שלום שורץ (קצין)

שלום אלימלך שורץ
	סרן שלום שורץ 1953
	סרן שלום שורץ 1953
לידה	5 באפריל 1924; א' ניסן ה'תרפ"ד; פשמישל, רפובליקת פולין
פטירה	9 באפריל 2023 (בגיל 99); י"ח ניסן ה'תשפ"ג; חיפה, ישראל
מקום קבורה	בית עלמין שדה יהושע
תאריך עלייה	1935
כינוי	"שולם"
השכלה	כלכלה בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב; תעשיה וניהול בטכניון
בת זוג	מלכה מבית ברץ
השתייכות	פלי"ם; צבא הגנה לישראל; חיל הים הישראלי
דרגה	רב סרן
תפקידים בשירות
	מפקד ספינת משמר ש-27; קצין משמרת גשר ; מפקד אח"י אילת (א-16); מפקד בית ספר חובלים
פעולות ומבצעים
	אות המלחמה של צי הסוחר האמריקאי באזור האטלנטי; אות המלחמה של צי הסוחר האמריקאי בים התיכון.; אות המלחמה של צי הסוחר האמריקאי באזור האוקיינוס השקט. אות הלוחם בנאצים; מלחמת העצמאות ; מלחמת סיני; מלחמת ששת הימים ; מלחמת ההתשה
עיטורים
	עיטור לוחמי המדינה

שלום אלימלך שורץ היה איש ים חיפאי שהחל את דרכו בצי הסוחר האמריקאי, בפלי"ם, ובחיל הים הישראלי.

משפחה ועליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום אלימלך שורץ נולד בשנת 1924 בעיר פְּשֶׁמִישְׁל שבפולין. משפחת שורץ הייתה משפחה דתית-ציונית. לשלום היו ארבעה אחים ואחות. שלום למד בחדר בפולין. אביו, דב בעריש שורץ, רכש קרקעות בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 ותרם רבות למוסדות ולארגונים דתיים.

בשנת 1935, בגיל 11 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. שלום למד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב.

בשנת 1939 הצטרף כחניך הפלוגה הימית של הפועל בירקון וסיים קורס מדריכים. בין מדריכיו היו: דב מגן, שמואל טנקוס ואברהם כהן. בין חבריו לקורס היו: יוסף אלמוג, מרדכי לימון, יהודה שיניצני, אברהם מירצקי.

בשנת 1941 בגיל 17 לאחר שהתייתם מהוריו עלה שורץ על אוניות סוחר.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 התנדב לשרת כמדריך ימאות לקומנדו הבריטי יחד עם דוב ליפשיץ-מגן (ברצ'יק). שימש כמלח בצוות H.M.S SAAD ששימשה כספינת אם להדרכת חיילים בריטים ויוונים. החיילים אומנו בסירות בחתירה ובמפרשים כדי שיוכלו להישלח אל מעבר לקווי האויב הגרמני, כדי לעבור בין איי יוון. שלום הדריך בשתי הסירות של ההגנה "דב הוז" ו"תרצה".

בשנת 1943 עלה לאונייה נורווגית M/S FALKEFJELL עליה שירת כמלח O.S. ו-A.B. עד שנת 1945. האונייה הפליגה בים התיכון ושימשה כאונייה שסיפקה דלק לאוניות מלחמה שהתקדמו עם כיבוש סיציליה, איטליה וצרפת.

בשנת 1945 הפליג במכלית אמריקאית S/S BEMS Heights שהובילה דלק למטוסים במזרח הודו שהשתתפו בלחימה נגד יפן.

על שירותו בצי הסוחר של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה זכה שורץ לאותות מלחמה: אות המלחמה של צי הסוחר האמריקאי באזור האטלנטי, אות המלחמה של צי הסוחר האמריקאי באזור הים התיכון, ואות המלחמה של צי הסוחר האמריקאי באזור האוקיינוס השקט.

שלום שורץ (מימין) עם מרדכי (מוקה) לימון בקורס מדריכי שייט בירקון.
קורס מדריכי שייט של הפועל תל אביב בירקון 1940 שלום שורץ בחזית התמונה.

בהעפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1945 למד בקורס קציני צי סוחר בניו יורק והוסמך כחובל שלישי. הסמכה זאת עמדה לזכותו מאוחר יותר ולא נדרש לעבור קורס חובלים בחיל הים הישראלי.

בשנת 1946 נודע לשלום כי מכינים אוניות להובלת מעפילים מאירופה לארץ ישראל. שלום הצטרף בניו-יורק לאונייה קולונל יאשיה וג'ווד. כקצין סיפון. שורץ הפליג לאיטליה עם צוות מתנדבים אמריקאים וקנדים, שם הוכנה האונייה להובלת המעפילים. לאונייה "ווג'ווד" הצטרפו אנשי פלי"ם ובראשם המפקד דב מגן. האונייה ועליה 1257 מעפילים הפליגה לארץ ישראל אולם בדרך התגלתה על ידי מטוסים ומשחתות בריטיות. האונייה נגררה לנמל חיפה והמעפילים הועברו למחנה המעצר בעתלית. מפקדי האונייה, דב מגן רב החובל לכטמן ושלום שורץ הצליחו להימלט מהאוטובוס שהוביל את המעפילים לעתלית.

