רותם המדבר

רותם המדבר
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	קטניתאים
משפחה:	קטניות
תת־משפחה:	פרפרניים
סוג:	רותם
מין:	רותם המדבר
שם מדעי
	Retama raetam; ‏וב & Berthelot, 1836

רֹתֶם הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Retama raetam) הוא שיח מדברי או סוב-טרופי שגובהו 1 עד 5 מ' מתת-משפחת הפרפרניים במשפחת הקטניות^[1]. גזעיו רבים וקצרים, עלוותו מועטה, ענפיו ירוקים וארוכים ונושא עלים רק ימים מועטים לאחר הגשם בחורף. שיחי הרותם פורחים במלוא עוזם בתפרחת לבנה ומרהיבה ובריחם המשכר בשלהי החורף ובאביב^[2].

בישראל, השיח שכיח למדי בשטחי החולות שבצפון הנגב, במדבר יהודה באפיקים יבשים של נחלים בכל השטח המדברי בבקעת הירדן, ובחולות מישור החוף, ואף בין סלעים במדבר שומרון^[2].

על זיהו הרותם המוזכר במקרא ובמקורות ראו בערך רותם.

שלושה תת-מינים של רותם המדבר בישראל

רותם המדבר הוא אחד מחמשת המינים בסוג רותם וכולל שלושה תת-מינים, שניים מהם מצויים בישראל: תת-מין טיפוסי מדברי ותת-מין ים-תיכוני.

רותם המדבר תת-מין טיפוסי (Retama raetam subsp. raetam) נפוץ בעיקר במדבריות ישראל וירדן^[3].
רותם המדבר תת-מין ים-תיכוני (Retama raetam subsp. gussonei) תואר למדע בשנת 1986, ובית גידולו בקרקעות חוליות לאורך מישור החוף של ישראל וכן בדרום סיציליה. שמו המדעי, gussonei, מנציח את הבוטנאי האיטלקי ג'ובאני גוסונה (Giovanni Gussone), שפעל במאה ה-19 ותרם רבות לחקר הצומח בדרום איטליה, ובפרט בסיציליה. גוסונה הגדיר בשנת 1843 תת-מין זה כמין עצמאי^[4]^[5].
רותם המדבר תת-מין בּוֹבֶה (Retama raetam subsp. bovei) – תואר למדע בשנת 1996, וגדל באזורים הסוב-טרופיים של צפון אפריקה: מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ומצרים. שמו המדעי מנציח את הבוטנאי הצרפתי דזירה בובה (Desiré Bové), שפעל במאה ה-19 ותרם רבות לחקר הצומח של צפון אפריקה והמזרח התיכון^[6].

כבר ב"פלורה של ארץ-ישראל" משנת 1972, הבחין מיכאל זהרי בשני זנים של רותם המדבר, אשר לימים הוכרו רשמית כתת-מינים^[7].

הבדלים בין תת-המינים המצויים בישראל

רותם המדבר תת-מין 'טיפוסי' (מדברי)

מתאפיין בהסתעפות ענפים צפופה ואחידה יחסית. צבע הענפים ירוק-צהבהב, אך לא בכל הפרטים. התרמילים הולכים ונעשים צרים בהדרגה עד קצה מחודד הדומה למקור, או לחלופין מסתיימים באופן פתאומי בבליטה קצרה ומחודדת. התרמילים אינם נפתחים בהבשלה, קליפתם דקה וגִּלְדָּנִית, וזרעיהם חומים, ולעיתים נדירות צהובים.

בית הגידול: בעיקר באזורים מדבריים, על קרקעות חוליות, סלעיות או חצציות. בישראל הוא נפוץ במדבר יהודה, הנגב המרכזי, המזרחי והדרומי, בבקעת הירדן העליונה והתחתונה, בערבה, וכן במדבריות מואב, עמון ואדום.

