לדלג לתוכן

שאריף ואכד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שריף ואכד
شريف واكد
Sharif-waked
לידה 1964 (בן 60 בערך)
נצרת
לאום פלסטיני
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה
תקופת הפעילות מ-1996
תחום יצירה אמנות רב תחומית
יצירות ידועות Chic Point (2003), To be continued (2009)
פרסים והוקרה פרס אנדרסן לאיור, פרס שר המדע, התרבות והספורט

שאריף ואכד (נולד ב-1964; בערבית: شريف واكد) הוא צייר, מעצב גרפי ומאייר ספרי ילדים פלסטיני יליד נצרת.

ואכד נולד להורים שהגיעו לנצרת כפליטים מהכפר מג'דל. הוא מתגורר ופועל בחיפה, בנצרת ובסנטה ברברה, קליפורניה, ארצות הברית.

1983-1986: תואר ראשון באמנות ובפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה.

"חמניה" (2000)

יצירותיו של ואכד עוסקות בפוליטיקה במזרח התיכון, בדגש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני תוך התמקדות באספקטים האלימים של הסכסוך, לעיתים תוך שימת דגש על הניגודיות שבין הנושא הטעון והאלים לבין אסתטיקה מוקפדת.[1] עבודותיו מוצגות במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, מוזיאון ישראל בירושלים,, קרן שארג'ה (איחוד האמירויות), גלריית האומנות של קווינסלנד (אוסטרליה) וקרן לואי ויטון לאומנות בפריז.

  • סדרת הציורים "יריחו תחילה" (2002) עוסקת ביחסי הכוחות בסכסוך הישראלי פלסטיני. היא מציגה מטמורפוזה של דימוי צייד מתוך רצפת הפסיפס מח'רבת אל-מפג'ר ביריחו.[2]
  • עבודת הווידאו ארט "Chic Point": כוללת את הסדרה "2003 – Chic Point: Fashion for Israeli Checkpoints 2009 ,Chic Point No. 2". ואכד זכה לפרסום עולמי לראשונה עם פרסום עבודה זו שאורכה 7 דקות, אשר עוסקת באופנה לפלסטינים העוברים במחסומי צה"ל. הוא יצר ביגוד החושף את גופם של הפלסטינים. הניגודיות שבין השימוש בדוגמנים על מסלול, המוזיקה הקצבית, התפירה המוקפדת והסגנון העכשווי על מול הנושא הטעון פוליטית יצרו עבודה שזכתה לתהודה רבה והוצגה במספר תערוכות בעולם.[3]
  • בעבודת הווידאו "To Be Continued" משנת 2009, המוצגת במוזיאון גוגנהיים בניו יורק, מדקלם אדם המוצג כטרוריסט טקסט על רקע דגל איסלמי ירוק. זהו דימוי אלים המתקשר עם פיגועי התאבדות וטרור איסלמיסטי קיצוני. הגבר, המגולם על ידי השחקן סאלח בכרי, מקריא טקסט מתוך "סיפורי אלף לילה ולילה", במקום הטקסט הצפוי של צוואה לפני יציאה לפיגוע. באמצעות קריאת הטקסט הוא מנסה לדחות את מותו הצפוי, בדומה לאוסף סיפורי אלף לילה ולילה בו מספרת הנערה אינספור סיפורים על מנת להציל את חייה וחיי משפחתה,[4]
  • ואכד עוסק גם באספקטים המילוליים של הסכסוך במזרח התיכון. בסדרת העבודות "Contribute A Better Translation" [בעברית – הציעו תרגום טוב יותר] משנת 2011 הוא מציג סיסמאות המאפיינות את המאבק הפלסטיני לאורך מאה השנים האחרונות, שתורגמו על ידי שירות התרגומים של האוטומטי של גוגל. בעבודה נוספת בסדרה הוא מציג את המניפסט הלאומי הפלסטיני בתרגום ליידיש בפורמט המזכיר את לוחות הברית. בעבודה זאת מבקש ואכד להאיר את הבעייתיות שבתרגום ובמעבר בין שפות, זמנים ומקומות שונים.[5]
  • בעבודתו "Arabesque" משנת 2016 הוא מציג אסתטיקה של סימבולים המייצגים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
  • בעבודה "MOM Museum of Mosul" משנת 2017, ואכד יוצא אל מחוץ לגבולות הגאוגרפים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועוסק בהרס שנגרם לעיר מוסול בעיראק תחת שלטונו של ארגון דאעש. הוא יצר סרטון ספק-קומי ספק-טראגי, כפרסומת למוזיאון דמיוני בעיר.[6]
  • 2000 – מלנכוליההוצאת אנדלוס
  • 2000 – יריחו תחילה – הוצאת אנדלוס
  • 2007 – שיק פוינט – הוצאת אנדלוס

