של 3 נקודות ליגה בפועל לקבוצה.
‏4. התפטר טרם פתיחת הליגה.
‏5. פוטר טרם פתיחת העונה השנייה.
‏6. אלי כהן פוטר לאחר 10 ימים בתפקיד.
‏7. נכון ל-9 בנובמבר 2017

סגל השחקנים

נכון ל-9 בדצמבר 2017

מס' עמדה שם
1 ישראלישראל שוער בוריס קליימן (קפטן שני)
2 צרפתצרפת מגן אנטואן קונטה
3 ישראלישראל קשר דוד קלטינס
5 חוף השנהבחוף השנהב קשר פול אדגר
6 ישראלישראל בלם טל כחילה
7 ישראלישראל קשר אמיר עגיוב
8 ישראלישראל קיצוני עידן ורד
9 ישראלישראל חלוץ איתי שכטר (קפטן)
10 ברזילברזיל קשר ז'ורז'יניו
13 ישראלישראל מגן שון גולדברג
14 ברזילברזיל קשר קלאודמיר פריירה
15 ישראלישראל קשר יוסי בניון
מס' עמדה שם
17 ישראלישראל קשר ציון צמח
18 ישראלישראל קיצוני חן עזרא
19 ישראלישראל מגן עופר ורטה
20 ישראלישראל בלם מיקי סירושטיין
21 ישראלישראל קשר אור ועקנין
22 ישראלישראל שוער סתיו שושן
23 גרמניהגרמניה מגן מרסל הייסטר
24 ישראלישראל קשר עוז סיטון
25 ישראלישראל חלוץ גאטאן וארן
52 סלובקיהסלובקיה קשר אריק סאבו
77 ישראלישראל קיצוני יעקב בריהון
ישראלישראל קיצוני דייוויד בויסן

צוות מקצועי

מאמן ראשי ישראלישראל בני בן זקן
עוזר מאמן ישראלישראל גילי לבנדה
מאמן כושר ישראלישראל שלומי ודררו
מאמן שוערים ישראלישראל עמי גניש

מחלקת הנוער והאקדמיה לכדורגל

מאז הקמתה, התבססה הקבוצה הבוגרת של בית"ר ירושלים על "שחקני בית", כלומר: שחקנים שהתאמנו במחלקת הנוער של המועדון, ובהגיעם לבגרות- שיחקו בקבוצה הבוגרת. שחקני בית אלו הובילו את בית"ר לתאריה הראשונים. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד- בליגה החובבנית לנוער. תואר זה הושג בעונת 1972/1973, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, אלי מיאלי ועמנואל כהן, ומאמן הקבוצה דאז היה סמואל רזניק.

עם הגעת מאיר פניג'ל, ששון שם טוב, והאחים מאיר ושאול לוי לקבוצה- הושקעו משאבים רבים במחלקת הנוער, מתוך כוונה להצמיח כשרונות צעירים, שיהוו את שלד הקבוצה לעונות הבאות. שם הקבוצה "בית"ר "אורן" ירושלים" נקראת על שמו של בנו של מאיר פניג'ל, אורן פניג'ל, שנהרג בנובמבר 98' במהלך שוד מזוין שהתרחש במקום עבודתו - חנות המפעל של אביו[82]. מאיר ביקש להנציחו באמצעות מחלקת הנוער, ובקשתו היחידה בעת מכירת הקבוצה לארקדי גאידמאק הייתה, ששם הנצחה זה יישאר שמה של קבוצת הנוער של המועדון[83].
עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק, הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער, ומתקן האימונים הצמוד לשכונת בית וגן שודרג, לרבות חדרי ההלבשה, המתחם עצמו והדשא. בעונת 2005/2006, זכתה קבוצת הנוער של הקבוצה בתואר גביע המדינה לנוער.

- בעונת 2006/2007, מונה גיא עזורי למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל הנוער.
- בעונת 2007/2008, זכתה הקבוצה באליפות שנייה ברציפות.
- בעונת 2015/2016, ירדה הקבוצה לליגה הלאומית לנוער, לראשונה אחרי עונות רבות- בהן נשארה בליגת העל לנוער.
- בעונת 2016/2017, עלתה הקבוצה חזרה לליגת העל לנוער.

קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2017/2018

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: עומר עצמוני

מנהל מחלקת הנוער: אלי מזרחי

שם הקבוצה ליגה מאמן
בית"ר ירושלים אורן ליגת העל לנוער יואב תבריזי
בית"ר ירושלים אורן נערים א' על שי כהן
בית"ר ירושלים שמואל נערים ב' ארצית דרום שרון סבג
בית"ר ירושלים 1 "צו פיוס" נערים ב' דן 1 סימנטוב כהן
בית"ר ירושלים גדי נערים ג' מרכז סמי מלכה
בית"ר ירושלים 1 ילדים א' מרכז רפאל אזולאי
בית"ר ירושלים 1 ילדים ב' מרכז תומר מסיקה
בית"ר ירושלים 2 "צו פיוס" ילדים ב' דן 1
בית"ר ירושלים 1 ילדים ג' דן 2
בית"ר ירושלים 1 ילדים טרום א' דן 1
בית"ר ירושלים 1 ילדים טרום ב' דן אלי בן אוליאל

תארים והישגים

לפני הפיכתה של ליגת העל לנוער לליגה מקצוענית ב-1994, זכתה הקבוצה באליפות נוספת, בעונת 1972/1973.
כמו כן, זכתה קבוצת הנוער בטורניר נייקי בקטרגל, בשנת 2007.

שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים

בשנות ה-60–70

בשנות ה-80–90

במאה ה-21

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר: תולדות בית"ר ירושלים, הוצאת מדיה, 2007, 278 עמודים, מופץ בחינם באתר הרשמי של בית"ר.
  • חיים ברעם, אדום צהוב שחור, הוצאת ספריית מעריב, 2004, 134 עמודים
  • אורי מלמיליאן, אלי עזור, הנער מממילא, הוצאת מוניטין, 1984, 125 עמודים
  • דני נוימן, דני דבורין, אני דני נוימן, קפטן בית"ר ירושלים, הוצאת שלגי, 1979, 40 עמודים
  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 120 - 139, הוצאת ישראגול, 2011
  • כל אליפויות הקבוצה באתר בית"ר.נט

