חסידות קאפוסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חסידות קאפוסט היא חצר חסידית, ענף של חסידות חב"ד שפוצלה וניהלה חצר בפני עצמה. החצר התקיימה ופעלה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 במקביל לענפים אחרים של חב"ד. מייסד השושלת היה המהרי"ל (בנו של האדמו"ר השלישי מחב"ד, הצמח צדק) לאחריו כיהן בנו כאדמו"ר ולאחריו שני בנים נוספים. לאחר שני דורות שבה החצר והתמזגה עם חסידות חב"ד ליובאוויטש. למעשה חצי מהזמן בו התקיים שושלת קאפוסט שימשו באדמורו"ת שני אדמו"רים במקביל באותו הזמן. הענף היה קיים במשך חמישים ושבע שנים מתרכ"ו עד תרפ"ג[1]

רבי יהודה לייב שניאורסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד השושלת היה רבי יהודה לייב שניאורסון (מהרי"ל מקאפוסט; 1808–1866), בנו השני של האדמו"ר ה"צמח צדק". לאחר פטירת אביו, עבר לעיירה קאפוסט והחל לכהן כאדמו"ר. שאר אחיו נהגו אף הם כאדמו"רים מלבד האח הבכור, אולם לחצרו של רבי יהודה לייב נהרו חסידים רבים, בין השאר בגלל שהיה המבוגר מבין אחיו האדמו"רים ואף הספיק להכיר את רבי שניאור זלמן מלאדי, אבי סבו ומייסד שושלת חב"ד. עם זאת, בית דין שהוקם כדי לדון בשאלת יורשו של ה"צמח צדק", פסק כי האח הצעיר, רבי שמואל שניאורסון (המהר"ש) הוא זה שאמור למלא את מקום אביו. רבי יהודה לייב נפטר כחצי שנה לאחר אביו ונקבר בעיר קאפוסט. את מקומו מילא בנו, רבי שלמה זלמן שניאורסון.

רבי שלמה זלמן שניאורסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שלמה זלמן שניאורסון (1830–1900), בנו הבכור של המהרי"ל מקאפוסט, כיהן כאדמו"ר בקאפוסט במשך 34 שנים. בין חסידיו המפורסמים נמנו רבי חיים מאיר היילמן, מחבר ספר תולדות חב"ד, "בית רבי", ורבי יוסף רוזין, ה"רוגאטשובי". בית כנסת חב"ד בשכונת מאה שערים בירושלים היה שייך במקורו לחסידיו[2].

מאמריו התאפיינו בהסברת עניינים עמוקים בלשון קצרה ובהירה. ספרו "מגן אבות" (מגן אבות בגימטריה שלמה זלמן), יצא לאור לראשונה בברדיטשוב בשנת תרס"ב. הספר מכיל "מאמרים" רבים מכתב ידו על סדר פרשיות התורה, מועדי ישראל ועוד, והובא לדפוס על ידי בנו, יהודה לייב. בספר שבעה חלקים, כאשר החלק השביעי מכיל מאמרים שלא נכתבו על ידי רבי שלמה זלמן, אך היו למראה עיניו. ספר נוסף של רבי שלמה זלמן שניאורסון הוא "דרושים יקרים", המכיל שני מאמרים שנרשמו על ידי רבי גדליה אברהם יאנקלזון מפאלעצק, ונדפס בווילנה בשנת תרס"ג.

לאחר פטירתו בשנת תר"ס (1900) החלו שני אחיו הצעירים לכהן כאדמו"רים.

רבי שלום דובער שניאורסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שלום דובער שניאורסון (1834–1908) היה נשוי לנכדתו של רב ייבי, מראשוני תנועת החסידות. כיהן כרב בעיר רציצה (Rechytsa), הסמוכה לעיר הומל בפלך מינסק, ומשנת תר"ס גם כאדמו"ר. היה ידוע כפוסק הלכה מובהק, ותשובות ממנו נתפרסמו בכתבי עת רבים. חלק מתלמידיו היו מגדולי הרבנים ברוסיה ובפולין. על תלמידיו נמנו בין השאר הרב שלמה יוסף זוין והלל צייטלין.

רבי שמריה נח שניאורסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר מבברויסק

הרב שמריה נח שניאורסון (1842–1923), בנו השלישי של המהרי"ל מקאפוסט. משנת תרל"ב כיהן כרב לחסידי העיר באברויסק, ומשנת תר"ס כיהן גם כאדמו"ר מקאפוסט במקביל לאחיו, תפקיד אותו מילא במשך 20 שנה עד לפטירתו. בשנת תרס"א (1901) ייסד ישיבה בעיר בוברויסק שנוהלה בידי בנו הרב מנחם מנדל שניאורסון וממנה יצאו תלמידים רבים שחלקם כיהנו ברבנות קהילות שונות ברוסיה. עמד בראש כולל חב"ד בארץ ישראל.

ספרו "שמן למאור" מכיל דרשות שנאמרו על ידו החל משנת תרס"א. דרשות אלו נדפסו על ידי צאצאיו, חלק ראשון בשנת תשכ"ד וחלק שני בשנת תשכ"ז. הספר מכיל שני כרכים עבים והדרושים הם בסגנון המקובל בחב"ד, של דרושים חב"דיים ארוכים.

לאחר מותו סירבו בניו לכהן כאדמו"רים ובכך נסתיימה תקופת הפיצול בחב"ד, כאשר החסידים קיבלו עליהם את מנהיגותו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב עמרם בלוי, שמע שלמה: תולדות ושיחות כ"ק אדמו"ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט, קובץ 'היכל הבעש"ט', גיליון יז, כסלו תשס"ז עמודים קט-קמג.
  • הרב עמרם בלוי, דובר שלום: תולדות ימי חייו של הרה"ק רבי שלום דובער שניאורסהן מרעציצא זי"ע, 'קובץ היכל הבעש"ט' כרך כ"ג, תמוז תשס"ח, עמ' קמט-קסב
  • הרב עמרם בלוי, 'קובץ היכל הבעש"ט' חלק כ"ב, המאור הגדול: קורות חייו של הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק זי"ע, ניסן תשס"ח, עמודים צה-קלא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ, עמודים: 290, ,276-277, 296
  2. ^ בית חסידים הראשונים, עם ניחוח חב"די עתיק ● מרתק, www.shturem.net