מאיר אבנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
ד"ר מאיר אבנר

ד"ר מאִיר (מַאיֶיר) אֶבּנֶרגרמנית: Mayer (Meir) Ebner;‏ 19 בספטמבר 1872, צ'רנוביץ, בוקובינה12 בדצמבר 1955, תל אביב) יו"ר ההסתדרות הציונית בבוקובינה \רומניה ברציפות בין שתי מלחמות העולם. מראשי התנועה הציונית ברומניה כולה. ציר בסנאט הרומני ושלוש פעמים חבר בפרלמנט הרומני. ראש קהילת צ'רנוביץ, יו"ר המועצה הלאומית היהודית, יו"ר המפלגה הלאומית היהודית, עיתונאי והוגה דעות, משפטן בהכשרתו. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר נולד בשנת 1872 בעיר המחוז צ'רנוביץ' שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בן ליעקב ומכלה אבנר (לבית פרנקל). אח לעוד 7 אחים ואחיות. אביו יעקב אבנר הושפע מרעיונות החסידות וההשכלה. סבו יוסף רובינזון – אבנר, עבד בבית דפוס בצ'רנוביץ, שם הדפיס ספרים ברוסית ועברית וזכה על עבודתו  זו לקבל מהקיסר פרנץ יוזף אות הצטיינות.

אבנר זכה לחינוך יהודי מסורתי, התעניין בהיסטוריה ופילוסופיה וכנער למד תנ"ך ותלמוד,  (הסבא רבא היה רב) אך במקביל למד בגימנסיה הכללית, שם ספג את יסודות הסאטירה הפוליטית ששימשה אותו יותר מאוחר כנשק אינטלקטואלי לטובת המיעוט היהודי; את לימודי המשפטים סיים באוניברסיטת צ'רנוביץ, ועסק בעריכת דין גם בשנים הסוערות של פעילותו המדינית.  

את אשתו אדלה אבנר (לבית טרייסטר) נשא לאישה בשנת 1899. נולדו להם 2 בנות ובן; אלמה אבנר- מנצ'ר ניספתה בטרנסניסטריה עם בעלה ארווין ובנם אריאל; נטלי אבנר- קרמניצר עלתה ארצה בשנת 1950 עם בעלה עו"ד ד"ר לוציוס קרמניצר (ללא ילדים) ובן ד"ר יוסף אבנר עלה ארצה עוד בשנת 1934, נשא לאשה את ברונקה אבנר (לבית אייזנברג), נולדה להם בת. 

תחילת הפעילות הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 ליולי 1891 נוסדה בהשראת אגודת "קדימה" הווינאית, אגודת הסטודנטים הציונים הלאומיים בצ'רנוביץ תחת השם "חשמוניאה" (חשמונאים- Hasmonea) בראשות מאיר אבנר ביחד עם חבריו יצחק שמירר, יוסף בירר (חלוץ הנחלת השפה העברית בצ'רנוביץ), שלמה קאסנר ופיליפ מנצ'ל (מייסד השבועון הציוני הראשון במחוז בוקובינה בשפה הגרמנית -ההד היהודי).

לקונגרס הציוני הראשון (באזל 1897) נשלחו מבוקובינה -מאיר אבנר, יצחק שמירר וליאון פיקר.  מאיר אבנר נשא שם נאום שהתמקד במצב יהודי בוקובינה.

"חשמוניאה" התמקדה במאבק נגד ההתבוללות, חיזוק ההכרה הלאומית היהודית וניהלה מלחמות נגד אגודות הסטודנטים האנטישמיות. את החוברת הראשונה שלהם בשם "נגד ההתבוללות היהודית" פתח מאמר של מאיר אבנר נגד היטמעות היהודים בתרבות הגרמנית ששלטה שם.

