פוסט-סטרוקטורליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פוסט סטרוקטורליזם)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פוסט-סטרוקטורליזם היא גישה פילוסופית (או לחלופין, אסכולה) שיצאה מתוך הסטרוקטורליזם בשנות השישים ומתאפיינת בדחייה (במידה רבה אך לא בהכרח מוחלטת) של החשיבה הסטרוקטורלית-מהותנית.

הפוסט-סטרוקטורליזם דוחה את הרדוקטיביות המתודולוגית של הסטרוקטורליזם. במקום זאת, מחפשים הפוסט-סטרוקטורליסטים אחר משחקים אין סופיים כביכול, של המסמנים ולכן נוטים להימנע מ"לכפות" או להעדיף פרשנות ייחודית לרעיון מסוים. בהתאם לכך, ישנה מעט מאוד הסכמה בין תאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות שונות, אך נקודת המוצא של כולן היא הביקורת על הסטרוקטורליזם (ובפרט על המהותנות אותה הפוסט-סטרוקטורלים מזהים עם הסטרוקטורליזם).

חקירות פוסט-סטרוקטורליות נוטות להיות עם אוריינטציה פוליטית, משום שרבים מאנשי אסכולה זו מאמינים שהעולם בו אנו חושבים שאנו חיים הוא במידה רבה מבנה חברתי, עם אידאולוגיות שונות המנסות לזכות בהגמוניה.

הפוסט-סטרוקטורליזם קושר את החשיבה האנושית באופן מובהק עם הבניה מנטלית, אישית וקולקטיבית. יישום בולט של ההשקפה הפוסט-סטרוקטורלית הוא בתאוריות מגדריות של פמיניסטיות מהגל השלישי ושל תאורטיקנים קווירים המבקשים לאתגר את מה שהם מזהים כהבניות מצומצמות ולא מבוקרות של מגדר, ומונחים כמו גזע, מוצא אתני, לאום, ועוד; הבניות אותם הם מזהים כמזיקות והרסניות. יש לציין שהפוסט-סטרוקטורליזם הוא בין היתר כלי מובחן לניתוח מידע במציאות ואינו מזוהה בכל מקרה עם פמיניזם מהגל השלישי או תאורטיקה קווירית.

הפוסט סטרוקטורליזם עוסק בפירוק רלטיביסטי של עובדות ותהליכים, אם כי הוא נתפס בדרך כלל כגישה מנוגדת לרלטיביזם: בעוד שהרלטיביזם מניח בבסיסו את קיומה של "מטא -שפה", כלומר, נקודת מבט שהיא נייטרלית מהשפעת השפה ומשקיפה עליה כביכול מבחוץ, הפוסט סטרוקטורליזם שולל את קיומה של נקודת מבט חוץ-לשונית. באשר לפרשנות, הפוסט סטרוקטורליזם עוסק בפרשנות ספציפית יותר מאשר בעמידה על פרשנות סובייקטיבית-קולקטיבית לממצאים, ומבקש לקדם התנגדות עקבית ל"שדות כוח" דכאניים.

סיווג הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פילוסופית, רבים מסווגים גישה זו בתוך הפילוסופיה הקונטיננטאלית. מבחינה מדעית, הגישה שימושית במחקר במדעי החברה ובפרט בפסיכולוגיה (ובזה גם נוירופסיכולוגיה) ובסוציולוגיה.

יישום עקרונות הגישה לתופעות מדעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הפוסט סטרוקטורלית מסבירה את ההיבט הנפשי של תופעות נוירופסיכולוגיות מסוימות כגון ראיית צבע (בהיותה מדגישה את הספצפיות של הפרשנות המנטאלית לאובייקט הפיזיקאלי הטהור, שיכולה להיות לא הומוגנית בשל תופעות כמו עיוורון צבעים), אם כי בערך בכך מסתכם הקשר העקיף שלה למדעי הפיזיקה, הכימיה, והפסיכולוגיה.

פוסט-סטרוקטורליסטים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רולאן בארת המאוחר, מישל פוקו, ברונו לטור, ג'וליה קריסטבה, ז'יל דלז, פליקס גוואטרי, ז'אק דרידה, וג'ודית באטלר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.