בית"ר ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית"ר ירושלים
NewFCBJ.png
מידע כללי
כינוי המנורה, האריות מהבירה
הדגל של המדינה
תאריך ייסוד 1936
אצטדיון אצטדיון טדי, ירושלים
(תכולה: 34,000)
בעלי הקבוצה אלי טביב
מאמן סלובודאן דראפיץ'
ליגה ליגת העל
תארים
מספר אליפויות 6
מספר גביעים 7
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

בית"ר ירושלים הוא מועדון כדורגל ישראלי המשתייך לאגודת הספורט בית"ר. הקבוצה הוקמה ב-1936 ומאז שנות השבעים היא נחשבת לאחת הקבוצות הבכירות בכדורגל הישראלי. לזכות בית"ר ירושלים שש אליפויות ושבעה גביעי מדינה, ובנוסף זכתה פעמיים בגביע הטוטו ופעמיים בתואר אלוף האלופים. אצטדיונה הביתי של הקבוצה, החל משנת 1991 הוא אצטדיון טדי שבשכונת מלחה, והוא מכיל 34,000 מקומות ישיבה. לפני כן שיחקה הקבוצה באצטדיון ימק"א.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים נוסדה בשנת 1936 על ידי דוד הורן. עוד קודם לכן פעלה קבוצת כדורגל ברובע היהודי שבעיר העתיקה ("המעופף"), שחקניה היו חברי תנועת בית"ר ברובע ששיחקו "בחקורה" ליד "שער ציון". חלק ניכר משחקני בית"ר השתייכו לתנועה הרוויזיוניסטית ולמחתרות האצ"ל והלח"י. עקב מעצרו של מרקוביץ' על ידי הבריטים ב-1938 נאלצה בית"ר להפסיק את פעילותה, עד להקמתה מחדש ב-1943. בשנים אלה הוגלו חלק משחקני בית"ר על ידי ממשלת המנדט הבריטי לקניה, בשל פעילותם המחתרתית. בין המוגלים היו חיים קורפו, לימים שר בישראל, שמעון גרשון, שלמה כהן ועוד.

אצטדיון ימק"א אשר שימש את הקבוצה במשחקיה הביתיים עד לתחילת שנות ה-90

בשנת 1943 הקימו דוד הורן ושמואל קירשטיין מחדש את הקבוצה, ומיזגו אליה את בית"ר ימין משה ובית"ר ניל"י משכונת יגיע כפיים. הכוכב המשמעותי הראשון של הקבוצה היה החלוץ סימון אלפסי, שכיכב בשורותיה בשלהי שנות הארבעים והחמישים. לאחר מכן, כשפרש ממשחק פעיל, עבר לאמן את הקבוצה. יחד עמו בלטו גם הקשר-מתאגרף אשר ברנבלום, שלום ציון והחלוצים ישראל יחזקאל ואהרון חסון. הקבוצה העפילה לראשונה לליגה הבכירה לאחר עונת 1953/1954 בליגה ב' (עם אלפסי כשחקן-מאמן על הקווים ותמיכה בארבעת המחזורים האחרונים מלוניה דבורין) לאחר שנצחה במגרשה ימק"א 1-2 את הפועל רחובות. עונה אחת בלבד הנחיתה את הקבוצה חזרה לליגת המשנה ל-13 שנה, בהן הצליחה פעם אחת, בשנת 1957, לסיים במקום הראשון בליגת המשנה, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה להקפיא את הירידות והעליות ומנעה מהקבוצה להעפיל ליגה.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-60 נחשבה בית"ר כקבוצה בינונית, המנסה ללא הצלחה להעפיל לליגה הראשונה. בעונה הכפולה של 1966/1968, כשבשורותיה מככבים ד"ר ראול גלר, שאול "המלך" מזרחי, אודי רובוביץ', שמעון צ'רנוחה, חיים אזולאי ויצחק מונסה, הצליחה לבסוף להעפיל לליגה הראשונה ולהשאר בה, למעט עונות בודדות, עד היום. המאמן היהודי-ארגנטינאי, סמואל רזניק, משחקניה הגדולים של הקבוצה בעבר, הדריך את החבורה הנוצצת של אז. משחק העלייה ההיסטורי התקיים מול מכבי רמת עמידר ורובוביץ', שכבש את שער הניצחון בדקות הסיום, זכה מהאוהדים בכבוד של מלכים, כשנשאוהו על כפיים ברחובות העיר.

בשנות ה-70, עם עלייתו לקבוצה הבוגרת של אורי מלמיליאן, החלה הקבוצה לבסס את מעמדה כקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי. בעזרת שחקני בית דוגמת השוער יוסי מזרחי, המגנים יוסי חכם ויצחק ג'אנו ושלישיית הקישור ויקטור לוי, דני נוימן ואורי מלמיליאן, שכונתה "שוקולד-מנטה-מסטיק" (כשם ההרכב המוזיקלי הישראלי - שוקולד מנטה מסטיק). בעונת 1974/1975 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה, אולם הפסידה להפועל כפר סבא בתוצאה 3:1. שנה לאחר מכן, העפילה הקבוצה פעם נוספת לגמר הגביע, אולם בניגוד לשנה שעברה, גברה על מכבי תל אביב בתוצאה 2:1 בתום הארכה, משערים של מלמיליאן ונוימן, ובכך זכתה בתואר הראשון בתולדותיה. על הקווים תדרך המאמן ניסים בכר והקפטן דוד ישי היה זה שהניף את הגביע.

בשנת 1979, תחת שרביטו של שמעון שנהר, זכתה הקבוצה בגביע פעם נוספת. את השערים כבשו הקפטן נוימן ויוסי אברהמי. בשנים אלה הגיעה הקבוצה פעמים רבות למקום השני, ולעתים קרובות החמיצה את האליפות במחזורי הסיום. בסוף שנות ה-70 הפכה בית"ר, בהנהגתו של אורי מלמיליאן, לקבוצה המובילה של ירושלים, בעקבות ירידת כוחה של היריבה העירונית, הפועל ירושלים.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 ירדה הקבוצה לליגה השנייה (אז הליגה הארצית), אך שבה לליגה הבכירה כעבור עונה. במהלך העונה בליגה הארצית, שיחק לראשונה במדי הקבוצה מאמנה לימים, אלי אוחנה.

