שמעון בלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמעון בלאס)
שמעון בלס
Shimon Ballas.jpg
לידה 6 במרץ 1930
בגדאד, עיראק המנדטורית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בספטמבר 2019 (בגיל 89) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמעון בלס (6 במרץ 193029 בספטמבר 2019) היה סופר ישראלי ופרופסור בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה. זוכה פרס נשיא המדינה לספרות (2006).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון בלס נולד בבגדאד. למד בבית הספר "אליאנס". סיים בית ספר תיכון בבגדאד. בגיל שש-עשרה הצטרף למפלגה הקומוניסטית במולדתו, שפעלה במחתרת. השתלם בעיתונות ופרסם ביקורות ומאמרים בערבית.

בשנת 1951 עלה לישראל, והתגורר למעלה משנה במעברת אשקלון (מג'דל). לאחר שחרורו מצה"ל למד ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. תחילה כתב בעיתונות הקומוניסטית בישראל בערבית ולאט לאט עבר לכתוב בשפה העברית. מאז פרסום הרומן הראשון שלו, "המעברה" (1964).

בשנים 19611965 עבד בעיתון "קול העם" של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בשנת 1970 סיים דוקטורט על השתקפות הסכסוך הישראלי-פלסטיני בספרות הערבית בפריז שבמקביל שימש ככתב העיתון למרחב בעיר[1]. ב-1974 החל ללמד בחוג השפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה. בלס הגדיר את עצמו כיהודי ערבי[2], היה פעיל שלום וחבר המועצה הישראלית לשלום ישראלי–פלסטיני[3].

שמעון בלס הדריך את אבראהים טאהא בעבודת הדוקטורט ואבראהים טאהא כתב בהמשך מספר מאמרים על עולמו הספרותי של בלס.

בלס נפטר ב-29 בספטמבר 2019. היה נשוי לחוקרת האמנות פרופ' גילה בלס ואב לאמנית אביבית בלס ברנס. חילק את זמנו בין תל אביב לבין פריז.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המעברה, תל אביב: עם עובד, 1964[4]
  • אשעב מבגדד, תל אביב: עם עובד, 1970.
  • התבהרות, מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים, 1972[5].
  • הספרות הערבית בצל המלחמה (ספר עיון), תל אביב: ספרית אפיקים - עם עובד, 1978[6].
  • בעיר התחתית: ספורים, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1979.
  • חדר נעול, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, 1980.
  • מול החומה, תל אביב: מסדה, 1981[7].
  • חורף אחרון, ירושלים: כתר, 1984.
  • היורש, תל אביב: זמורה, ביתן, 1987.
  • והוא אחר, תל אביב: זמורה-ביתן, 1991.
  • אותות סתיו: שלוש נובלות, תל אביב: זמורה-ביתן, 1992. (תורגם לערבית).
  • לא במקומה: רומן, תל אביב: זמורה-ביתן, 1994.
  • סולו, בני ברק: ספרית פועלים, 1998.
  • תל אביב מזרח: רומן, תל אביב: בימת קדם לספרות, 1998.
  • ילדי חוץ, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003.
  • תל אביב מזרח - הטרילוגיה: המעברה, תל אביב מזרח, ילדי חוץ: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2003
  • תום הביקור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, כבשה שחורה, 2008.
  • בגוף ראשון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, כבשה שחורה, 2009.

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובי נסים, "שטח הפקר", על המשמר, כ"ו באייר תשנ"א, 10 במאי 1991, עמ' 20. על: שמעון בלס, והוא אחר (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ"א, 1991).
  • שמעון בלס, זר חרצית, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 89–96, הוצאת כרמל, 2017.
  • הערך "שמעון בלס" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 67–68, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון בלס, עם מותו של שמעון בלס - ועוד דבר: אני יהודי, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2019 - פרק מספרו של שמעון בלס "חורף אחרון" ביקורות וראיונות

לאחר מותו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמעון בלס, 'בטן האישה אינה רכושה', למרחב, 19 במרץ 1971
  2. ^ דליה קרפלאני ערבי. יהודי ערבי, באתר הארץ, 1 ביולי 2003
  3. ^ סליחה טעות בתנועה, "העולם הזה", גיליון 2099 מ-23 בנובמבר 1977, עמוד 8
  4. ^ ביקורות: עליזה לבנברג, אשנב למעברה: בין ישראל הראשונה - והשניה, מעריב, 30 באפריל 1964
    כפיר כהן לוסטיג, המאבק על כינון אוניברסליות אחרת, שהמזרחים עצמם לא תמיד ידעו את שמה, באתר הארץ, 27 באפריל 2020
  5. ^ ביקורת: אפרת פאיאנס, אדם מול עצמו, מעריב, 11 באוגוסט 1972
  6. ^ ביקורת: אהוד בן עזר, החצנה - והפנמה, דבר, 5 בינואר 1979
  7. ^ ביקורת: אפרת פאיאנס, אדם מול חומותיו, מעריב, 31 באוקטובר 1969