אח"י נגה (ק-22)
סמל האונייה אח"י נגה בחיל הים הישראלי | |
אח"י נוגה ק-22, מבקרת בבסיס הקומנדו של הצי הצרפתי בטולון, 1966 | |
תיאור כללי | |
---|---|
מוטו | קוף עשרים ושתים |
סוג אונייה | ספינת סיור נגד צוללות, קורבטה |
צי | חיל הים הישראלי |
דגל הצי | |
סדרה | PC-461-class submarine chasers |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | Gibbs Gas Engine Co., Jacksonville, Florida |
תחילת הבנייה | הושקה 1945 |
הושקה | לראשונה 31 בינואר 1944, שופצה בניו יורק 18 ספטמבר 1953 |
תקופת הפעילות | 16 אוקטובר 1953 – 1970 (כ־16 שנים) |
אחריתה | הוצאה מהשירות והושקעה כדי לשמש שובר גלים בבסיס דפנה |
מיקום | מול חוף סיני בעומק 50 מטר |
מלחמות וקרבות |
מבצע קדש מלחמת ששת הימים |
מידות | |
הֶדְחֶק | 450 טון |
אורך | 52 מטר |
רוחב | 7 מטר |
שוקע | 2.5 מטר |
נתונים טכניים | |
מהירות | מרבית 22 קשר, טווח הפלגה במהירות 10 קשר 5000 מייל. |
גודל הצוות | כ-25 קצינים ובעלי דרגות אחרים |
טווח שיוט | 5,000 מייל ימי ב-10 קשר |
מספר תרנים | 1 |
גובה התרנים | 18 מטר |
הנעה | 2 מדחפים |
צורת הנעה | תשלובת לבחירה בין 2 מנועי מרצדס או 4 מנועי GM משולבים לשני צירי מדחף. |
אמצעי לחימה | |
חימוש | 1 תותח בופורס 40 מ"מ ושני תותחי אורליקון 20 מ"מ. שני מסלולי פצצות עומק נגד צוללות |
אמצעי גילוי ול"א | מכ"ם שטח, סונאר אמריקאי לגילוי צוללות |
אח"י נגה ק-22 הייתה אונייה ששירתה בחיל הים הישראלי, ושימשה כבסיס צף לשייטת 13 ולמשימות אבטחה נגד צוללות מ-1953 עד 1970. היא הייתה כלי השיט השני שנשא שם זה בחיל הים; הראשונה הייתה אח"י נגה (ק-26), שולת מוקשים שהייתה הרכש הראשון מארצות הברית; שירתה בחיל הים בשנים 1948 – 1951 והשתתפה בהטבעת האמיר פארוק, והשלישית, אח"י נגה, הייתה אוניית אימונים ואספקה ששירתה בין השנים 1971–1992.
אח"י נגה (ק-22), נשואת ערך זה, נבנתה כציידת צוללות עבור צי ארצות הברית ונכנסה לשירות בספטמבר 1944. במהלך מלחמת העולם השנייה שירתה במשימת לליווי שיירות לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית ובים הקריבי. לאחר המלחמה הועברה האונייה לאיים האזוריים, ושימשה למשימות הצלה בים.[1] בשנת 1948 נרכשה אונייה על ידי ישראלים, אך עקב האמברגו האמריקאי על נשק לישראל עוכבה בארצות הברית. ב-1953 הותקנו בה שני מנועי מרצדס למהירות גבוהה וארבעה מנועי GM לשיוט ארוך, והאונייה יצאה לארץ, לאחר שהוגדרה כאוניית סוחר ישראלית. האונייה כונתה "סנונית" והניפה את דגל צי הסוחר הישראלי. בדרך לישראל נקלעה להוריקן "עדנה" (אנ'), סופה שארכה חמישה ימים. האונייה תדלקה בפונטה דלגדה ובמסינה והגיעה ארצה ב-16 באוקטובר 1953.
עם הגיעה ארצה הותקנה כאוניית אם לשייטת 13 וצוידה בציוד להובלה של 6 סירות נפץ, וסופחה לשייטת המשחתות בתרגילי לחימה בצוללות. אחרי מלחמת ששת הימים הוצאה "נגה" מהשרות בחיל הים. ב-1977 הוטבעה האונייה ליד בסיס דפנה, בימת ברדוויל, כדי ליצור שובר גלים שיהיה בסיס למעגן עבור ספינות דבור. יחד עם "נגה" הוטבעה גם הצוללת אח"י דולפין ונחתת ישנה. לאחר הסכם השלום עם מצרים ופינוי הבסיס פורק שובר הגלים, וחלקי האוניות הוטבעו בעומק הים.