בעונת 1983/1984 הייתה בית"ר המועמדת המועדפת לאליפות כאשר הובילה ברוב שלבי העונה בפער גדול, אך לבסוף זכתה מכבי חיפה באליפות, לראשונה בתולדותיה. בעונת 1984/1985, תחת הדרכתו של המאמן דוד שווייצר, זכתה בית"ר ירושלים פעם נוספת בגביע המדינה, לאחר שגברה על מכבי חיפה בתוצאה 1:0. בעונת 1985/1986 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע, תחת הדרכתו של דרור קשטן.

בעונת 1986/1987 זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה. בעונה זו ניצחה הקבוצה 19 משחקים, סיימה 9 בתיקו והפסידה בשני משחקים בלבד. בין השותפים לתואר ההיסטורי היו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, חנן אזולאי, יעקב שוורץ, סמי מלכה והמגנים התוקפים אבי כהן ושלמה שירזי. בתום העונה עזב אלי אוחנה את הקבוצה לטובת מכלן הבלגית, ואילו דרור קשטן עבר לאמן את מכבי חיפה.

בעונת 1988/1989 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע המדינה לאחר ניצחון בבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים על מכבי חיפה. בתום 90 דקות הייתה התוצאה 2:2. בתום ההארכה הייתה התוצאה 3:3. בתום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה לטובת מכבי תל אביב.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1990/1991 ירדה הקבוצה לליגה השנייה. באותה שנה התבסס סגל הקבוצה על שחקני בית צעירים וחסרי ניסיון. הדבר נבע מחוסר תקציב ואי יכולת לגייס ספונסרים לקבוצה. לקראת העונה בליגה הארצית שב לקבוצה היו"ר משה דדש. צעדו הראשון היה החזרתו של אלי אוחנה מאירופה. הוא גייס את איש הקולנוע יורם גלובוס שתרם 400 אלף דולר לרכישת אוחנה שכרטיסו היה שייך למכלן. אוחנה הסכים לחזור לישראל אף על פי שהיה שחקן מצליח באירופה וזכה עם קבוצתו מכלן בגביע המחזיקות ובתואר הכדורגלן הצעיר הטוב ביותר באירופה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי, פרס בראבו. את הקבוצה חיזקו גם השוער גיורא אנטמן ושחקן הרכש ממכבי יפו עופר דגמי, ואימן אותה לופא קדוש. בתום העונה העפילה הקבוצה לליגת הלאומית, אז הליגה הראשונה.

בעונה שלאחר מכן, עונת 1992/1993, לאחר שהות של עונה בליגה הארצית, זכתה הקבוצה באליפות שנייה בתולדותיה, תחת הדרכתו של דרור קשטן, בקדנציה השנייה שלו בקבוצה, שבשורתיה שיחקו לצד אוחנה ויעקב שוורץ הוותיקים, רונן חרזי, סרגיי טרטיאק וולדימיר גרשנייב. בנוסף הובאו שחקנים ישראלים כמו השוער יעקב אסייג והבלמים אהוד כחילה ויעקב הלל.

בית"ר ירושלים זכתה לעדנה בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ברציפות תחת הדרכתם של אלי כהן ודרור קשטן. בעונות אלו שיחקו בבית"ר אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, שמוליק לוי, דוד אמסלם והשוער איציק קורנפיין שחוזקו בהונגרים אישטוון שאלוי, אישטוון פישונט, אישטוון האמר ותמאש שנדור. האליפות השנייה הייתה שנויה במחלוקת, כאשר נטען כי הפועל בית שאן היטתה את תוצאת המשחק בינה לבין בית"ר לטובת בית"ר, מפני שכבר הובטח לה 10 דקות לפני סופו מקומה מעל לקו האדום, מה שהעניק לה מקום בליגה הבכירה לעונה נוספת, ובכך עזרה לבית"ר לזכות באליפות על חשבונה של הפועל תל אביב. ב-2001 הודה אחד מגיבורי הפרשה, שזכתה לכינוי "משחק השרוכים", איתן טייב כי המשחק לא היה כשר, וצוטט כאומר: "נתנו את המשחק לבית"ר".[דרוש מקור]

אחרי שתי עונות אלה נקלעה הקבוצה לחובות כספיים כבדים ונאלצה למכור את רוב כוכביה. אלי אוחנה פרש ממשחק פעיל והקבוצה עמדה על סף פירוק.

שנות ה-90 היוו עבור בית"ר שנים תוססות וטובות, אף על פי שכללו ירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה דאז), שנות ה-90 כללו מעבר לאצטדיון חדיש ומפואר, 3 אליפויות ואף 2 הופעות בגמר גביע המדינה.

תחילת שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טדי, בו משחקת הקבוצה

את הקבוצה רכש איש העסקים גד זאבי שכיסה את חובותיה ואף ניהל אותה משך עונה אחת. בעונה זו, 2000/2001, שיחקו בבית"ר שחקנים בכירים רבים כמו ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס, וזאת תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. במשחקי טרם העונה זכתה הקבוצה בגביע השלום ברומא לאחר ניצחון 0-1 על רומא. הקבוצה הייתה פייבוריטית במאבק על האליפות, אך כשלה במשימתה. בסיום העונה עזב זאבי את הקבוצה, שהייתה שוב על סף פירוק ושהתה בנאמנות אצל כונס נכסים. בית"ר פתחה את העונה של אחרי עידן גד זאבי רק במחזור הרביעי לאחר שמאיר פניג'ל יחד עם ששון שם-טוב ומאיר לוי, אוהדי הקבוצה, קנו אותה מכונס הנכסים.

בתחילת שנות ה-2000 הפכה בית"ר לקבוצת מרכז טבלה המבוססת על סגל של שחקנים צעירים. בתחילת העשור לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף ספגה את הפסדה הגדול ביותר, 7-0 למכבי תל אביב. מלבד עונת 2000/2001, בה הודחה בסיבוב הראשון בגביע אופ"א, לא הצליחה בית"ר להשתלב במפעלים האירופאים. רק בעונת 2004/2005 סיימה במקום הרביעי, עם שחקנה לשעבר אלי אוחנה כמאמן הקבוצה. באותה התקופה בית"ר התבססה על שחקנים צעירים כגון אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן, ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, ומאור מליקסון.

