מרדכי לימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי לימון
מרדכי לימון (משמאל) יחד עם בן-גוריון
מרדכי לימון (משמאל) יחד עם בן-גוריון
תאריך לידה 3 בינואר 1924
מקום לידה פוליןפולין  פולין
עלה לישראל 1932
תאריך פטירה 16 במאי 2009 (בגיל 85)
מקום פטירה ניו יורק
כינוי מוקה
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף (ים) אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
סמנכ"ל משרד הביטחון, ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז, איש עסקים

מרדכי (מוקה) לימון (3 בינואר 1924 - 16 במאי 2009) היה מפקד חיל הים הישראלי מדצמבר 1950 עד יולי 1954, ולאחר מכן, ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימון נולד בפולין ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1932. הוא גדל והתחנך בתל אביב, הצטרף לתנועת השומר הצעיר, אך הורחק ממנה כאשר החל לעסוק בפעילות ימית במסגרת הפלוגה הימית של "הפועל". במסגרת זו למד תחילה חתירה וביולי 1939 עבר קורס מפקדי סירות, בהדרכת שמואל טנקוס ואהרון לישבסקי.

במהלך מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף לימון לפלמ"ח ועם הקמת המחלקה הימית (לימים הפלי"ם) הצטרף אליה. הדריך בשני הקורסים הראשונים של המחלקה הימית בשדות ים, אך הגיע למסקנה שאין בכך די, וכי עדיף שיפליג בצי הסוחר כדי לצבור ניסיון ימי מעשי, שיהיה נחוץ כאשר תחודש ההעפלה.

ללא אישורם של הממונים עליו יצא לנמל חיפה ולאחר זמן מה הצליח לעלות כאיש צוות פשוט על ספינת הסוחר "שיקמונה" שהפליגה בדגל בריטי. מאז צאתו מהארץ ועד סוף מלחמת העולם השנייה הפליג ברחבי העולם. בין היתר באוקיינוס השקט, במזרח הרחוק והגיע אף למורמנסק (על סיפון המכלית הנורווגית "סוֹדֶרהוֹלְם") בשיירות שהעבירו אספקה לברית המועצות דרך הים הצפוני.

עם סיום המלחמה הגיע לאלכסנדריה שבמצרים על סיפון מכלית אמריקאית, ומשם חזר לישראל.

בתקופת ההעפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו לארץ ישראל פנה לימון לחבריו בפלי"ם במטרה להצטרף לפעילות ההעפלה, אך מפקדיו בחרו להענישו על שיצא להפלגות בימי מלחמת העולם השנייה ללא אישור. הוא נשלח לעבוד כסבל במפעל המלח. כעבור כמה חודשים, כאשר גבר הצורך באנשי ים מנוסים הוא צורף לעוסקים בהעפלה.

את ספינת המעפילים הראשונה היה עליו להביא ממצרים, אולם המבצע בוטל ברגע האחרון בשל פיצוץ מלון המלך דוד על ידי אנשי האצ"ל והחשש שהבריטים יגלו ערנות רבה, גם לאורך החופים, בעקבות האירוע.

בהמשך פיקד לימון על הבאתן לארץ ישראל של שלוש ספינות מעפילים:

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת חיל הים הצטרף לימון לשורותיו והתמנה לסגן מפקד אח"י הגנה (ק-20). בהמשך השתתף במבצע שודד, שבמהלכו השתלטו ספינות חיל הים על הספינה ארג'ירו שהובילה משלוח נשק צ'כי לערבים. במבצע נתפסו 8,000 רובים צ'כים שהועברו לשימוש צה"ל.

באוקטובר 1948, במהלך פעילות של ספינות חיל הים בחופי דרום ישראל התנהל קרב עם אונייה של הצי המצרי ולאחריו תקפו מטוסים מצריים את הספינות הישראליות. אחד המטוסים המצריים נפגע וכתוצאה מהתפוצצותו נהרג אחד מאנשי הצוות של אח"י הגנה ואחדים נפצעו, בהם לימון. אחרי כשלושה שבועות, כשהחלים מפציעתו, חזר לימון לשרת בים וקיבל את הפיקוד על אח"י וג'ווד (ק-18).

פיקוד על חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנתיים שירת לימון בים, וקודם להיות ראש מחלקת המבצעים בחיל הים. בסתיו 1950 הוא פיקד על הכוח הימי בתמרון כלל צה"לי שבו, בין השאר, הנחית חיל הים חטיבת חי"ר ב"חוף אויב". ב-14 בדצמבר 1950 מונה לימון למפקד חיל הים הישראלי בהיותו בן 26, והיה לאלוף הצעיר ביותר בתולדות צה"ל[1].