השמשה, זיווד, איוש והפלגה לארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]האונייה נרכשה עוד בשנת 1948 אך עוכבה בארצות הברית עקב האמברגו האמריקאי על נשק לישראל. בקיץ שנת 1953 נמצאה הדרך לעקוף את האמברגו ולהעבירה לישראל. האונייה נרשמה במרשם האוניות הישראלי כאוניית סוחר בשם א/מ סנונית הוכנה לה ניירת מתאימה והיא הניפה את דגל צי הסוחר הישראלי.
עובד משרד הביטחון בניו יורק בן הלפרין שהיה בעל ניסיון כקצין מכונה בצי האמריקני שיפץ את האונייה והכין אותה להפלגה. הלפרין החליף את מנועי המילטון במערכת מיוחדת במינה שכללה שני מנועי מרצדס 20 צילינדר כל אחד וארבעה מנועי GM. תשלובת להנעת שני צירים. אפשרות בחירה בין מנועי המרצדס איתם היה ניתן להגיע למהירות 16 קשר או על ידי מנועי הGM בצורה חסכונית יותר אך במהירות 11 קשר. האונייה עמדה במבדוק בניו יורק לטיפול כולל.
מפקד חיל הים מרדכי לימון הטיל את המשימה על רס"ן אברהם תבור. באוגוסט 1953 במקביל לסיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון ובלי קשר לכך, יצא צוות שכלל 17 איש[2] במטוסי אל על לניו יורק דרך רומא וניו פאונדלנד. בניו יורק הצטרפו ארבעה בעלי מקצוע יהודים אמריקנים וקצין מחיל הים שהגיע בנפרד מהקבוצה. הצוות עמד על 22 איש כולל המפקד.[3]
בן הלפרין צייד את האונייה במזון ובדלק כולל חביות שמן ודלק קשורות ומאובטחות על הסיפון. ב-17 ספטמבר 1953 יצאה סנונית את נמל ניו יורק לכיוון פונטה דלגדה נמל האיים האזוריים. בדרך נקלעה לסערה טרופית הוריקן EDNA שארכה חמישה ימים. גלים מכל הכיוונים שיחקו עם האונייה. המכ"ם, ריטאון ישן, הפסיק לעבוד וגם הקשר עם תחנת החוף אבד. הראות הייתה אפסית. באחד הימים נבהלו לראות מעליהם ירכתיים אדומים של אונייה גדולה ובנס נמנעה התנגשות. כשחלף ההוריקן וניתן היה לראות כוכבים ואופק, ביצע המפקד ניווט אסטרונומי ותיקן את תנועת האונייה.
ב־26 ספטמבר 1953 נראו שחפים על הים וסנונית הגיעה לנמל פונטה דלגדה באיים האזוריים בדיוק רב. לאחר תקופת מנוחה והצטיידות המשיכה לנמל מסינה שם המתין לה הנספח הימי באיטליה אל"ם צבי קינן. במסינה עמדה חמש יממות לתיקון המנועים החשמליים שהוצפו בטעות ביציאה מפונטה דלגדה.
כאוניית סוחר הייתה סנונית נתונה לבקורת המכס במסינה ונדרשה לדווח ולסגור את המחסן בנמל. בן הלפרין שצייד את האונייה בסיגריות ומשקאות טעה בדיווח למכס. רב החובל הוזמן למעצר. הדברים הוסדרו כשהחלק העודף של הסיגריות והשתייה מעל הרשום בהצהרה נמסר לתיקי המבקרים. נוהל קבוע באוניות צי הסוחר שתורגל על גב המפקד הצבאי.
הסנונית יצאה ממסינה ב-30 בספטמבר וההפלגה במזרח הים התיכון עברה בשקט יחסי. הסנונית הגיעה לארץ ביום ששי 16 אוקטובר 1953, הניפה נס שירות פעיל ועברה לשם אח"י נגה ק-22. נקראה נגה ע"ש בתו של דוידקה נמרי שליח ההגנה ומשרד הביטחון, שרכש את האונייה.
-
ספינת צי ארצות הברית PC-1168 אחות לאח"י נוגה.
-
הכנת אח"י נגה (ק-22) בארצות הברית, 1952
-
רס"ן בן הלפרין בעת שירותו בצי ארצות הברית
-
הכנת האונייה בשמה א.מ. סנונית במבדוק בניו יורק לקראת הפלגה לישראל, אוגוסט 1953.