עידן גאידמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה של בית"ר השתנה באוגוסט 2005, עת נרכשה הקבוצה על ידי האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק. הגעת הבעלים החדשים לקבוצה הביאה לגידול משמעותי בתקציבה של הקבוצה, ולהיותה הקבוצה העשירה בליגת העל. המאמן אלי אוחנה עזב את בית"ר, ובמקומו הובאו מספר מאמנים זרים, בהם טון קאנן ולואיס פרננדז, אך אלו שרדו זמן קצר בלבד בקבוצה. כמו כן שחקנים רבים שוחררו ובמקומם נעשה רכש גדול של שחקנים בכירים בליגה הכולל את שמעון גרשון, מיכאל זנדברג, אריק בנאדו וטוטו תמוז.

ההשקעה הרבה השתלמה ובעונת 2006/2007 זכתה הקבוצה באליפות תחת הדרכתו של המאמן הישראלי יוסי מזרחי, אשר החליף את אוסבלדו ארדילס כבר בתחילת העונה. על אף הזכייה באליפות, לא הוארך חוזהו של מזרחי ובמקומו מונו יצחק שום כמאמן וגיורא שפיגל כמנג'ר ויועץ מקצועי. לתפקיד מנכ"ל המועדון מונה השוער איציק קורנפיין, שפרש ממשחק פעיל. התוצאה הייתה מוצלחת למדי ולראשונה בעידן גאידמק לא הוחלף המאמן במשך כל העונה. אמנם בתחילתה כשלה בית"ר להעפיל מהסיבובים המוקדמים של ליגת האלופות, אך בהמשך התבססה שליטתה בליגת העל. בסיומה של העונה אף הצליחה הקבוצה לזכות בדאבל הראשון בתולדותיה.

לקראת עונת המשחקים 2008/2009 נכשלה הקבוצה במוקדמות ליגת האלופות כאשר הובסה על ידי קבוצת ויסלה קרקוב הפולנית בתוצאה 5:0, דבר שערער את השקט בקבוצה וגרם לפיטורי המאמן, יצחק שום, אשר הוחלף על ידי ראובן עטר. כמו כן, הוחלפה הנהלת הקבוצה, ולתפקיד יושב ראש הקבוצה מונה איציק קורנפיין. בסיום אותה עונה, זכתה בית"ר בגביע המדינה, בפעם השנייה ברציפות, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכבי חיפה בתוצאה 2:1, ובכך מנעה ממנה לזכות בדאבל.

מצבה ותקציבה של בית"ר השתנה בקיץ 2009 באופן דרסטי, כאשר ארקדי גאידמק הפסיק את תמיכתו בקבוצה והעניק ליו"ר איציק קורנפיין את הסמכויות המלאות לנהל את הקבוצה. לאחר שגאידמק לא הזרים כספים לקבוצה כמו בשנים עברו ובית"ר הייתה על סף פירוק, גומא אגייאר, איש עסקים שעשה את הונו בעסקי הגז, התעניין ברכישת הקבוצה ולבסוף הסכים להיות ספונסר הקבוצה והעביר ערבות שמנעה באופן זמני מהקבוצה ללכת לתהליך של פירוק. בניגוד לשנים הקודמות בתקופתו של גאידמק כבעלים, עמד התקציב על כ-36 מיליון ש"ח בלבד. במהלך פגרת הקיץ, יצחק שום חזר לקדנצייה שנייה בקבוצה ודוד אמסלם, אשר פרש ממשחק פעיל, מונה לעוזרו. בהמשך העונה, בעקבות חוסר הצלחתה של הקבוצה, פוטר שום, ודוד אמסלם מונה כמחליפו רק עד תום העונה. באותה עונה זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר שניצחה את קבוצת הפועל רעננה בתוצאה 1:0 בגמר המפעל. ביוני 2010 מונה אורי מלמיליאן למאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו ב-17 בינואר 2011, לאחר המחזור ה-18 של הליגה עקב מיעוט בניצחונות ויכולת. ב-17 בינואר 2011 מונה רוני לוי כמאמן הקבוצה. לאחר סוף העונה עזב רוני לוי ובמקומו מונה דוד אמסלם למאמן, אך האחרון התפטר מתפקידו מספר ימים לפני פתיחת עונת 2011/2012. ב-17 באוגוסט, מספר ימים לאחר התפטרותו של דוד אמסלם, חתם יובל נעים לעונה כמאמן הקבוצה, אך התפטר מתפקידו לאחר כחצי שנה עקב חוסר הצלחת הקבוצה תחתיו כמאמן. במקומו מונה אלי כהן שחזר לקדנציה שלישית במועדון, וסייע לקבוצה להישאר בליגה.

לקראת עונת 2012/2013 הקימו אוהדי הקבוצה עמותה שמטרתה איסוף כספים לשיפור מצבה הכלכלי של הקבוצה, וכן כדי לזכות בייצוג בהנהלת הקבוצה. בעונה זו, בית"ר צירפה שני שחקנים מוסלמים לשורותיה. צירוף השחקנים המוסלמים גרר אחריו מחאה מצד חלק מאוהדי הקבוצה, כאשר במקביל אוהדים אחרים בירכו על המהלך.

תהליך העברת הבעלות לטביב התבצע בזכות סעיף של העמותה בהסכם עם גיידמאק (שנחתם בעונת 2012/2013) שבעצם אפשר לעמותה להביא רוכש חיצוני מבלי הסכמתו של גיידמאק, הליך זה אושר על ידי בית משפט כשבועיים לאחר הודעה של העמותה על ניצול הסעיף, החלטת בית המשפט למעשה העבירה סופית את המועדון לידיו של טביב והעמותה (טביב מחזיק ב75 אחוז והעמותה 25 אחוז) ובכך הסתיים למעשה עידן גיידמאק בבית"ר ירושלים.