רותם המדבר תת-מין 'ים-תיכוני'

מתאפיין בהסתעפות ענפים מפוזרת יותר, כאשר הענפים העליונים נוטים כלפי מטה. הענפים הצעירים מכוסים פלומה משיית-כסופה. העלים הראשונים צרים מאוד (1 × 5–10 מ"מ), ואילו העלים המאוחרים רחבים מעט יותר, צורתם קווית-כפופה, וצבעם לבן-כסוף. הגביע פעמוני צר, חום, עם שיניים תחתונות ארוכות בצורת אזמל. במהלך הפריחה, חלקו העליון של הגביע נושר, ומשאיר צינור קצר באורך 2 עד 3 מ"מ. התרמילים קצרים יותר (10 עד 20 מ"מ), בעלי מרקם בשרני, וצורתם אליפסואידית קצרה או דמוית ביצה, עם בליטה קצרה, ישרה או כפופה. כשהם מתייבשים, הם מתקמטים באופן ניכר. צבע הזרעים צהוב-לימוני, ולעיתים רחוקות ירוק.

בית הגידול: תת-מין זה נפוץ בקרקעות חוליות לאורך מישור החוף הים-תיכוני, והוא רכיב דומיננטי בצמחיית החולות המיוצבים של ישראל. תפוצתו כוללת את עמק עכו, מישור השרון, מישור פלשת ומערב הנגב.

מאפיינים מורפולוגיים של רותם המדבר

רותם המדבר (Retama raetam) הוא שיח גבוה המגיע לגובה בין 1 ל-5 מטרים ומסתעף הרבה. השיח אינו מטפס, חסר קנוקנות, קוצים ולוואים, ולעיתים קרובות גם עלים.

לרותם המדבר שתי מערכות שורשים: האחד, שורשי עומק ארוכים שמעמיקים לפעמים עד 20 מ' ואף יותר והשני, שורשים צדדיים אופקיים^[8]^[9].

הגזעים רבים וקצרים.

הענפים ירוקים, זקופים לרוב או נטויים כלפי מעלה. בצעירותם הם מכוסים שערות משייות וצבעם ירקרק-מכסיף, ובהתבגרם הם הופכים ירוקים כהים ומחורצים לאורכם.

העלים פשוטים, קטנים, צרים ומכסיפים. הם נשירים ונושרים בשלבים מוקדמים של התפתחות הצמח, לעיתים עוד לפני שלב הפריחה, ובוודאי לקראת הבשלת הפירות.

הלוואים נעדרים לחלוטין.

תפרחותיו ערוכות באשכולות צדדיים לאורך הענפים, האשכולות צפופים אך לא רציפים וכל אשכול נושא בין פרח אחד לעשרה פרחים.

הפרח פרפרני, ריחני ואורכו 10 עד 15 מ"מ.

הגביע דו-שפתני, דמוי מתחל, בצבע סגול או חום. הוא מורכב מצינור חצי-כדורי בעל 5 שיניים: השפה העליונה בעלת 2 שיניים, והשפה התחתונה בעלת 3 שיניים קצרות^[10]. שיני הגביע קצרות מצינורו.

הכותרת ארוכה משמעותית מהגביע, וצבעה לבן עם עורקים (קווים) סגולים על המפרש. ציפורני עלי הכותרת מעורות בתוך צינור האבקנים. המפרש (עלה הכותרת העליון) מוארך, מקופל, לעיתים בעל דגם ארגמני עדין. והכנפיים ארוכות מהסירה.

האבקנים 10, זירי האבקנים מאוחים ויוצרים צינור סגור.

השחלה יושבת או כמעט יושבת, עמוד השחלה נימי וקירח, והצלקת מגובששת.

הפרי הוא תרמיל קצר, באורך 1 עד 2 ס"מ, דמוי ביצה עם חוד בולט ובצבע ירוק ובעת ההבשלה הוא מצהיב. הוא אינו נפתח בהבשילו, ונופל על פי רוב מן הצמח כיחידה אחת^[10]. קליפתו דקה וקשוותיו גִּלְדָּנִיות. התרמיל מכיל 1 עד 3 זרעים קירחים בצבע צהוב, חום או ירוק-סגול בהתאם לתת-המין. פרי בשרני אופייני לרותם של רצועת החוף.

