שמרקה קצ'רגינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמריהו קצ'רגינסקי)
שמרקה קצ'רגינסקי
Kaczerginski-1929.gif
לידה 28 באוקטובר 1908
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 23 באפריל 1954 (בגיל 45)
מנדוסה, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, פולין, ברית המועצות, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Tates, Mames, Kinderlekh עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1934 – 23 באפריל 1954 (כ־20 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמריהו (שְׁמֶרְקֶ'ה) קָצֶ'רְגִינְסקייידיש: שמערל או שמערקע קאַטשערגינסקי; בכתיב לועזי: Shmerke Kaczerginski;‏ 1908, וילנה28 באפריל 1954, מנדוסה, ארגנטינה) היה סופר, עיתונאי ומשורר יידיש, פרטיזן במלחמת העולם השנייה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמרקה קצ'רגינסקי נולד בווילנה שבליטא (אז באימפריה הרוסית) בשנת 1908. למד במוסדות דתיים והשתלם בענף הדפוס בווילנה. מגיל צעיר החל לכתוב שירים וסיפורים ולפרסמם. היה בין המייסדים והפעילים של חבורת משוררי היידיש הצעירים בווילנה, "יונג וילנה" ("וילנה הצעירה"). קצ'רגינסקי היה בעל השקפות שמאלניות, והצטרף מצעירותו למפלגה הקומוניסטית. בווילנה היה כתב של העיתון היידי מאמריקה "מאָרגן פֿרייַהייט". כבר מצעירותו נתחבבו כמה משיריו על ההמונים היהודים בווילנה ובפולין, והפכו לשירי עם מושרים.

עם ההסכם בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, הסכם ריבנטרופ–מולוטוב (1939), התרכזו בווילנה עשרות אלפי יהודים שנמלטו מפולין, ובהם משוררים וסופרים רבים. תוך זמן קצר קמו מוסדות ספרותיים קומוניסטיים, לפי הדגם הסובייטי, וקצ'רגינסקי תפס מקום בולט בהתארגנויות החדשות.

ביוני 1941 החלה הפלישה הנאצית לברית המועצות. יהודים רבים הצליחו להימלט מזרחה עם הקומוניסטים, אך רבים יותר נותרו בווילנה בגטו. קצ'רגינסקי לא הצליח להימלט מזרחה, ונמלט כשנה מהגרמנים כשהתחזה למשוגע חרש אילם. באביב של שנת 1942 חזר לווילנה והשתקע בגטו. נטל חלק פעיל בחיי התרבות הענפים והאינטנסיביים שהיו בגטו. פעל בגטו יחד עם המשורר אברהם סוצקבר ואחרים, והיה בין השאר בין מצילי אוצרות היהדות העצומים שהיו בווילנה: באפריל 1943 החלו הנאצים לבזוז את ספריית "ייווא", כחלק מ"מבצע רוזנברג", וכפו על קצ'רגינסקי לסייע להם באיסוף מסמכים מייווא על מנת להעבירם לברלין. היות ש-"ייווא" שכן מחוץ לגטו, עלה בידו של קצ'רגינסקי, בסיוע סוצקבר ואחרים, להציל ספרים, כתבי-יד ומסמכים מארכיון גטו וילנה. קבוצה זו בהנהגתם כונתה "בריגדת הנייר"[1][2].

בספטמבר 1943 נמלט קצ'רגינסקי מגטו וילנה, והצטרף ליחידת פרטיזנים סובייטים ביערות הסמוכים. בשל חברותו במפלגה הקומוניסטית, קוּדם לתפקידי ארכיון, עיתונאות, רישום ותעמולה בחטיבת הפרטיזנים הרוסית. בקיץ 1944 היה בין ראשוני השבים לווילנה ולגטו החרב. קצ'רגינסקי התמסר לפעולות הצלה שימור ואיסוף של יצירות התרבות היהודית שנמחקה. ובשנת 1948 בשיתוף עם דוד בוטביניק הוציא אנתולוגיה גדולה של שירת יידיש שחוברה בגטאות ובמחנות ההשמדה. לשירים צורפו לחנים והאסופה הזו הפכה לאבן פינה ביצירת היידיש של תקופת ההשמדה.

