שלום סלובס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שלום סלובס (20 בנובמבר 1909 - 1 באפריל 2006) היה כירורג, מנתח פה ולסת, מייסדה ומנהלה הראשון של היחידה לכירורגית פה ולסת בבית החולים הדסה (תל אביב), והמרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, ניצול מטבח יער קאטין.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום זאב סלובס, נולד ב-1909 בגראייבו, עיר קטנה בפרובינציית פודלסיה בפולין שליד גבול פרוסיה המזרחית, למשה דב[1] ומלכה (לבית יזרסקי). אביו היה רופא שיניים, אחיו: אברהם יהודה, ואחיותיו: שושנה (רוזה) ודינה. בבית הילדים קיבלו חינוך ציוני. האב קנה חווה על מנת שהילדים ילמדו חקלאות כהכנה לעליה לארץ ישראל. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לווילנה. האם מלכה למדה וסיימה רפואת שיניים כדי לעזור לאב שהקים "בית ספר לרפואת שיניים".

סלובס, בוגר הגימנסיה העברית תרבות בווילנה, סיים את לימודיו בפקולטה לרפואה בווילנה ב- 1934[2] והתמחה בכירורגיה. בתום השתלמות בווילנה נתקבל כאסיסטנט במחלקה לניתוחי פנים ולסת של בית החולים האוניברסיטאי בווילנה.

במלחמת העולם השנייה האב משה דב כנראה נלקח למחנה עבודה Klooga שבאסטוניה Estonia ושם נרצח. האם מלכה הייתה ב- Todes Marsch, וכנראה נרצחה שם.

סלובס היה בין השרידים הבודדים שנותרו בחיים לאחר רצח הקצינים ביער קאטין. אף על פי שהיה יהודי, קצין ורופא הוא טיפל באותה המסירות בקצינים הרוסיים - כמו בחולים הפולניים. הקצינים הרוסיים היו זקוקים לו ולא מילאו את ההוראות של המשטר במוסקבה.[3]

לאחר התקפת גרמניה הנאצית על ברית המועצות יצא מרוסיה עם צבא אנדרס. כרופא צבאי ניהל את המחלקות הכירורגיות לניתוחי פנים ולסת בבתי החולים של צבא בעלות הברית בפרס, בעיראק ובארץ-ישראל. בשל פעולותיו אלה בקווי החזית באיטליה זכה באותות הצטיינות.

לאחר סיום המלחמה בשנת 1946 עלה ארצה, פגש את אחיו אברהם יהודה שעלה לארץ-ישראל בשנת 1930 וסיים את לימודיו בטכניון בהנדסת בניין וארכיטקטורה.

משנת 1947 היה חבר בה.ר.ע. (הסתדרות רופאים עברית).

במלחמת העצמאות שימש יועץ ומנתח פנים ולסת של צה"ל. לאחר קום המדינה יצא בהמלצת צה"ל להשתלמות באירופה ובארצות הברית, פרסם מאמרים מקצועיים ונתקבל לארגון הכירורגים הפלסטיקאיים בבריטניה.

סלובס היה מומחה בכירורגיה פלסטית ומקסילו-פציאלית.

בשנת 1953 התחתן עם רופאת העיניים ד"ר מרים סלובס. בנם היחיד אלכסנדר משה שהיה סטודנט לרפואה נהרג בתאונת דרכים בגיל 28, בשנת 1983.

בשובו ייסד את היחידה לניתוחי פה ולסת בבית החולים הדסה תל אביב. סלובס ניהל במשך למעלה מעשרים וחמש שנים את היחידה הכירורגית לניתוחי פנים ולסת בהדסה תל אביב ובהמשך עם פתיחת בית החולים איכילוב ב- 1961 עבר לנהל את היחידה לניתוחי פה ולסת, ואת מרפאת מעקב נפגעי פנים ולסת[4].

כחבר באיגוד הכירורגים הפלסטיים בישראל הוזמן להרצות בכינוסים מדעיים וב- בית ספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, ניהל השתלמות לרופאי קופת חולים ולמדריכי מגן דוד אדום. אחרי מלחמת ששת הימים פרסם ספר על הטיפול בנפגעי פנים ולסת ואחרי מלחמת יום הכיפורים ניהל את המחלקה לשבויים מצריים פצועים באחד מבתי החולים בארץ.

בתחום הציבורי פעל שנים רבות כחבר וועד המרכזי של ההסתדרות הרפואית בישראל, כראש מחלקת הארגון והביטוחים שלה וכיועץ ופוסק רפואי של משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי.

סלובס היה חבר באיגוד הכירורגים, ואיגוד הכירורגים הפלסטים בישראל.

בין מטופליו: מנחם בגין, אותו הכיר בצבא אנדרס[5].

סלובס נפטר ב- 2006 בגיל 96. נקבר בבית העלמין הדרום (בת ים).

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו
  • מרים סלובס, שלושה פרקים מחיי, תרגום מפולנית - שלום סלובס, עורכת - גילה קנטור, מוציא לאור: קונטורה, תל אביב, 2000.
בעריכתו
  • 70 סמסטרים: לקורפורציה האקדמאית הציונית "ירדניה", וילנה / העורך הראשי: ד"ר שלום סלובס, דפוס יפת, תל אביב, 1964.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השם סלובס הוא שיבוש של המילה הרוסית Slawa שפרושו ”תהילה“
  2. ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור - הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 313
  3. ^ יער-קאטין-1940-דר-שלום-סלובס-רצח-הקצינים-הפ/ warandwar.wordpress.com/2012
  4. ^ "מרכז רפואי עירוני ממשלתי - ספר השנה 1971 - 1972", הוצאת המחלקה ליחסי ציבור של בתי החולים העירוניים - ממשלתיים, העורך: אריה תורג'מן, 1972, מאמר: "היחידה לכירורגיה מקסילופציאלית - מנהל היחידה: ד"ר ש. סלובס", עמודים 105 - 106.
  5. ^ נוסטלגיה אונליין - אתר הנוסטלגיה הישראלית, 1.7.2013