השורשון עבה ואורכו קצר מחצי מאורך הפסיגים.

מחזור החיים והתאמות לעונות השנה

מחזור חייו של רותם המדבר מותאם לתנאי המדבר וקרקעות חוליות באזורים ים-תיכוניים, המאופיינים בזמינות מים מוגבלת ובמשטר משקעים בלתי סדיר, לצד טמפרטורות גבוהות וקרינה חזקה, המגבירות את אידוי המים ואת קצב אובדנם. כתוצאה מכך, הלבלוב, הצמיחה והפריחה מתוזמנים לתקופה הגשומה של השנה, לעומת זאת, בעונה היבשה והצחיחה, מופעלים מנגנוני חיסכון במים, כגון השלת עלים והשענות על פוטוסינתזה בגבעולים (רותמיות), המאפשרים לו לשרוד בתקופת הקיץ.

פעילות הקמביום

פעילות הקמביום הווסקולרי (vascular cambium) בגזעים מתחדשת לרוב בחודשי החורף המוקדמים, בין נובמבר לינואר, לאחר תקופה ממושכת של תרדמה בעונה החמה והיבשה. עיתוי זה מאפשר לצמח לנצל את הגשמים העונתיים לצורך התחדשות רקמות ההובלה וצמיחת ענפים חדשים. להרחבה, ראו בפרק אנטומיה.

מערכת השורשים בצמח בוגר

מערכת השורשים הכפולה של רותם המדבר אינה רק מנגנון לניצול מים בתנאי יובש קיצוניים, אלא גם גורם משמעותי בקביעת מחזור חייו. השורשים הצדדיים מאפשרים קליטה מהירה של מי גשמים, בעוד ששורשי העומק חודרים לעומק הקרקע ומאפשרים גישה למי תהום. שילוב זה משפיע על עיתוי הנביטה, הצמיחה, הלבלוב והפריחה, ומאפשר לצמח להגיב במהירות לשינויים עונתיים בתנאי הסביבה. להרחבה, ראו בפרק אנטומיה.

התפתחות מערכת השורשים בנבט

עם נביטת הזרע, מיד לאחר ירידת הגשמים, מתפתחים השורשים הצדדיים כבר בשלבים הראשונים של צמיחת הנבט. שורשים אלה מאפשרים קליטה מהירה של מים בכמות גדולה, מה שמעניק לנבט יתרון משמעותי בהתפתחותו הראשונית, עוד לפני שהקרקע מתייבשת והתנאים הופכים צחיחים. במקביל, שורש העומק מתחיל להתארך בהדרגה ומשמש כמנגנון גיבוי לטווח הארוך. אם מתרחשת תקופה נוספת של גשמים, הצמח מסוגל להעמיק את שורשו ולנצל מים הכלואים בעומק הקרקע. מנגנון זה משפר את סיכויי ההישרדות של הנבט ומאפשר לרותם המדבר להתבסס גם בתנאים של אי-סדירות במשקעים.

רותמיות

ברוב עונות השנה, רותם המדבר חסר עלים, ותהליך ההטמעה (פוטוסינתזה) מתבצע בגבעוליו הירוקים. תופעה זו, המכונה רותמיות, היא מנגנון הסתגלותי שבו הגבעולים מחליפים את העלים בפעילות ההטמעה (פוטוסינתזה), וכך הצמח מפחית את איבוד המים הנגרם דרך פיוניות העלים. מאפיין מרכזי של רותמיות הוא מיקום הפיוניות, השקועות בתוך חריצים לאורך הגבעולים. פיוניות אלה מוגנות על ידי שערות עדינות, המסייעות בהקטנת קצב האידוי ובהפחתת איבוד מים. שילוב מנגנונים זה מאפשר לרותם המדבר לשרוד בתנאי יובש קיצוניים, טמפרטורות גבוהות ובקרינה חזקה.

