שוקאקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נושאת המטוסים שוקאקו
翔鶴
נושאת המטוסים שוקאקו בעת השלמתה, 23 באוגוסט 1941
נושאת המטוסים שוקאקו בעת השלמתה, 23 באוגוסט 1941
תיאור כללי
סוג אונייה נושאת מטוסים
צי הצי הקיסרי היפני
דגל הצי הצי הקיסרי היפניהצי הקיסרי היפני
סדרה נושאות מטוסים מסדרת שוקאקו
אוניות בסדרה שוקאקו, זואיקאקו
ציוני דרך עיקריים
מספנה Yokosuka Naval Arsenal עריכת הנתון בוויקינתונים
תחילת הבנייה 12 בדצמבר 1937
הושקה 1 ביוני 1939
תקופת הפעילות 8 באוגוסט 194119 ביוני 1944 (שנתיים ו־45 שבועות)
אחריתה טובעה ב-19 ביוני 1944 בקרב ים הפיליפינים
מיקום 11°40′00″N 137°40′00″E / 11.66666667°N 137.66666667°E / 11.66666667; 137.66666667 עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות וקרבות מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 26,087 טון, 32,620 טון מקסימלי
אורך 257.5 מטרים
רוחב 26 מטרים
שוקע 8 מטרים
מהירות 34.2 קשרים (63.3 קילומטר לשעה)
גודל הצוות 1,660
טווח שיוט 9,700 מילים ימיים במהירות 18 קשרים (18,000 קילומטרים במהירות 33 קמ"ש)
הנעה 4 טורבינות קיטור מדגם קמפון בהספק 160,000 כוחות סוס, 8 דודי קיטור
צורת הנעה 4 מדחפים
שריון לוחות 215 מ"מ מעל חדרי המכונות, ומסביב לגוף האוניה בקו המים
חימוש 16 תותחים בקוטר 125 מ"מ (5 אינץ')
36 תותחי נ"מ בקוטר 25 מ"מ (0.98 אינץ')
מטוסים 72 (+12 נוספים בעתודה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שוקאקו (Shōkaku 翔鶴; מילולית: "עגור נוסק") הייתה נושאת מטוסים של הצי הקיסרי היפני, והובילה את סדרת נושאות מטוסים מסדרת שוקאקו. שוקאקו, ביחד עם אוניית האחות שלה זואיקאקו, השתתפה במספר קרבות ימיים חשובים במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, בהם ההתקפה על פרל הארבור וקרב ים האלמוגים. במהלך קרב ים הפיליפינים נפגעה שוקאקו מטורפדו ששיגרה צוללת אמריקנית ושקעה.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאות המטוסים מסדרת שוקאקו היו חלק מתוכנית ההרחבות של הצי הקיסרי היפני, שכללה גם את אוניות המערכה מסדרת יאמטו. לאחר שהתנערה מאמנת וושינגטון ב-1936, היה הצי חופשי לתכנן את נושאות המטוסים לפי ראות עיניו, והדגש העיקרי הושם על מהירות הפלגה, טווח פעולה גדול, מיגון כבד ותפוסת מטוסים גדולה יותר. הנחת השדרית החלה ב-12 בדצמבר 1937 במספנת הצי ביוקוסקה, האוניה הושקה ב-1 ביוני 1939, וב-8 באוגוסט 1941 נכנסה לשירות פעיל. עם כניסתה לשירות פעיל הייתה שוקאקו בעלת הדחק של 33,000 טון, בעלת מהירות מרבית של 34 קשרים (63 קמ"ש), יכולת לשאת 70–80 מטוסים, ומיגון שהיה יעיל יותר לעומת מיגון נושאות המטוסים של בעלות הברית באותה עת. מיגון כבד זה הוא שאיפשר לשוקאקו לשרוד נזקים כבדים במהלך קרבות עתידיים.

גוף האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה חיצונית, דמתה שוקאקו לנושאת המטוסים היריו, אך הייתה ארוכה ממנה ב-35.3 מטרים, ורחבה ממנה ה-4.6 מטרים. האי החרטום הגיע עד לגובה סיפון ההאנגרים כדי לשפר את יכולת ההפלגה, והיה רחב ומעוגל דיו כדי למנוע ממי ים להגיע לסיפון ההמראה בכל תנאי מזג אוויר.