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1996 – התערוכה הארצית של אמנים ערביים – רובדי צבע מצטבר, אגודת הציירים והפסלים בישראל, חיפה והצפון
  • 1997 – שפה אחרת, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
  • 1998 – פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק, ספריית אגף הנוער, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1999 – עת לסיפור, בית האמנים, ירושלים
  • 2001 – גברים בבית, המכללה לאמנות ע"ש ישראל פולק, תל אביב
  • 2001 – מחאה, גלריה לאמנות אום אל-פחם, אום אל-פחם
  • 2002 – 35 הדפסים – 35 שנים לכיבוש, הגר גלריה לאמנות, יפו
  • 2003 – יש גבול, החדר לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2004 – אמנות הארץ 2004, מחול אחרון, תחנת הכוח רדינג, תל אביב
  • 2004 – בושה, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
  • 2004 – שברים: פסיפס ואקטואליה – זמן לאמנות, מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב
  • 2005 – בושה, הגלריה העירונית בטמרה, טמרה
  • 2008 – זמן אמת: אמנות בישראל 1998 – 2008, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2008 – הזוכים 2007: פרסי משרד המדע, התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
  • 2008 – שקט על פני תהום, בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב
  • 2008 – ואן גוך בתל אביב: אמנים ישראליים בדיאלוג עם ואן גוך, מוזיאון בית ראובן, תל אביב
  • 2009 – Sharjah Biennial, United Arab Emirates: Provisions for the Future: Past of the
  • Coming Days
  • 2010 – תצוגת קבע: אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2010 – מהו הפוליטי, מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית, בת-ים
  • 2010 – נאו-ברבריזם, רוטשילד 69, תל אביב
  • 2011 – גן החשמל: תערוכה קבוצתית, גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, תל אביב
  • 2011 – The Deutsche Bank Series at the Guggenheim: Found in Translation, Solomon
  • R. Guggenheim Museum, New York
  • 2012 – Navigations: Palestinian Video Art, 1988–2011, Barbican, London
  • 2013 – Terms and Conditions, Singapore Art Museum
  • 2014 – Arab Contemporary: Architecture, Culture and Identity, Louisiana Museum of Modern Art, Humlebæk, Denmark
  • 2014 – Kubri al Hamir, Kallio Kunsthalle, Helsinki
  • 2014 – Arab Cultural Association Center, Haifa, Qalandiya International: Manam
  • 2015 – Fire and Forget, KW Institute for Contemporary Art, Berlin
  • 2015 – אמנות ישראלית: תצוגת קבע חדשה, ביתן אילה זקס אברמוב ואולמות יוליוס והילדה מרצבכר לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2017 –  Bad Taste: השנה החמישים לכיבוש, מינוס אחת, תל אביב
  • 2018 – המפה: לקרוא בין הקווים, מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב, תל אביב
  • 2018 –  Showreal, גלריית המחלקה לצילום, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
  • 1996 – פרס אנדרסן וציון לשבח במוזיאון ישראל על איור הספר ילד על מדרגות העולם
  • 2007 – פרס שר המדע, התרבות והספורט, משרד המדע, התרבות והספורט

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאריף ואכד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג׳וי ברנרד, יאללה בלגן: שאריף ואכד ב־CCA, באתר מגזין פורטפוליו, ‏03/03/2020
  2. ^ יריחו תחילה (פרט), באתר מוזיאון ישראל, ‏2021-10-06
  3. ^ שיק פוינט - אופנה למחסומים ישראליים, באתר מוזיאון ישראל, ‏2021-10-06
  4. ^ To Be Continued..., The Guggenheim Museums and Foundation
  5. ^ שריף ואכד, Contribute a Better Translation | IFFR, iffr.com, ‏2013
  6. ^ מאמר מערכת, Solo exhibition by Sharif Waked opens at Center for Contemporary Art Tel Aviv, ArtDaily, ‏19/02/2020