שניאור זלמן אהרן שניאורסון
 | |||||||
| לידה |
11 ביולי 1858 י"ט בתמוז ה'תרי"ח  לובביץ', האימפריה הרוסית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1908 (בגיל 50) י"א בחשוון ה'תרס"ט | ||||||
| כינוי |
הרז"א  | ||||||
| מקום קבורה |
ויטבסק | ||||||
| תקופת הפעילות |
? – 5 בנובמבר 1908 | ||||||
| השתייכות |
חסידות חב"ד | ||||||
| בת זוג |
שטערנא שניאורסון בתיה שניאורסון | ||||||
| שם השושלת |
משפחת שניאורסון | ||||||
| אב | שמואל שניאורסון | ||||||
| אם |
רבקה שניאורסון | ||||||
| צאצאים | דינה שניאורסון, שרה וולפסון | ||||||
| מספר צאצאים |
2 | ||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה |
תואר 'אזרח נכבד לדורותיו' של האימפריה הרוסית | ||||||
  | |||||||
שניאור זלמן אהרן שניאורסון (המכונה הרז"א; 11 ביולי 1858 - 5 בנובמבר 1908) היה בנו הגדול של האדמו"ר המהר"ש מחסידות חב"ד לובביץ'. לאחר מות אביו שימש באדמו"רות בלתי-פורמלית יחד עם אחיו הצעיר אדמו"ר הרש"ב. לאחר תקופה קצרה פרש מן האדמו"רות, פנה למסחר ואימץ אורח חיים מודרני[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שניאור זלמן אהרן נולד בעיירה לובביץ' לאביו, האדמו"ר המהר"ש (שמואל שניאורסון), ולאמו, הרבנית רבקה. הוא נקרא על שם סב-סבו אדמו"ר הזקן ועל שם סבו מצד אמו, הרב אהרן אלכסנדרוב משקלוב. סבו, האדמו"ר הצמח צדק, נהג לקרוא לו בראשי תיבות "רז"א" (בארמית: סוד), שם שדבק בו בקרב החסידים.
בחודש חשוון ה'תרל"ד (1873) התחתן בלובביץ' עם בת דודתו, שטרנה, בתו של רבי ישראל נח שניאורסון (האדמו"ר מחב"ד-ניעז'ין (אנ')). לזוג הצעיר היו יחסים שערורייתיים עם אחיו הרש"ב ואשתו שטרנה שרה. רש"ב תיאר בפני פרופ' וילהלם שטקל את זלמן כ"רודף שמלות", שנהג להזמין את רש"ב לצפות בשטרנה אשתו כשהיא בלבוש חשוף כדי לעוררו (בהיעדר הבכור, נהג האח הצעיר ל"השתעשע" עם שטרנה, אך "מבלי להיסחף"). זלמן ביקר מצדו אצל שרה בפרטיות, באופן שעורר רינונים והביא את רש"ב, שלא חשד באשתו אך היה מחויב לכבודה, לנזוף בו.[2]
בעת כהונת אביו כאדמו"ר, שילב את שני בניו, זלמן אהרן ושלום דובער (הרש"ב) בהנהגת החצר[3].
לאחר מות אביו בשנת 1882 (תרמ"ג) וקיבל על עצמו את האדמו"רות באופן חלקי ולא רשמי, במשותף עם אחיו הרש"ב. בקרב החסידים היה מקובל שבענייני הקודש היו מתייעצים עם אחיו, ובענייני החול היו נועצים בו. כך התנהלו הדברים למשך תקופה קצרה של בין פחות מחצי שנה לכמעט שנתיים, במהלך השנים 1882–1884[4].
לאחר תקופה קצרה זו, פרש הרז"א מהנהגת החסידות, החליף את לבושו החסידי בבגדים קצרים ומודרניים יותר, ובניגוד לצוואת אביו פנה למסחר. אחיו הרש"ב קיבל עליו את האדמו"רות, אך נמנע מלנהוג כאדמו"ר באופן מלא כל עוד אחיו הגדול התגורר בלובביץ'[5]. עם זאת, נשמר לו יחס של כבוד בחצר לובביץ'[6]. בתקופה זו קיבל הרז"א את הונו של אביו, בעקבות זאת, תבע אחיו לקבל את כתבי אביו, וזכה[7], בשנת 1886 (תרמ"ו) השקיע את כספי הירושה בפיתוח מפעל סבון בעיירה לובביץ'[8]. המפעל נכשל מבחינה כלכלית ונסגר[9]. ורז"א קנה יערות ששימשו לכריית עצים ופתח מנסרה מפעל לעצים ששימשו לחומרי בנייה שפעל בין השנים 1887 (תרמ"ז) - 1890 (תר"נ), ולאחר מכן פשט את הרגל[10]. בעקבות פשיטת הרגל תבע שוב את חלקו בכתבי אביו, אך לא זכה[11].
