שרה לנקשייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרה לנקשייר
Sarah Lancashire
Sarah Lancashire 2013.jpg
לידה 10 באוקטובר 1964 (בת 54)
אולדהאם, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Sarah-Jane Abigail Lancashire עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס נימפת הזהב לשחקנית המצטיינת לסדרת דרמה בטלוויזיה (2015)
פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר (2017)
עיסוק שחקנית, במאית טלוויזיה, שחקנית תיאטרון, שחקנית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Peter Salmon עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרה לנקשייר (באנגלית: Sarah Lancashire; נולדה ב-10 באוקטובר 1964) היא שחקנית טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון אנגלייה. למדה בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה וסיימה את לימודיה ב-1986. במקביל לקריירת המשחק היא לימדה דרמה באוניברסיטת סלפורד במשך חמש שנים. ב-1990 השתתפה במשך זמן קצר במחזמר "אחים בדם" בווסט אנד בלונדון, ואחר כך לוהקה בתפקיד ראקל וולסטנהמל באופרת הסבון "קורוניישן סטריט". ב-1996 עזבה את הסדרה וזכתה בפופולריות בסדרות "Where the Heart Is" ‏(1997-1999), בסדרה "לדפוק שעון" ובסרט הטלוויזיה "Seeing Red" ‏(2000). בשנת 2000 חתמה על חוזה לשנתיים עם ITV, שהפך אותה לשחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בטלוויזיה הבריטית.

ב-2004 ביימה לנקשייר לראשונה את האנתולוגיה "The Afternoon Play" (הצגה של אחר הצהריים). בהמשך שיחקה בדרמות תקופתיות כמו העיבוד משנת 2007 ל"אוליבר טוויסט", הסדרה "העלייה לקנדלפורד" (2008–2011) ובסדרת הטלוויזיה "גן עדן לנשים" משנת 2012. בשנת 2011 שיחקה בתפקיד ראשי במחזמר "Betty Blue Eyes" עליו הייתה מועמדת לפרס אוליבייה. ב-2014 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה כקרוליין בסדרת הדרמה "הטנגו האחרון בהליפקס". עוד ב-2014 זכתה לשבחים על גילום סמלת קתרין קאווד בסדרת המתח "עמק האושר". על תפקיד זה זכתה לנקשייר ב-2017 בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותה וראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1964 באולדהאם, לנקשייר[1] אביה, ג'פרי לנקשייר, היה תסריטאי שידוע בין השאר בתסריטים שכתב לאופרת הסבון "קורוניישן סטירט" ולסיטקום "The Cuckoo Waltz".[2][3] אמה, הילדה, הייתה העוזרת האישית של ג'פרי.[2] יש לה שלושה אחים, אח אחד גדול ממנה אח שני צעיר ממנה והשלישי אח תאום.[4] מ-1976 עד 1981 למדה בבית הספר היסודי "אולדהאם הולם".[5] בגיל 17 החלה לסבול מדיכאון קליני.[6]

לנקשייר מציינת בראיון שהיא אינה מבקשת לעצמה תהילה או סטאטוס.[2] בגלל הרקע שלה היא נמשכה תחילה לעבודה שמאחורי הקלעים בטלוויזיה, ועד גיל 18 לא חשבה להיות שחקנית.[7] רק אחרי שהתקבלה לבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה הבינה שהיא נהנית לשחק.[7] יחד איתה למדו שירלי הנדרסון, מגי או'ניל וניב קיוזאק. היא סיימה את הלימודים ב-1986. אחרי שנדחתה על ידי כמה תיאטראות רפרטואריים התקבלה לתפקיד הראשון שלה אצל הבמאי הווארד לויד-לואיס בלהקת התיאטרון של ספריית מנצ'סטר שסיפק לה חברות באיגוד השחקנים (אנ').[8] בתיאטרון זה שיחקה במחזה "Pacific Overtures" ובמחזה "The Beauty Game" שהיו לדבריה "תחילת הקריירה שלה כשחקנית".[9]

כשהייתה בת 22 התחתנה לנקשייר עם החבר שלה, גארי הרגרייבס, שהיה מרצה למוזיקה ומבוגר ממנה ב-11 שנים, אותו הכירה כשהייתה בת 18.[4] בראיון ספרה שהתחתנה רק כי הייתה בהיריון ופחדה מהסטיגמה של לידת ילד מחוץ לנישואים.[10] בנם המשותף הראשון, תומאס, נולד ב-1987 ובנם השני, מת'יו נולד ב-1989.[11][12] בתחילת הקריירה שלה היו ללנקשייר הפסקות ארוכות בין תפקידים בתיאטרון, וכדי להתפרנס לימדה דרמה באוניברסיטת סאלפורד לצד עבודתה כשחקנית.[7][11] ב-1987 הופיעה בתפקיד קטן בסדרה "קורוניישן סטריט" וגילמה את ונדי פרמר, הדיירת של הדמות ג'ק דקוורת'.[13] בסוף שנות השמונית השתתפה גם בסדרת הטלוויזיה לילדים "דרמהרמה".[13] ב-1989 הופיעה בפרק אחד בסיטקום "Watching" של ITV. ב-1990 הייתה הפריצה הגדולה שלה כשקיבלה את תפקיד לינדה בהפקה של המחזמר "אחים בדם" מאת וילי ראסל שהועלה בתיאטרון אלברי (Albery Theatre) בווסט אנד שבלונדון.[7] אף על פי שנהנתה מהחוויה, היה לה קשה לשלב הופעות בלונדון וגידול שני ילדים קטנים במנצ'סטר.[14]

קורוניישן סטריט (1991–1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסט של אופרת הסבון "קורוניישן סטריט"

שבועיים אחרי שסיימה את הופעותיה ב"אחים בדם" נבחנה לנקשייר לתפקיד של דמות חדשה באופרת הסבון "קורוניישן סטריט".[7] היא הצטרפה לסדרה עם חוזה לשלושה חודשים, והמשיכה ללמד שנה נוספת באוניברסיטת סאלפורד.[11] הדמות שגילמה, ראקל וולסטנהולם, הופיעה לראשונה בסדרה ב-25 בינואר 1991 ובפעם האחרונה ב-10 במאי. בספטמבר ובאוקטובר 1991 שיחקה לנקשייר בתפקיד הראשי במחזה "לחנך את ריטה" בתיאטרון קווינס שבהורנצ'רץ'.[15] ב-30 בדצמבר 1991 הוחזרה דמותה של ראקל ל"קורוניישן סטריט" ולנקשייר התחייבה לעבוד במשרה מלאה בסדרה. היא המשיכה לשחק בסדרה עד 1996 במשכורת של 90,000£.[16][17]