לאחר מספר שבועות, הפליג שורץ לצרפת כדי להצטרף לצוות אוניית המעפילים לטרון ושירת עליה כקצין סיפון. האונייה "לטרון" כשעליה היו 1252 מעפילים התגלתה על ידי מטוס סיור בריטי. המעפילים הורשו לעלות לסיפון ואז שלום העלה את דגל ישראל על התורן לקול שירת "התקווה".

האונייה "לטרון" נגררה לנמל חיפה ונקשרה לרציף. המעפילים הועברו מהאונייה לאוניית הגירוש שהפליגה לקפריסין. שלום הכין מראש מקום מחבוא באונייה וברח לחוף לאחר שהמעפילים והאנגלים עזבו את האונייה.

בחיל הים הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פעילותו בהעפלה המשיך שורץ להפליג בים בעיקר באוניות סוחר אמריקאיות. במהלך מלחמת העצמאות הגיע עם אונייתו Marine Carp שבה שירת כמלח לנמל חיפה. כשביקש רשות לרדת מהאונייה כדי להתגייס לצה"ל, סירב רב-החובל להרשות זאת. שורץ עזב את האונייה דרך מעבר המזוודות, והתגייס לחיל הים חרף התנגדות רב החובל.^[^{דרוש מקור]}

שירת באח"י אילת (א-16) כקצין סיפון. עבר לאונייה אח"י וג'ווד איתה הייתה לו היכרות מהפלי"ם. השתתף בהפגזות חוף סיני ובהבטחת אח"י מעוז שנשאה את סירות הנפץ לטיבוע אל-אמיר פארוק.

אחרי מלחמת העצמאות עבר שורץ, כקצין סיפון, לפריגטה אח"י מבטח (ק-28) ואחריה לפריגטה אח"י משגב (ק-30). בשנת 1953 הפליג לארצות הברית והצטרף לצוות אח"י נגה (ק-22) שנרכשה ויצאה להפלגה לישראל בפיקוד אברהם תבור בשם "סנונית".

מונה למפקד ספינת המשמר ש-27 ואחריה כמפקד אח"י אילת (א-16) בה הפליג לליווי טרפדות חיל הים לאיי יון.

שורץ נשלח לאנגליה ועבר בצי המלכותי הבריטי קורס להגנת נמלים. בידע שרכש השתמש לייעוץ בהגנת נמל חיפה.

בשנת 1960 מונה כמפקד בית ספר חובלים השפיע על קורס חובלים ח' שחלקם נעשו קצינים בכירים בחיל הים אלכס פארן, מיכה לצרוס, יוסי פז ועוד. בעת פיקודו על בית ספר חובלים השלים את השכלתו התיכונית בחיפה. המשיך בלימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית בשלוחת תל אביב והוסמך ככלכלן המשיך בלימודים בטכניון לתואר שני בפקולטה לתעשייה וניהול.

בשנת 1962 עבר שורץ למטה חיל הים. ובשנת 1968 השתחרר מצה"ל בגיל 44 בדרגת רס"ן.

הכנת האניה בשמה "א.מ. סנונית" במבדוק בניו יורק לקראת הפלגה לישראל, אוגוסט 1953.
רס"ן שלום שורץ בגשר אונייתו אח"י אילת (א-16)
סיום קורס חובלים מחזור ח' 1960 הרמטכל צבי צור אחריו מפקד קורס חובלים שלום שורץ מצד שמאל מפקד חיל הים יוחאי בן-נון.
תמונת סיום מחזור ח' חובלים (ד' קציני ים). שלום שורץ במרכז השורה העליונה.

תפקידים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 החל לעבוד כממונה על מנהל וכספים בטכניון – מכון טכנולוגי לישראל. בשנים 1969–1972 עבד בתמי מכון למחקר ופתוח בייעוץ והרחבת המכון. בשנים 1972–1974 עבד בחברת סולל בונה כמנהל מכירות.

בשנים 1974–1977 עבד ככלכלן בכיר בחברת תדיראן. בשנים 1977–1989 עבד ככלכלן בכיר בחברת החשמל.

בשנת 1989 יצא שורץ לפנסיה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום אלימלך שורץ נישא בשנת 1956 למלכה מבית ברץ. השניים נפגשו לראשונה בשנת 1953 בבית הבראה לקצינים בחיפה. לזוג נולדו 2 ילדים: אמיר ויעל ו-4 נכדים.

ב-9 באפריל 2023 הלך שלום אלימלך שורץ לעולמו, בן 99. ונקבר בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים אסופת זכרונות העפלה1945–1948, הופץ ב-2001, עמ' 486–487.
אריק קרמן, אוניית המלחמה של המעפילים הוצאת אריה ניר 2009, עמ' 96–97, 164
שמשון בובר, הימיה – אסופת סיפורים על שנות חיינו היפות ביותר בפלוגה הימית של הפועל. דפוס אפעל 2004, עמ' 235–237