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גלות אריתריאה של בית"ר ירושלים באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל.
  2. ^ החליטה? מאילו טעמים? האם הדבר נכפה עליה?
  3. ^ איתן טייב נשבר: נתנו את המשחק לבית"ר, באתר וואלה! NEWS‏.
  4. ^ "מכבי תל אביב: 130 מיליון שקל תקציב - הגבוה בתולדות המועדון", מתוך אתר גלובס
  5. ^ "בית המשפט קבע: אלי טביב הבעלים של בית"ר", מתוך האתר One
  6. ^ אבי עמית, אחרי הסערה בבלגיה, אוהדי בית"ר מנסים להסביר את ההתפרעות, באתר nana10
  7. ^ דוד בן שימול, אוהדי בית"ר: "התייחסו אלינו בבלגיה כאל טרוריסטים, יותר גרוע מאשר לדאע"ש", באתר ynet
  8. ^ "טביב לא יוכל לנהל את בית"ר במשך שנתיים", מתוך האתר One
  9. ^ מוטי פשכצקי, אוחנה חוזר לבית"ר: רוצה לגרום הנאה לקהל, באתר ערוץ הספורט‏, 28 במאי 2017
  10. ^ נדב צנציפר, אלי כהן: "לא אביא ערבי לבית"ר ירושלים", באתר ynet
  11. ^ בשל התבטאויותיו: אלי כהן פוטר מבית"ר ירושלים, באתר ONE
  12. ^ מוטי פשכצקי, ‏הפתעה בבית"ר י-ם: בני בן זקן מונה למאמן, באתר ערוץ הספורט, ‏28 בספטמבר 2017
  13. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, דוד הורן וקבוצת הכדורגל הראשונה, עמוד 14, הוצאת Media41LTD
  14. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק ראשון, בית"ר ירושלים השנייה, עמוד 16, הוצאת Media41LTD
  15. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שני, 1948, עמוד 26, הוצאת Media41LTD
  16. ^ מתקן האימונים "בית וגן", באתר בית"ר נט.
  17. ^ דרוש הסבר למקור הכינוי, אין קשר למנורה.
  18. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, החולצה הצהובה, עמ' 63, הוצאת Media41LTD.
  19. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שביעי, בית"ר בירוק!, עמ' 121, הוצאת Media41LTD.
  20. ^ גיא לייבה, סקר האוהדים הגדול, באתר ynet, 7 באפריל 2017
  21. ^ סקר: הקבוצה האהודה ביותר בליגת העל - מכבי חיפה, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2002
  22. ^ אורי רוזן, סקר האוהדים מגלה: אחד מכל שלושה אוהד את מכבי חיפה, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2005
  23. ^ 23.0 23.1 [סיוון כהן, הכל נשאר במשפחה, באתר nana10‏, 19 ביוני 2008 מתוך כתבתה של סיוון כהן בחדשות ערוץ 10]
  24. ^ "המשטרה עצרה שלושה אוהדי בית"ר נוספים", מתוך האתר One
  25. ^ 'אוהדי נתניה יתלוננו במשטרה נגד חברי "לה פמיליה"', מתוך האתר נענע 10
  26. ^ לה פמיליה: לא לוקחים אחריות למעשה האלימות, באתר ONE
  27. ^ גיא בן זיו, ‏3 אוהדי בית"ר מואשמים בתקיפת עובדי ניקיון בטדי, באתר ONE‏, 16 במרץ 2011
  28. ^ עוז רוזנברג, יותר מ-300 אוהדי בית"ר תקפו עובדים ערבים בקניון מלחה, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
  29. ^ מאיה חסון, אתר ספורט 5, "כאלה אנחנו, לא נשתנה", באתר nana10‏, 15 באפריל 2008
  30. ^ "ההיסטוריה של בית"ר ירושלים הוצתה בבית וגן", מתוך האתר One
  31. ^ "המשטרה חקרה שני בכירים של ארגון לה פמיליה", מתוך האתר One
  32. ^ לה פמיליה: ארקדי מתעלל בנו, חוזרים לתמוך, באתר ONE
  33. ^ סוכן סמוי הביא למעצר 56 פעילי 'לה פמיליה', באתר ONE
  34. ^ 3 אוהדי בית"ר הורשעו בתקיפת אוהד הפועל, מתוך האתר One
  35. ^ התמרמרות י-ם בענין היו"ר, דבר, 5 באוגוסט 1971
  36. ^ אופירה אסייג, ‏ליברמן הצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר י-ם, באתר ONE‏, 29 ביולי 2012
  37. ^ מערכת וואלה! NEWS‏, אוהדי בית"ר שרקו בוז בטקס לזכר רבין, באתר וואלה! NEWS‏, 04 בנובמבר 2007
  38. ^ יואב בורוביץ, למה מוחמד לא משחק בבית"ר, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
  39. ^ האתר של בית"ר נורדיה ירושלים
  40. ^ סופית: המשחקים של בית"ר וסכנין בלי קהל חוץ, באתר ONE
  41. ^ מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק שנים-עשר, מחזור 7 בעונת 1994/95, עמ' 196–197, הוצאת Media41LTD.
  42. ^ בית"ר הפסידה באותה התוצאה, בשחקה נגד הפועל רמת גן, בעונת 1948/1949, בגביע המדינה.
  43. ^ אלי כהן ממוקד: רוצה לשבור את השיא העונתי, באתר בית"ר נט.
  44. ^ כל 19 המשחקים האחרונים היו ניצחונות ממחזור 42 עד 60 ועד בכלל. מקור: רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק רביעי, 1966/68, עמ' 74–75, הוצאת Media41LTD.
  45. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1976, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1976.