שנתיים אחרי שהתחילה להופיע ב"קורוניישן סטריט" חוותה לנקשייר התמוטטות עצבים, אבל רק בני משפחתה הקרובים ידעו זאת. היא לא יצאה לחופשה מהעבודה, ובדיעבד חשבה שזה הדבר הגרוע ביותר שיכלה לעשות.[18] אמה הכריחה אותה לפנות לטיפול, וכשעשתה כך לדבריה "קיבלה את חייה בחזרה".[19] היא הרגישה שהייתה אומללה בנישואיה הראשונים. ב-1995 נפרדה מהרגיבס, ומאוחר יותר הם התגרשו.[10]

בדצמבר 1995 כיכבה בסרט ספין-אוף "Coronation Street – The Cruise", תוכנית ספיישל בת 75 דקות המתארת את ירח הדבש של ראקל וקורלי. מהסרט שיצא לווידאו בלבד נמכרו 750,000 עותקים ברווחים של 10 מיליון פאונד.[20] ב-1996נפרדה לנקשייר מהסדרה "קורוניישן סטריט" בשל עומס עבודה ובשל רצונה לקדם פרויקטים אחרים.[16] היא התעייפה מהפרסום שהביא לה התפקיד והתרחקה מראיונות בתוכניות טלוויזיה. בפרק האחרון בו השתתפה צפו כ-20 מיליון צופים.[16] באוקטובר 1996 הייתה לנקשייר מועמדת לפרס השחקנית הפופולרית ביותר של "National Television".[21]

הצלחה ופופולריות בתפקידים אחרים (1997–2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד הבא של לנקשייר היה כאחות מחוזית בשם רות' גודארד בסדרת הדרמה של ITV "מקום בו נמצא הלב" שעלה לשידור ב-1997.[22] עוד ב-1997 שיחקה בקומדיית המצבים "Bloomin' Marvellous" על זוג נשוי המנסה להביא תינוק לעולם. עקב אחוזי צפייה נמוכים וביקורות קטלניות הסדרה הורדה אחרי עונה אחת.[23] ב-1998 וב-1999 המשיכה לנקשייר לככב בתפקיד רות' גודארד בעונות השנייה והשלישית של הסדרה "מקום בו נמצא הלב". ב-1998 הייתה מועמדת בפעם השנייה לפרס השחקנית הפופולרית ביותר של "National Television".[24] בפברואר 1999 שיחקה לנקשייר בתפקיד אורח באנתולוגיה "Murder Most Horrid" לצדה של הקומיקאית דון פרנץ'. השתיים שיחקו בתפקיד שתי נשים היוצאות למסע יכטות שתוצאותיו הרסניות.[25] באפריל הוכרז שלנקשייר עוזבת את הסדרה "מקום בו נמצא הלב" על אף שהוצע לה העלאה בשכר. באותה תקופה הסדרה הייתה במקום השלישי בין סדרות הדרמה הפופולריות בטלוויזיה הבריטית. ההחלטה שלה הושפעה מכך שהצילומים הם רחוקים מביתה והיא חששה שאם תמשיך לשחק בסדרה הקריירה שלה תיפגע.[26]

בינואר 2000 חזרה לנקשייר והופיעה בסדרה "קורוניישן סטריט" בפרק יחיד בו ראקל מבקשת להתגרש מקורלי. מפיקת הסדרה ג'יין מקנאוט אמרה שראקל נחשבת לאחת הדמויות הפופולריות ביותר ב"קורוניישן סטריט" וחזרתה של לנקשייר אפשרה למליוני האוהדים לגלות מה קרה לדמות.[16] השחקנים היחידים שהופיעו בפרק היו לנקשייר וקנדי, זו הייתה הפעם הראשונה שפרק בסדרה כלל רק שני שחקנים.[27] בסוף ינואר החלה לנקשייר להופיע בסדרת הדרמה של BBC1 "לדפוק שעון" בתפקיד איבון קובלסקי, אלמנה העובדת בבית חרושת. לנקשייר השתמשה בניסיונה כאם חד-הורית כדי לאפיין את הדמות.[12] במרץ גילמה את השחקנית קוראל אטקינס בסרט הטלוויזיה "Seeing Red".[28] אחר כך השתתפה במשך שמונה שבועות בצילומי הסיטקום "כסף כסף תרדוף" של BBC1, בו גילמה את רות' קווירק, פרקליטה "שאפתנית" ו"קנאית".[4][29] הסדרה שודרה החל מיוני 2000.[29] התפקיד האחרון שלה בשנת 2000 היה בדרמת המתח "My Fragile Heart".[30] על הופעותיה בשנת 2000 זכתה במספר פרסים, בספטמבר זכתה בפרס "TV Quick" לשחקנית הטובה ביותר על תפקידיה ב"לדפוק שעון" וב-"Seeing Red", באוקטובר נבחרה כשחקנית הפופולרית ביותר בטקס פרסי "National Television" על "Seeing Red".[31][32] במרץ 2001 נבחרה כשחקנית הדרמה של השנה על ידי "Television and Radio Industries Club" על תפקידיה ב"לדפוק שעון" וב-"Seeing Red".[33]

חוזה "אזיקי זהב" עם ITV‏ (2001–2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלה של לנקשייר, מפיק הטלוויזיה פיטר סלמון, בשנת 2012