צמיחת גבעולים ולבלוב

עם תחילת החורף וסיום תקופת היובש (מסוף דצמבר עד אמצע פברואר), מתפתחים מהענפים המעוצים גבעולים צעירים, ירוקים וגמישים, הנושאים עלים קטנים לפרק זמן קצר בלבד. גבעולים אלו מכוסים בשערות משי עדינות, המסייעות בהפחתת התחממות ובצמצום איבוד מים, ומעניקות להם גוון מכסיף.

זמן קצר לאחר הלבלוב, העלים נושרים, הגבעולים הירוקים מתקשים, ורוב השערות נושרות בהדרגה. ניצני הפריחה, הממוקמים בחיקי העלים, נותרים על הענפים גם לאחר נשירת העלים, וממשיכים להתפתח לקראת עונת הפריחה.

עיתוי הפריחה

רותם המדבר פורח מסוף ינואר ועד תחילת אפריל, עם שיא פריחה בפברואר, ומתכסה בפרחים פרפרניים קטנים, לבנים עם כתם סגול עדין. פרחים אלה עשירים בצוף, המשמש פיתיון לחרקים דווקא בעונה שבה פעילותם נמוכה יחסית. עם זאת, מספר הצמחים המתחרים על המאביקים בתקופה זו גם הוא מצומצם, ולכן סיכויי האבקה מוצלחים אינם נפגעת.

כדי להגדיל את יעילות ההאבקה, מופיעים סימני צבע על המפרש (העלה הגדול העליון בפרח הפרפרני). סימנים אלה, המכונים "נתיבי צוף" (Nectar guides), אינם רק תכונה אסתטית, אלא התאמה אבולוציונית המסייעת למשיכת חרקים מאביקים. הם מכוונים אותם ישירות אל מקור הצוף שבמרכז הפרח, מסייעים לנחיתה יציבה,.

השרת חלקי צמח

לאחר הפריחה, מראהו של רותם המדבר הופך פחות בולט, בדומה לרוב הצמחים המדבריים באזור הנגב. הגבעולים הירוקים, בהם מתבצע תהליך ההטמעה, נושרים עם הזדקנותם ומצטברים סביב בסיס השיח. בנוסף, רותם המדבר מסוגל לווסת את משאביו בתנאי יובש קיצוניים באמצעות השלה מבוקרת של ענפים. תהליך זה יוצר לעיתים את הרושם שהצמח "ממית חלקים מעצמו", אך בפועל, הענפים היבשים אינם מתחדשים, אלא ניצנים רדומים מתעוררים עם הגשמים וצומחים מחדש. השלת ענפים היא מנגנון הסתגלותי חשוב המאפשר לרותם המדבר לחסוך במים ובאנרגיה, ומוכר גם בצמחי מדבר אחרים.

חיוניות הזרעים

בדומה לצמחים רבים ממשפחת הקטניות, זרעי רותם המדבר שומרים על חיוניותם לאורך זמן, הודות למעטפת קשה ועמידה. קליפה זו מגנה על הזרע מפני התייבשות, מצמצמת חדירת גורמים מיקרוביאליים, ומקטינה את הסיכון להיאכל על ידי מכרסמים.

המעטפת הקשיחה מסייעת גם בשימור הלחות הפנימית של העובר, מה שמאפשר לזרעים לשרוד לאורך תקופות ממושכות, גם בתנאי יובש קיצוניים. בנוסף, היא מאריכה את תקופת התרדמה של הזרע ומונעת נביטה מוקדמת בתנאים שאינם מיטביים. רק כאשר תנאי הסביבה הופכים מתאימים - כלומר, רמת הלחות גבוהה דיה והטמפרטורה מאפשרת נביטה - הקליפה נחלשת, והזרע מסוגל להתחיל את תהליך הנביטה. מנגנון זה מגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה של הצמח במדבר, שבו זמינות המים בלתי צפויה ומשתנה מעונה לעונה.