בעקבות "חשמוניאה", נוסדו בצ'רנוביץ עוד חמש אגודות סטודנטים בינהם אגודת "אמונה" שהוציאו לאור את הכתבים הציוניים של ליאון קלנר ונתן בירנבוים אשר התמקדו יותר בצד הארגוני של ההסתדרות הציונית, בעוד מאיר אבנר יו"ר "חשמוניאה"  התמקד בפעילות המדינית.

המדיניות הלאומית הריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר אבנר צידד ב"מדיניות ריאלית" ( מדיניות ההווה) שתקדם את האינטרסים היהודיים החיוניים הן בפרלמנט הקיסרי לבית האבסבורג והן בפרלמנטים של כל חבלי"רומניה הגדולה"ובכל מוסדות הייצוג האחרים.

 משנת 1900 הקדיש מאיר אבנר את עיקר פעילותו וכתיבתו לביסוס "המדיניות הריאלית"  שלו ולהנחת יסודות למדיניות הלאומית - הציונית, ולכן נעדר מהקונגרסים הרביעי חמישי וששי, אך השתתף בכל שאר הקונגרסים עד יום מותו  במדינת ישראל בשנת 1955

היה זה דווקא פיליפ מנצ'ל נציג בוקובינה בקונגרס הששי 'קונגרס אוגנדה' (1903) אשר צידד בבדיקת היתכנות להקים מדינה יהודית  דווקא באפריקה.

במספר מאמרים משנת 1901 שהוו התכתבות בין אבנר למנצ'ל ופורסמו בביטאון התנועה הציונית העולמית "העולם" ( Die Welt) באו לידי ביטוי חילוקי הדעות האידאולוגיים בין השניים שבאו לידי ביטוי בהמשך במאמרי המערכת שפירסם אבנר בעיתון שהוציא לאור.

אבנר התמסר לא רק להגנה על שוויון הזכויות האישי והאזרחי של היהודים כפרטים, כי אם נתן דעתו לזכויותיהם בתור קבוצה כמיעוט לאומי  וטען כי עליהם לנהל "מדיניות יהודית" גם בתפוצות, במקביל לפעילותם למען בניין ארץ ישראל. הוא דבק באמונתו זו במשך ארבעים שנות פעילותו הציונית בגולה ולמעשה עיצב את אופיה של הפעילות המדינית שניהלה הנהגת ציוני בוקובינה.

בשנת 1901 נבחר ליאון קלנר מעוזריו הקרובים של הרצל בראשית ימי ההסתדרות הציונית העולמית ליו"ר ההסתדרות הציונית בבוקובינה - אבנר וטאובס נבחרו לסגניו.

" המועצה הלאומית היהודית" ( Judischer Volksrat - Jewish national council)בראשות ליאון קלנר ומאיר אבנר קמה בשנת 1911 וזאת בעקבות החלטת הועידה המחוזית של ציוני בוקובינה לארגן בחירות כלליות למועצה ולקבל את  גישת "המדיניות הרייאלית" של אבנר. השניים אף הוציאו במשך תקופה קצרה שבועון בשם זהה.

פעילות במהלך מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גויסו מירב פעילי התנועה הציונית לצבא הקיסרי וחלקם אף  נהרגו. מאיר אבנר ופיליפ מנצ'ל הוגלו בשנת 1915 עם הכיבוש הרוסי לסיביר בהיותם שני הפעילים הציונים הראשיים, וזאת בעקבות המדיניות האנטישמית המוצהרת של הממשלה הרוסית . השניים שוחררו רק בשנת 1917;

הצהרת בלפור מ- 2 נובמבר 1917 למען הקמת "בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל" עוררה מחדש את התקוות בקרב התנועה הציונית העולמית ועם חידוש השלטון ההאבסבורגי במרץ 1918 חודשה הפעילות הציונית בבוקובינה בהנהגת אבנר ועוזרו תיאודור וייסלברגר (קלנר, טאובס ומנצ'ל השתקעו עם סיום המלחמה באוסטריה)

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

 "המועצה הלאומית היהודית" חידשה את פעילותה בשנת 1918 ע"י מאיר אבנר ביחד עם יעקב פיסטינר עת סופחה בוקובינה לרומניה ובמסגרת זו פעלה ההסתדרות הציונית בשנים הראשונות לאחר המיזוג. בתחילה הצטרף לפעילותם גם בנו שטראוכר יריבו האידאולוגי של אבנר אך במהרה נפרדו דרכיהם סופית.