-
חרטום א.מ. סנונית בסערת הוריקן בלב האוקיינוס האטלנטי 18 ספטמבר 1953.
-
מפקד האונייה ורב החובל אברהם תבור עם קצין המכונה ומשפץ האונייה בן הלפרין, על סיפון א.מ. סנונית בנמל פונטה דלגדה 26 ספטמבר 1953.
משימות האונייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אח"י נגה שמשה מספר שנים כאונייה של שייטת 13 והייתה כפופה למפקד השייטת יצחק רהב. מאוחר יותר הועברה למסגרת בסיס חיפה והייתה כפופה למפקד הבסיס. כלי שיט של ח"י בים הפתוח עומד תחת פיקוד ישיר של מפקד חיל הים. לאונייה הוקצו שתי משימות עיקריות: אוניית השטת אמצעי לחימה לשייטת 13 ואוניית אימונים לקורס חובלים ותלמידי בתי ספר ימיים. משימות נוספות של אח"י נגה היו משמר נגד צוללות.
כבסיס צף לשייטת 13 - על האונייה הותקנו מנופים ועמדות עיגון, כך שיכלה לקחת על הסיפון עד 6 סירות נפץ. אח"י נוגה הייתה הראשונה לצאת לאזור הטבעת אח"י אילת וסייעה בהוצאת הרוגי המשחתת.
כאוניית אימונים - המשימה העיקרית השנייה של הנגה הייתה בביצוע הפלגות אימונים עבור בית הספר חובלים. חניכי הקורס תוך כדי הפלגה נושאי בקרת נזקים, ימאות, הפעלת חדר המי"ק ועוד.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אונית תובלה לשייטת 13 - מאז הגעתה הוכשרה האונייה לשמש לתובלת אנשי הקומנדו ימי ולמעשה הועמדה לשימושו של מפקד שייטת 13 . היא ביצעה הפלגות לאיי יוון וסיורים מבצעיים בחופי לבנון.
במלחמת סיני - לקראת מערכת סיני ביצעו לוחמי השייטת בדיקות בחופי סיני. בעת המלחמה הובילה את כח שייטת 13 שהשתלט על ימת ברדוויל. בסיכומי תום המלחמה קבע מפקד השייטת סא"ל יצחק רהב כי הנגה איננה כלי השיט המתאים להובלה ויש להסתמך על צוללות והובלה במסוקים.[4] למרות זאת המשיכה להוביל את אנשי הקומנדו הימי למשימות תקיפה.
מלחמת ששת הימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים - נשאה האונייה כח צוללים משייטת 13 לפעולה בחוף הסורי. היעד המתוכנן היה נמל לטקיה. לתוכנית נעשה נוהל קרב וקבוצת הקומנדו התאמנה והכירה היטב את הנמל. הגאוגרפיה של החוף מאפשרת נקודות התמצאות ברורות. הכח כלל שלושה זוגות צוללים בשלוש סירות גומי סימן 5.
בהיות האונייה בים התקבל מידע כי טרפדות סוריות נפרשו ומתבססות במעגן שירותי הסירות לטרמינל הדלק בבניאס. המשימה שונתה במברק לתקיפת מעגן הבניאס. כח הקומנדו בפיקוד אמנון בן ציון למד את פרטי המעגן ממפה ימית וספר הניתוב Pilot Book שנמצא דרך קבע באונייה. מפקד הנגה רס"ן זאב אריאל קצין קומנדו ימי בהתמחותו קבע את נקודת ההורדה. במרחק 15 מייל מהחוף.
תקיפת היעדים בחוף הסורי אושרה לביצוע לחיל הים כבר בלילה הראשון. חיל האוויר הסורי הותקף בבסיסיו בבוקר אך צה"ל נמנע מלתקוף בגזרה הסורית ביבשה והסתפק בהגנה. לאור ידיעות שהסורים מקיימים סיורים בקרבת החוף קיבלו ספינות חיל הים הוראה שלא להתקרב בשעות היום למרחק קרוב מ-60 מייל. בכך למעשה הכניס את ביצוע שלושת המבצעים בלוח זמנים בלתי אפשרי.[5]
אח"י נגה ביצעה ניווט לפי חישוב והורידה את הסירות במקום שקבע מפקד האונייה. הסירות הפליגו כ-15 מייל כשהן שומרות את הכיוון באמצעי המצפן המגנטי. בדיעבד נראה שהכיוון לא היה נכון והן הגיעו מדרום לנמל במקום לצפונו. הסירות לא מצאו את המעגן וחזרו. בעת שהסירות היו בדרכן חזרה התקרבו לאונייה שלוש טרפדות סוריות מדגם K123. לצי הסורי הייתה באותה עת קורבטה תוצרת צרפת בצללית וגודל דומים. הטרפדות חלפו בקרבתה ולא זיהו אותה ככלי שיט ישראלי. באח"י נגה חשבו בתחילה שאלה שלוש הסירות החוזרות ולא הגיבו.
