שמאי גולן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמאי גולן, 2010

שמאי גולן (5 באפריל 1933 - 10 בדצמבר 2017) היה סופר ועורך ישראלי.

ספריו של גולן עסקו בעיקר בשואה, בניסיונות ניצולי השואה להיאחז בארץ ובחייהם של בני הדור השני לשואה, שנולדו בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפולטוסק שבפולין בשנת 1933. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה ארצו על ידי הנאצים, ולאחר מכן על ידי הסובייטים, וגולן חי תחת שני שלטונות הכיבוש הללו. עלה ארצה ב-1947, במסגרת עליית הנוער. התחנך בקיבוץ רמת כובש ושימש כקצין בצה"ל. בעל תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בספרות ובהיסטוריה.

בשנות השישים שימש גולן מורה לספרות ולעברית בגימנסיה העברית בירושלים ובבית הספר האזורי הר יהודה. היה בין מייסדיו של בית הסופר בירושלים, ושימש כמנהלו הראשון במשך שבע שנים. בבית הסופר ארגן גולן סדנאות כתיבה יוצרת והקים ספריה שעיסוקה ב"ירושלים בספרות היפה", כדבריו. ארגן את כינוס ארגון הסופרים הבינלאומי בירושלים ב-1974, בו השתתפו כמה מגדולי הסופרים בעולם בעת ההיא - סול בלו, אז'ן יונסקו והיינריך בל. שימש ארבע פעמים יושב ראש אגודת הסופרים העברים בישראל.

גולן יצא לשליחויות חינוכיות במקסיקו ובארגנטינה, בה שימש ראש נציגות המחלקה לחינוך ולתרבות הגולה. שירת כיועץ בשגרירות ישראל במקסיקו. בתקופתו באמריקה הדרומית פעל למען עליית יהודי ברית המועצות. לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לרוסיה מונה גולן לנספח התרבות הראשון של שגרירות ישראל במוסקבה.

שמאי גולן כיהן כחבר בכמה וכמה מועצות ציבוריות. ביניהן מועצת "יד ושם", הנהלת אקו"ם והנהלת פא"ן - ארגון הסופרים הבינלאומי.

ספר סיפוריו הראשון של גולן, "באשמורת אחרונה" פורסם בשנת 1963. במהלך חייו, פרסם גולן ארבעה קובצי סיפורים וארבעה רומנים, ערך ספרים ופרסם מאות מאמרים. הנושא העיקרי של יצירתו הוא השואה ודמויות יהודיות במהלכה ולאחריה. יצירתו, ובכלל זה מאמריו, תורגמה לשפות רבות. יצירותיו עובדו לסרטים, לתסכיתי רדיו, ואף למחזה שהוצג בברית המועצות.

גולן נפטר בדצמבר 2017, והותיר אחריו אישה (ד"ר ארנה גולן, חוקרת ספרות) וארבעה ילדים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ואם אתה מוכרח לאהוב
  • מותו של אורי פלד
  • אשמים
  • באשמורת אחרונה

סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בריחות למרחקים קצרים
  • חופה
  • המארב (איירה: חנה לרנר)
  • ברושים בשלכת

מאמרים וראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסעותיי עם ספרים

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השואה – פרקי עדות וספרות
  • אנשים בתל אביב זוכרים, יחד עם אהוד בן עזר (2008)
  • טניה ופליכס גולדשטיין - רופאים ישראלים שלא חדלו להיות ניצולי שואה
  • סיפורים אישיים על תל אביב: מבחר סיפורי חיים של גמלאים, הוצאת עמותת כוח לגמלאים תל אביב־יפו, 2012 (יחד עם אהוד בן עזר)

ביבליוגרפיה, ראיונות ומאמרים על המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]