תיאור

בעת פריחת רותם המדבר בחודשי החורף הוא מתכסה בתפרחת מרהיבה של פרחים פרפרניים קטנים, לבנים עם כתם סגול קטן. פרחי הרותם עשירים בצוף. ההאבקה נעשית על ידי חרקים. ללא הפריחה, מראהו אינו מרשים, כמו רוב סוגי הצמחים האופייניים לאזור הנגב. ברוב עונות השנה אין רואים עליו עלים כלל. רק בתקופה קצרה בעת הלבלוב, מצמיח הרותם עלעלים קטנטנים, המתייבשים עם עונת היובש. הפירות מכילים זרע אחד או שניים בצבע צהוב, אשר שומרים על חיוניותם תקופה ארוכה. ענפי הרותם ולא עליו הם אלה המבצעים את תהליך הפוטוסינתזה - תכונה הנקראת רותמיות.

כיוון שרוב השנה הצמח חסר עלים, מתבצע תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה) על ידי הגבעולים. גבעולי הרותם חרוצים לאורכם, והפיוניות יושבות בתוך חריצי הגבעולים.^[11]

תכונה נוספת המשותפת לצמחי מדבר נוספים: הרותם מסוגל להמית חלק מעצמו כדי לחסוך במים ובאנרגיה. וכך, לאחר תקופת היובש, כשמגיע הגשם, הרותם מסוגל לשוב ולהחיות את החלק שיבש.

רותם המדבר הוא צמח מוגן על פי החוק בישראל.^[12]

אנטומיה של רותם המדבר

מבנה השורשים: כדי להתמודד עם המחסור במים בסביבתו המדברית או החולית, לרותם המדבר מערכת שורשים כפולה, המאפשרת לו ניצול יעיל של מקורות מים שונים. האחד, שורשי עומק ארוכים שמעמיקים לפעמים עד 20 מ' ואף יותר ובעלי צינורות הובלה צרים שמותאמים לשאיבת מים משכבות תת-קרקעיות עמוקות. שורשים עמוקים נמצאים בלחץ מים שלילי גדול יותר, והם עלולים לסבול מהתייבשות וקוויטציה (קריסת עמודת המים) ועל כן צינורות דקים עמידים יותר בפני תופעת הקוויטציה. השני, שורשים צדדיים אופקיים המתפתחים מצוואר השורש (מקום חיבורו לגזע) ויכולים להצמיח ענפים חדשים. שורשים אלה ממתמשכים למרחק של עד עשרה מטרים ומכילים צינורות הובלה רחבים, המאפשרים קליטה מהירה של מים מפני הקרקע והעברתם ביעילות לשאר חלקי הצמח. המערכת הראשונה מקיימת את הצמח לחיפוש שכבות לחות ומי תהום במשך עונת הקיץ, ואילו השנייה קולטת מים בעיקר ברדת הגשמים בחורף^[8]^[9].

מבנה הגזעים: רותם המדבר הוא צמח מעוצה, שבו ניתן להבחין בטבעות צמיחה, אם כי באופן שאינו תמיד ברור או סדיר. טבעות הצמיחה נוצרות כתוצאה מפעילות הקמביום הווסקולרי (vascular cambium), רקמה היוצרת את רקמות ההובלה – עצה ושיפה. התפתחותן מתחילה לרוב בחודשי החורף המוקדמים, בין נובמבר לינואר, כאשר הקמביום יוצא מהתרדמה אליה נכנס בעונה החמה והיבשה. רוחב הטבעות ומראיהן משתנים בהתאם לקצב הצמיחה, התלוי בכמות המשקעים השנתית. מאחר שבמדבריות ובאזורים ים-תיכוניים כמות המשקעים אינה יציבה משנה לשנה, טבעות הצמיחה אינן בהכרח אחידות או סדירות^[8].

ההטמעה בגבעול הירוק: הגבעול של הרותם עטוף מבחוץ באפידרמיס (שכבת התאים החיצונית), שבו מצויות פיוניות, תאים מיוחדים הקרויים אִידִיוֹבְלַסְטִים (תאים ייחודיים המכילים גבישים), וכן טיפוסים שונים של טריכומות (שערות אפידרמליות)^[8]. דפנותיהם החיצוניים של תאי האפידרמיס מכוסים בשכבת קוטיקולה עבה במיוחד, המסייעת בצמצום איבוד המים^[8] (249-251).