עידן אלי טביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2013/2014 לאחר שהושלמה עסקת העברת הבעלות על הקבוצה מידיו של גאידמק לידיו של אלי טביב, מינה טביב את חיים רביבו לנציג הבעלים בקבוצה. המאמן אלי כהן הוחתם לעונה אחת, ודוד אמסלם מונה לעוזר המאמן. ב-13 באוגוסט 2013 פיטר טביב את איציק קורנפיין מתפקיד היושב ראש של הקבוצה, אחרי 6 שנים בתפקיד. ב-3 בדצמבר 2013 פוטר אלי כהן מאימון בית"ר ירושלים. ב-6 בדצמבר רוני לוי חתם בבית"ר ירושלים לקדנציה שנייה. בתום העונה הסדירה בליגת העל סיימה בית"ר את העונה בפלייאוף התחתון. ב-1 באפריל 2014, מונה עומר עצמוני לתפקיד מנכ"ל הקבוצה אחרי שכיהן בתפקיד המנכ"ל בהפועל תל אביב ובמחלקת הנוער של בית"ר. בתום העונה, סיימה בית"ר במקום הראשון בפלייאוף התחתון. זמן קצר לאחר מכן, חתם במועדון המאמן מנחם קורצקי לעונה אחת כשעוזרו הוא אורי אוזן. ב-27 בינואר 2015 הודיע טביב על פיטוריו של קורצקי מאימון הקבוצה, זאת על רקע חילוקי דעות ביניהם, ככל הנראה בסוגיית רכש שחקנים. ב-28 בינואר 2015, מינה טביב את גיא לוי כמחליפו של קורצקי עד לתום העונה. באותה עונה העפילה הקבוצה לפלייאוף העליון לראשונה מזה חמש שנים. בתום העונה סיימה הקבוצה במקום הרביעי בטבלה, והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית, לאחר שבע שנים שלא השתתפה במפעלים האירופים. לאחר חילוקי דעות במשא ומתן בין טביב למאמן גיא לוי, סיים המאמן את תפקידו במועדון לאחר חצי עונה, ובמקומו מונה סלובודאן דראפיץ' שהביא עמו את עוזרו מבית"ר תל אביב, שי ברדה. ב-22 ביוני 2015, שבה בית"ר לאירופה אחרי שבע שנים והוגרלה בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית למשחק נגד אורדבסי שימקנט הקזחית. המשחק הראשון בין הקבוצות שהתקיים בקזחסטן הסתיים ב-0-0. משחק הגומלין שהתקיים באצטדיון טדי הסתיים בניצחון 2-1 לזכות בית"ר, שעברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים.

בסיבוב המוקדמות השני הוגרלה בית"ר ירושלים מול שרלרואה הבלגית. בטרם החל המשחק הראשון בבלגיה התלהטו הרוחות בין אוהדי הקבוצות, ועם תחילתו התפרעו אוהדי בית"ר ירושלים וזרקו חזיזים ואבוקות אל המגרש.‏[1][2] בהמשך פגע חפץ שנזרק מיציע האוהדים של הקבוצה בראשו של שוער שרלרואה וגרם לפציעתו, ולאחר ששני שחקני בית"ר ירושלים הורחקו הפסידה הקבוצה 5-1. זמן קצר אחרי המשחק טביב הודיע שהוא מסיים את דרכו בבית״ר ירושלים. במשחק הגומלין שנערך באצטדיון טדי הפסידה בית"ר 4-1 וסיימה את דרכה במפעל. בשבועות החולפים במסיבת עיתונאים שכינס אלי טביב לקראת פתיחת עונת 2015/16 הודה הבעלים כי אין בכוונתו להזניח את הקבוצה והוא ימשיך להשקיע בה עד שיימצא רוכש מתאים שיהיה מוכן להשקיע בקבוצה ולהעביר לטביב את הכספים אותם השקיע בקבוצה. בתום העונה הקבוצה סיימה במקום ה3 והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית פעם נוספת.

אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים בתרבות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבית"ר ירושלים מספר רב של אוהדים מפורסמים בתרבות ובאומנות הישראלית, חלקם אף מגיעים למשחקי הקבוצה. בין הבולטים שבהם ניתן למצוא כוכבי זמר מזרחי כגון: אייל גולן (בין היתר שר את "מגרש השדים") , ליאור נרקיס, דודו אהרון, תמיר גל (כתב מספר שירים), אבי ביטר (כתב את שיר האליפות של 97/98 "צהוב בעיניים"), עופר לוי, שלומי שבת, אהובה עוזרי (שרה את "ירושלים של בית"ר" של התואר הראשון ב-1976), ג'קי מייקה (שר את שיר האליפות של 1987) ועוד רבים. בנוסף כוכבי בידור ותרבות, בהם נמנים: שלישיית מה קשור, עמוס תמם, שאנן סטריט, חנן סביון, גיא עמיר, אנדי רם, ירון אילן, גורי אלפי, שי נובלמן ואייל פלד, חלקם אף תרמו למיזם העמותה בשנת 2012/2013. בית"ר נחשבת בתרבות לקבוצה ה"עממית" ובעבר גם נחשבה למקופחת כיוון שהיא הייתה מזוהה עם אוהדים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ומכאן הגיעו המון סטיראוטיפים היסטוריים שגם התבטאו בתרבות ובאומנות למשל במערכונים של "הגשש החיוור" (במופע "אופסייד סטורי") ו"שלישיית מה קשור" שבמספר תוכניות שיחקו אוהדי בית"ר: היכל התרבות, אנחנו במפה, בובה של לילה וכן מוזכרים בשירם של להקת הדג נחש "הנה אני בא" כשהוא כולל את השורות: "יאללה בית"ר, יאללה חיים בכפר". כמו כן מגוון אנשי תקשורת מזוהים כאוהדי בית"ר כמו: אראל סג"ל, דני רופ, קותי סבג, אלי סהר ועוד.

ארגוני אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוב האריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון האוהדים "גוב האריות" הוקם בתחילת עונת 2002/2003 והיה למעשה הארגון הראשון שפעל בצורה מאורגנת ביציעי בית"ר מאז היווסדה. מטרת הארגון הייתה לחזק את התיאום בין יציעי טדי ולשפר את מאגר השירים ואת הפצתם ביציעים. כבר עם פירסום אמנת הארגון נכתב שהתארגנות זו משלבת בין אהדה לקבוצה ובין הזדהות פוליטית מסויימת לימין אשר כונתה "צביון ימני".