קצ'רגינסקי עצמו חיבר בתקופת המלחמה שירים, שרבים מהם היו ללהיטים, בהם: "פֿרילינג" (אביב), שנכתב לאחר מות אשתו בגטו;[3] "יוגנט הימן" (המנון הנוער), שהיה להמנון מועדון הנוער בגטו; "דאָס עלענטע קינד" (הילדה הגלמודה), שנכתב בעקבות סיפורה של בתה של חברתו, המורה רחל פופקו-קרינסקי, שהוחבאה על ידי העוזרת הנוצרייה של המשפחה;[4] "איציק וויטענבערג" (איציק ויטנברג), המתאר את ההקרבה של מנהיג הפרטיזנים בגטו וילנה;[5] וכן "שטילער, שטילער" (שקט, שקט), אולי שירו הידוע ביותר, שנכתב כתגובה לרצח ההמוני של יהודי ליטא בפונאר שליד וילנה.

קצ'רגינסקי לא היה ציוני; הוא התנכר לעברית, ובחר שלא לשבת בישראל, בניגוד לחברו המשורר אברהם סוצקבר. הוא היגר בשנת 1950 לארגנטינה, שהיה בה עדיין באותה עת ציבור דוברי יידיש ניכר. ואכן, חמישה מספריו, ביידיש, יצאו לאור בבואנוס איירס.

ב-28 באפריל 1954 נהרג שמרקה קצ'רגינסקי בתאונת מטוס בארגנטינה.[6] [7]

היה נשוי ואב לבת.

שמרקה קצ'רגינסקי פרסם עשרות ספרי שירה וסיפורת ביידיש. רק שירים בודדים מיצירתו תורגמו לעברית.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חורבן ווילנע: אומקום פון די יידן אין ווילנע און ווילנער געגנט פערזענלעכע איבערלעבונגען: זאמלונג פון עדות באווייזן אדער דאקומענטן, ניו יורק: ארויסגעגעבן פון דעם פאראייניקטן ביכער פארלאג, 1947.
  • פארטיזאנער גייען: פארצייכענונגען פון ווילנער געטא, בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע, 1947.
  • צווישן האמער און סערפ: צו דער געשיכטע פון דער ליקווידאציע פון דער יידישער קולטור אין סאוועטן-רוסלאנד ["בין הפטיש למגל: לתולדות חיסול התרבות היהודית ברוסיה הסובייטית"] / ש’ קאטשערגינסקי, פריז: א גרופע פריינד פון ווילנע, 1949. (מהדורה נוספת: בואנוס איירס, דער אמת, 1950.)[8]
  • איך בין געווען א פארטיזאן: די גרינע לעגענדע / שמריהו קאטשערגינסקי, בואנוס איירס: פריינד פונעם מחבר, 1952.
  • שמערקע קאטשערגינסקי אנדענק בוך / שמריהו קאטשערגינסקי, בואנוס איירס: [חמו"ל], תשט"ו.

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דאס געזאנג פון ווילנער געטא [תווים] / געזאמלט, דערקלערט און הקדמה פון ש’ קאטשערגינסקי, פריז: פארבאנד פון די ווילנער אין פראנקרייך, 1947.
  • לידער פון די געטאס און לאגערן [תווים] / טעקסטן און מעלאדיעס געזאמלט: ש’ קאטשערגינסקי; רעדאקטירט: ה' לייוויק, ניו יורק: ציקא, 1948.
  • גאטע און ישראל לידער [תווים] / שמריהו קאטשערגינסקי, בואנוס איירס: ארגענטינער אפטייל פון יידישן קולטור קאנגרעס, תש"י.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמרקה קצ'רגינסקי בוויקישיתוף

מיצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "פונאר":

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנחת אבן הפינה לבניין ייווא, אוקטובר 1929, באתר יד ושם.
  2. ^ עופר אדרתבמקום להבריח מזון, הם הבריחו ספרים, באתר הארץ, 21 בינואר 2021
  3. ^ "פרילינג" - אביב, באתר "מיתרי הלב: מוסיקה מתקופת השואה", יד ושם.
  4. ^ דאָס עלנטע קינד - הילדה הגלמודה, באתר "מיתרי הלב: מוסיקה מתקופת השואה", יד ושם.
  5. ^ "איציק וויטענבערג" – איציק ויטנברג, באתר "מיתרי הלב: מוסיקה מתקופת השואה", יד ושם.
  6. ^ ש. קצ'רגינסקי, דבר, 29 באפריל 1954.
  7. ^ תחת השם Shmerke Kakserginski ברשימת הניספים, באתר La Rioja Antigua.
  8. ^ ראו סקירה: יונה גולדברג, "שקיעת היהדות"?, דבר, 28 באפריל 1950.