בעקבות ההצלחה של לנקשייר בקרב צופי הטלוויזיה, ביקשו ב-ITV להבטיח שתעבוד אצלם באופן בלעדי והחתימו אותה על חוזה "אזיקי זהב" לתקופה של שנתיים, שנחתם ביולי 2000.[34] לנקשייר הייתה השחקנית הראשונה שזכתה לחוזה כזה.[35] החוזה בערך של 1.3 מיליון ליש"ט הפך את לנקשייר לשחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בטלוויזיה הבריטית.[36][37] ניק אליוט, מנהל ב-ITV, אמר עליה ש"היא מלוהקת במגוון רחב של תפקידים, והיא מעוררת אמפתיה רבה בקרב הצופים".[38] עוד הודה כי העניין שעוררה לנקשייר ב-BBC היווה גורם נוסף לחתימת החוזה איתה, וחסימתה מעבודה ברשתות טלוויזיה אחרות.[38] התפקיד האחרון ששיחקה בתקופה זו ב-BBC1 היה בדרמה הקומית "Gentleman's Relish", עיבוד לרומן "Kingdom Swann" מאת מיילס גיבסון.[34][35] סרט הטלוויזיה ששודר לראשונה ב-2001 היה הראשון בסוגת דרמה תקופתית של לנקשייר. היא גילמה דמות של סוכנת בית שיש בה רגשות רומנטיים כלפי המעסיק שלה (בילי קונולי).[39][40]

תפקידה הראשון של לנקשייר ב-ITV היה בדרמה "The Glass" לצדו של ג'ון ת'או.[34][35] הסדרה, ששודרה בין מאי ויוני 2001, עסקה במשולש אהבים בין אשת מכירות (לנקשייר) ובין הבוס שלה והאחיין שלו.[34][41][42] בדיעבד הסדרה לא נחשבה להצלחה, כשצפו בה בממוצע כ-5.8 מיליון צופים, פחות מהסדרה ששודרה במקביל בערוץ ה-BBC1.[43] באוגוסט 2001 התחתנה לנקשייר עם מפיק הטלוויזיה פיטר סלמון (אנ') בטקס צנוע שנערך בלאנגר הול שבנוטינגהמשייר.[36] סלמון הציע לה נישואים כשהיו בחופשה בניו יורק בתקופת חג הפסחא של 2001.[10] השניים נפגשו שנים אחדות קודם לכן כשלנקשייר הופיעה ב"קורוניישן סטריט" והוא הועסק על ידי חברת "גרנדה סטודיוס" שהפיקה את אופרת הסבון.[36] הרומן ביניהם החל בשנת 2000. באוקטובר כיכבה לנקשייר בתפקיד פגי דיקינסון בעיבוד לרומן "Back Home" מאת הסופרת מישל מגוריאן (אנ') העוסק באישה המסתגלת לחיים אחרי המלחמה בבריטניה אחרי שנפרדה ממשפחתה בתקופת המלחמה.[44]

באפריל 2002 כיכבה לנקשייר במותחן הפסיכולוגי "The Cry" שאותו תיארה כתפקיד "החשוף ביותר עד כה".[45] היא שיחקה בתפקיד עובדת סוציאלית שמתאבלת עדיין על תינוקה השני שנולד מת, והיא נחושה בדעתה להגן על תינוק שהיא סבורה שהוא בסיכון.[45] על תפקיד זה זכתה לנקשייר בפרס "נימפת הזהב" לביצוע הטוב ביותר של שחקנית בפסטיבל הטלוויזיה של מונטה קרלו.[7][46] באפריל דווח כי לנקשייר תשחק בתפקיד ראשי בקומדיה "Life Begins". יוצר הסדרה מארק בולן חשב עליה כשכתב את התפקיד.[47] אבל ביוני עזבה לנקשייר את הפרויקט כי לא רצתה לקחת על עצמה התחייבות ארוכת טווח.[48] בהמשך אותו חודש דווח ב-BBC ובעיתון הגרדיאן שהחוזה בין לנקשייר ל-ITV לא יחודש אחרי שיפוג בסתיו. ההחלטה הושפעה מרצונה של לנקשייר להפחית את עומס העבודה ולאפשר לה לקבל תפקידים אחרים.[49][50] בספטמבר 2002 הופיעה לנקשייר בפיילוט של דרמת הפשע "רוז ומלוני" כחוקרת משפטית בשם רוז לינדן.[51] ב-22 בדצמבר שיחקה בסרט הטלוויזיה "Birthday Girl" בתפקיד רייצ'ל ג'ונס, המתכננת מסיבה כדי לחגוג את החלמתה ממחלה קשה, כשהיא מגלה שהיא שוב חולה.[52] התפקיד האחרון של לנקשייר ב-ITV היה עיבוד לרומן "בנים ואוהבים" מאת ד. ה. לורנס, ששודר בינואר 2003. פול הוגרט, מבקר הטלוויזיה של הטיימס, כתב על הופעתה כי לנקשייר "גונבת את ההצגה".[53]

תחילת קריירה בבימוי (2004–2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנג'לה קנינגס (אנ') שאת דמותה גילמה לנקשייר בסרט הטלוויזיה "Cherished"

כשהייתה לנקשייר בהריון עם ילדה השלישי, הפסיקה לעבוד במשך 18 חודשים, התקופה הארוכה ביותר בחייה שלא עבדה.[54] באפריל 2003 ילדה את בנה השלישי, ג'וזף. אחרי שחזרה לעבוד ביימה בפעם הראשונה פרק בסדרת הטלוויזיה "The Afternoon Play" של BBC1.[55][56] על הסרט שביימה "Viva Las Blackpool" זכתה לנקשייר בפרס הכישרון החדש הטוב ביותר בפסטיבל המסך של ברמינגהם, ובפרס הכישרון החדש הטוב ביותר של "Royal Television Society" לשנת 2004.[57][58] היא גם הייתה מועמדת לפרס באפט"א לטלוויזיה לבמאי הטוב ביותר ב-2005.[59] לנקשייר שיחקה שלושה פרקים כפולים של הסדרה "רוז ומלוני", שהמשיכו את הפיילוט מ-2002.[55] העיכוב בצילומים בין הפיילוט לפרקי ההמשך נגרם בגלל ההפסקה בקריירה של לנקשייר והזמינות שלה ושל השותף שלה לסדרה פיל דייוויס.[7]