בפועל הורכבו מוסדות המועצה בראשות אבנר מנהיג הציונים, ופיסטינר מנהיג הסוציאליסטים היהודים רק בנובמבר 1918 – יום אחד בלבד לפני כניסת הצבא הרומני לצ'רנוביץ.

בשנת הפעילות היחידה (נוב' 1918 - דצמ' 1919) של המועצה, עד שפורקה על ידי השלטונות הרומנים, הדגישה המועצה בפני הממשל הרומני  (פלונדור ובהמשך ניסטור) שהיא דורשת שיובטח ליהודי בוקובינה ןליהודי שאר חבלי השטחים שסופחו לרומניה שוויון זכויות פוליטי ואזרחי כמיעוט לאומי;

המועצה פעלה אצל השלטונות למניעת פרעות, להתרת שיבת פליטים  והשתתפה בוועדות שנועדו להכין את חוקי היסוד למיזוג בוקובינה עם רומניה. כמו כן השתתפה המועצה בוועדות לצורך הכנת חוק הבחירות שהתקייימו באוק' 1919 אך בסופו של דבר החליטה  המועצה להחרים את הבחירות של הממשל הרומני החדש.

ליו"ר ההסתדרות הציונית בבוקובינה נבחר מאיר אבנר בועידה הציונית המחוזית הראשונה לאחר מלחמת העולם ה-1  בסוף אוקטובר 1919; אבנר מילא תפקיד זה ברציפות בין שתי מלחמות העולם עד עלייתו ארצה ב-1940. אבנר התמקד בפעילות המדינית - ציונית וחברי ההנהלה קינסברונר ווייסלברגר נשאו בעול המערך הארגוני.

באפריל 1919 החל אבנר להוציא לאור את העיתון הציוני בשפה הגרמנית עיתון יהדות מזרח אירופה Ostjudische Zeitung:  וכעורך העיתון הוא ייצג במאמריו באמצעות שופר זה את עמדתו הלוחמנית כנגד האנטישמיות, בעד זכויות למיעוט היהודי , הכרה בחזון הציוני  והכרה בלאום היהודי. (העיתון  נסגר בדצמבר 1937 בצו הממשלה האנטישמית של גוגה- קוזה).

בבחירות לקונגרס הציוני העולמי ה-12( קרלסבד 1921) נבחרו  כנציגי בוקובינה -  מאיר אבנר, הרב  יעקב הופמן, ומנפרד רייפר. לאחר מכן קיבל מאיר אבנר מעמד של חבר קבוע בוועד הפועל הציוני עד סוף ימיו.

"מפלגת האחדות היהודית" ופעילות בפרלמנט ובסנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1923- 1924 גברה האנטישמיות ב'רומניה הגדולה' עקב תהליך הרומניזציה בשטחים המסופחים (בוקובינה, בסרביה,טרנסילבניה) ונוצר איום על שוויון הזכויות למיעוט היהודי. הוחלט שהסתדרות ציוני בוקובינה תתרכז רק בפעילות הציונית, ותהיה הפרדה בין הפעילות הציונית  לבניין ארץ ישראל, לבין המדיניות הפנים ארצית להגנה על הזכויות האזרחיות של היהודים כמיעוט לאומי. "מפלגת האחדות היהודית" ( United Jewish Party; Judische Einheits Partei)" קמה במטרה להגשים מדיניות זו בראשות מאיר אבנר – ולשם כך התאחדו ציוני בוקובינה יחד עם קבוצת ברנרד פלמינגר ( שהתפלגה  מקבוצת שטראוכר) כדי לאחד את יהודי  כל חבלי רומניה לנושאי מדיניות פנים והגנה על זכויות הפרט.