במהלך תקופת כהונתו הִרבה חיל הים להתאמן ברחבי הים התיכון וערך ביקורים בנמלים זרים, במטרה להפגין את הדגל הישראלי בעולם.

בין האירועים המיוחדים בעת תקופת פיקודו על חיל הים יצוינו:

  • מבצע קולומבוס - הפלגה של שתיים מספינות חיל הים לארצות הברית ולקנדה במטרה להדק את הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות בארצות אלה, אפריל- יולי 1951.
  • סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון - כוח של חיל הים היה בהפלגת אימונים באזור יוון בשעה שהתרחשה במקום רעידת אדמה. מפקד הכוח, סא"ל שלמה אראל, קיבל את אישורו של לימון והכוח סייע לפעולות החילוץ וההצלה באזורים שנפגעו אוגוסט 1953.
  • הבאת ארונותיהם של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ורעייתו לקבורה בישראל (אפריל 1954).
  • בתקופה שלימון פיקד על חיל הים פקדו את החיל גם כמה אסונות.
    • ספינה של חיל הים, שיצאה ב-19 במרץ 1952 להגיש עזרה לסירת דיג ישראלית במפרץ אילת, התהפכה וטבעה. קצין מצוותה נהרג.
    • שתי סירות של חיל הים שהיו באימונים בלב ים נקלעו ב-19 בנובמבר 1952 לסערה עזה. סירה אחת נסחפה ללבנון וצוותה הוחזר ארצה כעבור ימים אחדים. סירה שנייה לא נמצאה עד היום ושבעת החיילים שהיו על סיפונה הוכרזו חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.
    • ספינה של חיל הים שעסקה בבדיקת עומק המים באזור מצרי טיראן, נקלעה לסערה, נסחפה לחוף הסעודי והתנפצה על שרטון (מבצע שנונית, 1 באפריל 1954). הצוות חולץ בשלום (ב-3 באפריל 1954) באמצעות מטוסים קלים של חיל האוויר.

ב-1 ביולי 1954 סיים לימון את תפקידו כמפקד חיל הים ומסר את הפיקוד לשמואל טנקוס[2].

במשרד הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1954 יצא לימון לארצות הברית ולמד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה במשך שנתיים[3]. מאמצע 1956 עד אמצע 1957 ניהל את חברת אינקודה[4][5].

לאחר מכן מונה לסמנכ"ל משרד הביטחון[6] לתפקידים מיוחדים. במסגרת תפקידו זה טיפל בין השאר בקשרים עם בורמה[7][8][9], גאנה[10][11] ונפאל. כמו כן היה הממונה על המשק לשעת חירום[12].

ראש משלחת משרד הביטחון בפאריס מרדכי לימון ומפקד השייטת אל"ם הדר קמחי, עם מפקד הזירה האדמירל הצרפתי בעת השקת ספינת סער בנמל שרבורג.

בחודש יולי 1962 מונה לראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בפריז. בתפקידו זה היה מעורב בעסקות רכש רבות של צה"ל ובזירוז אספקת אמצעי לחימה בעתות משבר בהתאם לצורכי הצבא. במהלך השנים יצר קשרים ענפים עם צמרת השלטון בצרפת ועם ראשי תעשיות הנשק במדינה זו, והצליח להשיג בעבור ישראל אמצעים מתקדמים במחירים סבירים.

לימון פעל להסיר את אמברגו הנשק שהטילה צרפת על ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, אך ללא הצלחה. בשנת 1969, כאשר התברר שהצרפתים אינם מוכנים לשחרר את ספינות הטילים שנבנו בשביל חיל הים הישראלי בשרבורג (ספינות שרבורג), הגה את רעיון חילוצן מצרפת באמצעות "מכירתן" לגורם שלישי. הרעיון יצא אל הפועל בדצמבר 1969, ולאחר שהספינות הגיעו לישראל הורתה ממשלת צרפת ללימון לעזוב את צרפת (אם כי נמנעה מלהכריז עליו כעל אישיות בלתי רצויה).

בתחילת ינואר 1970 חזר לימון לישראל ובשדה התעופה קיבלו את פניו, בצעד חריג, שר הביטחון וצמרת צה"ל. עם חזרתו לישראל עלתה האפשרות שימונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, אך הדבר לא יצא אל הפועל. לימון פנה לעסקים פרטיים, ומונה לנציגו של אדמונד דה רוטשילד (הנכד) בישראל. בתו של לימון, נילי, נישאה לצאצא אחר של משפחת רוטשילד, נתנאל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי לימון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]