ב-2005 כיכבה לנקשייר בעיבוד לרומן "The Rotters' Club" בתפקיד עקרת בית בברמינגהם בשנות השבעים של המאה העשרים.[60] עוד ב-2005 הופיעה בסרט הטלוויזיה "Cherished" בתפקיד אנג'לה קנינגס, אשה בריטית שהורשעה שלא בצדק ברצח שני בניה התינוקות.[61] בדצמבר 2005 חזרה לנקשייר להופיע בתיאטראות וסט אנד ושיחקה בתפקיד מיס אדלייד בהפקה של תיאטרון דונמאר ורהאוס של המחזמר "ברנשים וחתיכות" שהועלה בתיאטרון פיקדילי.[62] לנקשייר הייתה אמורה להופיע במחזה עד מרץ 2006, אבל בגלל מחלה הפסיקה להופיע ב-4 בינואר.[63] ב-2006 שיחקה לנקשייר בדרמה הקומית "Angel Cake" של ה-BBC, שהיה התפקיד היחיד שלה בטלוויזיה באותה שנה.[64] בנובמבר הגישה פרק בסדרה הדוקומנטרית "Disappearing Britain" של ערוץ 5, בו ראיינה אנשים מבוגרים על זכרונותיהם מחג ה-"Wakes Week" בבלקפול בתחילת המאה העשרים.[65] בפברואר 2007 השתתפה בסדרת הנעורים "סקינס" בערוץ E4.[66] בהמשך שיחקה בדרמה הטלוויזיונית "Sex, the City and Me" בערוץ BBC Two בתפקיד עורכת הדין רות' גילברט.[67] באוקטובר אותה שנה הופיעה לנקשייר בפעם הראשונה בסרט קולנוע, סרטו של דייוויד ניקולס "And When Did You Last See Your Father?" בו שיחקה בתפקיד הדודה ביטי.[68] בדצמבר שיחקה בתפקיד משנה, גברת קורני, בסדרת הטלוויזיה "אוליבר טוויסט", עיבוד של ה-BBC לרומן באותו שם מאת צ'ארלס דיקנס.[69]

בין השנים 2008 השתתפה לנקשייר בתפקיד המספרת בסדרת הדרמה התקופתית "הדרך לקנדלפורד" המבוססת על זכרונותיה של פלורה תומפסון מילדותה באוקספורדשייר בשנות השמונים של המאה התשע עשרה.[1][70] באפריל 2008 הופיעה לנקשייר בפרק הפתיחה של העונה הרביעית של סדרת המדע בדיוני הפופולרית "דוקטור הו". בפרק שנקרא "Partners in Crime", שיחקה לנקשייר בתפקיד אשת עסקים אניגמטית המשמשת גם כאומנת בדמות מרי פופינס.[71] ב-2009 כיכבה לנקשייר בסדרת הדרמה המוזיקלית "All the Small Things", בה שיחקה בתפקיד אסתר קאדיק, אמא במשרה מלאה, המקימה מקהלה כשבעלה עוזב אותה בגלל אישה זוהרת יותר.[72] ביולי אותה שנה הוענק ללנקשייר דוקטורט לשם כבוד מטעם אוניברסיטת הדרספילד (אנ').[73] עוד ב-2009 שיחקה בעיבוד טלוויזיוני לרומן "אנקת גבהים" מאת אמילי ברונטה בתפקיד נלי דין, בבימויה של קוקי גדרוביץ', שביימה גם את העיבוד ל"אוליבר טוויסט".[74] ב-2010 גילמה לנקשייר את רוזמרי ניקולס, אמה של קורבן רצח, בסדרה הדרמה של ה-BBC "חמש בנות", המתארת סדרת רציחות באיפסוויץ' מנקודת המבט של הקורבנות ובני משפחותיהם.[75] עוד ב-2010 השתתפה בתפקיד אורח בפרק בסדרת הדרמה המשטרתית "המפקח ג'ורג' ג'נטלי".[76]

המשך ההצלחה: "הטנגו האחרון בהליפקס" ו"עמק האושר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2011 החלה לנקשייר לככב במחזמר "Betty Blue Eyes" של קמרון מקינטוש בתיאטרון נובלו.[77] במחזה, שהוא עיבוד חופשי של הסרט "A Private Function" משנת 1984, שיחקה בתפקיד ג'ויס שילברס, עקרת בית שאפתנית שאותה היא מתארת כ"שבירה" ו"קפריזית".[78] אף על פי שזכתה לביקורות חיוביות[79] ההצגה ירדה אחרי חצי שנה ב-24 בספטמבר 2011.[80] על תפקידה במחזמר הייתה לנקשייר מועמדת לפרס לורנס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר במחזמר. ב-2012 הופיעה בתפקיד משרתת אישית, מיס ויסט, בפרק הלפני האחרון של הסדרה "על אדונים ומשרתים" (הגרסה המחודשת של 2010).[81][82] בספטמבר 2012 החלה לנקשייר להופיע בתפקיד מיס אודרי, מנהלת מחלקת בגדי נשים, בסדרת הטלוויזיה "גן עדן לנשים", המתרחשת בחנות מפוארת בצפון אנגליה בסוף המאה ה-19.[83][84] היא מתארת את הדמות כ"רווקה זקנה טיפוסית" שמונעת מעצמה רומנטיקה ומתחילה להרגיש שצעירות ממנה חותרות תחתיה.[84]

מנובמבר 2012 מופיעה לנקשייר בסדרת הדרמה של ה-BBC "הטנגו האחרון בהליפקס" לצדם של אן ריד ודרק ג'קובי. בסדרה היא מגלמת את קרוליין, מנהלת בית ספר משכילה בוגרת אוקספורד, שבעקבות נישואיה השניים של אמה, היא מרגישה חופשיה להיות היא עצמה.[85] לדברי לנקשייר, מערכת היחסים הלסבית של קרוליין עם מורה חברה, גרמה לקבלת הרבה יותר מכתבי מעריצים מאשר לכל תפקיד אחר שלה.[2] בעיקר מנשים שמספרות לה שהסדרה עזרה להן לצאת מהארון.[86] בשל תת-הייצוג של דמויות הומוסקסואליות בטלוויזיה, חשה לנקשייר בחשיבות ההצגה המדויקת של דמותה של קרוליין. היא התמקדה יותר בפן האנושי של הדמות מאשר בפן המיני.[86] לוחות הזמנים של צילומי העונה השנייה של הסדרה התנגשו עם העונה השנייה של הסדרה "גן עדן לנשים", ולנקשייר עזבה את "גן עדן לנשים" באמצע העונה.[87] על הופעתה בתפקיד קרוליין הייתה לנקשייר מועמדת לפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית המשנה הטובה ביותר בשנים 2013 ו-2014.[88] היא זכתה בפרס ב-2014.[89] בפסטיבל היי (אנ') בשנת 2015 אמרה לנקשייר כי מכל התפקידים שגילמה היא גאה ביותר בגילום דמותה של קרוליין, בשל "ההשפעה הכבירה" שהייתה לדמות.[90]