חילוקי דעות בסוף עונת 2003/2004 הביאו לפירוק ארגון זה.

לה פמיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פירוק "גוב האריות" נוצר חוסר בארגון מעודד ביציעים, ולכן עלתה היוזמה באתרי האינטרנט ובפורומים של אוהדי הקבוצה להקים ארגון חדש. ארגון האוהדים "לה פמיליה" נוסד בשנת 2005, רבים ממקימיו הם חברי ארגון "גוב האריות" לשעבר שהתפרק שנה קודם לכן. ארגון זה שם לו למטרה עיקרית את שיפור העידוד ביציע תוך שימוש נרחב באביזרי עידוד: דגלים, קונפטי, שלטים ופירוטכניקה, כמו כן ארגן הסעות מיוחדות למשחקים, ומשלחות עידוד למשחקים באירופה. בתחילת 2006 הכירה קבוצת בית"ר ירושלים בארגון זה כארגון האוהדים הרשמי שלה. בעונת 2006/2007 עקב הצלחת הקבוצה ופתיחת יציעים נוספים, עבר הארגון לשבת ביציע הצפוני בטדי וכך יצר 2 גושי עידוד בטדי, אך לאחר הידרדרות במצב הקבוצה בשנים 2008-2010 נסגר יציע זה והארגון חזר ליציע המזרחי. בנוסף ארגון זה מבצע אירועי התרמה ותמיכה במספר עמותות וארגוני התנדבות ואירועי הפנינג לאוהדים.

ארגון זה נודע בתקשורת כבעל אוריינטציה ימנית‏‏‏[3] כאשר חבריו הואשמו מספר פעמים במעשי אלימות וגזענות. השם "לה פמיליה" נבחר בהשראת סרטים על המאפיה האיטלקית‏[3]. חברי הארגון והמעשים המיוחסים להם שנויים במחלוקת בקרב אוהדי הקבוצה‏‏‏[4].

שמו של ארגון האוהדים נקשר מספר פעמים לאירועי אלימות כמו: תקיפת אוהדי קבוצות אחרות‏[5][6],השלכת בקבוק תבערה לעברי משרדי ההתאחדות לכדורגל[7], ומעשי גזענות‏[8][9].

בינואר 2013 הצטרפו לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב במהלך מפתיע של הנהלת בית"ר בראשות היו"ר איציק קורנפיין. עם הגעתם של השניים התעוררה מהומה, שכללה חרם של חלק גדול מאוהדי הקבוצה במשך מספר משחקים, שבשיאה הוצת חדר המזכרות במתחם האימונים של הקבוצה‏[10]. מעשה זה יוחס לארגון ופעיליו, שלאחריו הודיע הארגון על הפסקת פעילותו(עד תום העונה) וזאת בעקבות הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בתקשורת‏[11], בין היתר גם מהנהלת הקבוצה עצמה.

בעונת 2013/2014 חזר הארגון לפעילות לאחר העברת בעלות הקבוצה לידי אלי טביב‏[12].

תדמית ציבורית וזיהוי פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים נחשבת באופן מסורתי לקבוצה המזוהה עם הימין הפוליטי בישראל ובייחוד עם הליכוד. בעונות 1996/1997 ו-1997/1998, בהן זכתה בית"ר בשתי אליפויות, הרבו פוליטיקאים מהימין, כולל ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, להתארח במשחקי הקבוצה. בין האוהדים הבולטים של בית"ר ניתן למצוא את ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, הנשיא ראובן ריבלין ששימש בעבר כיו"ר האגודה, השר יהושע מצא שהחליפו בתפקיד‏[13] והשר אביגדור ליברמן[14].

במהלך השנים אירעו פעמים רבות אירועי הסתה כנגד השמאל ומנהיגיו (למשל ביזוי טקס לזכר רוה"מ לשעבר יצחק רבין[15]) וכנגד ערבים, ובנוסף בית"ר הקבוצה היחידה בליגת העל שמעולם לא שיחק בשורותיה שחקן ממוצא ערבי‏[16]. מכיוון שאירועים אלו מכתימים את שמם של כלל אוהדי הקבוצה, נטבע המונח "הקומץ הבית"רי", לתיאור המתפרעים. במספר מערכונים של "הגשש החיוור" מוצגים אוהדי בית"ר כאלימים מאוד, במיוחד במבצרם ההיסטורי, מגרש ימק"א.

בשנת 2014 קמה קבוצת אוהדים, שלטענתה סולדת מהגזענות ומהאלימות שמאפיינים את לה פמיליה והקימה את מועדון האוהדים "בית"ר נורדיה ירושלים"‏[17] שהחל לשחק בליגה ג' בעונת 2014/15. המועדון מכריז כי בכוונתו להחזיר את ההדר הבית"רי, ולייצג את ערכי בית"ר כפי שנוסחו בידי זאב ז'בוטינסקי: ג'נטלמניות, הומניזם ושוויון.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בית"ר ובין יריבתה העירונית, הפועל ירושלים, מתקיימת יריבות רבת שנים הנובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות. בעבר הייתה שייכת בית"ר לתנועת בית"ר הציונות רוויזיוניסטית בעוד הפועל ירושלים הייתה מזוהה עם ה"ממסד", והשתייכה להסתדרות. חלוקה פוליטית זו תקפה גם היום, כשבית"ר היא קבוצת הדגל של הימין, בעוד הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלוקה זו בולטת במיוחד ביחס לערביי ישראל. בעוד בקרב אוהדי בית"ר רווחים ביטויים נגד ערבים, בהפועל משחקים שחקנים ערבים. במשך תקופות ארוכות היריבות לבשה גם אופי אזורי, כשמרבית אוהדי בית"ר התגוררו בצפון העיר (נחלאות, רחביה, מחנה יהודה, מוסררה וכו'), בעוד הפועל שלטה בדרום העיר (קטמון, המושבה הגרמנית, בקעה קריית יובל, בית הכרם וכו'). חלוקה זו נבעה בעיקר ממיקום האצטדיונים, ימק"א בצפון וקטמון בדרום. אף שגם כיום מעוזי האוהדים הם קטמון לאוהדי הפועל, ומחנה יהודה לאוהדי בית"ר, החלוקה אינה ברורה כבעבר, ולקבוצות אוהדים מכל חלקי העיר ומחוצה לה.

יריבויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפועל תל אביב - (ראו היריבות בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תל אביב) איבה ותיקת שנים, בשל ניגודים סימבוליים בין המועדונים, כגון רוויזיוניסטים נגד סוציאליסטים וימין נגד שמאל וכן העובדה כי שתי הקבוצות באות משתי ערים שונות בעלות תכונות ומאפיינים דומים.[דרוש מקור] זוהי אחת היריבויות הוותיקות בספורט הישראלי, והסתיימה מספר פעמים בקטטות המוניות במגרשים. עם ירידת כוחה של היריבה העירונית הפועל ירושלים, יריבות זו תפסה בקרב אוהדי בית"ר חלק יותר גדול וסימנה את הפועל תל אביב כיריבה המרה ביותר.
  • איחוד בני סכנין - יריבות בעיקר בגלל השסע היהודי-ערבי, למרות ניסיונות הפישור והפיוס שנעשו על ידי ארקדי גאידמק ומאזן גנאים. במשחק שנערך בין הקבוצות בספטמבר 2007 הונף דגל "כ"ך" על ידי אוהדי בית"ר, ודגל ישראל צבוע באדום, דגל ג'יהאד אסלמי ירוק ודגל סוריה על ידי אוהדי בני סכנין. יריבות זו החלה ב-2003, אז עלתה בני סכנין לראשונה לליגת העל.

סמלי הקבוצה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל שנות קיומה של הקבוצה בסמלה הייתה משולבת המנורה, כמו בסמלה של תנועת בית"ר. שילוב המנורה בסמל נתן לקבוצה את הכינויים "המנורה" ו"הדגל של המדינה". בשנת 2006, במסגרת מיתוג הקבוצה, נוספו שני אריות לסמל הקבוצה בדומה לאריה שבסמל העיר ירושלים.

בשנת 2013, לאחר מעבר הקבוצה לידיו של טביב, שונה הסמל פעם נוספת, כאשר האריות הוסרו והמנורה שונתה במעט. שינוי הסמל לווה בתהליך הצבעה מתוך שלוש אפשרויות על ידי אוהדי הקבוצה ברשת הפייסבוק.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוף האלופים: 2
    • זכייה (2): 1975/1976 , 1985/1986
    • סגנות (4): 1977/1978, 1978/1979, 1984/1985, 1988/1989
  • אליפות ישראל בקטרגל: 1
    • זכייה (1): 1987/1988
  • גביע השלום: 1
    • זכייה (1): 2000/2001

הישגים ושיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גביע אופ"א:
    • סיבוב שני (2): 1996/1997, 2006/2007
    • סיבוב ראשון (3): 1997/1998, 1998/1999, 2000/2001
  • גביע האינטרטוטו:
    • סיבוב שני (1): 2005/2006
    • מקום שלישי (3): 1976/1977, 1987/1988, 1988/1989
    • מקום רביעי (3): 1976/1977, 1985/1986, 1993/1994
    • מקום חמישי (1): 1995/1996

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

  • (בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה).
מקום שם השחקן שנות פעילות הופעות
1 אורי מלמיליאן 19731989 423
2 חנן אזולאי 19741990 396
3 יצחק ג'אנו 19681983 375
4 יוסי מזרחי 19721988 371
5 איציק קורנפיין 19952007 366
6 יוסי חכם 19651980 345
אלי אוחנה 1980 - 1987
1991 - 1998
345
8 שאול מזרחי 19541970 304
9 איתן מזרחי 19892003 299
10 סמי מלכה 19801992 288

שיאני השערים של בית"ר בליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי בית"ר ירושלים, נכון ל-1 ביולי 2009.

  • (בשני העשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה).
מקום שם השחקן שערים הופעות יחס שערים למשחק שנות פעילות בבית"ר ירושלים
1 אלי אוחנה 142 345 0.41 1980 - 1987
1991 - 1998
2 אורי מלמיליאן 140 423 0.33 1973 – 1989
3 ראול גלר 87 137 0.63 1965 – 1969
4 אודי רובוביץ' 81 281 0.29 1960 – 1973
5 יוסי אמינוף 74 157 0.47 1957 - 1967
1970 - 1973
6 סטפן שאלוי 59 116 0.50 1994 - 1999
7 רונן חרזי 58 134 0.43 1992 - 1997
8 ברק יצחקי 57 181 0.31 2003 - 2007
2008 - 2010
9 חיים אזולאי 53 176 0.30 1962 - 1972
10 יצחק מונסה 51 235 0.22 1958 - 1970

מלכי השערים בליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה שם השחקן שערים הערות
1978/1979 אלי מיאלי 18 יחד עם עודד מכנס ממכבי נתניה
1985/1986 אורי מלמיליאן 14 יחד עם דורון רבינזון ממכבי פ"ת
2008/2009 ברק יצחקי 14 יחד עם שמעון אבו חצירא מהפועל פ"ת ואלירן עטר מבני יהודה

שיאני ההופעות והשערים של בית"ר בנבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעל מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת במדי הקבוצה: אורי מלמיליאן, 62 הופעות
  • בעל מספר השערים הרב ביותר בנבחרת במדי הקבוצה: רונן חרזי, 18 שערים

שחקנים בולטים ששיחקו במועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

48 מאמנים שונים הדריכו את שחקני מועדון הכדורגל הירושלמי החל מקום המדינה.

