רצח דוד פאליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ב-10 בנובמבר 1926 נרצח הסטודנט היהודי דוד פאליקרומנית: Dawid Fallik) ברומניה של בין שתי מלחמות העולם. רציחתו של פאליק הכתה גלים וזעזעה את הציבור היהודי בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה, וברומניה כולה בעשור השלישי של המאה ה-20.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לעידן הרגוע של השלטון ההבסבורגי בבוקובינה. עם כניסתו של הצבא הרומני לבירתה צ'רנוביץ, ב-11 בנובמבר 1918, נתקלו הרומנים במיעוטים רבים, כמו ביתר המקומות החדשים שסופחו לרומניה לאחר המלחמה. מספרם הרב של בני המיעוטים, לבושם השונה ואי ידיעתם את השפה הרומנית, יצרו תחושות ניכור בקרב הרומנים. מתופעות הניכור שהתלוו לאנטישמיות המסורתית סבלו כמעט רק היהודים.

הרומניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשל הרומני, שלא התעלם מ"הבעיה", קבע את מדיניות הרומניזציה, מדיניות שנועדה לפגוע בעיקר ביהודים.

בעבר, בעידן האוסטרי, תפסו יהודי בוקובינה מעל רבע מהמשרות הציבוריות במדינה. רובם של יהודים אלה ישבו מטבע הדברים בצ'רנוביץ, מרכז הכוח המדיני והכלכלי של בוקובינה. במטרה לדחוק את יהודים אלה, במסגרת חוקי הרומניזציה הוציא הממשל הרומני תקנה שקבעה שניהול מוסדות הציבור במדינה יעשה בשפה הרומנית בלבד. הפקידים הבכירים חויבו במבחני בקיאות בשפה, כתנאי להמשך העסקתם. כתוצאה מכך מצאו את עצמם רוב בעלי התפקידים היהודים (ששפתם הייתה גרמנית), מחוסרי עבודה.

בתחום ההוראה נוצרה בעיה. מאחר שמספרם של המורים היהודים היה רב, לא הצליח הממשל הרומני למלא את מקומם במורים רומנים. לכן נאלצו השלטונות להשלים עם העובדה שיאלצו להשאיר את מורים אלה בתפקידם. הרומניזציה בתחום החינוך לא פסחה על התלמידים, ועל אלה הוערמו קשיים מרובים. התלמידים חויבו ללמוד בשבת, לא שוחררו מחובת הכתיבה וההיבחנות ביום זה, ורבים מהם הוכשלו במבחנים ובמיוחד בבחינות הבגרות, למרות היותם תלמידים מצטיינים.

התפרעויות אנטישמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בחודש נובמבר 1918, החלו ההתנכלויות כלפי היהודים מצידם של איכרים רומנים, בדרום בוקובינה. החל ממחצית שנות ה-20 הצטרפו גם האיכרים האוקראינים אל הפורעים, והיהודים סבלו גם במרכז וצפון בוקובינה.

באוגוסט 1927, החלו להתנכל לנוסעים יהודיים ברכבות, רבים נרצחו, וחלקם אף נזרקו מהקרונות תוך כדי נסיעה.

התפרעויות הסטודנטים בצ'רנוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיא המתיחות ברומניה, הגיעה העיר צ'רנוביץ. למאבק הפוליטי האלים אותו ניהלו מפלגות וארגונים אנטישמים, נרתמו הסטודנטים הרומנים. מטרת האנטישמים תאמה את עמדת הממשל הרומני, והיא קידום הרומניזציה באוניברסיטאות.

הסטודנטים הרומנים היוו את מוקד האנטישמיות. תסכולם של רבים מהם נבע מכך שהרומניזציה פסחה על מערכת החינוך, בכך שהשאירה את המורים (עקב מחסור במורים רומנים) והתלמידים היהודים בבתי הספר. ייתכן כי הסטודנטים חשו קנאה כלפי עמיתיהם היהודיים, שהיו במצב כלכלי הרבה יותר טוב. הישגיהם הטובים של הסטודנטים היהודים רק הוסיפו אש למדורה.

ההתפרעויות של הסטודנטים הרומנים החמירו ב-1924 ולאחר כך ב-1926 והגיעו לשיאם בסוף 1927. ההתפרעויות כללו גם את תחומי העיר צ'רנוביץ, ולא נשארו במסגרת האוניברסיטה. נופצו חלונות ראווה של עסקים בבעלות יהודית, והותקפו יהודים ברחבי העיר. בדרך כלל המשטרה גילתה אוזלת יד וטיפלה בהתפרעויות באיחור, וכשנדמה שאלה יוצאות מכלל שליטה, הייתה אוניברסיטת צ'רנוביץ נסגרת לימים אחדים.

