שפיק עדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שפיק עדס (בערבית: شفيق عدس) (1900 - 23 בספטמבר 1948), יהודי עיראקי, איש עסקים אמיד ומקורב לשלטונות ואיש ציבור, שהוצא להורג בתלייה באשמת מכירת נשק למדינת ישראל ותמיכה במפלגה הקומוניסטית העיראקית.

שפיק עדס

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדס נולד כבן למשפחה עשירה מהעיר חאלב שבסוריה, שבניה היגרו משם והקימו עסקים בבגדאד, קהיר וביירות. שפיק ואחיו אברהם פתחו בבגדאד עסק למכירת חלקי מכונות בשם "עדס ושותפיו". העסק גדל ושפיק קיבל לידיו את הקמתה וניהולה של סוכנות חברת המכוניות "פורד" בעיראק. הצלחתו הביאה לו עושר רב ורכושו נאמד בלמעלה מ-5 מיליון לי"ש. משרדו הראשי היה בבגדאד, אבל עדס השתקע בעיר בצרה, בה הקים את סניפו הגדול. לעדס היו קשרים חברתיים ועסקיים עם בני המעמד הגבוה, שרי ממשלה ואף עם העוצר עבד אל-אלה (ערבית: عبد الإله).

ההתעוררות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1948 החלה תקופה של הפגנות המוניות סוערות בעיראק שנקראה "אל-ות'בה" (ערבית: الوثبة, תרגום: "ההתעוררות") בעקבות ההכרזה על חתימת הסכם פורסטמות' בין ממשלת עיראק לבין בריטניה ב- 15 בינואר 1948‏‏.‏[1] בהפגנות נגד ההסכם נהרגו מאות, בהם יהודים. במפלגה הקומוניסטית, שהייתה ממובילות המאבק, היו חברים יהודים רבים, בעיקר בבגדאד. הבולטים שבהם, יהודה אברהם צדיק וששון שלמה דלאל, הוצאו להורג בתלייה בשנת 1949‏‏.‏[2]

הרעת מצבם של יהודי עיראק בעקבות האירועים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1948 הוחרמו משלוחי הדואר מארץ ישראל לעיראק. יהודים שקיבלו דרישות שלום או מתנות קטנות מארץ ישראל נידונו לתקופות מאסר שנעו בין שנה אחת לשלוש שנים ולקנסות כספיים גבוהים‏‏.‏[3]

באפריל 1948, בעקבות מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקרב באזור הקסטל התחדשו ההפגנות בעיראק, הפעם על ידי פעילי מפלגות העוינות את היהודים, בהן מפלגת "אל-אִסתִקלאל" (ערבית: الاستقلال, קרי: העצמאות), שהיו יוצאים כמעט מדי יום להפגין ברחובות, תחת סיסמאות כגון: "להרוג את היהודים", "לתלות את הציונים"‏‏.‏[4]

ב-14 במאי 1948, עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הוכרז ממשל צבאי בעיראק, ונקבעו עונשים חמורים למי שייתפס עוסק בפעילות ציונית.‏‏ על היהודים הוטלו מגבלות רבות:‏‏‏[2][5]

  • יציאת יהודים מעיראק נאסרה.
  • בוצעו פיטורים נרחבים של פקידים יהודים ממשרדי הממשל ומהמוסדות הכפופים להם.
  • ננקטו צעדים להגבלת הפעילות המסחרית של הסוחרים והבנקים היהודים.
  • נסגרו בפני התלמידים היהודים שערי בתי הספר הרשמיים, הפקולטות ומשלחות הלימודים בחו"ל.
  • יהודים אולצו לתרום כסף כדי לסייע לכוחות העיראקיים שנלחמו בארץ ישראל.
  • המשטרה החשאית רדפה את היהודים בהאשמות שונות. יהודים נעצרו ונערכו חיפושים בבתיהם.
  • יהודים עשירים נעצרו ונקנסו.
  • מאמרי הסתה נגד היהודים וידיעות בדויות ומסולפות פורסמו בעיתונות באופן קבוע, בעיקר בעיתון מפלגת "אל-אסתקלאל".

בעקבות תקנות אלו, נעשו סחיטות כספים מהיהודים על ידי עלילות שוא, מה שגרם לעדס לתרום מרצונו 300,000 דינר לצבא השחרור העיראקי.

האשמתו ביצוא נשק לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם מוסלמי בשם נאג'י אל-ח'ודיירי (ערבית: ناجي الخضيري) היה שפיק עדס שותף לעסקת סחר בגרוטאות ברזל שנקנו מבריטניה. מקור הגרוטאות היה שאריות של ציוד צבאי שהושאר בעיראק לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שהציוד השמיש נמכר לממשלת עיראק.‏[6] חלק מהגרוטאות נמכרו על ידי עדס ושותפו בעיראק, וחלקן נמכרו לאיטליה.

עדס נבחר כשעיר לעזאזל בעקבות שני התהליכים המקבילים של חשש מהקשר בין יהודי ארץ ישראל ליהודי עיראק, והרצון לבלום את המפלגה הקומוניסטית. במסגרת מסע ההסתה נגד היהודים פורסמו ידיעות בעיתונים שטפלו על עדס האשמות שקר בהן נטען שבמסגרת עסקת מכירת גרוטאות הברזל מכר דרך איטליה נשק למדינת ישראל ששימש אותה במלחמת העצמאות; כמו כן הואשם בתמיכה כספית במפלגה הקומוניסטית. חברים במפלגת "אל-אסתקלאל" בתמיכת שר ההגנה צאדק אל-בצאם (ערבית: صادق البصام) הפגינו ברחובות בגדאד ובצרה בדרישה להוציאו להורג.

הקונסול הבריטי בבצרה ייעץ לעדס לברוח מהמדינה, אך הוא דחה את ההצעה.

המשפט וההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1948, בעקבות ההסתה ושנאת היהודים, נעצר עדס והועמד לדין. האישומים נגדו כללו בגידה, פגיעה במאמץ המלחמתי, ותמיכה בקומוניזם ובאנרכיה‏‏.‏[6] שותפו המוסלמי לא נעצר ולא הואשם בדבר.

משפט הראווה נערך בפני אב בית הדין הצבאי באזור בצרה, עבדאללה אל-נעסני (ערבית: عبدالله النعساني), תומך התנועה הנאצית לשעבר.‏[2][4] עדס נמצא אשם ונגזרו עליו דין מוות, קנס בגובה 5 מיליון דינאר, והחרמת רכושו.‏[6] שלושה ימים לאחר מכן אישר העוצר עבד אל-אלה את הוצאתו להורג בעקבות איומים על יציבות השלטון אם יסרב לעשות זאת.

ב-23 בספטמבר 1948, י"ט באלול תש"ח, הוצא שפיק עדס להורג בתלייה ברחבה מול ביתו החדש שעוד לא הספיק לגור בו באחד הרחובות הראשיים של בצרה, לעיני בני משפחתו. אלפי צופים נלהבים מכל רחבי עיראק הגיעו לחזות בביצוע גזר הדין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של עדס נקראו רחובות בפתח תקווה, ברמלה ובהרצליה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם בן־יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, הוצאת קרית־ספר, ירושלים תשכ"ה; מהדורה שנייה 1979; עמ' רס-רסא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]