ב-2014 עבדה לנקשייר שוב בשיתוף פעולה עם סאלי ויינרייט, התסריטאית של "הטנגו האחרון בהליפקס", בסדרת דרמה בשם "עמק האושר". ויינרייט הייתה להוטה לכתוב תפקיד נוסף ללנקשייר אחרי שהתרשמה מהופעתה בסדרה "הטנגו האחרון בהליפקס".[91] ב"עמק האושר" מגלמת לנקשייר את קתרין קאווד, סמלת במשטרה שהיא גם סבתא שמגדלת את הנכד שלה, שנולד לבתה אחר שנאנסה והיא התאבדה מאוחר יותר.[2][91] מארק לוסון מהגרדיאן כתב על הופעתה של לנקשייר בתפקיד זה שהיא ההופעה הטובה ביותר בקריירה שלה.[92] על תפקיד זה זכתה בפרס המגזין "TV Choice" לשחקנית הטובה ביותר לשנת 2014,[93] ובפרס "Royal Television Programme" לשחקנית הטובה ביותר ב-2015.[94] בספטמבר 2015 בחר "רדיו טיימס" בלנקשייר כאחת משלושים הנשים החזקות ביותר בטלוויזיה וברדיו הבריטי.[95] באפריל 2015 הייתה מועמדת בפעם הרביעית לפרס באפט"א ובפעם הראשונה בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר.[96] ביוני 2015 נבחרה כשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה בפסטיבל הטלוויזיה של מונטה קרלו.[97]

במרץ 2015 החלה לנקשייר להשתתף בעיבוד הטלוויזיוני למחזה "המלביש" מאת רונלד הרווד.[98] הסרט שודר באוקטובר 2015. לנקשייר מגלמת את דמותה של מאדג', מנהלת הבמה, אשר אהבתה הנכזבת ל'סר' (אנתוני הופקינס), מנהל להקת התיאטרון, גורם למחלוקות בינה לבין המלביש שלו ואיש אמונו נורמן (איאן מק'קלן).[99] ב-2016 השתתפה לנקשייר בסרט הקולנוע "הצבא של אבא" המבוסס על הסדרה הקומית באותו שם.[100]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1987 קורוניישן סטריט Coronation Street ונדי פרמר פרק אחד
1988 דרמרמה Dramarama ג'ניס דובס בפרק "Forever Young"
1991–1996, 2000 קורונשן סטריט Coronation Street ראקל ווטס
1997 Bloomin' Marvellous ליז דיקון 6 פרקים
1997–1999 מקום בו נמצא הלב Where the Heart is רות גודארד
1999 Murder Most Horrid קארן סאליבן בפרק "Going Solo"
2000 לדפוק שעון Clocking Off איבון קולקובסקי 5 פרקים
Seeing Red קורל אטקינס סרט טלוויזיה
כסף כסף תרדוף Chambers רות קווירק 6 פרקים
My Fragile Heart טרינה לאברי דרמה בשני חלקים
2001 Gentleman's Relish ויולט אסקי סרט טלוויזיה
The Glass קרול פרקר 6 פרקים
Back Home פגי דיקינסון סרט טלוויזיה
2002 The Cry מג ברטלט דרמה בשני חלקים
Birthday Girl רייצ'ל ג'ונס סרט טלוויזיה
2002, 2004–2005 רוז ומלוני Rose and Maloney רוז לינדן 11 פרקים
2003 בנים ואוהבים Sons and Lovers גרטרוד מורל
2005 The Rotters' Club ברברה צ'ייס סדרה בשלושה חלקים
Cherished אנג'לה קנינגס סרט טלוויזיה
2006 Angel Cake אליין וילסון סרט טלוויזיה
2007 סקינס Skins מרי פרק אחד
Sex, The City and Me רות גילברט סרט טלוויזיה
אוליבר טוויסט Oliver Twist גברת קורני סדרת טלוויזיה
2008 דוקטור הו Doctor Who גברת פוסטר בפרק "Partners in Crime"
2008–2011 העלייה לקנדלפורד Lark Rise to Candleford לורה המבוגרת קריינות
2009 אנקת גבהים Wuthering Heights נלי דין דרמה בשני חלקים
All the Small Things אסתר קאדיק 6 פרקים
2010 חמש בנות Five Daughters רוזמרי ניקולס סדרה בשלושה חלקים
ג'ורג' ג'נטלי Inspector George Gently מלורי בראון בפרק "Peace and Love"
2012 על אדונים ומשרתים Upstairs Downstairs מיס ויסט 2 פרקים
2012–2013 גן עדן לנשים The Paradise מיס אודרי 10 פרקים
2012- הטנגו האחרון בהליפקס Last Tango in Halifax קרוליין דוסון 18 פרקים
2014- עמק האושר Happy Valley קתרין קאווד תפקיד ראשי; 6 פרקים
2015 המלביש The Dresser מאדג'
2018 קירי Kiri מרים גרייסון מיני-סדרה
2019 אם אב ובן MotherFatherSon אנג'לה הווארד סדרת טלוויזיה

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
2007 And When Did You Last See Your Father ביטי
2016 הצבא של אבא Dad's Army גברת פייק

