שמחה אהרוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמחה אהרוני

שמחה אהרוני (193115 בנובמבר 2010) היה עורך ועיתונאי ישראלי, בעיתונים "הצופה" ו"ידיעות אחרונות" וקצין בכיר בדרגת אל"ם בחיל האויר. בעברו היה איש "המוסד".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמחה אהרוני נולד בשם שמחה קרֶמֶר בשנת 1931 בפולין, בנם של דבורה ומשה קרמר. בהיותו כבן 3, עלה לארץ ישראל עם הוריו והמשפחה התיישבה תחילה במושבה רחובות. לאחר 3 שנים עברו למושבה רעננה. שמחה למד בבית הספר המקומי ואת לימודיו התיכוניים עשה במדרשיית נועם בפרדס חנה. בתחילת שנות ה-50 התגייס לצה"ל והתקבל לקורס טיס. במהלך הקורס נפצע והחליט להמשיך בתפקידים אחרים בחיל האוויר.

בתחילת שנות ה-50 נישא לשרה זייף, מורה.

בשנות ה-60 היה במשך מספר שנים איש "המוסד" הישראלי ועסק בין השאר בסיוע לעלית יהודי צפון אפריקה.הוא אף כתב ספר על כך בשם "מבצע יכין- 1961-1963". אהרוני עבד שנים רבות בעיתון "הצפה" והיה כתב ועורך מדורי פנים בעיתון זה. בשנות ה-70 מונה לכתב צבאי של העיתון. בוגר תואר שני במדעי המדינה ותרבות צרפת באוניברסיטת בר-אילן.

בשנת 1978 עבר אהרוני לעבוד בעיתון "ידיעות אחרונות", ושם שימש בתפקידי עריכה וכתיבה וכן ריכז והוביל את פרויקט הכשרת עיתונאים צעירים שליד העיתון, שבמסגרתו רוכשים בני נוער ועורכי עיתוני בית הספר את רזי מקצוע העיתונות.

בשירות המילואים שלו התקדם אהרוני בסולם הדרגות בחיל האוויר והגיע לדרגת אלוף-משנה. הוא ניהל וריכז את "פרויקט חילופי הקדטים", שבמסגרתו מגיעים לביקור בישראל משלחות של טייסים צעירים ופרחי טיס מרחבי העולם, נפגשים עם טייסים ישראלים ואנשי תעופה מטיילים ומסיירים בארץ. בהמשך שירת במדור ההפקות של החיל. אהרוני שירת במשך שנים רבות במילואים. על פי אתר חיל האויר, אהרוני הוא האדם היחיד בחיל-האוויר והאדם השני בצה"ל שזכה לענוד את שבעת אותות מלחמות ישראל יחד.

לאחר סיום עבודתו ב"ידיעות אחרונות" שימש אהרוני חבר בדירקטוריון חברת התעופה "סאן דור" ואף שימש במשך מספר חודשים בתפקיד יו"ר הדירקטוריון. בנוסף היה חבר כבוד בארגון הבינלאומי לחילופי פרחי טיס בין חילות האוויר בעולם.

אהרוני נפטר ב-15 בנובמבר 2010, בגיל 79, ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו את רעייתו שרה וילדיו דורון ואמיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]