רקמת הפרנכימה, הנמצאת מתחת לאפידרמיס בגבעולים, מורכבת מתאים דקי דפנות. בצמחים רבים, רקמה זו משמשת הן כרקמת מילוי והן כרקמת אחסון זמני של עמילן וחומרים מטבוליים אחרים. בענפים צעירים וירוקים של רותם המדבר, הפרנכימה מתפקדת גם כרקמה מטמיעה, המבצעת פוטוסינתזה, במיוחד לאחר נשירת העלים. תכונה זו מאפשרת לצמח להמשיך בייצור אנרגיה גם כאשר הוא חסר עלים^[8].

מיקום הפיוניות: ענפי הרותם הירוקים מתאפיינים בחריצים וצלעות לאורכם. הפיוניות, האחראיות על חילוף הגזים, ממוקמות בחריצים הללו, ולעיתים קרובות מלוות בטריכומות (שערות), אשר מסייעות בהפחתת איבוד מים באמצעות יצירת שכבת אוויר לחה סביבן ומניעת בריחת מולקולות המים. במרכז הצלעות מצויה רצועת סקלרנכימה (רקמת תמיכה), אשר משני צדדיה נמצאת שכבה אחת או שתיים של תאי פארנכימה גדולים וחסרי צבע, המשמשים לאגירת מים ומכילים לרוב גבישים. בין שכבה זו לבין האפידרמיס נמצאת רקמת הטמעה, המורכבת מתאים פארנכימה קטנים וצפופים, המכילים כלורופלסטים וגבישים^[8].

מבנה התרמיל: פרי הרותם הוא תרמיל השונה במידה מסוימת ממבנה התרמיל האופייני למשפחת הקטניות. בעוד שבמרבית הקטניות התרמיל מתייבש ונפתח לאורך קו התפר שלו, תרמיל הרותם נשאר שלם ואינו נפתח עם הבשלתו, אלא נרקב בהדרגה. התרמיל הוא בעל מבנה תלת-שכבתי:

מבנה התרמיל: פרי הרותם הוא תרמיל בעל מבנה ייחודי, השונה במידה מסוימת מזה של מרבית הקטניות. בעוד שבמשפחת הקטניות התרמיל מתייבש בדרך כלל ונפתח לאורך קו התפר שלו כדי לפזר את הזרעים, תרמיל הרותם נותר סגור גם לאחר הבשלתו ואינו נפתח, אלא נרקב בהדרגה. מבנהו התלת-שכבתי הוא:

אקסוקרפ (Exocarp) – השכבה החיצונית, המורכבת מאפידרמיס בלבד, המכיל את חומרי הצבע של הפרי.
מזוקרפ (Mesocarp) – השכבה האמצעית, העבה באופן יחסי המורכבת משני סוגי רקמות: פארנכימה רכה (המשמשת לאגירת מים או חומרים מטבוליים) וקולנכימה (רקמת תמיכה), שבתוכה משובצים סקלראידים (תאי תמיכה עבים ומחוזקים).
אנדוקרפ (Endocarp) – השכבה הפנימית ביותר, העשויה סקלרנכימה צפופה, המרופדת כלפי פנים התרמיל ברקמת קולנכימה ובשכבת אפידרמיס שתאיו דקי דופן (565).

שימוש ברותם ברפואה העממית והמודרנית

באגן הים התיכון נעשה שימוש מסורתי ברותם לטיפול בכאבים ובמגוון מחלות, תוך שימוש בשיטות שונות כגון אמבט אדים, משחה, מרתח – תמצית צמחית המתקבלת לאחר הרתחת חלקי הצמח במים וסינונם, ומשרה – נוזל שבו הושרו חלקי צמח שונים.