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה שם תוצאה
1996 פרס "National Television" השחקנית הפופולרית ביותר "קורוניישן סטריט" מועמדות[21]
1998 פרס "National Television" השחקנית הפופולרית ביותר "Where the Heart is" מועמדות[24]
2000 פרס "National Television" השחקנית הפופולרית ביותר Seeing Red זכייה[32]
2000 פרס TV Quick השחקנית הטובה ביותר Seeing Red
"לדפוק שעון"
זכייה[31]
2001 פרס TRIC שחקן השנה בדרמה Seeing Red
"לדפוק שעון"
זכייה[33]
2002 פרס "נימפת הזהב"
בפסטיבל הטלוויזיה של מונטה-קרלו
השחקנית הטובה ביותר במיני סדרה "The Cry" זכייה[7][101]
2004 פרס "Royal Television Society" כישרון חדש הטוב ביותר "ויוה בלקפול" זכייה[57]
2005 פרס באפט"א לטלוויזיה הבמאי הטוב ביותר "ויוה בלקפול" מועמדות[59]
2012 פרס לורנס אוליבייה השחקנית הטובה ביותר במחזמר Betty Blue Eyes מועמדות
2013 פרס באפט"א לטלוויזיה שחקנית המשנה הטובה ביותר "הטנגו האחרון בהליפקס" מועמדות[88]
2013 פרס Royal Television Society ההופעה הטובה ביותר בדרמה או בסדרת דרמה "הטנגו האחרון בהליפקס" מועמדות[102]
2014 פרס באפט"א לטלוויזיה שחקנית המשנה הטובה ביותר "הטנגו האחרון בהליפקס" זכייה[89]
2014 פרס TV Choice השחקנית הטובה ביותר "עמק האושר" זכייה[93]
2014 פרס Royal Television Society השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה "עמק האושר" זכייה[103]
2014 פרס סטלייט השחקנית הטובה ביותר - מיני-סדרה או סרט טלוויזיה "עמק האושר" מועמדות[104]
2015 פרס National Television ההופעה הדרמטית הטובה ביותר "עמק האושר" מועמדות[105]
2015 פרס Broadcasting Press Guild השחקנית הטובה ביותר "עמק האושר"
"הטנגו האחרון בהליפקס"
מועמדות[106]
2015 פרס Royal Television Society שחקנית הטובה ביותר "עמק האושר" זכייה
2015 פרס באפט"א לטלוויזיה השחקנית הטובה ביותר "עמק האושר" מועמדות[96]
2015 פרס נימפת הזהב (אנ') השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה "עמק האושר" זכייה[97]
2016 פרס TV Choice השחקנית הטובה ביותר "עמק האושר" זכייה[107]
2017 פרס בחירת מבקרי הטלוויזיה שחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט או במיני-סדרה "המלביש" מועמדות
פרס National Television הופעת הדרמה הטובה ביותר "עמק האושר" זכייה
פרס באפט"א לטלוויזיה השחקנית הטובה ביותר "עמק האושר" זכייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה לנקשייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Robinson, Samantha (20 במאי 2014). "Happy Valley: Spotlight on Sarah Lancashire". Huddersfield Daily Examiner. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Duncan, Andrew (29 באפריל 2014). "Sarah Lancashire on Happy Valley: I’m my own harshest critic". Radio Times. Immediate Media Company. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2014. 
  3. ^ Purser, Philip (8 בנובמבר 2004). "Geoffrey Lancashire". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2015. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Leask, Annie (5 במרץ 2000). "Interview: Sarah Lancashire: I'm Mum first...; Sarah Lancashire made her name in Coronation Street and is rarely off our screens. But to her, the most important role she plays is as mother to two young sons. She talks to Annie Leask". Sunday Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2014. 
  5. ^ "Alumni". www.hulme-grammar.oldham.sch.uk. Oldham Hulme Grammar School. בדיקה אחרונה ב-18 בנובמבר 2014. 
  6. ^ "I haven't slept for 14 month and I can't pack in Smoking.. but I love being a mum". Daily Mirror. Trinity Mirror. 4 ביוני 2004. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2014. 
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 Lancashire, Sarah (1 ביולי 2004). "Mirror Works: My CV: Sarah Lancashire: Streets ahead; Forget Raquel, this lady is tough". Daily Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2014. 
  8. ^ Iziren, Adeline (12 ביוני 2004). "My first boss". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  9. ^ "Sarah Lancashire urges local people: "Take a walk to your theatre — please!"". The Westmorland Gazette. Newsquest. 17 במאי 2014. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Moir, Jan (11 במאי 2001). "'It has all been a bit bloody tricky'". Daily Telegraph. Telegraph Media Group. בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2014. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Thompson, Ben (20 באוגוסט 1995). "Real Lives: She refuses to be photographed out of character, and is always on her guard against those who would make Raquel a figure of fun. Joining Coronation Street really is like joining the Royal Family". The Independent. London, England: Independent Print Limited. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  12. ^ 12.0 12.1 Kingsley, Hilary (8 בינואר 2000). "Interview Sarah Lancashire: Conquering my secret fears; Sarah Lancashire walked out on two hit shows at the peak of her fame without harming her popularity, but only now is she starting to believe in herself". Daily Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  13. ^ 13.0 13.1 McMullen, Marion (22 בינואר 2000). "Lancashire hot spots!; Once Coronation Street's most famous barmaid, Sarah Lancashire is set to star in a gritty new drama for the BBC". Coventry Evening Telegraph. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  14. ^ Wolf, Matt (18 במאי 2011). "Sarah Lancashire on Co-Starring with a Beautiful Pig in London's Betty Blue Eyes". Broadway.com. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  15. ^ "26 September – 19 October Educating Rita". Queen's Theatre, Hornchurch. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 "Raquel's Corrie comeback". BBC News (British Broadcasting Corporation). 25 בנובמבר 1999. בדיקה אחרונה ב-5 בינואר 2011. 
  17. ^ Busfield, Steve (9 בנובמבר 1996). "Hankies out for Raquel's EastEnding; Street's week-long tearjerker signals fightback in soap war". Daily Mail. Associated Newspapers. בדיקה אחרונה ב-5 בינואר 2011. 
  18. ^ Fulton, Rick; Dingwall, John (13 במרץ 2000). "Off The Record: Gavin leaves them Bushed.". Daily Record. Glasgow, Scotland: Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2011. 
  19. ^ "Mum's the word". The Scotsman. Johnston Press. 25 ביוני 2004. בדיקה אחרונה ב-9 בדצמבר 2014. 
  20. ^ MacDonald, Marianne (10 באפריל 1996). "'Street' cruises for fall over video's brief honeymoon". The Independent (London, England: Independent Print Limited). בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2011. 
  21. ^ 21.0 21.1 Wallace, Robert (5 באוקטובר 1996). "Here's to a win for Raquel". Daily Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  22. ^ Millar, John (7 באפריל 1997). "Last Night; Chiller that gets to heart of the matter". Daily Record. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  23. ^ Hughes, Chris (29 בנובמבר 1997). "A bloomin' flop's axed". The Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  24. ^ 24.0 24.1 "Viewers' favourites to be revealed". BBC News. 27 באוקטובר 1998. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2010. 