להלן רשימת המאמנים של בית"ר ירושלים לאורך שנותיה:

שם לאום שנים הישגים / הערות
עקיבא "דוצי" צוובנר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1948 - 1953
סימון אלפסי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1953 - 1954 עליית ליגה היסטורית/
תפקד כמאמן-שחקן
לוניה דבורין (*) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1954 הדריך את הקבוצה
משחקים ספורים בסוף העונה
סימון אלפסי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1954 - 1955 תפקד כמאמן-שחקן
אגון פולק ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1955 - 1956
ארנסט "וורמש" וינברגר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1956 - 1958 תפקד כמאמן-שחקן
דולפי פישר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1958 - 1959
יצחק שניאור ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1959 - 1960
ניסים אלמליח ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1960 - 1961
סימון אלפסי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1961
ליאון ברטפלד ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1961 - 1963
סמואל רזניק ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה
1963 - 1964
משה וארון ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1964 - 1966 זכייה ב"גביע רון"
סמואל רזניק ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה
1966 - 1969 עליית ליגה
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1969 - 1970
אריה רדלר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1970 - 1972
עמנואל שפר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1972 - 1973
סמואל רזניק (*) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה
1973
נחום סטלמך ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1973 - 1974
מישל פורטל ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1974
ישראל "חלאולה" חליבנר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1974 - 1975
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1975 - 1976 גביע המדינה (1975/1976)
אלוף האלופים (1975/1976)
יחיאל מור ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1976 - 1977
דוד (דוביד) שווייצר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1977 - 1978
אלי פוקס ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1978
שמעון שנהר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1978 - 1979 גביע המדינה (1978/1979)
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1979 - 1980 ירידת ליגה
אריה רדלר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1980 - 1981 עליית ליגה
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1981 - 1982
שמעון בן יונתן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1982
דוד דוידוף ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1982
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1982 - 1983
דוד (דוביד) שווייצר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1983 - 1985 גביע המדינה (1984/1985)
גביע ליליאן (1984/1985)
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1985 - 1987 גביע המדינה (1985/1986)
אלוף האלופים (1985/1986)
אליפות המדינה (1986/1987)
מרדכי שפיגלר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1987 - 1988
שם לאום שנים הישגים / הערות
אליהו עופר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1988 אליפות ישראל בקטרגל (1987/1988)
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1988 - 1989 גביע המדינה (1988/1989)
זאב זלצר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1989 - 1991 ירידת ליגה
מיכאל "לופא" קדוש ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1991 - 1992 עליית ליגה
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1992 - 1994 אליפות המדינה (1992/1993)
אמציה לבקוביץ' ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1994
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1994 - 1995
אלי כהן (השריף) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1995 - 1997 אליפות המדינה (1996/1997)
דרור קשטן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1997 - 1999 אליפות המדינה (1997/1998)
גביע הטוטו (1997/1998)
אלי אוחנה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 1999 - 2000
אלי גוטמן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2000 - 2001 גביע השלום (2000/2001)
ניסים בכר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2001
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2001 - 2002
אלי כהן (השריף) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2002 - 2003
חנן אזולאי (*) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2003
אלי אוחנה ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2003 - 2005
גיא עזורי (*) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2005
טון קאנן הולנדFlag of the Netherlands.svg  הולנד 2005
לואיס פרננדז צרפתFlag of France.svg  צרפת 2005 - 2006
אוסבלדו ארדילס ארגנטינהFlag of Argentina.svg  ארגנטינה 2006
יוסי מזרחי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2006 - 2007 אליפות המדינה (2006/2007)
יצחק שום ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2007 - 2008 אליפות המדינה (2007/2008)
גביע המדינה (2007/2008)
ראובן עטר ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2008 - 2009 גביע המדינה (2008/2009)
יצחק שום ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2009 - 2010 גביע הטוטו (2009/2010)
דוד אמסלם ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2010
אורי מלמיליאן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2010 - 2011
רוני לוי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2011
דוד אמסלם ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2011
יובל נעים ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2011 - 2012
אלי כהן (השריף) ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2012 - 2013
אלי כהן ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2013
רוני לוי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2013 - 2014
מנחם קורצקי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2014 - 2015
גיא לוי ישראלFlag of Israel.svg  ישראל 2015
סלובודאן דראפיץ' סרביהFlag of Serbia.svg  סרביה
ישראלFlag of Israel.svg  ישראל
2015 -

(*) - מאמן זמני

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-3 בפברואר 2016

מס' עמדה שם
1 ישראלFlag of Israel.svg שוער בוריס קליימן (קפטן שלישי)
3 ישראלFlag of Israel.svg קשר דוד קלטינס
4 ספרדFlag of Spain.svg בלם חסוס רואדה
5 ישראלFlag of Israel.svg בלם ניסו קפילוטו
6 ישראלFlag of Israel.svg בלם טל כחילה
7 ישראלFlag of Israel.svg קשר עומר אצילי (קפטן)
8 ישראלFlag of Israel.svg קשר לירוי צעירי
9 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ איתי שכטר
10 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ דובב גבאי
11 ישראלFlag of Israel.svg קשר דן איינבינדר
12 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ אבישי כהן
13 אוסטרליהFlag of Australia.svg חלוץ ניקיטה רוקביציה
מס' עמדה שם
14 ברזילFlag of Brazil.svg קשר קלאודמיר פריירה
15 ישראלFlag of Israel.svg קשר נס זמיר
17 ישראלFlag of Israel.svg קשר לידור כהן
18 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ רועי זיקרי
19 הולנדFlag of the Netherlands.svg חלוץ ארסניו ולפורט
20 ישראלFlag of Israel.svg חלוץ עומר נחמני
22 ישראלFlag of Israel.svg שוער סתיו שושן
26 ישראלFlag of Israel.svg מגן אלעד גבאי
28 ישראלFlag of Israel.svg מגן שניר משען
77 ישראלFlag of Israel.svg מגן אורי מגבו
81 סרביהFlag of Serbia.svg מגן דושאן מאטוביץ' (קפטן שני)
90 ישראלFlag of Israel.svg בלם דניאל אסקלינג

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמן ראשי ישראלFlag of Israel.svg סרביהFlag of Serbia.svg סלובודאן דראפיץ'
עוזר מאמן ישראלFlag of Israel.svg שי ברדה
מאמן כושר ישראלFlag of Israel.svg שלומי ודררו
מאמן שוערים ישראלFlag of Israel.svg גיא סולומון
מאמן מנטלי ישראלFlag of Israel.svg יגאל הלל
מנהל הקבוצה, קצין תקשורת ישראלFlag of Israel.svg אושרי דודאי