  46. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1985, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1985.
  47. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1987, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1987.
  48. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1988, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1988.
  49. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1989, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1989.
  50. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1993, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1993.
  51. ^ טבלת האינטרטוטו לעונת 1995, באתר mogiel, ‏1 ביולי 1995.
  52. ^ תוצאות גביע האינטרטוטו לעונת 2005, באתר RSSSF, ‏18 ביוני 2005.
  53. ^ היסטוריית משחקי ליגת האלופות באתר אופ"א.
  54. ^ היסטוריית משחקי הליגה האירופית באתר אופ"א.
  55. ^ 2000-2001 בית"ר ירושלים – פאוק סלוניקי – גביע אופ"א – סיבוב ראשון, תקציר מורחב, אתר YouTube
  56. ^ 2006-2007 בית"ר ירושלים – דינמו בוקרשט – גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 2, תקציר המשחק, אתר YouTube
  57. ^ 2006-2007 דינמו בוקרשט – בית"ר ירושלים – גביע אופ"א סיבוב 2 משחק 1, תקציר המשחק, אתר YouTube.
  58. ^ 2007-2008 בית"ר ירושלים – פ.צ. קופנהגן – מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  59. ^ 2007-2008 פ.צ. קופנהגן – בית"ר ירושלים – מוקדמות ליגת האלופות סיבוב 2 משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  60. ^ 2008-2009 בית"ר ירושלים – ויסלה קראקוב – מוקדמות ליגת האלופות משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  61. ^ 2008-2009 ויסלה קראקוב – בית"ר ירושלים – מוקדמות ליגת האלופות משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  62. ^ 2015-2016 בית"ר ירושלים – אורדבסי – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 1 מש' 2, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  63. ^ 2015/2016 בית"ר ירושלים – אורדבסי – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 1 מש' 1, תקציר המשחק, אתר YouTube.
  64. ^ 2015/2016 שרלרואה – בית"ר ירושלים – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 2 – משחק 2, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  65. ^ 2015/2016 שרלרואה – בית"ר ירושלים – מוקדמות הליגה האירופית – סיבוב 2 – משחק 1, תקציר מורחב, אתר YouTube.
  66. ^ Beitar 1-0 Omonoia {14.7.2016} Full Highlights, תקציר, אתר YouTube.
  67. ^ Omonoia-Beitar (3-2) 21/7/16 Full Highlights, תקציר, אתר YouTube.
  68. ^ בית"ר ירושלים נגד ילגבה תקציר, 0-3, תקציר, אתר YouTube.
  69. ^ ילגאבה נגד ביתר ירושלים FK Jelgava vs Beitar Jerusalem FC, תקציר, אתר YouTube.
  70. ^ בית"ר ירושלים נגד סנט אטיין 2-1 בטדי שלב הפלייאוף תקציר המשחק., תקציר, אתר YouTube.
  71. ^ סנט אטיין נגד בית"ר ירושלים, 0-0 תקציר!, תקציר, אתר YouTube.
  72. ^ ביתר ירושלים נגד ואשאש 29.6.2017 / 3-4 Beitar Jerusalem vs Vasas, תקציר, אתר YouTube
  73. ^ ושאש נגד ביתר ירושלים 6.7.2017 / 3-0 Beitar Jerusalem vs Vasas, תקציר, אתר YouTube.
  74. ^ ביתר ירושלים נגד בוטב פלובדיב 13.7.2017 / 1-1 תקציר בעברית, תקציר, אתר YouTube.
  75. ^ בית"ר הפסידה באותה התוצאה בשחקה נגד ברונדבי, עונת 1987/1988, כמו גם נגד אויקאסט, עונת 1988/1989, גביע האינטרטוטו.
  76. ^ רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים, פרק חמישה-עשר, מלכי השערים של המנורה , עמוד 277, הוצאת Media41LTD
  77. ^ הפועל כפר סבא - בית"ר ירושלים 1-1 עונת 2007/08, כתבה על המשחק באתר בית"ר.נט .
  78. ^ בית"ר ירושלים - בני סכנין 1-1 עונת 2003/04, תקציר המשחק.
  79. ^ מערכת nrg, גולשי nrg קבעו: מיכאל זנדברג כדורגלן העונה, באתר nrg‏, 21 במאי 2007
  80. ^ יניב טוכמן, גל בר-אור, כדורגלן העונה של מעריב ו-nrg: גל אלברמן, באתר nrg‏, 18 באפריל 2008
  81. ^ מערכת גלובס ספורט, ‏בית"ר ירושלים בדרך לעוד אליפות, באתר גלובס, 24 במאי 2008
  82. ^ שלומי אהרוני, מאיר פניג'ל: "מישהו אחר היה יכול להשתגע", באתר mynet ירושלים ‏, 16 ביולי 2013.
  83. ^ אודות מחלקת הנוער בית"ר "אורן" ירושלים, באתר הרשמי של בית"ר ירושלים.