הביוגרף חיים מאיר היילמן שהיה חסיד קאפוסט כותב בקצרה בספרו בית רבי, שנדפס בשנת תר"ס אודות תקופה זו: ”אחרי פטירת אביו הקדוש נתנו אנ"ש[א] עיניהם בו [ברש"ב] ובאחיו הגדול הרב הגאון ר' שניאור זלמן אהרן שי' (שהיה חתן אדמו"ר הרב ר' ישראל נח נשמתו עדן[ב]) ששניהם ימלאו מקום אביהם. ובאשר שאחיו הררז"א [הרב ר' זלמן אהרן] שי' לא קיבל עליו הרבנות בשום אופן (ונתן במסחור עיניו כו'), לא רצה גם הוא [הרש"ב] לקבל הרבנות בפני אחיו הגדול כו'”[12], וממשיך בתיאור כיצד בסוף הרש"ב קיבל רשמית התפקיד, ואינו מזכיר את תקופת כהונתו של הרז"א.
בשנת 1887 (תרמ"ז) הרז"א התגרש מאשתו הראשונה[13], ולאחר מכן התחתן בשנית עם בתיה[14].
בתחילת שנת תרנ"ד (1893) עזב את לובביץ' ועבר להתגורר בויטבסק. בתקופה זו התיידד עם חוגי המשכילים והציונים בעיר, והיה אהוד עליהם. הוא גם היה פעיל בחיי הקהילה היהודית בעיר.
הרז"א כתב חידושי תורה רבים במהלך חייו, אך הורה לשרוף אותם לפני מותו ולטמון את האפר בקברו. למרות זאת, מספר דרושי חסידות שאמר נשמרו בכתב על ידי שומעיו. בין היתר, ידוע מאמר שנאמר על ידו בשבת פרשת בחוקותי ה'תרמ"ג, זמן קצר לאחר מות אביו.
בקיץ 1908 (תרס"ח) חלה הרז"א, ומצבו החמיר לאחר חגי תשרי ה'תרס"ט. הוא מת ביום חמישי, 5 בנובמבר (י"א בחשוון) 1908 (תרס"ט), בגיל 50 והובא לקבורה בעיר ויטבסק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ד. זקלס "תולדות הרז"א" (18 ביולי 2022)
- זלמן דובינסקי, הדיון ההלכתי: היכן לערוך את חתונת בן הרבי?, באתר חב"ד אינפו (11.05.2014)
- מתורתו מאמר וישרנה הפרות – תרמ"ג, קה"ת, ברוקלין נ.י., תשס"ט
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איליה לוריא, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית, מרכז זלמן שזר, 2018 עמודים 36–38 (ואזכורים קלים בעמודים: 40, 99 ,258, 284, 287, 297)
- ישראל ברדה, הרז"א: תולדות הרה"ק הרב שניאור זלמן אהרן שניאורסון בן כ"ק אדמו"ר מהר"ש מליובאוויטש, לוד, אלול תשפ"ב 2022.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ערך זה מבוסס על מחקרו של ד. זקלס "תולדות הרז"א" (18 ביולי 2022) ועל ספרו של ההיסטוריון איליה לוריא, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית (מרכז זלמן שזר, 2018) עמודים 36–38 ובנסמן במפתח שמות
- ^ מאיה בלקירסקי-כ"ץ, An Occupational Neurosis: A Psychoanalytic Case History Of a Rabbi., AJS Review, כרך 34, אפריל 2010. עמ' 4.
- ^ ישראל ברדה, הרז"א, מכון הספר תפארת רפאל, לוד 2022. עמודים 66-71
- ^ יש מקורות שונים בדבר משך תקופה זו. ראו: ברדה: עמוד 7, עמוד 9, עמוד 84 (ובהערות 30–31), עמוד 88, עמוד 191 (ההספד של ד"ר ליברמן) ובעמוד 249
- ^ ברדה: עמודים 112–116 והערה 147 וכן בעמוד 137
- ^ ברדה: עמוד 89 ועמודים 138-139; בן ציון דינור, בעולם ששקע, ירושלים, תשי"ח, עמוד 146
- ^ ברדה: עמוד 149
- ^ ברדה: עמוד 90 - 150
- ^ לפי ברדה עמוד 91 ובהערה מספר 51)
- ^ פשיטת רגל הייתה בסביבות תר"נ-תרנ"א (ברדה: עמודים 93–94. ראה בעמודים אלו ובעמוד 95 אודות העצי בנייה ניסור עצים וכו').
- ^ ברדה, עמ' 150 - 152
- ^ חיים מאיר הלמן, בית רבי, חלק ג', תר"ס, עמוד 252
- ^ 'בעקבות סיבוך משפחתי קשה' לפי עדות של ישראל זאב וולפסון, (ברדה עמוד 97 בהערה מסר 76)
- ^ בשנת תרנ"א כבר היה נשואים (לפי מכתב הריי"ץ לגבי אותה השנה, שבה מזכיר אותה כדודתו. מובא אצל ברדה עמוד 136)