  25. ^ "Pick of the box; It's all a bit too fishy for Seattle's finest". Daily Record (Scotland)publisher=Trinity Mirror. 26 בפברואר 1999. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  26. ^ Graham, Polly (30 באפריל 1999). "Sarah: My heart isn't in it; Homesick star quits show". Daily Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2014. 
  27. ^ Viner, Brian (9 בדצמבר 2010). "Fifty things you didn't know about The Street". The Independent. London, England: Independent Print Limited. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  28. ^ McMullen, Marion (18 במרץ 2000). "Sunday TV: Highlights". Coventry Evening Telegraph. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  29. ^ 29.0 29.1 Keal, Graham (10 ביוני 2000). "Ditherer has a brush with law; Actor James Fleet specialises in men who wouldn't say boo to a goose. New BBC1 sitcom Chambers has him looking ruffled and defenceless in a court of law, and it suits him. Graham Keal reports.". The Birmingham Post. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  30. ^ "TV: Sarah Plays It From The Heart". The Sunday People. Trinity Mirror. 17 בספטמבר 2000. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  31. ^ 31.0 31.1 "Ali G takes top TV award". BBC News. British Broadcasting Corporation. 4 בספטמבר 2000. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  32. ^ 32.0 32.1 "National Television Awards: The winners". BBC News. British Broadcasting Corporation. 10 באוקטובר 2000. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2010. 
  33. ^ 33.0 33.1 "Robinson booed at awards". BBC News. British Broadcasting Corporation. 11 במרץ 2001. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 "ITV signs up Lancashire". BBC News. British Broadcasting Corporation. 19 ביולי 2000. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 "Golden girl Sarah sticks to ITV parts". Coventry Evening Telegraph. Trinity Mirror. 20 ביולי 2000. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 "Street star Sarah weds". BBC News. British Broadcasting Corporation. 23 באוגוסט 2001. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  37. ^ Hendry, Steve (4 בפברואר 2001). "Life's murder after a soap; The long road back to fame takes EastEnders stars from Albert Square to wet, windy Blackpool". Sunday Mail. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  38. ^ 38.0 38.1 Ogle, Tina (23 ביולי 2000). "We can't get enough of TV's famous five". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2015. 
  39. ^ Hendry, Steve (17 בדצמבר 2000). "How The Grinch stole the budget for Christmas TV; Christmas TV Preview". Sunday Mail. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  40. ^ McGivern, Mark (11 בספטמבר 2000). "Big Yin's Corrie-on comedy with TV barmaid". Daily Record. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  41. ^ McMullen, Marion (26 במאי 2001). "Weekend TV: Sunday TV: Today's Highlights". Coventry Evening Telegraph. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  42. ^ McMullen, Marion (30 ביוני 2001). "Sunday TV: Today's Highlights". Coventry Evening Telegraph. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  43. ^ Conlan, Tara. "ITV unlocks Sarah's handcuffs". Daily Mail. DMG Media. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  44. ^ "New Queen Vic; Funny girl comes top of the pops". Sunday Mail. Trinity Mirror. 21 באוקטובר 2001. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  45. ^ 45.0 45.1 "Life's good for Sarah off Street". Liverpool Echo. 8 באפריל 2002. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  46. ^ "Festival de Television de Monte-Carlo 2002". 8 בספטמבר 2009. 
  47. ^ Deans, Jason (2 באפריל 2002). "Cold Feet grows up". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2012. 
  48. ^ Davies, Ashley (14 ביוני 2002). "Life Begins for ITV without Lancashire". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  49. ^ Deans, Jason (27 ביוני 2002). "Lancashire casts off golden handcuffs". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  50. ^ "Lancashire unlocks 'handcuffs' deal". BBC News. British Broadcasting Corporation. 27 ביוני 2002. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2014. 
  51. ^ Hendry, Steve (29 בספטמבר 2012). "TV preview; Sarah's law ITV's golden girl Sarah Lancashire on her most complex character yet". Daily Record. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2013. 
  52. ^ "Sunday TV December 22: Cold call for Jack; Critic's Choice". Daily Record. Trinity Mirror. 21 בדצמבר 2002. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2012. 
  53. ^ Hoggart, Paul (13 בינואר 2003). "TV Review". The Times. News UK. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  54. ^ "The Box: Future's Rosy for Sarah; Rose And Maloney ITV1, 9pm, Monday and Tuesday". Sunday Mercury. Trinity Mirror. 4 ביולי 2005. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  55. ^ 55.0 55.1 Marlow, Will (2 ביולי 2004). "I love being a mum again". Huddersfield Daily Examiner. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  56. ^ "Robson Green and Tina Hobley to star in second series of Afternoon Plays". BBC Press Office. British Broadcasting Corporation. 29 בספטמבר 2003. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  57. ^ 57.0 57.1 Revill, John (12 במרץ 2004). "Art awards: Post journalist honoured at ceremony". The Birmingham Post. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  58. ^ "BBC Birmingham dominates Royal Television Society awards". BBC News. British Broadcasting Corporation. 10 באוקטובר 2004. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  59. ^ 59.0 59.1 "Television Craft New Director — Fiction in 2005". BAFTA. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2012. 
  60. ^ Shennan, Paddy (26 בינואר 2005). "Paddy Shennan: Rose-tinted specs on the city". Liverpool Echo. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2013. 
  61. ^ "Cherished". BBC Drama. British Broadcasting Corporation. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2005. 
  62. ^ "Ex-Street star in Guys and Dolls". BBC News. 22 ביולי 2005. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  63. ^ Teodorczuk, Tom (26 בינואר 2006). "Fears for Guys and Dolls star". London Evening Standard. Daily Mail and General Trust. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  64. ^ "Sarah Lancashire, Sarah Parish, Alan Davies and Lenny Henry are among the stars of five new comedy drama singles coming to Friday nights on BBC One". BBC Drama. British Broadcasting Corporation. ספטמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  65. ^ Simon, Jane (20 בנובמבר 2006). "Disappearing Britain". Daily Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  66. ^ Wilkes, Neil (27 בפברואר 2007). "'Skins' star Mitch Hewer". Digital Spy. Hearst Magazines UK. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  67. ^ "Sex, the City and Me". BBC Online. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2013. 
