שלמה זלמן פינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה זלמן פינס
אין תמונה חופשית
לידה ז' בתמוז ה'תרל"ד
מינסק
פטירה י' בחשוון ה'תשט"ו (בגיל 80)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב שלמה זלמן פינס (ז' בתמוז ה'תרל"ד, 22 ביוני 1874 - י' בחשוון ה'תשט"ו, 6 בנובמבר 1954) היה למדן אוטודידקט ומחבר ספרים תורניים פורה. הוא התכתב עם תלמידי חכמים ידועי שם ופעל גם בענייני ציבור ביהדות שווייץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במינסק לדובר פינס, עשיר גדול ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר, דור שישי לגאון מווילנה. אביו שכר רבנים ללמדו גמרא תנ"ך ועברית ומורים שהכינוהו לבחינות הבגרות. לימודים אלו נועדו כדי לפטור אותו מחובת הגיוס לצבא הרוסי[1]. פינס לא למד בישיבה ואת סגנון לימודו רכש מתוך עיון עצמי בארון הספרים היהודי. כמורה דרכו ראה את ראש משפחתו הגאון מווילנה. הוא הושפע גם מרב עירו הגדול ממינסק.

בשנת ה'תרמ"ח נישא לנייטשא זוסמן, בת למשפחה עשירה ומיוחסת מהעיר אוסטרוה, מצאצאי רבי אפרים זלמן מרגליות ורבי פנחס הורוביץ. בתקופה זו העביר שיעורים בתנ"ך והיסטוריה לאגודה של צעירים עובדים, כדי להקנות להם ידיעות יסודיות באמונה היהודית ובתורת ישראל[2]. באותה תקופה עשה הון ממסחר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועליית הבולשביקים לשלטון (1914), היגר לציריך שבשווייץ. במלחמה איבד את רכושו הרב, ושיקע את עצמו בכתיבת ספרים והפצת יהדות בציריך וסביבותיה. הוא המשיך להתפרנס ממסחר. כחלק מפעילות ציבורית-יהודית, ייסד "חברת ש"ס", לימד שיעורים קבועים וארגן מעת לעת ימי לימוד לאקדמאים ופשוטי עם[3]. את המוכשרים בתלמידיו עודד ללכת לישיבות מזרח אירופה.

חרף העובדה שמעולם לא נשא במשרה רבנית רשמית, עמד פינס בקשרי ידידות והתכתבות עם רבים מגדולי הרבנים בדורו: הרב חיים סולובייצ'יק, הרב זלמן סנדר כהנא שפירא ובנו הרב אברהם דוב כהנא שפירא שחלק מחילופי המכתבים עמו הודפסו בספרו "דבר אברהם", והרב חיים עוזר גרודזנסקי שחלק מחילופי מכתביהם נדפסו בספר השו"ת שלו "אחיעזר". קרוב משפחתו הוא הרב אהרן קוטלר (ששם משפחתו המקורי היה "פינס") והוא התכתב אף עמו. הרב יחיאל יעקב וינברג והרב יחזקאל סרנא היו מידידיו הקרובים וכתבו עליו דברי הערכה בהקדמת אחד מספריו שיצא לאחר פטירתו[4].

החל משבט תרע"ה, עמד הרב פינס בקשר הדוק עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ששהה בשווייץ במהלך מלחמת העולם הראשונה, והעיד על עצמו "שכל ימי שבת הרב שם, לא זזה ידי מתוך ידו"[5]. לאחר המלחמה, החל משנת תרע"ח, הצטרף הרב פינס לתנועת דגל ירושלים שהקים הרב קוק, ולאורך שנים היה מראשי מפיצי רעיונותיה ומגייסי התרומות למפעלי הראי"ה. הרב קוק ראה בו שותף נאמן לדרכו והתבטא כלפיו בביטויי חיבה אישית עמוקה[6]. חלק מחילופי מכתביהם נדפסו בספרי השו"ת של הרב קוק ובאגרות הראי"ה. בהמשך עמד פינס בקשרים הדוקים גם עם הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה.

הרב פינס נפטר בציריך ביום שבת, י' בחשוון ה'תשט"ו, 6 בנובמבר 1954. בהלווייתו השתתפו רבנים ואישי ציבור יהודיים משווייץ ומחוצה לה. לפי צוואתו לא הספידוהו, וידידו הרב יחיאל יעקב ויינברג קרא מעל קברו את הפסוק: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן" (מלאכי ב, ו)[7].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תר"ע (1910) החל להדפיס קונטרסים בגמרא ובהלכה, שלאחר פטירתו כונסו לספר פנס שלמה.

במהלך השנים פרסם מספר ספרים על התנ"ך ושילב בהם כתיבה מדעית עם נאמנות לדרך המסורתית. בהקדמתו לפירושו לספר ישעיהו כתב: "הפירוש שהנני נותן בזה הוא קנקן כולו מלא חדש, כי לא נכנסו לתוכו אלא ביאורים שלא נכתבו עד הנה על ידי מפרשי המקרא", בהקדמתו לפירוש על תהילים הוסיף "הפירוש למזמורי תהילים... עם היותו נאמן לדרך הקודש - דרך המסורה, כבש לו מסילה חדשה... הוא חותר לרדת את היסודות - עד המאורע, שעליו נוסד המזמור". לאחר פטירתו יצא פירושו לספר הושע. ספריו התקבלו גם בחוגי המדע, ואף מספר חוקרים נוצריים הביאו את דבריו בספריהם[8].

בשנת ה'תש"ח יצא בהוצאת מוסד הרב קוק ספרו מוסר המקרא והתלמוד בו הוא פורס את שיטתו במקומו של המוסר ביהדות. לדבריו המוסר והאמונה באלוהים קשורים בטבורם זה לזה, משום שמשמעותה של האמונה בה' היא השאיפה לשלמות מוסרית, שאיפה שמתממשת על ידי הזדהות האדם עם קונו כדרשת חז"ל "ודבקת בו - הדבק במידותיו של הקב"ה", מתוך כך נובעת האוניברסליות של המוסר היהודי וערכה של קדושת החיים[9]. קטעים מספר זה הובאו בספר "פרקים במחשבת ישראל" של הרב שאול ישראלי[10].

רשימת כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנס שלמה - חלק א, וילנא תר"ע
  • פנס שלמה - חלק ב וחלק ג, ירושלים תשי"ז
    • פנס שלמה - מהדורה חדשה הכוללת את כל ספרי המחבר בהלכה, ירושלים תשנ"ח
  • תשעה פרקים להרמב"ם - על הלכות גירושין, תרפ"ח
  • איזהו נשך - על הלכות ריבית, ציריך תר"צ
  • שבעה פרקים להרמב"ם - על הלכות אישות, ציריך תרצ"ה
  • שמונה פרקים להרמב"ם - על הלכות עכו"ם, תרצ"ח
  • פירוש על ישעיהו, וינה תרפ"ז
  • פירוש על תהילים, ציריך תרצ"ג
  • נבואת הושע, תל אביב תשכ"א
  • מוסר המקרא והתלמוד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ח ותשל"ז

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב יחיאל יעקב וינברג, 'ר' שלמה זלמן פינס: שרטוטים לדמותו של גאון וחסיד ואיש אשכולות' - עליו ועל חיבוריו, לפרקים ב, ירושלים תשע"ו, עמ' תקנ-תקסד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]