שימושים רפואיים בצפון אפריקה

בצפון אפריקה לרותם שימושים רפואיים מגוונים:

חום גבוה ופצעים מטופלים באמצעות משרה המופקת מהענפים, אשר מסייעת הן בהורדת החום והן בריפוי פצעים.
בעיות עיכול מטופלות באמצעות מרתח המופק משורשי הצמח, המשמש כסם משלשל.
ניקוי קיבה מתבצע על ידי שתיית תערובת של ענפים יבשים וטחונים המעורבבים בדבש, הגורמים להקאה.
הפלה עלולה להיגרם מצריכה מופרזת של ענפים יבשים טחונים.
הרעלה עלולה להיגרם מצריכת הפירות, אשר נחשבים רעילים.

הרפואה העממית הערבית ושימושיה ברותם

ברפואה העממית הערבית, חלקי הצמח העל-קרקעיים משמשים לטיפול במחלות שונות^[13]:

כאבי בטן מטופלים באמצעות שתיית מרתח מעלי הצמח.
סחרחורת מטופלת באמצעות שתיית מרתח מזרעים או באמצעות אפיית זרעים ושאיפת העשן הנפלט מהם.
שיתוק מקומי מטופל על ידי הרתחת שורש במים ומריחת המיצוי על אזור השיתוק.
שיתוק גפיים מטופל באמצעות אמבט אדים מהענפים העליונים.
עקרות בנשים מטופלת על ידי אמבט אדים מהענפים.
כאבי גב מטופלים באמבט אדים מעלי הצמח.
כאבי גב ושיגרון (ראומטיזם) – מטופלים על ידי כתישת עלים, ערבובם עם קמח והדבקת העיסה על האזור הכואב.
פצעים מודלקים מטופלים על ידי ייבוש עלים, הרתחתם ומריחתם, או כתישתם והשמתם על הפצע.

לרותם מיוחסות תכונות רפואיות רבות, אך חשוב לזכור שמדובר בצמח שבשימוש לא נכון, זרעיו רעילים למאכל אדם. הבדואים משתמשים ברותם כתרופה נגד כאבים שונים, נגד פצעים וכתרופה למחלות ילדים אולם יש לציין שהזרע רעיל למאכל.

השימוש הרפואי ברותם בטיפול בצהבת יילודים במסורת תימן

לרותם המדבר שימושים רפואיים שונים בקרב כמה חברות מסורתיות ובקרב כמה מקהילות ישראל שבהן היה מוכר. בקרב יהודי תימן נהגו להשתמש בו כטיפול מסורתי לצהבת ילודים, הנגרמת מעודף בילירובין בשל פירוק מוגבר של כדוריות דם אדומות, וזאת במטרה לאפשר קיום ברית מילה במועד. הטיפול כלל מתן מספר טיפות מתמצית המופקת לאחר הרתחת חתיכות מענפי הרותם וסינונן^[14].

מסורת ריפוי עתיקה זו הייתה מסורה במשך כמה דורות בידי בני משפחת מוסא בן חיים בדיחי, שהתגוררו בצנעא והעניקו את שירותיהם חינם לכל דורש כגמילות חסדים. עם עלייתם לארץ ישראל, הם מצאו את הצמח בחולות נתניה וגבעת אולגה, המשיכו במסורת קטיפת הגבעולים וייבושם, ואף סיפקו את הצמח לנזקקים לו בצירוף דף הוראות. בני המשפחה טיפלו, לפי ההערכה, במאות מניקות וילודים, ורבים דיווחו על הצלחה ביעילות השיקוי ללא תופעות לוואי מיוחדות.

עם זאת, השימוש ברותם המדבר למטרות רפואיות אינו נטול סכנות. הצמח עלול להיות רעיל ואף לגרום למוות, שכן שימוש במינון גבוה מדי של התרופה הנעשית ממנו עשוי להביא לכשל נשימתי^[15]. דווח על מקרה של כשל נשימתי ביילוד שהושקה בתמצית ענפי רותם המדבר, המכילים את האלקלואידים הרעילים Retamine ו-Sparteine (אנ')^[16].