 לפרלמנט הרומני - נבחר מאיר אבנר לראשונה בשנת 1926 בעקבות הסכם בחירות עם מפלגת העם הרומנית, אך במקביל לא זנח את משימותיו האחרות והמשיך לכהן גם כראש ההסתדרות הציונית, לעמוד בראש נציגותה בקונגרס הציוני העולמי, לפעול כראש 'מפלגת האחדות היהודית', לערוך ולכתוב עבור ה" אוסטיידישה צייטונג" העיתון שייסד, ולכהן גם כראש ההנהלה הממונה על הקהילה בצ'רנוביץ יחד עם ברנרד פלמינגר במשך 14 חודש .

רצח הסטודנט היהודי דוד פאליק  ב-1926 על מדרגות בית המשפט בעקבות הפגנה של סטודנטים יהודים על קשיים בקבלה ללימודים גבוהים, הלהיט את הרוחות והנושא עלה בפרלמנט על ידי אבנר אשר הוזהר על ידי השלטונות לא להתייצב לדיון בנושא, עקב איומים על חייו . אבנר סרב  והשמיע נאום תוכחה  ועמד יחיד מול משמיציו האנטישמים.

 לסנאט הרומני נבחר אבנר בשנת 1928, ובמקביל שימש בפרלמנט כיו"ר הסיעה היהודית כנציג בוקובינה (The Jewish parliamentary club). הסיעה כללה 5 חברים מכל חבלי רומניה; לסגנו נבחר מישו ויסמן (מיכאל עמיר).  הוחלט שהסיעה תעסוק רק בסוגיות יהודיות לאומיות. 

בשנת 1932 עת הגיע אבנר לגיל 60 זכה להכרה ציבורית נוספת ורחוב בצ'רנוביץ נקרא על שמו (שם הרחוב שונה  יותר מאוחר בעת עליית המשטר האנטישמי).

בשנת 1933 בקונגרס המיעוטים הלאומיים שהתקיים בג'נבה נבחר לסגן נשיא הקונגרס הציוני בעקבות פטירת ליאו מוצקין.

"המפלגה הלאומית היהודית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המפלגה הלאומית היהודית" קמה בשנת 1931 כאשר הסיעה היהודית בפרלמנט בראשות מאיר אבנר ,הוותה למעשה את הגרעין להקמת מפלגה זו.

מפלגה זו שללה בעיקרון את התפיסה שקראה להשתלבות היהודים במפלגות הרומניות והרוב המכריע של הנהגתה דבק בחזון הציוני וברעיון בניית מדינה יהודית בארץ ישראל.

מפלגה זו עמדה במרכז של 4 מערכות בחירות אליהן התייצבה בשנים 1931, 1932 1933 1937. הניסיונות להקים מסגרת ארגונית שתכלול את יהודי  כל חבלי "רומניה  הגדולה" הצליחו  בפועל רק בשנת 1935 כאשר הוקמה בבוקרשט מועצה ציונית עליונה שכללה את בוקובינה, בסרביה, טרנסילבניה והרגט (רומניה הישנה). מהלך זה לא פגע במקביל באוטונומיה הארגונית שלהן והפעילות הציונית שלהם התנהלה בכל חבל ארץ בשפה אחרת: ברומנית, יידיש, הונגרית וגרמנית.

בסוף 1936 התכנסה בצ'רנוביץ הועידה המחוזית האחרונה של ציוני בוקובינה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ואורח הכבוד בה היה נחום גולדמן אשר הפך מאז קונגרס  לוצרן בשנת 1935 לדמות המרכזית בציונות העולמית.