פרשת המבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחינות הבגרות של בית הספר התיכון מס' 1, הוכשלו במזיד 40 מתוך 69 נבחנים יהודיים במטרה לדחוק אותם ממוסדות החינוך. ההכשלה הייתה מגמתית ו"שקופה" שכן באותו מעמד עברו את המבחן כל הנבחנים הרומנים למעט 4. אחד מהבוחנים שהיו שותפים למזימה זו היה הבוחן דיאקונסקו שלימד היסטוריה רומנית. בסך הכול מתוך 184 מועמדים לבחינות הבגרות עברו רק 60, כל הנכשלים היו לא רומנים, ורובם המכריע יהודים.

בשערי בית הספר נוצרה מהומה ונאספו שם הורים ותלמידים מקרב נכשלים, אשר מחו על המבחנים המפוברקים. בהפגנה זו לא השתתפו רק היהודים, אלא גם אחרים שנכשלו.

לפי דיווחו של העיתון הגרמני-יהודי, צ'רנוויצער מורגנבלאט (שיצא לאור באותה תקופה), כשיצא הבוחן דיאקונסקו מתוך כותלי בית הספר, פנה אליו הסטודנט היהודי דוד פאליק בשאלה "למה עשית את זה?" ותשובתו הייתה, "זה לא ענינך!" בתגובה פאליק צעק "הלאה עם דיאקונסקו" וציבור המפגינים החל לתקוף את המורה הרומני. המורה הרומני חולץ מהמקום בלא שנפגע חמורות ודווקא על ידי שני יהודים אחרים, סוכן המשטרה היהודי רוטנברג ועגלון יהודי שהיה בסביבה ושבכרכרתו הוסע המורה.

משפטו של דוד פאליק ורציחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנגד 24 יהודים, ביניהם גם דוד פאליק, הוגשו כתבי אישום בגין תקיפת עובד ציבור. המשפט עצמו התקיים חודש לאחר המקרה. על סנגוריהם היהודים נמנו גם המשפטן הרומני קונסטנטין רדולסקו, וטראיאן פופוביץ', שהיה לימים לראש עיריית צ'רנוביץ, והוענק לו התואר חסיד אומות העולם בגין הצלת רבבות מיהודי עירו.

הסנגורים הרומנים הגנו על הנאשמים באומץ לב. העגלון היהודי שחילץ את המורה שהותקף טען מצידו שלא זיהה את התוקפים, ובתגובה ביקש התובע, הפרקליט פאול אלייסקו, להעביר את המשפט לקמפולונג מולדובנסק, בתואנה שהעדים במשפט נתונים ללחץ מצד הקהילה היהודית. יש הטוענים כי העברת המשפט דווקא לקמפולונג לא הייתה מקרית, שכן קמפולונג באותו הזמן הייתה ידועה באווירה האנטישמית בה, שהושלטה על ידי קבוצות טרור לגיונריות.

ביום השני למשפט, ב-10 בנובמבר 1926, כאשר יצאו הנאשמים מפתח בית המשפט בצ'רנוביץ, חיכה להם הלגיונר, הסטודנט מיאשי, ניקולאה טוטו (Nicolae Totu). הוא ירה שתי יריות מאקדח, "מטווח אפס", לעברו של דוד פאליק, אשר נפל בו במקום מתבוסס בדמו.

ניקולאה טוטו תיכנן את המעשה בקפידה, והקפיד בעת ביצועו לא לפגוע בשופט ווכטל (Wachtel), שעמד סמוך לקורבן. לפאליק עוד היה את הכוח לבקש עזרה מהשופט. הוא פנה אל השופט באמרו "כבודו, אל תיתן לי למות, אני רוצה לחיות".

ניקולאה טוטו כלל לא ניסה לברוח והתגאה במעשהו.

כעבור יומים נפטר דוד פאליק מפצעיו.

המשפט התיאטרלי שנערך ותוצאותיו הטראגיות, זעזעו את בירת בוקובינה כולה ובפרט את היהודים. האירועים אשר הביאו למצב זה, גרמו לתושביה היהודים של צ'רנוביץ להיות מודעים יותר למצבם. הזעזוע היה כה עמוק עד אשר ללוויתו של דוד פאליק הגיעו למעלה מ-30,000 איש, בתוכם גם לא יהודים. לוויה זאת הייתה גם מחאה רבת משתתפים לגבי האירוע ולגבי הגורמים שהביאו למצב זה.

בלוויה השתתפו כמעט כל יהודי העיר. פאליק נחשב ביניהם כ"הרוג על קידוש השם" וקורבן לתסיסה המאורגנת. על נושאי הדברים בלוויה נמנו ראש הקהילה היהודית ד"ר מאיר אבנר והרב הראשי של העיר אברהם יעקב מרק.