יצרני תלבושות וספונסרים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים יצרן ספונסר
1999–2000 דיאדורה סלקום
2000–2001 סובארו
2001–2002 לוטו אלדן
2002–2003 Fresh&Go
2003–2004 דיאדורה HOT
2004–2005 קאפה
2005–2006 בזק בינלאומי
2006–2007 אדידס
2007–2008 ב. יאיר
2008–2011 אלדן
2011–2013 דיאדורה
2014-2013 פרי נדל"ן
2014-2015 פומה ITrader
2016- יהלומית פרץ

מחלקת הנוער והאקדמיה לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן היסטורי התבססה קבוצת הבוגרים של בית"ר ירושלים על שחקני בית שצמחו במחלקת הנוער ולא מעט שחקנים ידועים שהובילו את בית"ר ירושלים לתאריה הראשונים יצאו ממנה. למרות זאת, עד אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, זכתה קבוצת הנוער בתואר אליפות יחיד, בתום עונת 1972/1973, כשבשורותיה שיחקו אורי מלמיליאן, דני נוימן, יוסי מזרחי, אלי מיאלי ועמנואל כהן ועל הקווים תדרך המאמן סמואל רזניק.

עם רכישת הקבוצה על ידי ארקדי גאידמק הוקמה בבית"ר ירושלים אקדמיית כדורגל לנוער והמתקן אימונים בבית וגן שודרג לרבות מתחם האימונים והדשא. בעונת 2005/2006 קבוצת הנוער זכתה בתואר גביע המדינה לנוער.

בעונת 2006/2007 גיא עזורי מונה למאמן קבוצת הנוער, שזכתה תחת הדרכתו בדאבל (זכייה באליפות וגביע המדינה לנוער באותה העונה).

בעונת 2007/2008 הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות.

קבוצות מחלקת הנוער לעונת 2015/2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל מקצועי של מחלקת הנוער: עומר עצמוני
מנהל מחלקת הנוער: אלי מזרחי

שם הקבוצה ליגה מאמן
בית"ר ירושלים אורן ליגת העל לנוער צחי טיאר
בית"ר ירושלים אורן נערים א' על איתן מזרחי
בית"ר ירושלים שמואל נערים ב' ארצית דרום אסי ברוכיאן
בית"ר ירושלים גדי נערים ג' מרכז סמי מלכה
בית"ר ירושלים 1 ילדים א' מרכז סימנטוב כהן
בית"ר ירושלים 1 ילדים ב' מרכז דוד פרויד
בית"ר ירושלים 1 ילדים ג' מרכז סימו פרץ
בית"ר ירושלים 1 טרום ילדים א' שפלה תומר מסיקה
בית"ר ירושלים 1 טרום ילדים ב' דן רפאל אזולאי
בית"ר ירושלים טרום ילדים ג' דרום דוד פרויד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים ידועים יוצאי מחלקת הנוער של בית"ר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון עמיקם, מאיר גבאי, רוני דיאון, אני אוהב אותך בית"ר: תולדות בית"ר ירושלים, הוצאת מדיה, 2007, 278 עמודים, מופץ בחינם באתר הרשמי של בית"ר.
  • חיים ברעם, אדום צהוב שחור, הוצאת ספריית מעריב, 2004, 134 עמודים
  • אורי מלמיליאן, אלי עזור, הנער מממילא, הוצאת מוניטין, 1984, 125 עמודים
  • דני נוימן, דני דבורין, אני דני נוימן, קפטן בית"ר ירושלים, הוצאת שלגי, 1979, 40 עמודים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי עמית, אחרי הסערה בבלגיה, אוהדי בית"ר מנסים להסביר את ההתפרעות, באתר nana10
  2. ^ דוד בן שימול, אוהדי בית"ר: "התייחסו אלינו בבלגיה כאל טרוריסטים, יותר גרוע מאשר לדאע"ש", באתר ynet
  3. ^ 3.0 3.1 מתוך כתבתה של סיוון כהן בחדשות ערוץ 10
  4. ^ "כאלה אנחנו, לא נשתנה", מתוך אתר נענע 10
  5. ^ "המשטרה עצרה שלושה אוהדי בית"ר נוספים", מתוך האתר One
  6. ^ 'אוהדי נתניה יתלוננו במשטרה נגד חברי "לה פמיליה"', מתוך האתר נענע 10
  7. ^ "לה פמיליה: לא לוקחים אחריות למעשה האלימות", מתוך האתר one
  8. ^ גיא בן זיו, ‏3 אוהדי בית"ר מואשמים בתקיפת עובדי ניקיון בטדי, באתר ONE‏, 16 במרץ 2011
  9. ^ עוז רוזנברג, יותר מ-300 אוהדי בית"ר תקפו עובדים ערבים בקניון מלחה, באתר הארץ, 23 במרץ 2012
  10. ^ "ההיסטוריה של בית"ר ירושלים הוצתה בבית וגן", מתוך האתר One
  11. ^ "המשטרה חקרה שני בכירים של ארגון לה פמיליה", מתוך האתר One
  12. ^ "לה פמיליה: ארקדי מתעלל בנו, חוזרים לתמוך", מתוך האתר One
  13. ^ התמרמרות י-ם בענין היו"ר, דבר, 5 באוגוסט 1971
  14. ^ אופירה אסייג, ‏ליברמן הצטרף לעמותת האוהדים של בית"ר י-ם, באתר ONE‏, 29 ביולי 2012
  15. ^ וואלה, אוהדי בית"ר שרקו בוז בטקס לזכר רבין, וואלה!, 04.11.2007
  16. ^ יואב בורוביץ, למה מוחמד לא משחק בבית"ר, הארץ, 18.12.2011
  17. ^ האתר של בית"ר נורדיה ירושלים
  18. ^ אלי כהן ממוקד: רוצה לשבור את השיא העונתי, באתר בית"ר נט.
  19. ^ כל 19 המשחקים האחרונים היו ניצחונות ממחזור 42 עד 60 ועד בכלל. מקור "הספר אני אוהב אותך בית"ר" עמודים 74-75
  20. ^ מקור "הספר אני אוהב אותך בית"ר" עמוד 277
  21. ^ מקור "הספר אני אוהב אותך בית"ר" עמוד 277