שמחה סורוקר
 | |
| לידה |
4 במאי 1928 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
4 במרץ 2004 (בגיל 75) רמת השרון, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות מורשה |
  | |
שמחה סורוקר (4 במאי 1928 – 4 במרץ 2004) היה הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, ציר כלכלי בממלכה המאוחדת, מנכ״ל משרד התקשורת ומנכ״ל בנק איגוד.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמחה סורוקר נולד בירושלים וגדל ברחובות. הוא היה מפקד גדוד בתנועת המכבי הצעיר ברחובות. עסק בעבודות חקלאיות ובכך סייע בפרנסת משפחתו.
השכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למד בגימנסיה גאולה בתל אביב, התחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לימודיו באוניברסיטה נעצרו בזמן מלחמת העצמאות, בה התגייס לגדוד מוריה של חטיבת עציוני. לאחר סיום המלחמה המשיך את לימודיו וסיים תואר שני בחוגו של דן פטינקין. במהלך לימודיו באוניברסיטה שימש כגזבר בהסתדרות הסטודנטים.
כהונתו במשרד האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל ללימודיו באוניברסיטה, סורוקר החל לעבוד במשרד האוצר והיה מראשוני העובדים באגף התקציבים. בשנת 1955 קיבל מלגה לנסיעה ומגורים בוושינגטון שם השתלם בנושא תקציבים. הוא התקדם באגף עד שבשנת 1958 התמנה לראש האגף[1]. סורוקר היה מקורב לקברניטי הכלכלה הישראלית הצעירה בהם לוי אשכול ופנחס ספיר. במסגרת תפקידו היה חבר בוועדה שהמליצה על העברת הטלפוניה לחברה מסחרית, אך מסקנות הוועדה נגנזו על ידי שר הדואר והקמת בזק נדחתה בכ-22 שנה[2].
החל משנת 1962 ביקש לעבור לתפקיד אחר[3]. הוא ביקש להתמנות למנהל בתי זיקוק לנפט[4], אך הפסיד בהתמודדות למאיר גירון[5]. בשנת 1964 מונה סורוקר לציר כלכלי בשגרירות ישראל בבריטניה[6], וגר בלונדון עם משפחתו במשך 4 שנים עד סיום כהונתו.
במהלך אותה תקופה עלה שמו כמועמד לתפקיד המפקח על מטבע זר[7] ולתפקיד משנה למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה[8]. כן הוצע לתפקיד מנכ"ל בנק החקלאות לישראל, אך מינויו טורפד על ידי חיים הלפרין[9].
כהונתו במשרד התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1968 התמנה למנכ״ל משרד הדואר[10]. נבנו בזמן כהונתו כבלים תת-ימיים לאירופה ונחנכה תחנת הלוויינים בעמק האלה. בטקס חניכת הלוויינים הנ״ל שנוהל על ידו, לראשונה בהיסטוריית מדינת ישראל נוצר קשר טלפוני ישיר עם נשיא ארה״ב ריצ'רד ניקסון על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר.
תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום כהונתו כמנכ״ל משרד התקשורת ב-1976 התמנה למנכ״ל בנק איגוד. סורוקר היה בנוסף חבר הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה, חבר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב וחבר הוועד המנהל של מכון ויצמן.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סורוקר היה נשוי לזיוה[11], והיה אב לבת ושני בנים - עו"ד נילי ארז סורוקר, עו"ד ערן סורוקר וד"ר למדעי המחשב דני סורוקר.
שמחה סורוקר נפטר ב-4 במרץ 2004 ונקבר בבית הקברות מורשה ברמת השרון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמחה סורוקר באתר עמותת יד לוי אשכול
- אתר הנצחה לשמחה סורוקר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שמחה סורוקר - ממונה על התקציבים, דבר, 31 במרץ 1958
- ^ הומלץ למסור משק הטלפונים לחברה ציבורית, מעריב, 28 בינואר 1964
סליחה, טעות במספר, חרות, 3 בפברואר 1964
בן עמי שילוני, רשת הטלפונים לא תועבר לחברה מסחרית, הַבֹּקֶר, 8 במאי 1964 - ^ מ. זנדברג הוצע במקום סורוקר לאגף התקציבים, הַבֹּקֶר, 10 ביולי 1963
- ^ ש. סורוקר יתמנה מנהל בתי הזיקוק, הארץ, 11 ביוני 1962
- ^ יאיר קוטלר, מאבק על משרת מנהל בתי הזיקוק בחיפה, הארץ, 1 ביולי 1962
- ^ עובדי האוצר נפרדו מש. סורוקר, מעריב, 13 באפריל 1964
אישים ומוסדות, מעריב, 26 במאי 1964 - ^ ש. סורוקר - הוצע לתפקיד המפקח על מטבע זר, מעריב, 12 ביולי 1965
- ^ רפאל אלדור, שמחה סורוקר - מועמד למישנה מנכ'ל משרד המסחר, מעריב, 18 בינואר 1966
- ^ דניאל בלוך, גילו של המנהל, דבר, 11 באוקטובר 1967
- ^ ש. סורוקר יתמנה למנכ"ל הדואר, דבר, 6 במרץ 1968
י. ניצן - נציב שרות המדינה, מעריב, 22 באפריל 1968
מנכ"ל הדואר החדש נכנס לתפקידו, הצופה, 7 במאי 1968 - ^ פרסום נישואין, הצופה, 8 בנובמבר 1954
| מנכ"לי משרד התקשורת | |
|---|---|
|