ממצאים במחקר המודרני

במחקרים מודרניים נמצאו ברותם שני אלקלואידים עיקריים: רתמין (Retamine) וספרטאין (Sparteine) – המצוי גם באחירותם החורש ובמיני תורמוס. חומרים אלה נמצאו כבעלי השפעה מעכבת על חלוקת תאים, אך בשל רעילותם, לא נעשה בהם שימוש רפואי^[13].

שימושי נוספים ברותם

תושבי המדבר מכינים גחלים משורשי הרותם. ראו הרחבה בערך רותם.

תמונות

פרח אופייני של פרח המדבר

לקריאה נוספת

אבי שמידע ודוד דרום, מדריך העצים והשיחים בישראל. הוצאת כתר.
זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד, 1980, עמוד 7406.
עזריה אלון (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע. כרך 10 עמוד 157–158.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רותם המדבר בוויקישיתוף

רותם המדבר, באתר ITIS (באנגלית)
רותם המדבר, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
רותם המדבר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
רותם המדבר, באתר צמח השדה
רותם המדבר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
רותם המדבר, באתר Tropicos (באנגלית)
רותם המדבר, באתר GBIF (באנגלית)
רותם המדבר, באתר The Plant List (באנגלית)
רותם המדבר, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
רותם המדבר, מדרשת שדה בוקר
רותם המדבר, מרכז הרופאים המומחים

הערות שוליים

^ Retama raetam (Forssk.) Webb & Berthel., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² רותם המדבר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ Retama raetam subsp. raetam, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ Retama raetam subsp. gussonei (Webb) Greuter, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ G. Caruso, C. Gangale, S. Sciandrello e D. Uzunov, Retama raetam (Forssk.) Webb & Berthel. subsp. gussonei (Webb) Greuter, Informatore Botanico Italiano (2) 42, 2010, עמ' 539-613
^ Retama raetam subsp. bovei, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 47-48
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, עמ' 317, 374, 226, 249-251, 227
^ ¹ ² עזריה אלו, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 157
^ ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 305
^ האינציקלופדיה של האדם והחי בארץ ישראל
^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
^ ¹ ² דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 306-307
^ זוהר עמר, רותם המדבר בטיפול צהבת ילודים בתימן, באתר קדמוניות הטבע והריאליה בישראל
^ להרחבה: זהר עמר, "השימוש ברותם בטיפול בצהבת ילודים במסורת יהודי תימן", תהודה, 28 (תשע"ב), עמ' 132- 136.
^ Schmid T., Turner D., Oberbaum M. ,Finkelstein Y., Kleid D. "Respiratory Failure in a neonate after folkloristic treatment with Broom Bush (Retama raetam) extract". Israel Neurotoxology Association

[1] Retama raetam (Forssk.) Webb & Berthel., POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:0-2] ¹ ² רותם המדבר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[3] Retama raetam subsp. raetam, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[4] Retama raetam subsp. gussonei (Webb) Greuter, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[5] G. Caruso, C. Gangale, S. Sciandrello e D. Uzunov, Retama raetam (Forssk.) Webb & Berthel. subsp. gussonei (Webb) Greuter, Informatore Botanico Italiano (2) 42, 2010, עמ' 539-613

[6] Retama raetam subsp. bovei, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[7] Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 47-48

[:02-8] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, עמ' 317, 374, 226, 249-251, 227

[:1-9] ¹ ² עזריה אלו, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 157

[:2-10] ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 305

[11] האינציקלופדיה של האדם והחי בארץ ישראל

[מוגן-12] אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח

[:3-13] ¹ ² דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 306-307

[14] זוהר עמר, רותם המדבר בטיפול צהבת ילודים בתימן, באתר קדמוניות הטבע והריאליה בישראל

[15] להרחבה: זהר עמר, "השימוש ברותם בטיפול בצהבת ילודים במסורת יהודי תימן", תהודה, 28 (תשע"ב), עמ' 132- 136.

[16] Schmid T., Turner D., Oberbaum M. ,Finkelstein Y., Kleid D. "Respiratory Failure in a neonate after folkloristic treatment with Broom Bush (Retama raetam) extract". Israel Neurotoxology Association

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]