שוקאקו שקלה 10,000 טון יותר מנושאות המטוסים מסדרת סוריו, וזאת בשל המיגון הכבד הנוסף שהותקן בה. מעל מדורי המכונות הותקנו לוחות מיגון בעובי 215 מילימטרים, ובקו המים לאורך היקף האונייה הותקנו לוחות מיגון זהים בעוביים.

בניגוד לנושאות המטוסים הבריטיות של אותה תקופה, שאחסנו את דלק המטוסים שלהן במכלים שקועים במי ים, נהגו נושאות המטוסים היפניות לשלב את מכלי הדלק בתוך גוף האוניה, ולמלא את המרווחים ביניהם בפחמן דו-חמצני וכך גם בשוקאקו. אולם, רק לאחר תחילה הלחימה התברר שהזעזועים שנגרמו לנושאות המטוסים כתוצאה מפגיעות שונות סדקו את המכלים וגרמו לדליפות דלק מטוסים. לאחר שהלקח נלמד בדרך הקשה בקרב מידוויי, החליפו היפנים את הפחמן הדו-חמצני בבטון, אך גם זה לא מנע מדלק המטוסים להתפשט לאזור ההאנגרים, כפי שנלמד בקרבות מאוחרים.

סיפון המראה והאנגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך סיפון ההמראה של שוקאקו היה 242 מטרים, היה עשוי מלוחות עץ, ונתמך על ידי שישה עמודי פלדה שניצבו לאורך ההאנגרים. בין סיפון ההמראה להאנגרים חיברו שלוש מעליות לאורך גוף האוניה, שהיו מסוגלות להרים מטוס במשקל 5,000 קילוגרם בתוך 15–20 שניות.

גודל ההאנגר העליון היה 190 מטרים על 20 מטרים, וגובהו 4.8 מטרים, וגודל ההאנגר התחתון היה 160 מטרים על 20 מטרים, וגובהו 4.8 מטרים. בסך הכל תפסו ההאנגרים שטח כולל של 7,000 מטרים רבועים, ויכלו להכיל 72 מטוסים לפעילות מבצעית, ועוד 12 לעתודה.

בספטמבר 1942 התקינו היפנים מכ"ם בשוקאקו, לראשונה בנושאת מטוסים, וזה סייע לשוקאקו לשרוד את קרב איי סנטה קרוז, כשמפציצי צלילה מנושאת המטוסים אנטרפרייז תקפו אותה. הגילוי המוקדם של כוח התקיפה האמריקני על ידי המכ"ם נתן לאנשי הצוות מספיק זמן לפנות את הסיפונים ממכלי דלק ולרוקן את כל צינורות התדלוק, ובכך נמנעו שריפות ענק שבעבר הכריעו נושאות מטוסים.

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל התקיפה הראשון בהתקפה על פרל הארבור ממריא מסיפון שוקאקו

שוקאקו וזואיקאקו היוו את פלגת נושאות המטוסים החמישית, והחלו את פעילותן המבצעית מעט לפני ההתקפה על פרל הארבור. כל נושאת מטוסים נשאה 15 מטוסי קרב מדגם A6M זירו, 27 מפציצי צלילה מדגם אאיצ'י D3A "ואל", ו-27 מפציצי טורפדו מדגם נקג'ימה B5N "קייט".

שוקאקו וזואיקאקו הצטרפו לקידו בוטאי, קבוצת נושאות המטוסים העיקרית של הצי היפני המשולב, והשתתפו בפעילות הצי הקיסרי בראשית המלחמה, בהן תקיפת פרל הארבור וקרב רבאול בינואר 1942. שוקאקו השתתפה גם בפשיטה באוקיינוס ההודי בחודשים מרץ ואפריל, ומטוסיה תקפו את העיר קולומבו ב-5 באפריל. נושאות המטוסים היפניות טיבעו באותו יום שתי סיירות כבדות בריטיות, וב-9 באפריל טיבעו את נושאת המטוסים הבריטית הרמס.

