שלום דרוויש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום דרוויש

שלום דרווישערבית: شالوم درويش; 19131997) היה סופר, משורר ועורך דין יהודי-עיראקי-ישראלי. כיהן כחבר בפרלמנט העיראקי בשנות הארבעים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום דרוויש נולד בכפר עלי אל-ע'רבי במחוז אל-עמארה שבעיראק בשנת 1913. בגיל שמונה, לאחר מות אביו, עברה משפחתו לבגדאד, שם למד בבית הספר רחל שחמון (אל-תעאוון) של הקהילה היהודית. בשנת 1935 החל ללמוד בקולג' למשפטים של בגדאד, והוסמך כעורך דין בשנת 1938. בשנים 1944-1929 כיהן בתור מזכיר הקהילה היהודית של בגדאד ולקח חלק בהנהגת הקהילה. לבסוף עזב את תפקיד זה כדי להתפנות לעבודתו בעריכת דין.

דרוויש היה פטריוט עיראקי ופעיל במפלגה הלאומית הדמוקרטית (אנ'), מפלגת שמאל מתון עיראקית שהוקמה על בסיס המודל של מפלגת הלייבור הבריטית, וכתב בביטאונה, העיתון "אל-אהאלי". כלפי חוץ הוא גילה יחס אדיש ואף מגנה כלפי הציונות, אך לדבריו לא ראה סתירה בין פטריוטיות עיראקית לבין ציונות, ובתפקידיו השונים העביר מידע לפעילים ציונים מקומיים ונפגש עם שליחים מארץ ישראל.[1] בראשית שנת 1947 נבחר לכהן כחבר בפרלמנט העיראקי מטעם המפלגה הלאומית הדמוקרטית, אך התפטר ביחד עם שאר חברי הפרלמנט של המפלגה במחאה על זיופים בבחירות ושחיתות.

לאחר שהואשם בהיותו פעיל ציוני, ועקב זעזועו מיחסה של מערכת המשפט העיראקית ליהודים (בפרט בפרשת שפיק עדס), הוא נמלט מעיראק לאיראן בשנת 1950 ומשם עלה לישראל. בישראל המשיך לעסוק בעריכת דין והועסק כפקיד ממשלתי בקרב ערביי ישראל. כמו כן, כתב באופן קבוע על נושאים משפטיים לעיתונים ממסדיים בערבית כגון אל-יום ואל-אנבאא. הוא נפטר בחיפה בשנת 1997.

אחיו היה הרופא והסופר ד"ר סלמאן דרוויש.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות העשרים פרסם דרוויש סיפורים קצרים, שירה וביקורת ספרותית ופוליטית בכתבי עת עיראקים ובראשם כתב העת הספרותי היהודי אל-חאצד ("הקוצר"), לו כתב טור ביקורתי-סאטירי קבוע בשם "הרהורי השטן" (וסוסאת אבליס) ופרסם בו באופן קבוע דברי ספרות ושירה. דרוויש פרסם שני קובצי סיפורים קצרים בעודו בעיראק: "אחראר ועביד" (احرار وعبيد; בני חורין ועבדים, 1941) ו"בעד אלנאס" (بعض الناس; חלק מהאנשים, 1948). אחד מהסיפורים הקצרים המופיע בספרים אלו, "קאפִילה מן אל-ריף" (قافلة من الريف; שיירה מן הכפר),[2] המספר את סיפורה של משפחה כפרית ממערב עיראק המחליטה לעבור לבגדאד, הוא אחד מסיפוריו המפורסמים ביותר של דרוויש ופורסם מחדש באנתולוגיות רבות של ספרות ערבית ועיראקית. הסופר ומבקר הספרות הלבנוני סהיל אדריס (אנ') כתב על סיפור זה כי הוא "אחת היצירות המופלאות בספרות הסיפורת הערבית".[3]

לפי ראובן שניר, סיפוריו של דרוויש נחשבים לפורצי דרך בספרות העיראקית. מבקר הספרות העיראקי עמר אל-טאלב ציין כי חלוציותו של דרוויש באה לידי ביטוי הן בשימוש בלשון עממית, הן בהשתחררות מן המאפיינים הרומנטיים שהיו סימן היכר של הספרות העיראקית המודרנית המוקדמת, והן בהתמקדות בבעיותיהם של בני העם הפשוט.[4] כמה מסיפוריו עסקו באופן חלוצי גם בסוגיית מעמד האישה, כמו למשל הסיפור "פי סנת 2541" ("בשנת 2541") העוסק במציאות עתידנית בה הגברים סובלים מיחס מתנשא בחברה שבשליטה נשית. רוב סיפוריו של דרוויש כתובים בסגנון ריאליסטי ולפי שמואל מורה, דרוויש היה מייסד הריאליזם בספרות העיראקית.[5] מבקרי ספרות רבים מציינים את דרוויש כאחד מהסופרים החשובים שפעלו בעיראק בשנות השלושים והארבעים.[5]

דרוויש היה פעיל גם בתחום התיאטרון וחיבר מחזות. בין היתר הוא עיבד את היצירה האנגלית "בן המלך והעני" למארק טוויין לאופרטה בערבית בשם "אבן אל-לץ או אל-אמיר תומא", שהועלתה והוצגה בידי התלמידים של בית הספר רחל שחמון בשנת 1927. בשנת 1931 השלים ופרסם מערכון בשם "בעד מות אח'יה" (بعد موت اخيه; לאחר מות אחיו), טרגדיה חברתית המוקיעה את קלות הדעת, העצלנות והפזרנות.[6] בשנת 1936 פרסם מחזה קצר נוסף בשם "אל-טיש" (קלות הדעת). שתי המחזות הודפסו ופורסמו כנספחים לכתב העת "אל-חאצד".