סירות הגומי נעו בקורס מערבי כשעלה אור יום עברו מעליהם זוג מטוסי מיראז' 3 שחזרו מהתקיפה בסוריה. המטוסים דיווחו את מקומם לאח"י נגה, כך נפגשו והועלו לסיפון. בבוקר נפגשה אח"י נגה עם זוג טרפדות בפיקודו של אלי רהב שהגיעו לאבטח את הפעילות בגזרה הסורית. בעת המפגש התקרבה טרפדת הפיקוד לטווח נגיעה וביקשה פרטים על ביצועי הלילה אך נענתה בשתיקה.
לוחמי הקומנדו הימי נערכו לחידוש הפעילות אך המטה הכללי החליט שאין צורך בפעילות תקיפה בחוף הסורי והכח הוחזר לנמל. מפקד חיל הים שלמה אראל החליט שפעולתו של מפקד האונייה רס"ן זאב אריאל לא הייתה נכונה והפסיק את תפקודו. במקומו קיבל רס"ן יוחנן יוסף את הפיקוד.[6] בהמשך המלחמה ולאחריה קיימה אח"י נגה סיורים לאבטחת הדיג לאורך חופי סיני.
הווי האונייה -צוות האונייה חיבר לה שיר
”אני מלח בקוף עשרים ושתיים זאת אנייה בחיל הים. לה יש תותח ופגזים מאתיים.......”
סיום השירות - בספטמבר 1970 הוחלט לסיים את שירותה והיא הועמדה בנמל חיפה. הושקעה בצורה מבוקרת כדי לשמש מעגן לכלי שיט בקרבת בסיס דפנה. ועם פינוי המקום לקראת מסירתו למצרים חולץ גוף האניה ממקומו והוטבע בלב ים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
אח"י נגה בנמל טולון 1956.
-
לוחמי שייטת 13 על חרטום אח"י נגה בדרך לאימונים בצרפת 1965.
-
סירות תקיפה של שייטת 13 על סיפון אח"י נוגה (ק-22) המבקרת בבסיס הקומנדו של הצי הצרפתי בטולון[7]
-
אח"י נגה (ק-22) שלש טרפדות וספינת משמר בביקור בנמל פמגוסטה בקפריסין.
-
אח"י נגה בכניסה לנמל טרנטו 1965.
מפקדי האונייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רב-סרן | תקופת כהונה כמפקד הספינה | פעילות | תמונה | ||
אברהם תבור | אוגוסט 1953 -1954 | הבאת האונייה מארצות הברית | |||
יקותיאל נץ | 1954 עד 1955 | [8] | |||
מושי כץ | 1955 - 1956 | ||||
אשר חורש (אושקה) | 1957-1958 | [9] | |||
יעקב ריטוב | 1959 | [9] | |||
צבי תירוש | 1960 | [8] | |||
מייק גל | 1963 | ||||
פרץ באייר | 1963 -1964 | ||||
יעקב רענן | |||||
אורי פז | |||||
רמי לונץ | 1964 | ||||
צבי גבעתי | 1964 - 1965 | ||||
יוסף אלדר | 1965 -1966 | ||||
זאב אריאל | 1966 - 1967 | מלחמת ששת הימים | [8] | ||
יוחנן יוסף (הנזי) | יוני 1967 מרץ 1968 | ||||
דוד עזר | מרץ 1969 - מרץ 1970 | [8] | |||
דב רם | 1969 - 1971 | ||||
אבשלום יחיאל | 29 בספטמבר 1969 -11 בספטמבר 1970 | הפלגות עם קורס חובלים והעמדת האונייה. |
טבלת אירועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועד | מקום | אירוע ותוצאות | |||
---|---|---|---|---|---|
31 בינואר 1944 | ג'קסונוויל פלורידה | השקה | |||
5 בספטמבר 1944 | קיי ווסט פלורידה | כניסה לשירות ליווי שיירות ואבטחה בים הקריבי | |||
1945 - 26 בפברואר 1946 | פאיאל באיים האזוריים | כוננות חיפוש והצלה בים | |||
מרץ 1948 | נרכשה אך לא ניתן היה להשיטה לארץ עקב האמברגו | ||||