בסוף שנת 1937 נסגרו בהוראת ממשלת גוגה-קוזה האנטישמית כל העיתונים היהודיים ובעקבות ההפיכה של המלך קרול השני בשנת 1938 הושם קץ למשטר הדמוקרטי ברומניה, נאסרה פעילות מפלגתית פוליטית ששמה קץ לפעילות המפלגה הלאומית היהודית.

עליה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר היה שותף לדרכו המדינית של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית חיים ויצמן  והשתתף החל מקונגרס באזל בכמעט כל הקונגרסים הציונים, כולל הקונגרס שהתקיים בירושלים בשנת 1951; אחרי הקונגרס הציוני שהתקיים בשנת 1939 חזר לצ'רנוביץ לזמן קצר ובראשית 1940 נסע לישראל לבקר את בנו והחליט לעלות ארצה ולהשתקע בה.

 עם עלייתו לארץ המשיך להיות חבר בועד הפועל הציוני וכאמור זכה להיות בטקס הכרזת העצמאות, נכח בטקס העלאת עצמות בנימין זאב הרצל ארצה והירבה בכתיבה לעיתונות המקומית (הארץ, היום, הבוקר ועוד) בזכות תרומתו לכלל יהודי רומניה הוא נבחר לנשיא הכבוד של התאחדות עולי רומניה בישראל (התאחדות עולי בוקובינה  קמה מאוחר יותר).

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של מאיר אבנר נקראו רחובות בירושלים, ראשון לציון, רמת גן, נתניה ותל אביב.

הוא הונצח בפרסומים, במחקרים היסטוריים של מכוני מחקר אוניברסיטאים ובאנציקלופדיות רבות בארץ ובעולם.

בבית העצמאות בתל אביב ניתן לראות את סרטון הכרזת העצמאות שם אבנר מופיע עם ד"ר שליט -ציר נוסף מהקונגרס הציוני הראשון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שערי דוד, יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם,  הוצאת המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין –גורן אוניברסיטת תל אביב, תשס"ד.
  • שערי דוד, "המדיניות הריאלית של ההנהגה הלאומית של יהודי בוקובינה." מתוך: ואגו ר. רוטמן ל,  "תולדות היהודים ברומניה " חלק ג.  הוצאת מרכז גורן גולדשטיין לתולדות היהודים ברומניה. תשנ"ו.
  • יעבץ צבי, צ'רנוביץ שלי.הוצאת כינרת זמורה-ביתן, דביר- 2007.
  • שערי דוד, "המועצה הלאומית היהודית" , מתוך: יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם, אוניברסיטת תל אביב תשס"ד.
  • שערי דוד, "הרקע לצמיחת 'המדיניות הרייאלית 'של מאיר אבנר". מתוך: יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ד.
  • שערי דוד, " ייחודה של התנועה הציונית בבוקובינה". מתוך: יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ד.
  • Schaary David, The Realpolitik of the Jewish National Leadership of Bukovina in “ The History of the Jews in Romania part 3. The Goldstein-Goren Research center – T.A University Ed by Rotman, I. & Vago R. 2005
  • Reifer Manfred “ DR. Mayer Ebner Ein Juedisches Leben” -  Sefer “ press Tel Aviv 1947
  • Gold Hugo, Geschichte der Juden in der Bukovina. Tel Aviv 1954
  • Glass Hildrun ” Zerbrochene Nachbarschaft ” 1918- 1938 , Sudost Institut Munchen, Oldenburg 1996.  " יחסי שכנות שבורים" יחסי יהודים גרמנים ברומניה.1918-1938( גרמנית)
  • Hausleitner Mariana, “Die Rumaenisierung der Bukowina 1918-1944” Muenchen Oldenburg 2001
  • Manfred Reifer, Doktor Mayer Ebner: ein juedisches Leben, Tel-Aviv: Edition OLympia-M. Feuchtwanger, 1947 (בגרמנית)
  • Ostjudische Zeitung 1919- 1937 ( מיקרופילם הספריה הלאומית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]