  68. ^ Bradshaw, Peter (5 באוקטובר 2007). "And When Did You Last See Your Father?". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  69. ^ "All-star cast announced for BBC adaptation of Oliver Twist". BBC press Office. 25 ביולי 2007. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2012. 
  70. ^ "Lark Rise to Candleford to be axed". The Daily Telegraph. Telegraph Media Group. 22 בינואר 2011. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  71. ^ Hilton, Beth (2 באפריל 2008). "Lancashire speaks about 'Who' role". Digital Spy. Hearst Magazines UK. בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2014. 
  72. ^ "All The Small Things press pack: Sarah Lancashire plays Esther Caddick". BBC Press Office. 27 בפברואר 2009. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2009. 
  73. ^ Akbor, Ruhubia (23 ביולי 2009). "Former Street star honoured". Manchester Evening News. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2015. 
  74. ^ "Sarah Lancashire reaches new Heights!". What's On TV. IPC Media. 25 באוגוסט 2009. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  75. ^ Frost, Vicky (28 באפריל 2010). "Five Daughters was BBC drama at its best". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  76. ^ "Peace and Love". BBC Drama. British Broadcasting Corporation. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  77. ^ "Economic woes prompt Betty Blue Eyes to close". The Guardian. Guardian Media Group. 23 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2013. 
  78. ^ Husband, Stuart (16 במרץ 2011). "Behind the scenes of 'Betty Blue Eyes'". The Daily Telegraph. Telegraph Media Group. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2014. 
  79. ^ "Why Betty failed to bring home the bacon". The Daily Telegraph. Telegraph Media Group. 14 בספטמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2013. 
  80. ^ "Cameron Mackintosh musical Betty Blue Eyes to close". BBC News. British Broadcasting Corporation. 23 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-14 בספטמבר 2013. 
  81. ^ Wigg, David (3 בפברואר 2012). "Racy upstairs, even racier downstairs: New faces, fresh scandal and lashings of romance... behind the scenes on the saucy new series". Daily Mail. DMG Media. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2013. 
  82. ^ "Upstairs Downstairs Series 2 – 5. The Last Waltz". Radio Times. Immediate Media Company. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2014. 
  83. ^ "The Paradise". BBC Press Office. 12 בספטמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2013. 
  84. ^ 84.0 84.1 "Sarah Lancashire plays Miss Audrey". BBC Press Office. British Broadcasting Corporation. 12 בספטמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-23 במאי 2013. 
  85. ^ "Cast interviews". BBC Press Office. British Broadcasting Corporation. 13 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2013. 
  86. ^ 86.0 86.1 Myall, Steve (19 בנובמבר 2013). "Sarah Lancashire says her latest role has had a much bigger impact than Corrie's Raquel". Irish Daily Mirror. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2014. 
  87. ^ Hastings, Chris (29 בספטמבר 2013). "It's trouble in Paradise after star Sarah Lancashire quits in the middle of series, blaming clash with other BBC show". Daily Mail. DMG Media. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2013. 
  88. ^ 88.0 88.1 Plunkett, John; Halliday, Josh (12 במאי 2013). "Last Tango dances off with Bafta prize for 'love story about people over 35'". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  89. ^ 89.0 89.1 Hogan, Michael (18 במאי 2014). "TV Baftas 2014: as it happened". The Daily Telegraph. Telegraph Media Group. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2014. 
  90. ^ "Older women coming out as lesbians thanks to BBC, says Sarah Lancashire". The Daily Telegraph. 24 במאי 2015. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2015. 
  91. ^ 91.0 91.1 Jones, Hannah (28 במאי 2014). "Happy Valley: Writer Sally Wainwright on TV's most talked about show". Wales Online. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2014. 
  92. ^ Lawson, Mark (4 ביוני 2014). "Happy Valley TV review – Sarah Lancashire gives her best performance". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2015. 
  93. ^ 93.0 93.1 Rigby, Sam (8 בספטמבר 2014). "Sherlock, EastEnders lead winners at TVChoice Awards 2014". Digital Spy. Hearst Magazines UK. בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2014. 
  94. ^ Hemley, Matthew (18 במרץ 2015). "Sarah Lancashire and Tom Hollander win at Royal Television Society Programme Awards". The Stage. בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2015. 
  95. ^ "The Radio Times 30 most powerful women on TV and radio". Radio Times. 2 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2015. 
  96. ^ 96.0 96.1 Alex Ritman (8 באפריל 2015). "BAFTA TV Awards: Benedict Cumberbatch Gets Third Nomination for 'Sherlock'". The Hollywood Reporter. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2015. 
  97. ^ 97.0 97.1 Harp, Justin (18 ביוני 2015). "Happy Valley, The Missing and Lilyhammer win at Golden Nymph Awards". Digital Spy. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2015. 
  98. ^ "Production commences on The Dresser starring Anthony Hopkins and Ian McKellen". BBC Media Centre. 3 במרץ 2015. בדיקה אחרונה ב-5 במרץ 2015. 
  99. ^ "The Dresser / Interview with Sarah Lancashire". BBC. 21 באוקטובר 2015. בדיקה אחרונה ב-2 בנובמבר 2015. 
  100. ^ Child, Ben (8 באוקטובר 2014). "She's in the army now: Catherine Zeta-Jones joins cast of Dad's Army film". The Guardian. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2014. 
  101. ^ "Festival de Television de Monte-Carlo 2002". 8 בספטמבר 2009. 
  102. ^ "The Royal Television Society North West Awards 2013 nominees in full". Prolific North. 2 באוקטובר 2013. בדיקה אחרונה ב-5 בפברואר 2015. 
  103. ^ Evans, Denise (16 בנובמבר 2014). "Pictured: Corrie scoops two top prizes at Royal Television Society North West awards". Manchester Evening News. Trinity Mirror. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2014. 
  104. ^ "Current Nominees". International Press Academy. בדיקה אחרונה ב-18 בדצמבר 2014. 
  105. ^ Jeffrey, Morgan (6 בינואר 2015). "X Factor, Doctor Who, Sherlock nominated in National Television Awards". Digital Spy. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2015. 
  106. ^ Dowell, Ben (12 בפברואר 2015). "Keeley Hawes, Sarah Lancashire and Sheridan Smith compete at Broadcasting Press Guild Awards". Radio Times. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2015. 
  107. ^ Lewis, Rebecca (28 ביוני 2016). "The Night Manager and Tom Hiddleston lead TV Choice Awards nominations". Metro. DMG Media. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2016.