לאחר מכן נשלחה פלגת נושאות המטוסים החמישית לבסיס הצי בלגונת טרוק, כהכנה למבצע MO, שמטרתו הייתה כיבוש פורט מורסבי שבגינאה החדשה. במבצע, שבמהלכו התנהל קרב ים האלמוגים, הצליחו מטוסיה לטבע את נושאת המטוסים האמריקנית לקסינגטון, אך שוקאקו עצמה ספגה נזק כבד ממטוסים אמריקנים ב-8 במאי. שוקאקו נפגעה משלוש פצצות במשקל 1,000 קילוגרם: בצד השמאלי הקדמי של סיפון ההמראה, בצד הימני האחורי של סיפון ההמראה, ובצד ימין של הגשר. אף על פי שנושאת המטוסים לא הייתה בסכנת שקיעה, למעשה נמנעה ממנה היכולת לשגר ולקלוט מטוסים, ובנוסף 109 ממלחיה נהרגו ו-114 נוספים נפצעו, ולפיכך עזבה את הקרב והפליגה ליפן.

במסעה חזרה נתקלה שוקאקו בקשיי הפלגה בים הסוער, בעקבות הנזק שספגה. בנוסף, היה עליה לפלס דרכה דרך מארבי צוללות שהציב הצי האמריקני בדרכה. בסופו של דבר הגיעה שוקאקו למספנת הצי בקורה ב-17 במאי, ועלתה על מבדוק יבש ב-16 ביוני. התיקונים ארכו מספר ימים בלבד, וב-14 ביולי שבה שוקאקו לפעילות, והצטרפה לפלגת נושאות המטוסים הראשונה. למרות זאת, הנזק שספגה בקרב ים האלמוגים מנע ממנע להשתתף בקרב מידוויי.

עם שובן לחזית, היוו שוקאקו, זואיקאקו ונושאת המטוסים הקלה זואיהו את פלגת נושאות המטוסים הראשונה, ולקחו חלק במספר קרבות נוספים במהלך 1942: קרב איי שלמה המזרחיים, בו הסבו נזק לאנטרפרייז, קרב איי סנטה קרוז, בו הסבו נזק כבד להורנט (שלאחר מכן ננטשה), אך שוקאקו ספגה נזק ממפציצי הצלילה של אנטרפרייז, ושוב נאלצה לשוב ליפן לתיקונים.

לאחר מספר חודשי תיקון ואימון צוותי אוויר חדשים, שבה שוקאקו במאי 1943 לפעילות ועמדה לצאת למתקפת-נגד באיים האלאוטיים, אך המבצע נזנח בעקבות הניצחון האמריקני באטו. תחת זאת, הפליגה שוקאקו למעגן הצי בטרוק, שם עגנה במשך שארית השנה, ולבסוף שבה ליפן לתחזוקה.

טיבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוקאקו תחת התקפה בקרב ים האלמוגים

ב-15 ביוני 1944 יצאה שוקאקו להתקפת-נגד עם קידו בוטאי כנגד כוחות בעלות הברית שפעלו באיי מריאנה. טייסיה ספגו אבדות רבות מאש מטוסים ואש נ"מ מאוניות אמריקניות. במהלך קרב ים הפיליפינים, ב-19 ביוני, פגעו בשוקאקו שלושה טורפדו ששיגרה הצוללת האמריקנית "קוואלה". אחד מהטורפדו פגע במכל דלק המטוסים בסמוך להאנגר הראשי ומטוסים ששהו בו באותה עלו בלהבות. הימצאות תחמושת ופצצות בהאנגר תרמה לגודל הפיצוץ, כמו גם דליפת דלק ממכל שבור. כשהחלה הספינה לשקוע והלהבות יצאו מכלל שליטה, נתן הקפטן את הפקודה לנטוש את הספינה. לאחר פגיעת הטורפדו החלו להתפשט ברחבי הספינה אדי דלק, וכשאחת הפצצות התפוצצה על סיפון ההאנגר הרעידה את הספינה כולה סדרה של פיצוצים עזים, שקרעה חלקים מנושאת המטוסים. תוך דקות התהפכה נושאת המטוסים וטבעה, עימה 887 אנשי צוות ו-376 אנשי צוות אוויר, בסך הכל 1,263 אנשים. מתוך 570 השורדים נמצא מפקד נושאת המטוסים קפטן הירושי מטסובארה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שוקאקו בוויקישיתוף