אוגוסט 1953 | ניו יורק | הגעת הצוות מישראל עליה למבדוק והכנות להפלגה | |||
17 ספטמבר - 16 אוקטובר 1953 | האוקיינוס האטלנטי והים התיכון | הפלגה כאוניית סוחר א.מ. סנונית הישרדות בהוריקן EDNA[10] | |||
25 יוני 1955 | קרבת ביירות | הובלת כח שייטת 13 לסיור צלילה בנמל | |||
19 אוגוסט 1955 | חוף מפרץ בירות | הובלת כח שייטת 13 לסיור על האונייה הטבועה "שמפוליון". | |||
5 אוקטובר 1955 | שפך נהר אל-כלב | הובלת כח שייטת 13 לסיור.[11] | |||
9 אוקטובר 1956 | חוף סיני | הובלת שלוש סירות עם צוללים משייטת 13 לסיור בחוף. | |||
מלחמת סיני נובמבר 1956 | חוף סיני ימת ברדוויל | הובלת כח שייטת 13 להשתלט על ישוב דייגים בימה | |||
יולי 1960 | ברודוס | קורס חובלים | |||
נובמבר 1962 | ברודוס | קורס חובלים | |||
מאי 1964 | ברודוס | קורס חובלים | |||
1965 | בטרנטו | קורס חובלים | |||
פברואר 1968 | מול חוף אשקלון | חובל נפל למים בלילה וניצל לאחר ששחה לחוף ועלה על מצוף צינור הדלק.[12] | |||
29 בספטמבר 1970 | נמל חיפה | סיום שירות והורדת הדגלים בטקס |
מקורות וקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיפור אח"י נגה 2 ק-22 באתר מורשת חיל הים (אורכב 02.05.2014 בארכיון Wayback Machine) כלי שיט, קורבטות.
- יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, 1993, עמ' 210. על שילוב הקורבטה בסיורי אבטחה בקרבת פורט סעיד בשנת 1967.
- ק בכר, אנית חיל הים נגה ק-22, 'מערכות ים' 97, פברואר 1970, עמ' 34.
- מייק אלדר, שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, הוצאת ספרית מעריב, 1993 ע' 197, 203-205, 214-215, 222, 228, 275-277, 279, 283-285, 291, 311, 319, 321, 327, 329.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רס"ן צפי מרלי, שייטת 1 השייטת הגדולה 1968-1948, אח"י נגה מבקרת ברודוס], תחום מורשת מספן כוח האדם /מפקדת חיל הים, מאי 1996, עמ' 33.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ציידת צוללות PC-1188 באתר NavSource Online
- ^ בנוסף למפקד האונייה הקצינים היו: שלום שוורץ קצין הסיפון, סגן קצין מכונה יוסף בן שמואל הנגדים: רס"ר האונייה ירחמיאל בוקסר, האלחוטן מעין ובין אנשי הצוות המנוען שמעון רן לימים קצין המכונה של הצוללת דקר.
- ^ היו אלה קצין המכונה בן הלפרין, דייב חנוביץ, מייק גליקמן, החשמלאי כהן וקצין חיל הים דב שומרוני שהגיע בנפרד.
- ^ מייק אלדר, ע' 228.
- ^ מייק אלדר, ע' 283, 327.
- ^ כשנה מאוחר יותר עלה ענינו מחדש בפני אלוף אברהם בוצר והוא שובץ לפיקוד על אח"י בת גלים בזירת ים סוף.
- ^ בתמונת הביקור בטולון - ד"ר שמואל וייס ( בגופיה ומכנסיים קצרים) - רופא השייטת.
- ^ 1 2 3 4 התמונה מתקופה מאוחרת יותר.
- ^ 1 2 התמונה מתקופה מוקדמת יותר.
- ^ ההפלגה נעשתה ללא מכשיר מכ"ם וכללה כניסה לנמל פונטה דלגדה באיים האזוריים לתדלוק.
- ^ התברר כי לא ניתן להיכנס לתוך הנהר בצלילה.
- ^ חובל נפל למים וניצל באתר משמר המורשת הימית.