בשנים הראשונות לאחר עלייתו לישראל המשיך דרוויש בכתיבה בעיקר לעיתונים כגון אל-יום ואל-אנבאא. כמו כן פרסם דברי ספרות ושירה בעיתון אל-מג'תמע בעריכת המשורר הערבי מישל חדאד.[7] בשנת 1976 הוציא לאור קובץ סיפורים קצרים שלישי, בשם "ביידת אלדיכּ" (بيضة الديك; ביצת התרנגול). בעוד שבשני ספריו הראשונים זהותו היהודית של המחבר לא ניכרה בכתיבתו, עיקר הסיפורים בקובץ השלישי עוסקים בחיים היהודיים בעיראק וחייהם של העולים מעיראק בישראל.

בשנת 1981 פרסם בצוותא עם אחיו ד"ר סלמאן דרוויש ספר נוסף בערבית בשם كل شيء هادئ في العيادة ("הכל שקט במרפאה"), שהיה בעיקרו אוטוביוגרפיה של אחיו, אך כלל גם סיפור קצר פרי עטו.

בשל קהל הקוראים המצומצם לספרות ערבית בישראל, עבר דרוויש לכתוב בעברית. הוא פרסם סיפורים קצרים אחדים בכתבי עת שונים,[8] ובשנת 1986 הוציא לאור נובלה בשם "פריים! פריים!".[9] עלילת הספר עוסקת בנישואים מאורגנים בין נערה צעירה לגבר מבוגר ועשיר, על אף אהבתה של הנערה לחברה הצעיר למשחקים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • احرار وعبيد : مجموعة قصص، بغداد : مطبعة الرشيد، 1941.
  • بعض الناس، بغداد : شركة التجارة والطباعة، 1948.
  • بيضة الديك : مجموعة قصص، القدس : "الشرق"، 1976.
  • كل شيء هادئ في العيادة, اورشليم - القدس : رابطة الجامعيين اليهود النازحين من العراق في اسرائيل، 1981.
  • פריים! פריים!, תל אביב : בימת-קדם לספרות, 1986.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Emile Marmorstein. “An Iraqi Jewish Writer in the Holy Land,” Jewish Journal of Sociology 6 (1964): 92–100.
  • Miklif Hamad Mudhi, The origin and development of the Iraqi-Jewish short story from 1922-1972., Ph.D. diss., University of Exeter, 1988, pp. 231-312, 502-506.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דפנה צמחוני, מדוע עלו רוב יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה: יציאתו של שלום דרווויש כמשל, אתר דעת
  2. ^ תרגום של הסיפור לעברית ניתן למצוא בספרו של ראובן שניר, מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשס"ה, עמ' 530-539.
  3. ^ לב חקק ושמואל מורה, 'יצירתם הספרותית והמחקרית של יוצאי עיראק בעיראק ובישראל בדורנו', בתוך: מחקרים בתולדות יהודי עיראק ובתרבותם, אור יהודה: מרכז מורשת יהדות בבל, 1981, כרך א', עמ' 109.
    סהיל אדריס כתב על יצירתו של דרוויש בעבודת הדוקטורט שלו וכן בכמה מאמרים לכתב העת "אל-אדאב" שיוצא לאור בביירות (אל-אדאב, שנה 1, גיליון 4, אפריל 1953, עמ' 34-35.)
  4. ^ עמר אל-טאלב, 'מלמאח אל-קצה אל-עראקיה בעד אל חרב אל-עלאמיה אל-ת'אניה וחתה ת'ורת תמוז 1958', אל-אקלאם 4, 11 (ינואר 1976), עמ' 35–46. מצוטט אצל: ראובן שניר, מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, עמ' 175, הערה 173.
  5. ^ 5.0 5.1 Shmuel Moreh, 'An outline of the development of Modern Arabic Literature, Oriente Moderno, Anno 55, Nr. 1/2 (Gennaio-Febbraio 1975), p. 24.
  6. ^ שמואל מורה, ‏התיאטרון היהודי בעיראק במחצית הראשונה של המאה העשרים, פעמים 23 (תשמ"ה - 1985), עמ' 82.
  7. ^ לדוגמה השיר "אל בעת'" (התחייה), אל-מג'תמע, גיליון 6, 1955, עמ' 5-7.
  8. ^ למשל:
    שלום דרוויש, "נפט עליך!", עיתון 77, גיליון 28, יוני-אוגוסט 1981, עמ' 37-36.
    שלום דרוויש, 'המרתף', אפריון 9 (1988), עמ' 20-23.
  9. ^ "פריים" היא הצורה בה הגו יהודי עיראק את השם אפריים