על מצבתו נרשם "קדוש".

רציחתו של פאליק הייתה ה"תמרור" שהוצב בפני הקהילה היהודית בבוקובינה, ואשר סימן את העתיד לקרות. בהמשך נודעו השתלשלויות הדברים בבוקובינה וברומניה כולה, כ"פרשת פאליק".

האירועים הפוליטיים בעקבות הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 6 בנובמבר 1926 העלה ד"ר מאיר אבנר את הפרשה בפני גוף המחוקקים. הוא ביקש לדעת באיזה צעדים מתכוון לנקוט שר המשפטים של רומניה, סטליאן פופסקו, על מנת למנוע רציחות נוספות, ואיך מתכוון משרד המשפטים להעניש את הרוצח.

ראש הממשלה אלכסנדרו אוורסקו, בעצת שר הפנים אוקטביאן גוגה, קבעו את התאריך 2 בדצמבר כתאריך הסופי לדיון בפרשה זו. בדיון שנערך באותו יום נשא דברים המנהיג האנטישמי ד"ר אלכסנדרו ק. קוזה (Alexandru C. Cuza), שדיבר בגסות תוך כדי העלבת היהודים והיהדות. ד"ר מאיר אבנר נאם ודרש מהממשלה לחשוף את כל המהלכים שהובילו ל"פרשת פאליק" והמדיניות הממשלתית המכוונת כלפי היהודים, וכן דרש עונש הולם לרוצח.

ב- 17 בנובמבר הגיש גם הסנאטור היהודי מצ'רנוביץ, קרל קליגר, שאילתה בנושא בפני הסנאט הרומני. תשובתו של שר המשפטים אוקטביאן גוגה הייתה "סטירה בפנים" כלפי היהודים.

משפטם של 15 הסטודנטים היהודים שנאשמו ביחד עם דוד פאליק, הועבר בהוראת בית המשפט לערעורים בבוקרשט ובהוראתם של אלכסנדרו אוורסקו ואוקטביאן גוגה, אל בית המשפט בסוצ'אבה, אשר החליט לא להמשיך בדיון בפרשה זו.

משפטו של הרוצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטו של ניקולאה טוטו נערך בעיירה קמפולונג, ייתכן כי מאותן סיבות שהביאו את התביעה במשפטו של פאליק לבקש את העברת הדיונים לקמפולונג.

המשפט התקיים ב-15 בפברואר 1927. על אף שהרוצח טוטו לא הכחיש את מעשהו, ואף על פי שהיו למקרה עדים רבים, כולל השופט במשפטו של פאליק, זוכה טוטו מכל אשמה ברוב של 10 מושבעים כנגד 2.

זיכויו של טוטו גרם להלם בקרב הציבור היהודי בצ'רנוביץ ובקרב החוגים הדמוקרטים. ואילו טוטו נחשב לאחד מגיבורי התנועה הלגיונרית.

במרץ 1927 נערכו בבולגריה הפגנות יהודים לאות של סולידריות עם יהדות רומניה בעקבות המהומות האנטישמיות הסטודנטיאליות ברומניה וזיכויו של רוצח היהודי דוד פאליק[1]. בינואר 1928 הותקפו רומנים שהגיעו למשחק כדורגל בסלוניקי על ידי יהודים מהקהילה המקומית, במחאה על המהומות האנטישמיות, הרצח והזיכוי[2].

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד שערי (2004). יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם. המרכז לחקר התפוצות ע״ש גולדשטיין־גורן, אוניברסיטת תל אביב . ISBN 9653380605. עמ' 78 - 79
  • ז'אן אנצ'ל (1980). פנקס הקהילות - רומניה, כרך שני. יד ושם, ירושלים.
  • יוסף קליין, ש. אבני (2003). ספר זיכרון לקהילת יהודי קימפולונג־בוקובינה והסביבה. ארגון יוצאי קימפולונג־בוקיבינה והסביבה, ת"א, OCLC55845599
  • Hugo Gold (1958-1962). Geschichte der Juden in der Bukowina Tel-Aviv OCLC1207835 p174- p176

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Irina Livezeanu (1995). Cultural politics in Greater Romania. Cornell University Press. ISBN 0801424453.
  • From the World of Yesterday in the Jewish Renaissance Movement .Dr. Josef Ebner

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România (1919–1939) עמוד 114 סעיף 154 (ברומנית)
  2. ^ Lucian Nastasă, Antisemitismul universitar în România (1919–1939) עמוד 114 סעיף 172 (ברומנית)