רומנסה (מוזיקה)

למונח רומנסה (מספרדית: romanza) יש היסטוריה של מאות בשנים. ראשיתו בספרד, שם התייחס לבלדות סיפוריות, ובמאה ה-18 התחיל לשמש ליצירות מוזיקה לירית פשוטות, לא רק לקול, אלא גם לכלים בלבד. מילון אוקספורד למוזיקה^[1] קובע, כי "בדרך כלל חדורה הרומנסה באיכות אישית או עדינה במיוחד".

מוזיקה אינסטרומנטלית בכותרת "רומנסה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירה קלאסית או פרק מיצירה בשם "רומנסה" מתאפיינים במשקל משולש, כלומר, שלוש פעמות בתיבה.

לודוויג ואן בטהובן: שתי רומנסות ("Romanzen") לכינור ותזמורת, רומנסה לכינור מס' 1 בסול מז'ור, אפוס 40; רומנסה לכינור מס' 2 בפה מז'ור, אופוס 50, בצורת נושא חופשי ווריאציות.
יוהנס ברהמס: "רומנצה" בפה מז'ור לפסנתר, שישה קטעים לפסנתר אופוס 118 מס' 5 (1893)
מקס ברוך: "רומנסה לוויולה ותזמורת בפה מז'ור"
אנטונין דבוז'אק: רומנסה בפה מינור לכינור ותזמורת אופוס 11 (1877/1873)
אדוארד אלגר: רומנסה לבסון ותזמורת, אופוס 62 (1910)
אדוורד גריג: פרק שני מרביעיית מיתרים אופוס 27 מס' 1 בסול מינור (1878)
וולפגנג אמדאוס מוצרט: "רומנצה" מתוך מוזיקת לילה זעירה, הפרק השני; קונצ'רטו לפסנתר מס' 20, פרק שני
יוזף היידן: "רומנסה: אלגרטו" מתוך סימפוניה מס' 85 בסי במול מז'ור, "הריינית", פרק שני
קאמי סן-סנס: רומנסה, ברה מז'ור לצ'לו ותזמורת, אופוס 51 (1877)
קלרה שומאן: שלוש רומנסות לכינור ופסנתר, אופוס 22 (1853)
רוברט שומאן: "Drei Romanzen" לפסנתר, אופוס 28 (1839)
רוברט שומאן: "Drei Romanzen" לאבוב או כינור ופסנתר, אופוס 94, (1849)
דמיטרי שוסטקוביץ': "רומנסה" מתוך "סוויטת זבוב הסוסים"
ז'אן סיבליוס: רומנסות לפסנתר אופוס 24, מס' 9, אופוס 78, מס' 2
יוהאן סוונדסן: רומנסה לכינור ותזמורת, אופוס 26 (1881)
ראלף ווהן ויליאמס: "רומנצה" בקונצ'רטו שלו בפה מינור לטובה בס, מס' 2 (1954)
אנונימי: רומנסה לגיטרה קלאסית, מוכרת בשמות שונים, כגון "רומנסה ספרדית", "רומנס ד'אמור" וכו'.

מוצרט כינה בכותרת משנה "רומנצה" את הפרק השני של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 20 ברה מינור (K.466), ובקונצ'רטו שלו לקרן יש "רומנסה ורונדו",

רוברט שומאן אהב במיוחד לכנות בשם רומנסה קטעי פסנתר ליריים

"Je crois entendre encore" ב"שולי הפנינים" של ז'ורז' ביזה משנת 1863 מכונה רומנסה בפרטיטורה

האריה "אאידה השמיימית" מתוך אאידה של ג'וזפה ורדי משנת 1871 מכונה "רומנצה"

"Wie einen Rosenknospe" מתוך "האלמנה העליזה" של פרנץ להאר מכונה "רומנסה"

לידר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידר מאת פרנץ שוברט:

114 ברשימת דויטש, "רומנצה" Ein Fräulein klagt’ im finstern Turm' ‏ (1814; 2 גרסאות)
144 ברשימת דויטש, "רומנצה" 'In 'der Väter Hallen ruhte לקול ופסנתר (1816, סקיצה)
222 ברשימת דויטש, "מינה האהובה" 'Schwüler Hauch weht mir herüber' לקול ופסנתר (1815, מופיעה גם כ""Lieb Minna. Romanze"
907 ברשימת דויטש, "הרומנצה של ריכרד לוונהרץ" 'Großer Taten tat der Ritter fern im heiligen Lande vie' לקול ופסנתר (1826?, שתי גרסאות, הגרסה השנייה היא אופוס 86)

גם מס' 3ב' של "רוזמונדה" מאת שוברט היא רומנצה.

רומנסות ללא מילים (Romances sans paroles)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחינים רבים כל כך במסורת הצרפתית כתבו "רומנסות ללא מילים", משנות ה-40' של המאה ה-19 ואילך^[2] שהמשורר הרדיקלי פול ורלן פרסם מצדו אוסף של הפואמות האימפרסיוניסטיות שלו בשם "רומנסות ללא מילים" (1874)

רומנס רוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רומנס רוסי

במהלך המאה ה-19 פיתחו אלכסנדר אלייבייב (1787–1851), אלכסנדר ורלאמוב (1801–1848) ואלכסנדר גוריליוב (1805–1858) את הזן הצרפתי של הרומנסה כקטגוריה סנטימנטלית של השיר האמנותי הרוסי לכדי הז'אנר "רומנסה רוסית" (אנ'). "עיניים שחורות" (אנ') הוא אולי הדוגמה המוכרת ביותר לסוגה זו. דוגמאות ידועות אחרות לרומנסה הרוסית הן "זרח, זרח כוכבי" ו"כאלה היו הימים".